ביאור:ישעיהו ו ט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
השמן, הכבד, השע, רפא
[עריכה]זהו מאמר לא גמור. קחו אותו כאתגר - להשלים אותו!
תגובה ל: ביאור:ישעיהו ו שנכתבה ב05:12:38 10.02.2005
לאחר שישעיהו התנדב להיות שליח ה' אל עם ישראל, תיאר ה' בפניו את אופי השליחות (ישעיהו ו ט-י): "וַיֹּאמֶר, לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה: 'שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל-תָּבִינוּ, וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל-תֵּדָעוּ'. הַשְׁמֵן לֵב-הָעָם הַזֶּה, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד, וְעֵינָיו הָשַׁע; פֶּן-יִרְאֶה בְעֵינָיו, וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע, וּלְבָבוֹ יָבִין, וָשָׁב - וְרָפָא לוֹ". האם ייתכן, שמטרת השליחות היא, שעם ישראל לא יחזור בתשובה?!
1. ע"פ רד"ק (פירוש ראשון), אכן מטרת השליחות היא, שהעם לא יחזור בתשובה, כדי להחמיר בעונשם (וכדברי רד"ק: ""וזה דין ומשפט מאת האל יתברך, כשירצה החוטא לחטוא, הקדוש ברוך הוא מונע ממנו דרכי התשועה/התשובה עד שיקבל עונשו. וכן נאמר בפרעה "ויחזק ה' את לב פרעה", וכן בסיחון "כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו", וכן בבני עלי "ולא ישמעו לקול אביהם כי חפץ ה' להמיתם" ושם פירשנו"").
- אך לפי פירוש זה, אין זה ברור מדוע יש צורך לשלוח נביא למטרה זו - והרי הנביא אינו יכול להשמין את לב העם, רק ה' יכול, כמו בכל הפסוקים שהביא רד"ק! נביא נשלח כדי להוכיח - לא כדי להשתלט על מחשבותיהם של בני-ישראל בצורה ניסית!
- מעבר לכך, כל הרעיון שלפיו ה' מונע מאדם לחזור בתשובה אינו חד-משמעי; ניתן לפרש את הפסוקים שהביא רד"ק באופן אחר - ע' למשל במאמר "הלב של פרעה" (בשם ר' עובדיה ספורנו).
2. ע"פ רש"י (ורד"ק - פירוש שני), הפסוקים כלל אינם מתארים את מטרת השליחות: פסוק ט הוא תוכחה שישעיהו צריך להוכיח את העם, על כך שהם "שומעים ואינם מבינים" , "רואים ואינם יודעים"; פסוק י הוא תיאור של קשיי השליחות: ה' אומר לישעיהו שמצבו של עם ישראל הולך ומתדרדר, "לבם הולך ונעשה "שמן"" ואטום יותר, "אוזניהם הולכות ונעשות כבדות" יותר, "ועיניהם הולכות ונעשות עצומות" יותר, כי הם פוחדים "פן" "חס וחלילה" הם "יראו, ישמעו ויבינו" דברים שיגרמו להם "לחזור בתשובה"...
- הבעיה בפירוש זה היא, שהוא מפרש את המילים "אל תבינו", "אל תדעו", "השמן", "הכבד", "השע" לא כציוויים, אלא כתיאורים של עובדות. אמנם יש כמה דוגמאות לכך במקרא (למשל בשמות ח - "והַכְבֵד את לבו" = "והִכְבִיד את לבו"), אך זה די נדיר.
3. ע"פ מלבי"ם, פסוק ט בנוי כ"תקבולת משלימה", ומשמעותו היא: ""ואמרת לעם הזה: 'שמעו שמוע'" - "ואל" תאמר להם "'תבינו'"; ואמרת לעם הזה: "'וראו ראו'" - "ואל" תאמר להם "'תדעו'"", ישעיהו צריך רק להשמיע להם ולהראות להם את העובדות - לא לפרש ולא להסיק מסקנות; צריך להשאיר להם להסיק את המסקנות בעצמם, כך יש פחות סיכוי שיתנגדו (עובדה פסיכולוגית ידועה). בתחילת פסוק י מתואר מצבו הגרוע של העם (כמו בפירוש רש"י) - מאחר שליבם שמן, הם אינם רוצים להבין, ולכן גם אינם רוצים לראות ולשמוע דברים מסובכים שצריך להבין; אך אם לא תאמר להם שהם צריכים להבין - אולי הם יסכימו לראות ולשמוע: "פן" - אולי - בני ישראל "יראו וישמעו" את העובדות, וכתוצאה מכך הם "יבינו" ויסיקו מסקנות בעצמם, "ויחזרו בתשובה".
