מדרש משלי (בובר) ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף מדרש משלי ל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש משלי (בובר) · ל · >>

<< · מדרש משלי (בובר) · ל א · >>

עריכה (משלי ל א): "דברי אגור בן יקה המשא":

  • אגור - שאגר חלציו;
  • בן יקה - בן שהוא נקי מכל חטא ועוון;
  • המשא - שנשא עולו של הקב"ה;
  • נאום הגבר - שהיתה עליו רוח הקודש;
  • לאיתיאל - שהבין אותיותיו של אל;
  • ואוכל - שהיה יכול לעמוד בהם; הא כיצד? שמלך על העליונים ועל התחתונים, מניין? שנאמר (מלכים א ה ד): "כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה".

ואחר כל אותה המלכות וכל אותה החכמה וכל אותו השבח, צריך לומר -


(משלי ל ב): "כי בער אנוכי מאיש" - זה נוח, שנקרא איש, שנאמר (בראשית ו ט): "נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו". אמר שלמה: היה לי ללמוד מנוח, ששכר ביין ונענש עליו, ונקרא צדיק.

"ולא בינת אדם לי" - זה אדם הראשון, שלא היתה לו אלא אישה אחת והיטתו, ואני נשאתי אלף נשים, שנאמר (מלכים א יא ג): "ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלוש מאות", לכן נאמר (מלכים א יא ד): "נשיו היטו את לבבו", כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (משלי טז א): "לאדם מערכי לב".

<< · מדרש משלי (בובר) · ל א · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · ל ד · >>

עריכה -

  • (משלי ל ד): "מי עלה שמים וירד" - זה משה;
  • "מי אסף רוח בחפניו" - זה אהרן;
  • "מי צרר מים בשמלה" - זה אליהו;
  • "מי הקים כל אפסי ארץ" - זה אברהם אבינו;
  • "מה שמו" - ה' שמו, שנאמר (שמות טו ג): "ה' איש מלחמה ה' שמו".
  • "ומה שם בנו כי תדע" - אלו ישראל, שנאמר (שמות ד כב): "בני בכורי ישראל".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף:

  • "מי עלה שמים" - מי הוא זה שתפילתו עולה לשמיים והוא מוריד הגשמים - זה שמחלק מעשרותיו כראוי;
  • "וירד" - שהוא מוריד טל ומטר לעולם, ובזכותו רוחות טובות מנשבות לגדל העשבים:
  • "מי אסף רוח בחפניו" - זה שמחלק מעשרותיו בחפניו, וכן הוא אומר (מלאכי ג י): "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די"; ומניין שהרוחות צורך התבואה - דכתיב (דברים לב ב): "יערוף כמטר לקחי".
  • "מי צרר מים בשמלה" - מי שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו, אין תפילתו עולה לשמים ואינה מורידה למים, אלא צורר המים ואינן יורדות לארץ.
  • "מי הקים כל אפסי ארץ" - כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (דברים כח כד): "יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר וגו'";
  • "מה שמו" - זה אברהם, שהפריש מעשר תחילה, שנאמר (בראשית יד כ): "ויתן לו מעשר מכל", והקנה לו הקב"ה שמיים וארץ, שמיים לגשמים ורוחות, וארץ לפירות, שכן כתיב (בראשית יד יט): "ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ", ברכו שיקנה לו האלהים שמים, וארץ לזרעותיו;
  • "ומה שם בנו" - זה יצחק, שנתן מעשר ונתברך, שנאמר (בראשית כו יב): "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'", מלמד שמדדן לעשרן.
  • "כי תדע" -וכן הזהיר הקב"ה את ישראל, שאם יעשרו תבואתם - יברכם, שנאמר (דברים יד כב): "עשר תעשר" - עשר בשביל שתתעשר.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף:

  • "מי עלה שמים" - זה משה, דכתיב (שמות יט ג): "ומשה עלה אל האלהים".
  • "וירד" - שנאמר (שמות יט יד): "וירד משה מן ההר אל העם".
  • "מי אסף רוח בחפניו" - שנאמר (שמות ט כט): "כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל ה'".
  • "מי צרר מים בשמלה" - שנאמר (שמות טו ח): "ניצבו כמו נד נוזלים".
  • "מי הקים כל אפסי ארץ" - זה אוהל מועד, שהוא שקול כנגד מעשה שמים וארץ, שנאמר (שמות לח כא): "אלה פקודי המשכן משכן העדות", נאמר כאן משכן העדות, ונאמר להלן בשמים ובארץ (דברים ד כו): "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף:

