מדרש רבה על ראה
<< · מדרש רבה על · ראה · >>
סדר ראה
פרשיות: ד
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ד
דברים רבה פרשה ד פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
א. [ עריכה ]
הלכה: אדם מישראל - מהו שיהא מותר לו לקרות התוכחות בקריות הרבה? כך שנו חכמים: אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולם. למדונו רבותינו: למה אין מפסיקין בקללות? אמר רבי חייא בר גמדא לפי שכתוב (משלי ג, יא): "מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ" אל תעש את התוכחות קוצין קוצין אלא אחד קורא את כולן.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף למה אין מפסיקין בקללות? א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי: אמר הקב"ה: אני כתבתי על כבודי (תהלים צא, טו): "עִמּוֹ אָנֹכִי בְּצָרָה" אין שורת הדין שיהיו בני מתקללין ואני מתברך. כיצד? אם יקראו את התוכחות קריות הרבה אין קרוי וקרוי שאין מברך ב' פעמים לפניה ולאחריה. אלא אחד קורא את כולן.
רבנן אמרי: אמר הקב"ה: לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות, אלא להודיען איזו דרך טובה שיבחרו אותה, כדי שיטלו שכר. מנין? ממה שקרינן בענין "רְאֵה אָנֹכִי נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם וְגוֹ'".
ב. [ עריכה ]
זש"ה זה שאמר הכתוב(ירמיה יג, טו): "שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ אַל תִּגְבָּהוּ וְגוֹ'" מהו "שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ וְגוֹ'" א"ר תנחומא אמר הקב"ה שמעו לד"ת ואל תדברו גבוהות "כִּי ה' דִּבֵּר" והיכן דבר (משלי טז, ה): "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "שִׁמְעוּ" לד"ת ואל תגביה את אזניך משמוע דברי תורה "כי ה' דבר" והיכן דבר (שם כח, ט) "מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "שמעו" לד"ת "והאזינו" לד"ת מהו "ואל תגבהו" אל תגבהו את הטובה מלבוא בעולם "כי ה' דבר" והיכן דבר (ישעיה א, יט): "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי ה' דבר". מהו "אם תאבו ושמעתם וגו'" א"ר אלעזר הסייף והספר ירדו כרוכים מן השמים. אמר להן אם תעשו מה שכתוב בספר הזה אתם ניצולים מן הסייף הזה ואם לא תעשו אתם נהרגים בסייף הזה.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אם תאבו ושמעתם" א"ר לוי למה"ד לעבד שאמר לו רבו הרי מונייק של זהב ואם לאו הרי כבלים של ברזל. כך אמר הקב"ה לישראל אם עשיתם את רצוני הרי הטוב והברכה ואם לאו הרי הקללה הרי שתי דרכים לפניכם "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה":
ג. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "רְאֵה אָנֹכִי" א"ר אלעזר משאמר הקב"ה הדבר הזה בסיני באותה שעה (איכה ג, לח): "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" אלא מאיליה. הרעה באה על עושי הרעה והטובה באה על עושי הטובה.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף א"ר חגי ולא עוד שנתתי לכם שני דרכים אלא שנכנסתי לפנים משורת הדין ואמרתי לכם ובחרת בחיים:
ד. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף מה כתיב למעלה מן הענין (דברים יא, כב): "כי אם שמור תשמרון וגו'" מהו את כל המצוה הזאת א"ר לוי זו קריאת שמע רבנן אמרי זו השבת שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה. ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "כי אם שמור תשמרון" אמר בר קפרא הנפש והתורה נמשלה בנר הנפש דכתיב (משלי כ, כז): "נר ה' נשמת אדם" והתורה דכתיב (שם ו, כג) "כי נר מצוה ותורה אור" אמר הקב"ה לאדם הזה נרי בידך ונרך בידי נרי בידך זו התורה ונרך בידי זו הנפש אם שמרת את נרי אני משמר את נרך ואם כבית את נרי אני מכבה את נרך מנין דכתיב (דברים ד, ט): "רק השמר לך ושמר נפשך מאד" הוי "כי אם שמור תשמרון".