קטגוריה:משלי ל ל

הפסוקים הקודמים דיברו על ארבעה יצורים קטנים וחלשים*, והפסוקים שלנו מדברים על ארבעה יצורים גיבורים וחזקים. אולם המבנה של הקטע אינו ברור - מדוע האריה, הדוגמה הראשונה מתוך הארבע, קיבל פסוק שלם, ושלוש הדוגמאות האחרות נזכרות בקיצור בפסוק אחד? (השוו למשל פסוקים 24-28 שבהם לכל דוגמה מוקדש פסוק שלם, או פסוקים 21-23 שבהם לכל דוגמה מוקדש חצי פסוק).

- ייתכן שהמשפט ולא ישוב מפני כל, שנאמר על האריה בפסוק 30, מתייחס גם לכל שלושת היצורים שבפסוק 31, ולכן אין צורך לחזור עליו לגבי כל אחד ואחד.

ליש גיבור בבהמה נזכר גם כמשל לעם ישראל באחרית הימים, (מיכה ה ז): "וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן, אֲשֶׁר אִם עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל".

הקטע קשה להבנה - קשה להבין את הקשר בין ארבעת בעלי-החיים בקטע. ונראה לי שהקטע עוסק בעזות. יתכן בהקשר של תשוקה, ייתכן גם במובן: עזות מצח – עקשנות – מצח נחושה – נחושת - ראו קישור בהמשך. יש גם קשר לשרשים קפר-כפר-חפר, ראו קישור בהמשך.

בבלי - מסכת ביצה פרק ג: "והיינו דאמר ר"ש בן לקיש ג' עזין הן: ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות; ויש אומרים אף עז בבהמה דקה;""ויש אומרים אף צלף באילנות..."

ילקוט שמעוני - וזאת הברכה: "והיינו דאמר רשב"ל שלשה עזין הן: ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות, (שור בבהמה, במתניתא) תנא [אף] עז בבהמה דקה, וי"א אף צלף באילנות..."

אם כן לפי המסורת שהשתמרה בתלמוד, יש להבין זאת כך:

ליש – שועל, ממשפחת הכלבים. שועל = שעל = צעד (שלשה המה מיטיבי צעד). השועל, כמו שכתבתי (ראו קישור), נקרא גם חפר.

זרזיר מתנים – תרנגול (כך לפי רוב התרגומים העתיקים). התרנגול מכונה גבר = גבורה = עוז) (מעניין הביטוי "עוז והדר", דר באמהרית = תרנגול). כפי שכתבתי בעבר: פליאדות = כימה = תרנגול = סוכות – כפורת.

תיש – עז (תיש / עז בלטינית: Capri – קפר – כפר).

מלך אלקום – צלף קוצני (אגב, זהו כנראה מקור שמו של צלפ-חד בן חפר, אבו אל בנאת) - כפר (לטינית: capparis spinosa) (אנגלית: thorny caper) (ערבית: כבאר – כפאר).

מהצלף הכינו יין קפריסין, השתמשו בו בין השאר כדי לתת עזות לציפורן (שחלת), בבלי כריתות פרק א: "יין קפריסין ששורין בו את הציפורן כדי שתהא עזה"; ירושלמי יומא פרק ד: "יין קפריסין למה היא באה שבה שורין את הצפורן מפני שהיא עזה". ראו עוד במאמר "אלישה - קפריסין".

פרי הצלף נקרא גם אביונה שעניינה גם תשוקה, (קהלת יב ה): "גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ, וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ". וגם שאר החיות המוזכרות ידועות כמסמלות תשוקה.