  • "מי אסף רוח בחפניו" - זה אהרן, שנאמר (במדבר יז יא): "ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וגו'", וכתיב (במדבר יז יג): "ויעמוד בין המתים ובין החיים".
  • "מי הקים" - זה אברהם אבינו;
  • "מה שמו" - זהו שנאמר (שמות טו ג): "ה' שמו".
  • "ומה שם בנו" - אלו ישראל, שנאמר (שמות ד כב): "בני בכורי ישראל".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף:

  • "מי הקים כל אפסי ארץ" - זה משה, שה'ים אוהל מועד, שהעולם הוקם עמו, "להקים המשכן" לא נאמר אלא "להקים את המשכן", העולם הוקם עמו דרשו 'את' כמו 'עם', שעד הוקם המשכן היה העולם רותת, ומשהוקם נתבסס העולם, לכך נאמר (במדבר ז א): "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף:

  • "מי עלה שמים" - זה אליהו, שנאמר (מלכים ב ב יא): "ויעל אליהו בסערה השמים";
  • "מי אסף רוח בחפניו" - זה אליהו, שנאמר (מלכים א יז א): "אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי";
  • "מי צרר מים בשמלה" - דכתיב (מלכים ב ב ח): "ויקח אליהו את אדרתו";
  • "מי הקים כל אפסי ארץ" - (מלכים א יז כג): "ראי, חי בנך".

<< · מדרש משלי (בובר) · ל ד · >>



<< · מדרש משלי (בובר) · ל ז · >>

עריכה (משלי ל ז): "שתים שאלתי מאיתך", (משלי ל ח): "שוא ודבר כזב הרחק ממני, ראש ועושר אל תתן לי, הטריפני לחם חוקי", (משלי ל ט): "פן אשבע וכיחשתי ואמרתי מי ה', ופן איוורש וגנבתי ותפשתי שם אלוהיי".

אמר רבי לוי: וכי תעלה על דעתך ששלמה המלך דובר שקרים היה? או גונב או נשבע לשקר היה? אלא הוי אומר שנתן חכמה לדורות כדי שלא לעשות.

אמר רבי יודן: לא נאמר אלא להחמיר על דברי תורה:

  • להלן כתיב (שמות כ ז): "לא תשא", ואף הוא החמיר: "שווא ודבר כזב הרחק ממני";
  • ולהלן כתיב (שמות כ יג): "לא תגנוב", ואף הוא החמיר ואמר "ופן איוורש וגנבתי".

הא למדת, שלא לבטל דברי תורה הוא בא, אלא להחמיר.


<< · מדרש משלי (בובר) · ל ז · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · ל טו · >>

עריכה (משלי ל טו): "לעלוקה שתי בנות הב הב" - שני פעמים הב הב למה? אמר רבי שמעון בר יוחאי: עתידה גיהנם לצווח לפני הקב"ה ולומר 'הב לי את הרשעים!'.


(משלי ל טז): "שאול ועוצר רחם, ארץ לא שבעה מים, ואש לא אמרה הון" - אש של גיהנם לא אמרה הון, שאינה מרחמת על הרשעים.

<< · מדרש משלי (בובר) · ל טו · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · ל יח · >>

עריכה (משלי ל יח): "שלושה המה נפלאו ממני, וארבעה לא ידעתים":

  • (משלי ל יט): "דרך הנשר בשמים" - שאין אדם מכיר את מקומו;
  • "דרך נחש עלי צור" - שאין אדם מכיר את דרכו;
  • "ודרך גבר בעלמה" - אמר רבי יוחנן: זה התרנגול, שאין אדם מכיר שכבת זרע שלו.