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף אמר ר"ש למה הדבר דומה לשני בני אדם אחד היה לו כרם בגליל ואחד וכו' (שוחר טוב יז) כך אמר הקב"ה לאדם תורתי בידך ונפשך בידי אם שמרת את שלי אני משמר את שלך אם אבדת את שלי אני מאבד את שלך הוי "כי אם שמור תשמרון".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף א"ר יהודה בר סימא אם שמרת מאתים וארבעים ושמנה וכו' (מדרש תנחומא קדושים ו) עד נשברה.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף מהו "כי אם שמור תשמרון" אמר הקב"ה אם שמרתם דברי תורה אני משמר אתכם מן המזיקין א"ר אבא בר זעירא אין בית רובע בחללו של עולם שאין בו כמה אלפים מזיקין וכל אחד פורמא נתונה בפניו שלא יביט באדם ויזיק ובשעה שעונותיו של אדם גורמין מעביר פורמא מפניו והוא מסתכל בו ומזיקו מנין שנאמר (תהלים נה, יט): "פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו'" אימתי "כי ברבים היו עמדי" ומי הם אלו המלאכים שהם משמרין את האדם אמר רבי יהושע בן לוי אוקוניא מהלכת לפני האדם והכרוזות כורזין לפניו ומה הן אומרים תנו מקום לאיקונין של הקב"ה ראה כמה שומרין משמרין אותך אימתי בשעה שאת משמר דברי תורה הרי נתתי לפניך שני דרכים ברכה וקללה. ברכה אם תשמעו לדברי. קללה אם לא תשמעו לדברי:
ה. [ עריכה ]
אמר הקב"ה שמעו לי שאין אדם שומע לי ומפסיד רבנין אמרין את מוצא יש שומע [לאשתו] ומפסיד ויש שומע [לאשתו] ומשתכר כיצד אדה"ר שמע לאשתו והפסיד מניין שנאמר (בראשית ג, יז): "ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך" א"ר יצחק למה"ד למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדו אל תטעום דבר עד שאבא מן המרחץ אמרה לו אשתו טעום את התבשיל הזה שלא יהא מבקש ליתן לתוכו או מלח או מורייס בא המלך ומצאו מטעם בשפתותיו אמר לו המלך לא אמרתי לך אל תאכל ואכלת. אמר ליה מרי. שפחתך נתנה לי אמר ליה המלך ולשפחתי שמעת יותר ממני. כך אמר לו הקב"ה לאדם ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו מה עשתה חוה האכילה אותו א"ר אבין לא בקשה אלא לבכות וליילל עליו בקולה ואכל ממנו שכך כתיב לקול אשתך לדברי אשתך אין כתיב כאן אלא לקול אשתך אמר לו הקב"ה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת אמר ליה מרי הרי שפחתך נתנה לי מנין שנאמר ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל א"ל ולחוה שמעת יותר ממני מיד נטרד שנאמר (שם ג,) "כד" הרי ששמע לאשתו והפסיד.
ויש ששמע לאשתו ונשתכר זה אברהם מניין שנאמר (שם טז, ב) "ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי" א"ר שמואל בר נחמן למה"ד למה הדבר דומה למי שנולד לו בן ראה אותו איסטרלוגוס אחד אמר זה הנער עתיד להיות ארכי ליסטים צריך הוא לאביו להשליכו שמע אביו אמר לבני אני משליך שמע אביו של אותו איסטרולוגוס אמר כל מה שאמר לכם בני שמעו לו כך ראתה שרה לישמעאל יוצא לתרבות רעה והיתה אומרת לו לאברהם (שם כא, י) "גרש את האמה הזאת ואת בנה" והרע לו נגלה עליו הקב"ה א"ל (שם, יב) "אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה וגו'" שמע בקולה ונשתכר שנקרא זרעו לשמו של יצחק שנאמר (שם). אמר הקב"ה ומה אם מי ששמע לאשתו כך עשה שכר. מי ששומע לי עאכו"כ. ושלמה המלך בא ומפרש (משלי א, לג): "ושומע לי ישכון בטח ושאנן מפחד רעה":
ו. [ עריכה ]
"כִּי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ'" הלכה אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לכסות דם שחיטה ביום טוב כך שנו חכמים השוחט חיה ועוף ביום טוב בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה ובית הלל אומרים לא ישחוט אא"כ היה לו עפר מוכן א"ר חגי בשם רבי אחא מי שאין לו עפר מוכן אינו צריך לשחוט למה שאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד לפיכך אם שחט ביו"ט צריך שיהא לו עפר מוכן לכסות בו.
