מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית טו א

שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן מיוחס לרבי תנחומא ברבי אבא על חמשת חומשי תורה
→בראשית יד א	בראשית יז א←

[יג] אחר הדברים האלה היה דבר ה׳ אל אברם (בראשית טו, א). ילמדנו רבינו: העולה על מה היתה באה? ר׳ ישמעאל אומר: על מצות תעשה ועל מצות לא תעשה. ר׳ שמעון בן יוחאי אומר: על הרהור הלב, שנאמר: "ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם" וגו׳ (איוב א, ה). אתה מוצא אברהם היה מהרהר אחר מדת הדין, מה היה אומר? אמר ר׳ לוי: כמדומה לי שקיבלתי שכרי בעולם הזה, שעזרני הקב״ה במלכים, והצילני מכבשן האש. א״ל הקב״ה: כיון שהרהרת אחרי, עולה אתה צריך להביא, שנאמר: "קח נא את בנך" וגו׳ (בראשית כב, ב). אמר ר׳ יצחק, כך היה אומר: לבי הוגה מרה ולענה, שמא אלו שהרגתי היה בהם צדיקים? א״ל הקב״ה: מזה אל תירא, קוצים היו, ואין לך עליהם עון אלא שכר, שנאמר: אל תירא אברם אנכי מגן לך, (אף) שכרך הרבה מאד (בראשית טו, א):

[יד] ד״א: אחר הדברים האלה, זהו שאמר הכתוב: "יצפון לישרים תושיה" (משלי ב, ז). [מהו "יצפון לישרים תושיה"]? אלא עד שלא נברא העולם, צפן הקב״ה את התורה לאברהם, שנאמר: "עקב אשר שמע אברהם בקולי" (בראשית כו, ה), מלמד ששמר אברהם כל המצות וכל התורות. אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: אף עירובי תבשילין קיים אברהם אבינו, שנאמר: "עקב אשר שמע אברהם בקולי". לכך אמר שלמה: יצפון לישרים תושיה. ["מגן להולכי תם"] (משלי ב, ז), אמר הקב״ה לאברהם: אתה עסקת בתורתי, חייך שאני מגן לך, שנאמר: אל תירא אברם [אנכי מגן לך]. כשם כשאדם אוחז את המגן, אפילו חצים ואבנים נזרקים עליו אינו חושש, [כך אני עושה לך], שנאמר: אנכי מגן לך. שכרך הרבה מאד, לא לך לבד, אלא אף לבניך, אם יהו עסוקים בתורתי כשם שעסקת אתה, שנאמר: "[כל] אמרת אלוה צרופה מגן הוא (לכל החוסים) [לחוסים] בו" (משלי ל, ה). לכך נאמר: יצפון לישרים תושיה [מגן להולכי תם]:

[טו] אחר הדברים האלה, זהו שאמר הכתוב: "רשע עושה פעולת שקר" (משלי יא, יח), זה נמרוד הרשע, שהיה עושה צלמים ומטעה את בני אדם, שנמשלה ע״ז בשקר, שנאמר: "כי שקר נסכו ולא רוח בם" (ירמיהו י, יד). "וזורע צדקה שכר אמת" (משלי שם), זה אברהם אבינו, שזרע צדקה והיה מאכיל העוברים והשבים, שנאמר: "ויטע אשל בבאר שבע" (בראשית כא, לג). אמר לו הקב״ה: חייך שכר אמת יש לך, שנאמר: אל תירא אברם [וגו׳ שכרך הרבה מאד]:

[טז] מה כתיב למעלה מן הענין? "וישמע אברם כי נשבה אחיו" (בראשית יד, יד). וכי אחיו של לוט היה? אלא ראה ענותנותו של אברהם אבינו, אחר כל המריבה שעשו עמו, [שנאמר: "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט" (בראשית יג, ז)], לא זכר אברהם אבינו את המריבה, אלא קראו אחיו, שנאמר: "כי אנשים אחים אנחנו (בראשית יג, ח):

[וירק את חניכיו] (בראשית יד, יד). מהו וירק את חניכיו? שנטל כסף וזהב וחפה אותן בו, אמר להם: אתם יודעים שאנו יוצאים למלחמה, ולהציל נפשות אנו הולכים, אל תתנו עיניכם בממון, אם בשביל כסף וזהב – הרי בפניכם, שנאמר: וירק את חניכיו; אין וירק אלא שחיפה אותן בכסף וזהב, שנאמר: "כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ" (תהלים סח, יד):

דבר אחר: וירק את חניכיו, אין וירק אלא שהוריקן בדברים, כמו שכתוב בתורה: "מי האיש הירא ורך הלבב" (דברים כ, ח). כך עשה אברהם, אמר להם: למלחמה אנו יוצאין, מי שיש בידו עבירות וירא ממעשיו – אל יצא עמנו. כששמעו כך, כל מי שהיה יודע בלבו שחטא היה מתירא ולא היה יוצא, וחזרו להם, ולא נשאר עמו כי אם אליעזר בלבד. באותה שעה אמר הקב״ה: הניחו אותך הכל, ולא נשאר עמך כי אם אליעזר בלבד? חייך שאני נותן בו כח של שלש מאות ושמונה עשר, שנאמר: וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות, מנין ספור אליעזר בגימטרייא שלש מאות ושמונה עשר:

[יז] וירדף עד דן (בראשית יד, יד). אמרו רבותינו: מה ראה לרדף עד דן? אלא שני דברים מכים לפניהם ולאחריהם, ואלו הן: ע״ז, והנוטע ערב שביעית ומוצאי שביעית. כשם שנטע ערב שביעית ומוצאי שביעית חייב, כך ע״ז מכה לפניה ולאחריה, שעד עכשיו לא עמד ירבעם בן נבט שעשה ע״ז, ראה אותה אברהם, שנאמר: "וישם את האחד בבית אל ואת האחד [נתן] בדן" (מלכים א יב, כט). וכיון שהגיע אברהם עד אותו מקום, תשש כחו ולא רדף, שנאמר: וירדף עד דן, שדנן וחייבן, שנאמר: "וירדפם עד חובה" (בראשית יד, טו):

"ויחלק עליהם לילה" (שם). בשביל הקב״ה נחלק לילה עם אברהם, שנאמר: "ויחלק עליהם":

"וישב את כל הרכוש" (בראשית יד, טז). מיד "ויצא מלך סדום" (שם יז). כשראה אברהם רודף אחר ששה עשר מלכים^[1] ולגיונותיהם, הושיבו הקב״ה לימין, שנאמר: "נאום ה׳ לאדני שב לימיני" וגו׳ (תהלים קי, א). אמרו: באותה המלחמה היתה פסיעתו של אברהם אבינו ארבעה מילין, והיה רץ עד שהרג כל המלכים ולגיונותיהם ועבר בשלום, שנאמר: "ירדפם יעבור שלום" וגו׳ (ישעיהו מא, ג). מיד יצא מלך סדום לקראתו, שנאמר: "ויצא מלך סדום לקראתו" (בראשית יד, יז). אמר לו: בבקשה ממך, תן לי הנפש והרכוש קח לך (בראשית יד, כא); רוצה ואינו רוצה, ואמר לו: אילו הרגו אותי היו נוטלין כל נכסי, עכשיו שהצלת אותי טול לך נכסים ותן לי הנפש, ולכך נאמר: והרכוש קח לך. מיד נשבע אברהם, שנאמר: "ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי" וגו׳ (בראשית יד, כב), ואין הרמה אלא שבועה, שנאמר: "וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם" (דניאל , יב):

אם מחוט ועד שרוך נעל (בראשית יד, כב). למה? שהבטיחני הקב׳׳ה שיעשרני, שנאמר: "ואגדלה שמך" (בראשית יב, ב); ואני אטול משלך, שתאמר: 'אני העשרתיך'? אמר הקב״ה: אתה אמרת: אם מחוט, חייך שאני נותן לבניך מזבח שחוט של סיקרא מקיפו, כשם ששנו רבותינו. דבר אחר: אני נותן לבניך מצוה של חוט, שנאמר: "ועשו להם ציצית" (במדבר טו, לח). ועד שרוך נעל. אני נותן לבניך מצות הנעל, שנאמר: "וחלצה נעלו" (דברים כה, ט). עד שרוך נעל. אמר הקב״ה: בזכות כך אני נותן לבניך מצות הפסח, שנאמר: "וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם" וגו׳ (שמות יב, יא). דבר אחר: אמרת אם מחוט ועד שרוך נעל, אני משבח לבניך, שנאמר: "מה יפו פעמיך בנעלים" (שיר השירים ז, ב). דבר אחר: אם מחוט, משבח אני לבניך בחוט, שנאמר: "כחוט השני" (שיר השירים ד, ג). דבר אחר: אמרת אם מחוט ועד שרוך נעל, בזכות כך אני פורע לשונאיהם, שנאמר: (ועל) "[על] אדום אשליך נעלי" (תהלים ס, י). אתה מאסת שכרו של בשר ודם, ראה מה שכר מתוקן לך לפני, שנאמר: שכרך הרבה מאד (בראשית טו, א):

[יח] (ד״א) אחר הדברים וגו׳ במחזה לאמר אל תירא אברם. זהו שאמר הכתוב: "אז דברת בחזון לחסידיך" (תהלים פט, כ), זה אברהם, שנאמר: במחזה לאמר. "ותאמר שויתי עזר על גבור" (שם), שעזרו הקב״ה על חמשת המלכים. "הרימותי בחור מעם" (שם), זה אברהם שבחר בו הקב״ה, שנאמר: "אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם" (נחמיה ט, ז). הוי אומר: אל תירא אברם:

[יט] [אל תירא אברם]. זהו שאמר הכתוב: "אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה" (משלי כח, יד), וכתיב: "חכם ירא וסר מרע" (משלי יד, טז). מי הוא? זה אברהם, וממי היה מתירא? מן שם, שהרג את בניו, את כדרלעמר מלך עילם, ושלשת בניו, שנאמר: בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם (בראשית י, כב), והיה מתירא, לומר: הרגתי בניו של צדיק, ועכשיו הוא מקללני ואני מת. מה עשה? יצא לקראתו שם לרצותו, שנאמר: "ומלכי צדק מלך שלם" (בראשית יד, יח). אמר הקב״ה: חייך איני מקללך אלא מברכך, שנאמר: "ויברכהו ויאמר ברוך אברם" וגו׳ (בראשית יד, יט); אמר לו: בשביל שהרגת את בני אני מברכך, שנאמר: "וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך" וגו׳ (שם שם, כ). מהו אשר מגן צריך? מגינה עשה הקב״ה והפיל אותם לפניך, והיה אברהם אבינו נוטל עפר וזורקו עליהם ונעשים חצים וקשתות, ונוטל קש וזורק עליהם ונעשה חרבות ורמחים, שנאמר: "מי העיר ממזרח צדק וגו׳ [יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו]" (ישעיהו מא, ב), זה אברהם, שנאמר אחריו: "ירדפם יעבר שלום"; הוי אומר: אשר מגן צריך בידך וגו׳. אמר הקב״ה: אחר הדברים האלה אתה מתירא? אל תירא אברם. לכך נאמר: "אשרי אדם מפחד תמיד" (משלי כח, יד):

ועוד היה אברהם אבינו מתירא כשהרג את המלכים, היה תמה ואמר: שמא בטלתי מצות הקב״ה שצוה את בני נח, "שופך דם האדם" (בראשית ט, ו), ואני הרגתי כל אותן האוכלוסין? אמר לו הקב״ה: אל תירא אברם, אלא שכר הרבה אני צריך ליתן לך, שאתה עקרת את הקוצים, שנאמר: "והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו" (ישעיהו לג, יב), לכך נאמר: אל תירא אברם. אמר הקב״ה לישראל: בעולם הזה אתם מתפחדים על העונות, אבל לעולם הבא שאין בו יצר הרע – אתם מתפחדים על הטוב שתקנתי לכם, שנאמר: (ואחר) "[אחר] ישובו בני ישראל (ועבדו) [ובקשו] את ה׳ אלהיהם ואת דויד מלכם ופחדו אל ה׳ ואל טובו" (הושע ג, ה), ומהו "טובו"? זה בית המקדש, שנאמר: "ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג, כה). ישועה מציון, שנאמר: "מי יתן מציון ישועת ישראל" (תהלים יד, ז). הברכה מציון, שנאמר: "כטל חרמון שיורד על הררי ציון" וגו׳ (תהלים קלג, ג). עזר מציון, שנאמר: "ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך" (תהלים כ, ג). אמר הקב״ה: אף לעולם הבא אני אברך את ישראל מציון, שכן דוד אמר: "יברכך ה׳ מציון" (תהלים קלד, ג):

הערות

1. פירוש: תשעה הנזכרים בפרשה ושבעה מלכי כנען, הרי ט"ז. בובר בשם הגהה בצד בכת"י רומי.