<< · מדרש משלי (בובר) · ל יח · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · ל כא · >>

עריכה (משלי ל כא): "תחת שלוש רגזה ארץ", (משלי ל כב): "תחת עבד כי ימלוך", (משלי ל כג): "תחת שנואה כי תיבעל ושפחה כי תירש גברתה" - אמר רבי אלכסנדראי: מהיכן למדנו? מהגר שפחת שרה.

<< · מדרש משלי (בובר) · ל כא · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · ל כד · >>

עריכה (משלי ל כד): "ארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים מחוכמים": ...

  • (משלי ל כה): "הנמלים עם לא עז" - זה בבל, שנאמר (ישעיהו כג יג): "הן ארץ כשדים זה העם לא היה אשור יסדה".
  • (משלי ל כו): "שפנים עם לא עצום" - זה מדי, "וישימו בסלע ביתם" - זה אחשורוש וכורש, שביקשו לבנות בית המקדש.
  • (משלי ל כז): "מלך אין לארבה" - זה אלכסנדרוס מוקדון, שנטלטל בכל העולם כולו כארבה שהוא פורח באויר.
  • (משלי ל כח): "שממית בידיים תתפש" - זה אדום, שאין בכל השרצים שנואה כמותה, וכן כתיב (מלאכי א ג): "ואת עשו שנאתי". "והיא בהיכלי מלך" - אדום, שהחריב בית המקדש.

(משלי ל כח): "שממית בידיים תתפש" - אמר רבי ירמיה: דא היא אדום אומתא רשיעתא, דכל דקיימא תמן משתכחא.

<< · מדרש משלי (בובר) · ל כד · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · ל כט · >>

עריכה (משלי ל כט): "שלושה המה מיטיבי צעד, וארבעה מיטיבי לכת" - ואלו הן:

  • (משלי ל ל): "ליש גיבור בבהמה, ולא ישוב מפני כל" - למה לא ישוב מפני כל? שאינו מתבייש.
  • (משלי ל לא): "זרזיר מתניים או תיש" - מה הזרזיר הזה הולך ואינו תמה, כך כל מלכות שהיא עומדת - אין אתה יכול לעמוד לפניה.

...

  • (משלי ל ל): "ליש גיבור" - זה בבל, שנאמר (ירמיהו ד ז): "עלה אריה מסובכו".
  • (משלי ל לא): "זרזיר מתניים או תיש" - זה מדי, כשם שהתרנגול קורא בלילה ומעיר לבני אדם, כך אחשורוש, שנאמר (אסתר ו א): "בלילה ההוא".
  • (משלי ל לב): "אם נבלת בהתנשא" - זה יון, שגזרו לבטל נשותיהן של ישראל, כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (בראשית לד ז): "כי נבלה עשה בישראל".
  • (משלי ל לג): "כי מיץ חלב יוציא חמאה" - זה אדום, שלא זכה למלכות אלא בזכות אברהם, שנאמר (בראשית יח ח): "ויקח חמאה וחלב".

[1]חמשה פעמים ראה שלמה את המלכויות.


ד"א דבר אחר - פירוש נוסף:

(משלי ל לב): "אם נבלת בהתנשא" - אמר רבא, ואיתימר רב שמואל בר נחמני: אם ניבל אדם עצמו על דברי תורה - מתנשא, "ואם זמות - יד לפה".

(משלי ל לג): "כי מיץ חלב יוציא חמאה וגו'" - רבי ינאי דרש את הפסוק הזה:

  • "כי מיץ חלב יוציא חמאה" - במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שהוא מוציא כל חלב שינק משדי אמו.
  • "ומיץ אף יוציא דם" - כל הכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק, זוכה להבחין בין דם לדם, בין דם טמא לדם טהור.
  • "ומיץ אפיים יוציא ריב" - כל הכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק, זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות.


<< · מדרש משלי (בובר) · ל כט · >>

הערות ותקונים[עריכה]

  1. ^ (לח) חמשה פעמים ראה שלמה את המלכויות - זה לשון רש"י בפירושו למשלי ל לא: "ומדרש אגדה, חמש פרשיות אלו של ארבע ארבע דברים כנגד ארבע מלכויות, לפי שנתאמצה ממשלתן על ישראל בעוון שעברו על חמשה חומשי תורה, הזכירם חמשה פעמים".

<< · מדרש משלי (בובר) · ל · >>