אמר רב ביסנא בשם ר' אחא בא וראה אמר הקב"ה מה שאסרתי לך בבהמה התרתי לך בחיה וכו' עד כולם בדגים (ויק"ר כב, י).
רבנין אמרין הרבה דברים אסר אותן הקב"ה וחזר והתירן במקום אחר תדע לך אסר הקב"ה לישראל לשחוט ולאכול עד שיביאנו פתח אהל מועד מנין שנאמר (ויקרא יז, ט): "ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אותו לה' ונכרת האיש ההוא מעמיו" מה כתיב שם "ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' לפני משכן ה' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו" וכאן חזר והתירו להם שנאמר "רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך בכל שעריך הטמא וגו'" מניין ממה שקרינו בענין "כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך":
ז. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "כי ירחיב" זש"ה זה שאמר הכתוב (תהלים לא, ח): "אגילה ואשמחה בחסדך אשר ראית את עניי ידעת בצרות נפשי ולא הסגרתני ביד אויב העמדת במרחב רגלי". רבנין אמרין הפסוק הזה מדבר ביוסף אמר יוסף רבש"ע אגילה ואשמחה בחסדך שעשית עמי אילו נפרעת לי מאשתו של פוטיפרע ולא נתת לי את המלכות הייתי בגילה ובשמחה ועתה יש לי את המלכות הוי "אגילה ואשמחה בחסדך וגו'".
"אשר ראית את עניי" זה יוסף שכתוב בו (שם קה,) "ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו".
"ולא הסגרתני ביד אויב" זה פוטיפרע.
"העמדת במרחב רגלי" שהשליט אותי על כל ארץ מצרים מנין שנאמר (בראשית מב,): "ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ויבואו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה וירא יוסף את אחיו ויכירם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אליהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אוכל".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אגילה ואשמחה בחסדך" מדבר בישראל אמרו ישראל רבש"ע אגילה ואשמחה בחסדך שעשית עמנו שאילו נפרעת מן המצריים ולא נתת לנו את ממונם היינו שמחים שמחה וגילה יש לנו שנתת לנו את ממונם.
"אשר ראית את עניי" אלו ישראל שכתוב בהם (דברים כו,): "וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת וגו'".
"ידעת בצרות נפשי" אלו ישראל שכתוב בהם "וימררו את חייהם".
"ולא הסגרתני ביד אויב" זה פרעה הרשע שכתוב אמר אויב ארדוף.
"העמדת במרחב רגלי" שהרחבת את גבולי שנאמר "כי ירחיב וגו'":
ח. [ עריכה ]
"כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך" זה שאמר הכתוב (משלי יח, טז): "מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו" מהו מתן אדם ירחיב לו.
מעשה בר"א ור' יהושע שיצאו לגבות לעסק מצות רבותינו הלכו לחילתה של אנטוכיא והיה שם אדם אחד והיה נקרא אבא יודן והיה למוד ליתן לרבותינו ביד רחבה נעשה אותו אבא יודן עני ראה ר' אלעזר ור' יהושע שהלכו לגבות שם והטמין עצמו מפניהם ועלה לביתו ועשה יום ושנים ולא ירד לשוק אמרה לו אשתו מפני מה לא ירדת לשוק הרי שני ימים אמר לה רבותינו באו לגבות לעסק מצות עמילי תורה ואין סיפק בידי ליתן להם ואני מתבייש לירד לשוק. אשתו שהיתה אוהבת את המצות אמרה לו לא נשתייר לנו שדה אחת מכור חציה ותן אותה להן הלך ועשה כן מכר אותה חצי שדה בחמשה זהובים ונתן אותן לרבותינו ואמר להן התפללו עלי התפללו עליו ואמרו לו המקום ימלא חסרונך הלכו להן רבותינו לגבות במקום אחר. אותו אבא יודן חרש בחצי שדה ומצא שם סימא גדולה ונעשה עשיר יותר ממה שהיה קודם עד שרבותינו חוזרין עברו באותו מקום אמרו לאחד חייך העמידנו עם אבא יודן אמר להם אותו האיש ומי יכול לעמוד עם המלך ולא עמו אמרו לו אין אנו מבקשין אלא שלא ידע שעברנו כאן ולא שאלנו את שלומו. ידע אבא יודן ובא אצלם ונתן להם אלף זהובים אמר להם עשתה תפלתכם פירות אמרו לו אף אנו היינו יודעים במעשיך הטובים ועשינו אותך ראש פרק. קראו עליו רבותינו מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף מעשה בר' חייא שעשה נדבה בבית המדרש הגדול שבטבריא ופסק אדם אחד ליטרא של זהב נטלו ר' חייא והושיבו אצלו וקרא עליו מתן אדם ירחיב לו.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף מעשה בריש לקיש שהלך לבצרה והיה שם אדם אחד נקרא אבין רמאה ולא שהיה רמאי ח"ו אלא שהיה מרמה במצות שהיה הקהל פוסק ואח"כ פוסק כנגד כל הקהל עשה שם ריש לקיש פסקה ונתן כנגד כל הקהל נטלו ריש לקיש והושיבו אצלו וקרא עליו מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו.