- הבעיה בפירוש זה היא, כמו למעלה, שהוא אינו מפרש את המילים "השמן", "הכבד", "השע" כציוויים.
4. לפני כמה שנים חשבתי, שהכוונה היא כזאת: יש שני דרכים להוכיח אנשים: אפשר להוכיח בדרכי-נועם, ואפשר להוכיח בזעם. כשמוכיחים בדרכי-נועם זה מקרב את השומעים למוכיח, אך כשמוכיחים בזעם זה מרחיק אותם, וגורם להם לאטום את אזניהם ואת ליבם. בנבואת ההקדשה של ישעיהו, ה' מצווה עליו להיות 'מוכיח' מהסוג השני: להוכיח בזעם, בצורה שתגרום לשומעים להתרחק. ההתרחקות אינה מטרת השליחות - אך היא תוצאה בלתי-נמנעת שלה [ישעיהו באמת קיים את המצוה הזאת ואמר "הוי גוי חוטא, עם כבד עוון, זרע מרעים, בנים משחיתים..."]. בנבואת-ההקדשה, ישעיהו לא הבין את הציווי הזה, ושאל: "עד מתי, ה'?" – עד מתי אני אוכיח אותם בצורה שתגרום להם להתרחק? מה הטעם בזה? וה' עונה לו: "עד אם שאו ערים מאין יושב... והאדמה תשאה שממה...", כלומר: עד החורבן. התוכחות שלך יגרמו לעם לאטום את אזניו, אבל רק עד החורבן. אחרי החורבן – המצב ישתנה. ע"ע שובי.
- הבעיה בפירוש זה היא, שבפסוק ט נאמר "שמעו שמוע... וראו ראו...", ובפסוק י נאמר "פן יראה בעיניו, ובאזניו ישמע..." – האם בני-ישראל יכלו לשמוע את דברי הנביא, או לא?
אולי, כדי למצוא את פירוש הפסוק, צריך ללמוד בעיון גם את הפסוקים האחרים שמדברים על ראיה ושמיעה, עיוורון וחרשות בספר ישעיהו.
5. ע"פ קובץ "נטעי נעמנים", קבוץ ענינים שונים, מכתבי יד ישנים נושנים, הודפס ב-1847, זאת נבואה בהפוך על הפוך, הנביא מתנבא כדרך יצר"ע, וכי מה אמר להם יצר"ע? יצר"ע אמר להם "שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו", יצר"ע השמין לב העם הזה ואזניו הכביד ועיניו השעה פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו", אז למה ומדוע מתנבא ישעיה כדרך יצר"ע? כי כך הוא מיירא את האדם לומר "עשה מה שתרצה וסופך ליטול את שלך וללקות על זה", כמו "שמח בחור בילדותיך, ויטיבך לבך בימי בחורותך, והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך, ודע כי על כל אלה יביאך הא' במשפט"
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל (ערך) שפורסם לראשונה בלא גמור וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-02-10.
תגובות
[עריכה]מאת: לירון שגיא
[עריכה]- רד"ק צודק. מטרת השליחות היא שעם ישראל לא יחזור בתשובה.
- אני מקבל את הפרוש הרביעי, ומסיק שה' שלח את ישעיהו להתנבא רעה ובצורה דוחה (שאינה מקרבת לבבות השומעים), וזאת על מנת לקיים את החורבן - כמתוכנן.
- באופן כללי, נביאים נשלחים בזעם אל העם; ומשיחים (כגון דוד ומשה) נשליחים לטובת נועם העם ומרימים אותו בתשובה לה'.
- וישעיהו מצווה לדבר בזעם לא-פופלרי לאוזן וללב האנשים והסיבה היא: "פן-יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו."
- אלוהים לא רוצה שירפא עמו לפני המכה, שתשאר כמו פצע. הוא איננו רוצה שהעם ירפא טרם החורבן (אשר עם-ישראל יזכור לדור-דור).
מאת: רמי ניר
[עריכה]- כדאי לזכור:
- החורבן אכן התקיים כי היהודים אמנם לא "שבו עד אלהים"...
- זאת למרות ויש בנבואות ישעיה הדרכה "לשוב עד אלהים"...
מאת דוד גינזבורג
[עריכה]- "האם עד בכלל" – שאלה ידועה.
- אותי מטרידה האפשרות ש"השמן" כפשוטו במשמעות של לטעת בהם בטחון כוזב. אם כך, קשה לקרוא ברצינות ל"שבע דנחמתא" בשם זה.
מאת רחלי רביב גרינברג
[עריכה]- ביאור על פי תורת הסוד
- על מנת להבין פסוקי נבואה, עלינו להשתמש בפסוק: "הַגִּ֙ידוּ֙ הָאֹתִיּ֣וֹת לְאָח֔וֹר וְנֵ֣דְעָ֔ה כִּ֥י אֱלֹהִ֖ים אַתֶּ֑ם אַף־תֵּיטִ֣יבוּ וְתָרֵ֔עוּ וְנִשְׁתָּ֖עָה וְנִרְאֶ֥ וְנִרְאֶ֥ה יַחְדָּֽו:" (ישעיה מא)
- כלומר עלינו לקרוא את הפסוק מהסוף להתחלה :
- לכן אם נקרא מהסוף נראה שהפסוק כולו מתייחס לסוד ריפוי האדם - וָשָׁב וְרָפָא לוֹ - כלומר אדם יכול לחזור לרפואה השלמה שלו, הטיבעית
- אם יפסיק להסתכל דרך העיניים, ולשמוע דרך האוזניים, אלא יחזור להקשיב לליבו - וּלְבָבוֹ יָבִין . להבין דרך הלב ולא דרך המוח.
- בקריאת שמע שעל המיטה נאמר במפורש: "וְלא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זנִים אַחֲרֵיהֶם:" (במדבר טו לט) -
- כלומר תפסיקו להיות מוזנים אחרי מה שעיניכם רואות, מחשבות רעות, ואמונות זרות שהלב מייצר לכם. (לפי פירוש הרמב"ם)
- הרי מה שאנחנו רואים תמיד נתון לפרשנות שלנו. אף אחד לא לוקח את מה שהוא רואה כמובן מאליו
- אדם שיראה אדם שמכה את בנו - האחד יגיד - הנה זה מחנך אותו, והשני יצעק התעללות ילדים ויזמין משטרה.
- אותו הדבר לגבי מה שאנחנו שומעים באוזניים - לכן הפסוק מציין מפורשות - מה ששומעים באוזניים "פֶּן־יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע". היש דרך אחרת לשמוע?
- אין מילה שנכתבה סתם, לכן הציון של ראיה בעיניים ושמיעה באוזניים מרמזת שיש דרך אחרת לשמוע.
- לפי תורת הקבלה היכן שכתוב לשמוע הכוונה למשמעות. אדם שומע ונותן פרשנות משלו לאירועים החיצונים. נותן להם משמעות.
- הדרך האחרת לתת משמעות, היא לא דרך הראש , כי אם דרך הלב, דרך הרגש.
- לדון אדם לטובה תמיד, לצד הרחמים, והחסד. להרגיש ולהזדהות עם כאבו. להבין שאדם תמיד פועל בדרך שנראית לו טובה. גם היא היא טובה לעצמו בלבד.
- לפיכך הפסוק בא ללמדנו דרך חיים - אל תסתכלו בעיניים, ותחשבו שזו האמת. לאחר שאתם רואים אתם נותנים פרשנות של ההגיון. ההגיון היבש, המיספרה שמאלית במוח
- ע"פ הקבלה היא צד שמאל, צד הגבורה, הדין והשיפוט. ע"פ האר"י הקדוש, מחלה היא מלשון חלל, היכן שאנחנו לא דובקים בבורא, שם עלולה להיות המחלה.
- היום ברפואה המודרנית ישנם מחקרים רבים שמראים שרגשות הם מחוללי מחלה , רגשות כמו כעס, חרדה, לחץ, דכאון גורמים לתסמינים גופנים. זה נחשב להתרחק מהבורא.
- אם כך על איזה לב מדבר ישעיה? על הרגשות הטובים - של חמלה, של רחמים, של אהבה וטוב לב. ע"פ חוכמת הקבלה זה נקרא בינת הלב.
- היום המדע יודע שללב יש מוח כשלעצמו. לכן, תבינו באמצעות הלב, תראו בעניים טובות את המציאות, ותחזרו לרפואה השלמה.
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:השמן, הכבד, השע, רפא
קיצור דרך: tnk1/nvia/yjayhu/yj-06-0910