קטגוריה:ישעיהו ו ט
נוסח המקרא
ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו
וַיֹּאמֶר לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל תֵּדָעוּ.
וַיֹּ֕אמֶר לֵ֥ךְ וְאָמַרְתָּ֖ לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה שִׁמְע֤וּ שָׁמ֙וֹעַ֙ וְאַל־תָּבִ֔ינוּ וּרְא֥וּ רָא֖וֹ וְאַל־תֵּדָֽעוּ׃
וַ/יֹּ֕אמֶר לֵ֥ךְ וְ/אָמַרְתָּ֖ לָ/עָ֣ם הַ/זֶּ֑ה שִׁמְע֤וּ שָׁמ֙וֹעַ֙ וְ/אַל־תָּבִ֔ינוּ וּ/רְא֥וּ רָא֖וֹ וְ/אַל־תֵּדָֽעוּ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"וראו ראו" - הלא אתם רואים נפלאותי ואינכם שמים על לב לדעת ולהכיר בהם
"שמעו שמוע" - הלא אתם שומעים דברי מפי הנביאים ואינכם נותנים לב להביןמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(ט-י) "ויאמר לך ואמרת" וכו' "השמן לב העם הזה", שיעור הכתוב, "לך ואמרת שמעו שמוע ואל (תאמר) תבינו, (ואמרת) ראו ראו (ואל תאמר) תדעו פן יראה בעיניו ושב ורפא לו". (תבת ואמרת נמשך לכל הכתוב והשמן לב העם הזה הוא מאמר מוסגר). באור הדברים, כי לב ישראל היה נסוג אחור בעת ההיא מקבל כל דבר חכמה ומוסר, ולא היו רוצים לשמוע לדבר הנביא כלל, יעץ לו ה' שבעת יבא אליהם לדבר עמהם יאמר להם בסתם "שמעו שמוע" או "ראו ראו" ולא יאמר להם "שיבינו" או "שידעו". כי אם יזכיר להם שנמצא בדבריו דבר בינה או דעה ימאנו מהקשיב ומלראות, ואם תשאל ומה ארויח במה שישמעו או שיראו אם לא יבינו וידעו. עז"א בזה תרויח פן ע"י שיראה בעיניו וישמע באזניו יתן לבסוף הדברים על לבו ויבין ג"כ (הגם שלא נתכון לזה) וישוב בתשובה וימצא רפואה לחולי נפשו. ובאר הטעם למה מצוה שלא יאמר להם שיבינו וידעו? כי על ידי שהשמן לב העם הזה מכל חכמה ושכל זה הוא הסבה שגם אזניו הכבד ועיניו השע, ובאם ישמעו שנמצא בדבריך דבר חכמת בינה יכבידו אזניהם משמוע ויסתמו עיניהם מראות אבל ע"י שתאמר להם רק שמעו שמוע ולא תאמר להם תבינו ותדעו, פן יראה בעיניו וממילא ובלבבו יבין וכו'. (ומה שסדר בדבריו ראיה שמיעה הבנה, כי תחלה נכיר את הבורא ע"י ראיית החושים מהמון מעשיו ובריאותיו, ואח"כ ע"י הקבלה הנמשכת מדור דור, ואח"כ ע"י מופתי השכל והדעת כמ"ש לקמן (מ"ם), הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם. ע"כ סדר פן יראה ישמע יבין. ותחלה סדר בהפוך שמעו שמוע או עכ"פ ראו ראו שהיא התחלת ההשגה):
ביאור המילות
- פרשנות מודרנית:
השמן, הכבד, השע, רפא
זהו מאמר לא גמור. קחו אותו כאתגר - להשלים אותו!
תגובה ל: ביאור:ישעיהו ו שנכתבה ב05:12:38 10.02.2005
לאחר שישעיהו התנדב להיות שליח ה' אל עם ישראל, תיאר ה' בפניו את אופי השליחות (ישעיהו ו ט-י): "וַיֹּאמֶר, לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה: 'שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל-תָּבִינוּ, וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל-תֵּדָעוּ'. הַשְׁמֵן לֵב-הָעָם הַזֶּה, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד, וְעֵינָיו הָשַׁע; פֶּן-יִרְאֶה בְעֵינָיו, וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע, וּלְבָבוֹ יָבִין, וָשָׁב - וְרָפָא לוֹ". האם ייתכן, שמטרת השליחות היא, שעם ישראל לא יחזור בתשובה?!
1. ע"פ רד"ק (פירוש ראשון), אכן מטרת השליחות היא, שהעם לא יחזור בתשובה, כדי להחמיר בעונשם (וכדברי רד"ק: ""וזה דין ומשפט מאת האל יתברך, כשירצה החוטא לחטוא, הקדוש ברוך הוא מונע ממנו דרכי התשועה/התשובה עד שיקבל עונשו. וכן נאמר בפרעה "ויחזק ה' את לב פרעה", וכן בסיחון "כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו", וכן בבני עלי "ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ ה' להמיתם" ושם פירשנו"").
- אך לפי פירוש זה, אין זה ברור מדוע יש צורך לשלוח נביא למטרה זו - והרי הנביא אינו יכול להשמין את לב העם, רק ה' יכול, כמו בכל הפסוקים שהביא רד"ק! נביא נשלח כדי להוכיח - לא כדי להשתלט על מחשבותיהם של בני-ישראל בצורה ניסית!
- מעבר לכך, כל הרעיון שלפיו ה' מונע מאדם לחזור בתשובה אינו חד-משמעי; ניתן לפרש את הפסוקים שהביא רד"ק באופן אחר - ע' למשל במאמר "הלב של פרעה" (בשם ר' עובדיה ספורנו).
2. ע"פ רש"י (ורד"ק - פירוש שני), הפסוקים כלל אינם מתארים את מטרת השליחות: פסוק ט הוא תוכחה שישעיהו צריך להוכיח את העם, על כך שהם "שומעים ואינם מבינים" , "רואים ואינם יודעים"; פסוק י הוא תיאור של קשיי השליחות: ה' אומר לישעיהו שמצבו של עם ישראל הולך ומתדרדר, "לבם הולך ונעשה "שמן"" ואטום יותר, "אוזניהם הולכות ונעשות כבדות" יותר, "ועיניהם הולכות ונעשות עצומות" יותר, כי הם פוחדים "פן" "חס וחלילה" הם "יראו, ישמעו ויבינו" דברים שיגרמו להם "לחזור בתשובה"...
- הבעיה בפירוש זה היא, שהוא מפרש את המילים "אל תבינו", "אל תדעו", "השמן", "הכבד", "השע" לא כציוויים, אלא כתיאורים של עובדות. אמנם יש כמה דוגמאות לכך במקרא (למשל בשמות ח - "והַכְבֵד את לבו" = "והִכְבִיד את לבו"), אך זה די נדיר.
3. ע"פ מלבי"ם, פסוק ט בנוי כ"תקבולת משלימה", ומשמעותו היא: ""ואמרת לעם הזה: 'שמעו שמוע'" - "ואל" תאמר להם "'תבינו'"; ואמרת לעם הזה: "'וראו ראו'" - "ואל" תאמר להם "'תדעו'"", ישעיהו צריך רק להשמיע להם ולהראות להם את העובדות - לא לפרש ולא להסיק מסקנות; צריך להשאיר להם להסיק את המסקנות בעצמם, כך יש פחות סיכוי שיתנגדו (עובדה פסיכולוגית ידועה). בתחילת פסוק י מתואר מצבו הגרוע של העם (כמו בפירוש רש"י) - מאחר שליבם שמן, הם אינם רוצים להבין, ולכן גם אינם רוצים לראות ולשמוע דברים מסובכים שצריך להבין; אך אם לא תאמר להם שהם צריכים להבין - אולי הם יסכימו לראות ולשמוע: "פן" - אולי - בני ישראל "יראו וישמעו" את העובדות, וכתוצאה מכך הם "יבינו" ויסיקו מסקנות בעצמם, "ויחזרו בתשובה".
- הבעיה בפירוש זה היא, כמו למעלה, שהוא אינו מפרש את המילים "השמן", "הכבד", "השע" כציוויים.
4. לפני כמה שנים חשבתי, שהכוונה היא כזאת: יש שני דרכים להוכיח אנשים: אפשר להוכיח בדרכי-נועם, ואפשר להוכיח בזעם. כשמוכיחים בדרכי-נועם זה מקרב את השומעים למוכיח, אך כשמוכיחים בזעם זה מרחיק אותם, וגורם להם לאטום את אזניהם ואת ליבם. בנבואת ההקדשה של ישעיהו, ה' מצווה עליו להיות 'מוכיח' מהסוג השני: להוכיח בזעם, בצורה שתגרום לשומעים להתרחק. ההתרחקות אינה מטרת השליחות - אך היא תוצאה בלתי-נמנעת שלה [ישעיהו באמת קיים את המצוה הזאת ואמר "הוי גוי חוטא, עם כבד עוון, זרע מרעים, בנים משחיתים..."]. בנבואת-ההקדשה, ישעיהו לא הבין את הציווי הזה, ושאל: "עד מתי, ה'?" – עד מתי אני אוכיח אותם בצורה שתגרום להם להתרחק? מה הטעם בזה? וה' עונה לו: "עד אם שאו ערים מאין יושב... והאדמה תשאה שממה...", כלומר: עד החורבן. התוכחות שלך יגרמו לעם לאטום את אזניו, אבל רק עד החורבן. אחרי החורבן – המצב ישתנה. ע"ע שובי.
- הבעיה בפירוש זה היא, שבפסוק ט נאמר "שמעו שמוע... וראו ראו...", ובפסוק י נאמר "פן יראה בעיניו, ובאזניו ישמע..." – האם בני-ישראל יכלו לשמוע את דברי הנביא, או לא?
אולי, כדי למצוא את פירוש הפסוק, צריך ללמוד בעיון גם את הפסוקים האחרים שמדברים על ראיה ושמיעה, עיוורון וחרשות בספר ישעיהו.
5. ע"פ קובץ "נטעי נעמנים", קבוץ ענינים שונים, מכתבי יד ישנים נושנים, הודפס ב-1847, זאת נבואה בהפוך על הפוך, הנביא מתנבא כדרך יצר"ע, וכי מה אמר להם יצר"ע? יצר"ע אמר להם "שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו", יצר"ע השמין לב העם הזה ואזניו הכביד ועיניו השעה פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו", אז למה ומדוע מתנבא ישעיה כדרך יצר"ע? כי כך הוא מיירא את האדם לומר "עשה מה שתרצה וסופך ליטול את שלך וללקות על זה", כמו "שמח בחור בילדותיך, ויטיבך לבך בימי בחורותך, והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך, ודע כי על כל אלה יביאך הא' במשפט"
מקורות
על-פי מאמר של אראל (ערך) שפורסם לראשונה בלא גמור וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-02-10.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "ישעיהו ו ט"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.