א"ר אבהו מה לי למקום אחר למוד ממקומו מה כתיב למעלה "השמר לך פן תעזוב את הלוי" ואח"כ "כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך":
ט. [ עריכה ]
"ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר" זש"ה זה שאמר הכתוב (תהלים קמו, ז): "עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים ה' מתיר אסורים" מדבר בישראל א"ר פנחס בר חמא מלמד שהיו במצרים יותר מע' אומות ומכולן לא היו משעבדין אלא בישראל ומי עשה להם דין "עושה משפט לעשוקים".
"נותן לחם לרעבים" אלו ישראל מנין שנאמר (דברים ח , ג-ה): "ויענך וירעבך ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך".
"ה' מתיר אסורים" אלו ישראל כיצד רבנן אמרי שמונה דברים אסר להן הקב"ה והתיר להן שמונה בהן אמר הקב"ה אסרתי לך את החלב וכו' עד סדין בציצית (ויק"ר כב, י). הוי "ה' מתיר אסורים" אף להלן אסר בשר תאוה וכאן התירו להן מנין "רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר":
י. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף מה כתיב למעלה מן הענין "השמר לך פן תעזוב את הלוי" ואח"כ "כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך" א"ר לוי למה הדבר דומה למי שאמר לחבירו השאילני זהוב אחד אמר לו איני מכיר חשבונך אמר לו בדוק אותי נתן לו ופרע לו מיד אמר לו אפי' צריך אתה עד עשרים עד שלשים זהובים טול לך אמר מי גרם לך ליטול כל מה שאת מבקש שעשית לי חשבון טוב. כך האדם הזה כשנבדק ומפריש מעשרותיו כראוי מרחיבין לו את גבולו הוי לפי מתנתך מרחיבין לך:
יא. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "כי ירחיב ה' אלהיך" אפשר שהקב"ה מרחיב את א"י א"ר יצחק המגילה הזאת אין אדם יודע כמה ארכה וכמה רחבה כשהיא נפתחת היא מודעת כמה היא כך א"י כל רובה הרים וגבעות מנין שנאמר (שם יא, יא) "והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" כשישרה אותה הקב"ה מנין שנאמר (ישעיה מ, ד): "כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה" אותה שעה היא מודעת מה היא.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף כי ירחיב רבנן אמרי מדבר בירושלם מי יכול לראות שלותה של ירושלם כשירחיבנה הקב"ה א"ר שמעון בר נחמן למה הדבר דומה למדינה וכו' (ההמשך אינו במדרשים שלפנינו) (מלאכי ג, ד): "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות" (שם, כג) "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם" (שם, א) "הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צבאות". (זכריה א, טז): "לכן כה אמר ה' שבתי לירושלים ברחמים ביתי יבנה בה נאם ה' צבאות וקו ינטה על ירושלים עוד קרא לאמר כה אמר ה' צבאות עוד תפוצנה ערי מטוב ונחם ה' עוד את ציון ובחר עוד בירושלים" (שם ט, ט) "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתונות":