יהל אור/הקדמת הזהר
הקדמת ספר הזוהר[עריכה]
דף א עמוד א[עריכה]
שושנה דא כ"י: כמ"ש לקמן (עיין ח"ג ל"ז ב' ר' יוסי פתח וכו') "דבתר דאתדבקת ביה במלכא וכו'"[1], שקודם נקראת חבצלת סתומה שהיא אדומה, ואחר שנתפתחה שנעשה כלי כמ"ש (סנהדרין כב, ב) אין האשה כורתת וכו' ונקראת שושנה אז היא חוור וסומק. שע"י מתבסמת כמ"ש בא"ר ע"ש שמקבלת ממנו חסד דכליל ה' חסדים וכן למעלה בזיווג הנשיקין כמ"ש במאמר הנ"ל דבתר וכו' כנ"ל. וז"ש שפתותיו שושנים כמ"ש בח"ב קכ"ג א' "ושפוון דאינון תרין נהורין מאבא ואמא". וז"ש כאן כנסת ישראל שהיא מכנס מישראל.
וז"ש מה שושנה דאיהי וכו'. וכנגד דין ורחמים שבה אמר גם כן בעלין דחפיין לה י"ג מצד החסדים וה' מצד הגבורות כמש"ו. וי"ג מכילין דרחמי הן בה מצד שמלכות היא תמיד כתר לפרצוף אחד כידוע.
אית בה תליסר עלין: ר"ל שהי"ג עלין הן בה אבל ה' עלין תקיפין הן סחרין לה, שגבורות מקיפים לחסדים בסוד נקבה תסובב גבר כידוע. ואלו הי"ג עלין הן רכיכין בסוד הרחמים.
אית בה תליסר מכילין: בסוד אהב"ה כידוע. והן י"ב בקר תחת הים והים עליהם. עלמות אהבוך. וז"ש דסחרין וכו' שהן בד' רוחות.
אוף אלהים דהכא: ר"ל בינה. בראשית - חכמה. ברא - כתר סתים. וכמש"ל סוף זה החלק א' ע"ב. ור"ל שבחכמה ברא בינה את המלכות וכל הצריך לה. והן אביה ואמה. וכתר הוא שותף השלישי שמייחדן כמש"ל שלכך נברא העולם בב' וא' שהן אבא ואמא ואל"ף המייחדן.
ולנטרא לה: שהחסדים שומרים לבל יעשקוה זרים כמ"ש "שומר הברית והחסד", וכמ"ש בח"ב רנ"ג א' "רוחא דא נטיר וכו'" עי"ש. וזהו סוד יברכך ה' וישמרך.
בגין לאפקא: והן ה' תיבין "מרחפת וכו'" כמש"ל. והן ה' גבורות, וכולן אפיק אמא עלאה. והכל באלהים מלא ופשוט והן ב' אלהים דכאן. וזהו סוד י"ג טורין דאפרסמון וי"ח טוריא. וזהו סוד שנקראה חי"ה - עם ה' שלה, ה' אחרונה.
ואינון חמש אקרון וכו': סוד הגבורות והם סוד המים כידוע (עמ"ש רז"ל לקמן בד' י"א ב' ובכ"מ. הרא"ש). ולכן נזכר כאן פני המים. וזהו סוד "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה", ומשם סוד השמחה כידוע "צחוק עשה לי אלהים".
ואינון חמש תרעין: שכל אחד כלול מעשר. וזהו סוד כל"ה עם ה' שלה כנ"ל.
אשא: שצריך להגביה הגבורות למעלה למתקן בשורשן שזהו סוד כוס של ברכה צריך להגביה וכו'.
דוגמא דחמש אצבעאן: שאצבע בדעת אהו"ה (נ"ב ר"ל במילוי יודי"ן[2] חושבן אצבע. הרא"ש). [נ"א אצבע מילוי שם אהו"ה]. וה' אצבעות הן ה' חסדים או ה' גבורות, ימין ושמאל, וצריך שיהיו בימין שיהא נכללין בימין. והן ה' אצבעות וי"ג פרקין, דפרק י"ד אינו באחיזה כי הוא למטה מאד ולכן אמרו שהם י"ג, ואף הפרק הזה אינו בטור שלהם והוא נגד הי"ג הכלולה שבטי ישראל וזאת והים עליהם (נ"ב ר"ל על הי"ב בקר שעשה שלמה נגד הי"ב שבטים כמשרז"ל בכ"מ ותיבת "וזאת" היא הי"ג שהיא כללן וכוונתו למ"ש בזוהר לקמן רמ"ח א' (ח"א רמח, א) ע"ש. הרא"ש). כלל של ג' הויות ושושנה דא כלילת בהו שית חוורין וכו' והן זו"נ -- י"ו ה"ה, וכן כלל של מילוי אדנ"י ומזל ונקה ופרק י"ד הוא נקודה דאתכליל בה בסוד שבעה ושבעה מוצקות כמ"ש בריש ז"ח ש"ה וכ"ה במלכות.
מכאן ולהלאה: שעד כאן מדת המלכות ומכאן ואילך מדת ז"א.
אור: שהוא אור הנזכר אחר אלקים ג' שהכל בינה אלהים חיים העושה הכל כמ"ש לקמן כ"פ כולם בחכמה עשית בבינה, אבא אומר ואמא עושה, ועיין לקמן.
דאתברי: זהו סוד יהי אור.
ואתגניז: זהו סוד ויהי אור שכבר היה. ולכך (מגילה י, ב) כל ויהי אינו אלא צער ואמר לקמן ט"ז ב' ויהי רזא דחשך, והבן.
ואתכליל בברית: זהו סוד וירא אלהים את האור כי טוב. ואמרו (חגיגה יב, א) שגנזו לצדיקים שנאמר אמרו וכו'. ואמרו לקמן ובתקונים שר"ל בצדיק יסוד עולם.
ההוא דעאל בשושנה: זהו סוד ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, שהוא סוד בין מים למים כמלא נימא שהוא יסוד כמ"ש בתיקון י"ט עי"ש, והוא ההבדל כאן בין אור של ז"א ובין החשך דנוקבא שבה סוד החשך -- הכל נגדו שהיא סוד לילה. ועדיין גנוז ואין נקרא בשם עד שיוצא הזרע אל הנוקבא ואז ויקרא אלהים לאור יום שבה י"ב שעות היום שהן טפת החסידם שהוא י"ג מכילן דרחמי כנ"ל, והם י"ב, שהי"ג הוא כלל הי"ב כמ"ש בא"ז ובא"ר. וי"ב שעות הלילה הן י"ג מכילן דידה כנ"ל. וז"ש "קרא לילה" - שכבר קרא.
וז"ש ואפיק בה זרעא: ואח"כ נתאחד מיין דכורין עם מיין נוקבין שזהו סוד והיו לבשר אחד, וזהו סוד ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.
ודא אקרי: ר"ל יסוד.
וכמה דדיוקנא: ר"ל ברית אשר באדם התחתון הוא דיוקנא דברית העליון ואין מזריע זרע עד מ"ב כחות אז מזריע זרע. וז"ש אזדרע וכו' ההוא זרעא.
כך וכו': ור"ל שם מ"ב שבפרשה שהן ג"פ שסימן בהר"ד עד ויב"דל שבו ויבדל מזריע זרע כנ"ל. והענין כי אור שבברית הוא כלול מחג"ת שהן ג' טפין דזרע וכמש"ל ט"ו ב' (ח"א טו, ב) עי"ש.
בעובדא דבראשית: ר"ל בראשית הוא חכמה ומעשה בראשית הוא בבינה כנ"ל שבה מתגלה ובה שם מ"ב אהי"ה אשר אהי"ה וכן שם מ"ב בה.
[ליקוט. ענין השושנה בריש הקדמת הזהר: כי שתי בחינות נוקבא. א' באצילות דבוקה בז"א, ואחד הבחינה שנתמעטה המלכות וירדה בבריאה. והיא הכסא שנק' ים עומד של שנים עשר בקר שלשה וכו'. והן שנים עשר שבטים ד' דגלים והיא עלייהו הן י"ג (חסר תיבה אחת בהעתק) כי היא כתר בראש הבריאה ראש לשועלים. והיא בחי' שבת כי ו' ימים הן יצירה ועשה. ו' ימים יצירה ו"ק מקנן במט"ט, ו' לילות בעשיה מלכות מקננא באופן. וזהו ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכן בכולם. ויום השביעי שבת קודש רוח הקודש מלכות שירדה בבריאה והיא בחי' בינה שבת. וכמו שג"ר כלולין במזלא י"ג תיקונים, כן בבריאה י"ג תיקונים והן י"ג הנ"ל. והיא עצמה מזלא קדישא הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל. הכל היה מן העפר אפילו גלגל חמה והוא סוד מט"ט כידוע. ויש עוד בחי' שלישית -- כלת משה, והוא סוד הדעת דנוקבא ושם ה"ג. וסוד הנוקבא דאצילות היא כלולה באבהן ששם כף זכות וכו' דינא ורחמי.
וז"ש מה שושנה וכו' דין ורחמי -- הוא בחינה א'. י"ג מכילין דרחמי -- הוא בחינה השניה. ה' עלין תקיפין -- הוא דעת בחינה השלישית. וכולן כנסת ישראל היא אותה שדבוקה בישראל באצילות כוללתן. י"ג מכילין דרחמי מסטרא דאברהם שהוא חסד ובו שם ע"ב ששרשן וה"ו אנ"י וה"ו שר"ת י"ג מכילין כמ"ש בתז"ח דף ע"ה ע"ב ומסטרא דחסד איהו אב לי"ג מכילין דרחמי וכו' לי"ג מכילין דרחמי דכלילין בחסד וכו' ע"ש. ה' עלין תקיפין מסטרא דיצחק. דינא ורחמי מסטרא דיעקב.
ואמר אצל י"ג מכילין דרחמי מכל סטרהא כי חסד הוא יומא דאזיל בכלהו יומי כמ"ש בזוהר ובז"ח דף א' ע"א עי"ש. וכולהו יומיהון ז' ימים ו"ק שית סטרין וחסד יסובב כל שית סטרין וזהו מכל סטרהא. ואמר חמש תרעין שהן נ' שערי בינה בה"ס כ"א כלול מעשר שהן מנצפ"ך. וחמש עלין וי"ג מכילין הן סוד פסוק שמע ישראל -- ה' תיבין, אח"ד -- י"ג כידוע. ובשכמל"ו היא שושנה השלישית כנ"ל וכן הוא בש"מ. שושנה בין החוחים מלכות סומק וחוור בשכמל"ו. נגד יסוד י"ג מכילין בסוד י"ג בריתות אח"ד. ה"ס עלאין חג"ת נ"ה הן ה' עלין תקיפין ועלייהו תבא כוס של ברכה ולכן בימין כי שם דעת של חמשה הסדרים].
הנצנים דא וכו': הן ג' טפין דחג"ת אבהן כנ"ל.
נראו בארץ: הן ג' גוונין דקשת שהן ג' אבהן כמש"ל י"ח א' ב' והוא סוד אמ"ש, ג' ימים הראשונים, תלת אומנין שאינן פועלים אלא ביסוד [הרביעי].
אימתי ביום השלישי: שאז נוק' יוצאה מבין חדוי כמ"ש בא"ר דבוקה בת"ת שהוא יום ג' וע"ש במאמר הנ"ל יקוו המים וכו' תדשא הארץ דשא וכו'. ולפי פשוטו שאז הנצנים האילנות נוצרו והוציאו פירות.
עת הזמיר וכו': יום רביעי שנבראו הקליפות בחסרון הלבנה כמש"ל י"ט ב' (ח"א יט, ב) וכן יום ד' נצח והוא צולע וכו'. וע"ל ק"ע ב' (ח"א קע, ב) והוא צולע על ירכו דא איהו וכו'. וז"ס אלף הרביעי שחרב בו ביהמ"ק ובו זמיר עריצים ויז נצחם וכו' דרכתי לבדי וכו'. ובאלף הג' הנצנים נראו בארץ שאז התחילו האבות ובו יצאו ממצרים וקבלו התורה ונכנסו לא"י ובנו בהמ"ק.
וקול התור וכו': שבו נבראו העופות ונבחרו התורים ע"ג המזבח. והוא סוד ההוד שבו סוד התולדות תרין כוליין וביעין כידוע. ועיקר בהוד ששם התפשטות הבינה דא לא עביד בלא דא כמ"ש בסוף תז"ח ולכן אין נעשה כ"ד. ונצח משמש לשמים ת"ת שלכן נבראו מאורות בשמים. והוד לארץ מלכות כידוע. ולכן נבראו תולדות בארץ.
ואמר למעבד תולדות שהן עבדין תולדות ליסוד כמ"ש בא"ז ובהרבה מקומות. וזהו סוד המשנה והגמרא שנחתמו באלף החמישי והוא סוד ישרצו המים כמש"ל י"ב ב' (ח"א יב, ב).
נשמע דא וכו': וזהו סוד הללוהו בצלצלי שמע ביסוד. וזהו סוד (סנהדרין צז, א) בששי קולות וברקים. וזהו סוד קדימת עשיה לשמיעה שעשיה בבינה כנ"ל וכמש"ו נעשה אדם, ושמיעה ביסוד ומלכות סוד יום הששי. ולכן (שבת פח, א) מלאכי השרת משתמשין בו והוא סוד אלף הששי שבו נעשה ונשמע במהרה בימינו.
דף א עמוד ב[עריכה]
בארצנו דא כו': מלכות והוא עוה"ב אלף השביעי.
[ ליקוט. בארצנו דא יום שבת וכו': פי' בארצנו הוא ב'א'ר'ץ נ'שמות ו'נחמות. ע"כ ].
וכן נסדרו שיר של הלוים כמ"ש בפרק ד' דר"ה (דף לא.) ביום הג' אלקים נצב שבו גלה וכו'. ביום הד' אל נקמות וכו' וזהו זמיר עריצים כריתתן. ביום הה' הרנינו זהו קול התור וכו'. ביום הו' ה' מלך וכו' והוא קבלת עול מלכותו אנכי ה' אלקיך וכו'.
אלין אבהן: הן ג' טפין הנ"ל שהן גנוזין במוח ג' קוצין דיו"ד קוצא וגזעא ושבילא. ג' יודי"ן דס"ג. ועיין בתז"ח ע"ו ב'.
ואמר דעאלו וכו' כמש"ל ט"ז ב' (ח"א טז, ב) עאל ימינא בההוא עמודא דאמצעיתא כליל וכו' ע"ש. ואח"כ יורדין לבינה ונצטיירו שם ואח"כ יוצאין הטפין בחג"ת ועדיין בגניזו שהן ג' גוונין דלא מתחזיין ועיין לקמן י"ח א' ב' (ח"א יח, א) ויאמר אלקים יקוו וכו'.
ומתמן נפקו וכו': כמ"ש שם דהא מרזא דההוא נקודה וכו' ע"ש ואינן נגלין עד שמגיעין לנוקבא בארץ כמ"ש שם.
אתיליד יוסף: לפי שאין נגלה בחי' יסוד עד דעאלו במחשבה כו' כמ"ש שם י"ז א' (ח"א יז, א) ואפיק יסודא דעלמא וכו' ומההוא תוספת וכו' ור"ל בחי' הפנימית שלו שהוא חי בזה והוא הדעת.
ואטמירו ביה: שע"כ הוא בגניזו כנ"ל, וכאשר נותן לנוקבא שם נגלה והוא ג' גוונין דקשת שנראו בארץ כמש"ו.
בגין דהנצנים וכו': והוא זכות אבות. וזהו סוד וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור והוא ברית הקשת.
קל ינוקי: ר"ל זהו סוד קול התור ולכן אמר בארצנו בארץ הזה. וזהו סוד אין העולם מתקיים אלא בהבל וכו'.
ולקבליהון תורי וכו': ר"ל שהן הכרובים זהב נו"ה שמשם תינוקות של בית רבן כידוע ולכן הנבואה בתינוקות. וכ"ז מביא ראיה שהתור הוא תינוקות ור"ל לכן אמר תורי זהב כמ"ש כרובים זהב. והענין שהם מבינה כידוע ושם הזהב כמ"ש בפ' תרומה והיא נקראת צפון ששם אשר צפנת ליראיך ועיי' בפ' במדבר בסוד מזרחית צפונית או"א ומצפון זהב יאתה ונו"ה הן ירכתי צפון והן שתי בדי ערבות שהוא רקיע השביעי ערבות בינה. ואלו הכרובים הן תמכי אורייתא שהן חג"ת וכמ"ש בסוף תז"ח אברהם תמיד ע"ד ויצחק ע"ד ויעקב וכו' ע"ש. ואלו הכרובים הן נו"ה של מלכות שמשם התינוקות וז"ש נעשה לך.
(*הערה: וע' עוד בביאורו ריש היכל ב' דבראשית (מב א') ד"ה דא קשי וכו' מ"ש על מאמר זה. ש"ל)
[ ליקוט. הנצנים אלין אבהן דעאלו וכו': ר"ל ג' טפין דמוחא שמזריע ז"א לנוקבא בסוד ג' טפין ג' יודי"ן דס"ג כמ"ש בתז"ח והן סוד אבהן כי אע"ג שהזרע כולל ו' קצוות -- מכל מקום הם תלת כלילין בתלת בסוד ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וכו' כמ"ש באד"ר. ומ"ד ידוע שיורד מלמעלה למטה אלא שמא"א ולמעלה הוא נעלם מאד ואין רשות לדבר ולחשוב שם. וראשית הוא מחכמה סוד טפין דמוח אב ואח"כ נותן לאמא וז"ש ועאלו. והנה הם מתגלפין ועיילין ברישא דז"א ואתקריאו על שמו ואח"כ יורד בחג"ת דז"א ועדיין בגניזו שעד שם הוא נעלם כידוע, ואח"כ בנו"ה עד שמגיע לנוקבא ושם גם כן הם כלילין בתלת וכמ"ש בס"פ המפלת כמין פנקס וכו'.
ואמר ומאן מקיים עלמא וגרים וכו': לפי שעד נו"ה הן בגניזו כנ"ל כי התעוררות הברית והזיווג הוא בתחלה בתרין ביעין שהן ג' עדרי צאן שרובצים על הבאר ].
דף ב עמוד א[עריכה]
(מגכי"ק) ואתלבש בלבוש יקר דנהיר וכו': הוא אור כשלמה נהירו דנקודה. ואלה הוא נוטה שמים כיריעה והוא הדעת קו המדה שנותן גבול לכל וזהו אלה ועיין בתוספתא פ' בשלח (ח"ב נ, א). והנה אלו ב' הם סוד אויר -- י' אור. והנה שמים הנ"ל הן ה' יריען חוברות כמש"ש ה"פ אור דקו המדה כמ"ש בריש ת"ה ותי"ט. והן אלף ל"ה אל"ה. וה"פ יו"ד הוא י"ם. ע"י מ"י ברא אל"ה וחבור חו"ג הם אלהי"ם אלא שגבורות קודמים ונחלק למ"י כמ"ש בתיקונים נקודה בתוך המ"ם מעין חתום.
ואמר ואינון דחבו וכו': שלכן עשו של זהב ובצורת שור ובמדבר.
ואמר וברזא דא אתקיים וכו': דלא לאפרדא חו"ג ואמר (הוא לעיל) דסתימא דכל סתימין, ר"ל כתר שהוא יותר סתים מחו"ב ומכל המדרגות שבהם והוא סוף עולמות א"ס. ותחלת הגילוי הוא הנקודה שהוא ראש התורה קודם לכל האותיות הוא נקודה. והוא בכל בפועל וכולם בו בכח. וז"ש צייר בה וכו' . וכן הכל במחשבה דכל שאינו במחשבה אינו בא לידי מעשה. וז"ש כולם בחכמה עשית.
ואמר צייר חקק: חקק על כלים וצייר על הפנימיים שהוא מצטייר לפי הגוף וחכמה נק' כ"ח מ"ה, מה במחשבה פנימיות וכח בעובדא ועיין בתי' ל"ט א' ומש"ש.
בשעתא דאתמשכן אתוון וכו': אז ותמלא הארץ דעה לכן אז שואבין רוה"ק.
כדין נפקת ה' וכו': דזהו הפרש בין איש ואשה. ואמר ואתוון אחרנין וכו' - ר"ל דיוד הוא בהראות פנים בעזרה אבל אתוון דאלה הוא צריך לאמשכא. וז"ש אדכרנא בפומא. ואמר ג' דברים כמ"ש אזכרה ואשפכה נפשי. ואמר עלי ר"ל על יו"ד כנ"ל.
ואמר ובמאי בקול וכו' ר"ל על ידי השבחים וכנ"ל משכין וכו'. והמון חוגג ברגל.
מרוב אונים דא ריש דרגין וכו': חכמה.
דף ב עמוד ב[עריכה]
איש לא נעדר וכו': הוא ההוא אלה הנ"ל כמ"ש בר"פ תרומה דדיירין ביה ס"ר.
ר"ה סבא אמר וכו': וענין הכפל כמש"ל ג' ב' (ח"א ג, ב) ועבד קוב"ה אתוון עלאין רברבן ואתוון וכו'. ר"ל מבינה ומלכות שהם שני בנינין דקב"ה בנה בניתי לך וכו' עוה"ב ועוה"ז. והם שני ביתין והעולם נברא בב' ואל"ף דייחודא בא' כמש"ש וכמ"ש במ"א בארוכה, לכן ג"כ ב' אלפין והם ב' עלאה חו"ב דבית הוא בינה אבל בהצטרפות החכמה, והוא שמים וארץ העליונים שנבראו בהם. ואל"ף יחודא הוא המייחדם ברית הלשון שהעוה"ב קיים עליו והם יורדים בחג"ת והם הנהגת עוה"ב. וב' תתאה מלכות בהצטרפות עמודא דאמצעיתא -- זו"נ. וא' ברית המעור שהעוה"ז קיים עליו וצדיק יסוד וכו' וכ"ה קיום המין ע"י בעוה"ז. וע' בסתי"ג דתורה וברית מגינין לאדם חד בעוה"ב וחד בעוה"ז. והם בנה"י, כי איהו בנצח ואיהי בהוד, והם שמים וארץ התחתונים שנבראו בהם. ואלו הם ו"ק כלל הכל וכמ"ש בתנ"א והן חושבן ב' ב' א' א' כנ"ל. וז"ש לקמן ה' א' (ח"א ה, א) ת"ח באורייתא וכו' ולקביל ארבע וכו' שהן ד' אותיות הוי"ה כנ"ל, ואח"כ נברא השמים והארץ. (ע"כ מכי"ק).
ורזא דא כד ברא קב"ה לאדם וכו' ולא אתהדרו אנפין באנפין: (ז"ל הגר"א בספרא דצניעותא פ"ק בבד"ה לא הוו משגיחין) והוא בזו"נ קודם הנסירה וכן היו או"א בעולם התהו. וכן מרמז הצ י"ג י' חכמה נ' בינה נ' תרעין וכו'. וכ"ז שאין זווג בין זו"נ גם כן אין זווג בין או"א כמ"ש (תענית ה, א) שאין נכנס בירושלים של מעלה עד וכו'.
דף ג עמוד ב[עריכה]
אע"ג דאת בי"ת בה אברי עלמא וכו' לית בי יחודא אלא בך: [א"ה עי' לעיל ב' ע"ב ד"ה ר"ה סבא ועי' בספרא דצניעותא ריש פ"ק בהג"ה המתחיל "ועיקר ענין המתקלא" שכתב שם כי המתקלא הוא הדעת והוא ב' עטרין דגניזין באו"א חו"ג והן באין מעתיקא קדישא מאוירא ובוצינא ולכן דעת במקום הכתר. ובתחלה בעולם התהו לא היה מתקלא ונברא העולם בב' חו"ב בלא מתקלא שהוא הדעת. ואמר הקב"ה לאל"ף כל ייחודי לא יהיה אלא בך, והוא הכתר שהוא הדעת פלא אלף אדרין ואכסדרין. ואמר שבריאת העולם ע"י ב' וא' והוא המתקלא בג' קוין].
[ א"ה ראיתי ללקט ביאור המאמר מדברי הגר"א ז"ל:
גליפו אגליף ההוא סתימאה קדישא: חכמה אבא נקרא סתימאה כמ"ש בתז"ח פ"ט ע"ד הימנו דחד הורמנותא טמיר בטמירו ע"ש בביאור הגר"א וכן חכמה נק' קדש כידוע והוא סתימאה קדישא שבכאן. והגילופין הם סוד האותיות שנצטיירו בבינה והכל על ידי חכמה יו"ד, שהיו"ד נתפשט לאורך ורוחב כמ"ש בח"ב ק"פ א' (ח"ב קפ, א) בקיימין וסמכין ע"ש בביאורו ובילקוט שם.
גו מעוי דחד טמירו: הוא אמא כמ"ש בתז"ח שם טמיר בטמירו. ואמר שם "ומגו זעירותא דיליה טמיר בסתימו דמעוי ולא ידיע", והוא חכמה יו"ד של השם, נקודה זעירא טמיר בבינה שנקראת לב, לב מבין, והלב הוא מעי כמ"ש בקרב לבי מעי וכו' קירות לבי כמ"ש הגר"א שם. והוא נתיב לא ידעו עיט שנעלם בבינה כמ"ש שם הגר"א והוא סוד נקודה בתוך הה"א כמ"ש הגר"א בח"ב ס"ח ע"ב בד"ה לגו לגו עי"ש. וז"ש דנקיד בנקודה.
ואמר דנעיץ בסוד קוטרא בגולמא נעיץ בעזקא שאמר בריש הזהר ט"ו א' (ח"א טו, א) קוטרא בגולמא הוא יסוד החכמה שהוא י' גלם כידוע והוא נעיץ בעזקא פי' בבינה שנקראת עזקא מם סתומה ע"ש.
ההוא גליפו אגליף וטמיר ביה כמאן דגניז כלא תחות מפתחא חדא: הוא יסוד אבא והוא דעת עליון ובו גנוזין המוחין חו"ב חו"ג כידוע, והוא נקרא מפתח דסגיר ופתח כמו שיתבאר ועי' במ"ש הגר"א בפ"ק דספרא דצניעותא בד"ה סתים לאמא ובד"ה אתא מפתחא עי"ש.
וההוא מפתחא גניז כלא בהיכלא חדא: בינה שנקראת היכלא לאבא כמ"ש בח"ב ס"ח ע"ב (ח"ב סח, ב) בתוספתא ועבד ליה לגרמיה לאתטמרא ביה חד היכלא ע"ש בביאורו.
ואע"ג וכו' עיקרא דכלא בההוא מפתחא הוי: שעיקר הכל הוא הדעת ובו קבוץ כל ה"ח וה"ג כידוע.
ההוא מפתחא סגיר ופתח: כי הדעת הוא ת"ת כידוע, ובהיותו בעיבור במעי אמא בדעת אז סתים לאמא בסוד מ"ם סתומה שהוא ב' ו' כזה ם [ציור של מ"ם סתומה המורכב מאותיות ב' ו'] שהוא"ו מתחבר בב' ונעשה מ"ם סתומה וזהו סגיר. ואח"כ כשנולד ויוצא הוא"ו ז"א לחוץ אז אתפתחת וזהו ופתח שאמר כאן. ועי' בפ"ק דספרא דצניעותא שם ובזהר ט"ו ע"ב (ח"א טו, ב).
בההוא היכלא אית ביה גניזין: הן תרין עטרין דאחסינו או"א לברייהו כמ"ש הגר"א בפ"ק דספרא דצניעותא בד"ה שתא נפקין וזהו תרין עטרין דהוו גניזין בגווייהו וכו'.
סתימין: הן תרין מוחין חו"ב שנקראו סתימין כנ"ל ההוא סתימאה קדישא גו מעוי דחד טמירו.
בההוא היכלא אית תרעין וכו' חמשין: הן נ' שערי בינה דסוד י"ה, י' פעמים ה', כידוע.
אגליפו לארבע סטרין והוו ארבעין ותשע: בסוד מ"ם סתומה[3] בסוד מקוה שהיא מטהרת את ישראל ביוה"כ שהוא בינה כידוע והן ארבעים כי נקודה האמצעית משלמת לעשר לכל סטר והן מ"ב בסוד זכור ושמור בסוד א"ח ד' הט' שבכל סטר הם א"ח זכור ונקודה האמצעית ד' שמשלמת עד ארבעים כנ"ל והוא שמור מל' וזכור ושמור הן מ"ב והן ב' נקודות הכוללים א"ח וד'. והיינו כי נקודה האמצעית המתפשטת לד' סטרין יש באמצעיתה נקודה א' המחברן. וכן בא"ח שבכל סטר יש נקודה עשירית הכוללן והן מ"ב. ועוד ז' עולימתין דילה ז"ק דילה הן מ"ט כמ"ש הגר"א בתיקונים ל"ז ב' ול"ח א' בד"ה אינון ברזא ובד"ה וקדם האי שיעורא.
חד תרעא וכו': הוא שער החמשים הנעלם וביה גנוז גם כן הנתיב הנעלם, נתיב לא ידעו עיט, כמש"ו ועמ"ש הגר"א ז"ל בתז"ח פ"ט ע"ד בד"ה כל הרהורין. ]
דף ד עמוד ב[עריכה]
יממא וליליא: כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה וכו' כמו ששמים וארץ נבראו ביום ובלילה כמ"ש ויהי ערב ויהי בקר וכו' כן האדם שבורא שמים וארץ כמש"ו צריך להשתדל וכו' לכן אמר כאן כמה וכו'.
בגין דקב"ה וכו': כמ"ש היושבת וכו' השמיעני.
רקיעא חדא: דרגא דצדיק כמ"ש למטה סלקא ויתבא על רישא דצדיק וכו'. והוא רקיעא דחכמתא דסליק למוחא משכיל לאיתן כמ"ש בפ' משפטים ע"ש. וז"ש למטה ועאלת בתמניסר עלמין גניזין שהוא י"ח נקודות שבחכמה כידוע. ועי' בז"ח דף מ' א' ב' ע"ש.
דף ה עמוד א[עריכה]
עד דחפא עליה קוב"ה: כמ"ש פרשז עליו עננו (סוכה ה, א) ואר"ת מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. ונגד אלו ב' דברים אמר חפי על וכו' וכסי על וכו'.
מכאן דכל מלה וכו': דאם נכסה למטה אז נכסה למעלה גם כן מעינא ואז נעשה שמים ועאלת בח"י עלמין גניזין דעין לא ראתה כנ"ל. וזהו ובצל ידי כמ"ש יושב בסתר עליון בצל שדי וכנ"ל שפירש שדי וכו' והוא דרגא דיסוד שהוא גנוז.
לאינון תרעין ומלין דמצוינין: כמ"ש (ברכות ח, א) אוהב ה' שערי ציון שערים המצויינין בהלכה וכו'.
ואי תימא וכו': משום דקאמר לציון דברים המצויינים דוקא.
לשון שקר: היפך של לשון למודים שהוא דרגא דיסוד כידוע.
ודלג חמש וכו': עי' עי' בפ' שמות א' א' (ח"ב ב, א) זהר אילנא דא וכו' וכן זה לעומת זה וכו'.
שיתא וכו': נגד הרקיע דקדושה שהוא וא"ו זעירא.
נפקת מיד וכו' ואשתתפת וכו': נגד היסוד דקדושה שהוא מחבר זו"נ. נגד ז"א הוא חמש חומשי תורה ת"ק פרסה. ונגד נוקבא ש"ס שיתא אלפי פרסה. שבה שיתא אלפי פרסה הוי עלמא כידוע.
בחבלי השוא: כמש"ל דף י"א ע"ב קו תהו חבל וכו' והרקיע נק' תהו כנ"ל.
דתמן אתתקפת: וזהו כעבות.
וע"ד כי רבים וכו': כמ"ש (סוטה כב, א) זה תלמיד וכו' וכמש"ו.
ברא קב"ה מה דברא וכו' ולבתר השמים: כמ"ש בס"י אחת רוח וכו' שנים וכו' שלש וכו' ארבע וכו' (והוא כח"ב ודעת, דאת הוא דעת כ"ב אתוון בה' מוצאות ה"ח. ואת השני לארץ. נסתר ונגלה). ואח"כ ו"ק שקודם הכל במחשבה עד השמים ו"ק והנגלות. כן האדם צריך להתבונן ד"פ במחשבתו ואח"כ לבנות בדבורו השמים כנ"ל.
דף ה עמוד ב[עריכה]
וכל יומא גלי וכו': ר"ל כל הו' ימים ו"ק כ"א גלה ביום מששת ימי בראשית כחו ביום המיוחד לכ"א.
אימתי גלי: ר"ל אימתי נתגלה בגילוי ביום ד' כמש"ל דף א' הנצנים נראו בארץ וכו' אימתי וכו' ע"ש. וכמש"ו בגין דאינון וכו' וכמש"ל שם. וכידוע שחג"ת סתימין אינון וכמש"ל דף י"ח.
דהא אשא וכו': שהן חג"ת והן מעשה ג' ימים הראשונים. ב' ימים אור ומים וכמ"ש בפרשת תרומה דף קמ"ט ע"ב (ח"ב קמט, ב) ע"ש. וביום הג' במאמר יקוו המים אז נתגלה האויר במקום הפנוי כידוע. והארץ הוא היסוד הד' ובה נתגלו כל הג' יסודות שכנגדן הוציאה ג' מינין -- דשא עשב עץ.
ואמר תלת יסודין עלאין שנה"י הן תלת יסודין תתאין כמ"ש בספר יצירה פ"ג שלש אמות אמ"ש וכו' אויר מים אש ומהם נולדו אבות ומאבות תולדות. כידוע שחג"ת נקראו אבהן, ונו"ה וכל בניך למודי ה'. וכן יסוד -- אלה תולדות יעקב יוסף. והן בג' ימים האחרונים הוציאו תולדות גם כן כסדר ביום ד' המאורות ביום ה' ישרצו המים ויום ו' תוצא הארץ נפש חיה שהוא מאויר כידוע, וכמו שכל ג' ימים ראשונים נתגלו בארץ כן ג' ימים אחרונים נתגלו בנעשה אדם שהוא מעשה הארץ כידוע שלכן נאמר נעשה והוא דמות אדם ואדם נכלל מכולם שלכן נאמר בצלמנו ונתגלו מעשה ג' ימים הראשונים בג"י האחרונים לפי שג' ימים האחרונים דבוקים בנוק' הארץ ושם מתגלים שהם הנצנים נראו בארץ שהם אבהן ג' גוונין דקשת כמש"ל. וז"ש לבתר יום רביעי אתגלי וכו' - ר"ל בג' ימים האחרונים.
דכרסייא עלאה: ר"ל דחג"ת שנה"י הוא מרכבתא תתאה כמ"ש בהק' תיקוני' דף א' ע"ש ועיין בז"ח פרשת יתרו דף ל"א ע"ד.
קדושה דאתמשכא מלעילא: ר"ל חכמה עלאה שהוא קדוש וז"ש למטה לקדוש ה' מכובד שכבוד גם כן בחכמה.
את לאסגאה תחום שבת וכו': שבת הוא בינה שוא"ו ימים הוא ו"ק אבל וא"ו ימי המעשה שהן ו"ק הן ששת ימים ו"ק דבריאה או יצירה כפי הבחי' אבל ו"ק דאצילות הן תחום שבת שמלכות היא רביעית לכל תלת לחג"ת ולנה"י כמ"ש בתקונים דף ד' ע"א והן ד' סטרין חגת"ם ד' רוחות כידוע, וכן נהי"ם כ"א אלף אמה שהן אלפים אמה והיכל הקדש בינה באמצע שבה מסתתר הקדש חכמה נקודה בהיכלי' שנקר' קדש והיא עיר הקדש והן תחום לה לכל סטרא.
ובגין כך אסגי את: ר"ל את הוא לרבות כנ"ל.
שבתותי דא וכו': ר"ל בינה ויסוד שכ"א הוא שביעי, זה מלמעלה וזה מלמטה, והן נק' שבת כידוע, ואע"ג שיסוד בכלל התחום, מ"מ כשנכלל יסוד בבינה הוא גם כן שבת וכן מלכות כמש"ו. ועיקר הענין הוא שהתחום הוא ו"ק דבריאה ששם הוא התחום סביב לעיר, וז"ש אלף אמה מגרש שהן חג"ת ואלף אמה שדות וכו' שנה"י דילה נקראין שדה כידוע - חקל תפוחין. ובינה ומלכות ויסוד דאצילות הן שבתות כנ"ל. ואלו שני שבתות בינה ויסוד שניהם הן ביום שבת ששניהן הן יום כידוע, ומלכות הוא בלילה. ואמר שבתותי על בינה ויסוד, ובשניהן נכללין כא' מלכא דשלמא דיליה כמ"ש למטה. וז"ש דאינון תרין וכו' - ר"ל שבתותי לשון רבים שיום רביעי הוא מלכות ויום השביעי הוא יסוד ובינה.
אשתאר שבת אחרא: ר"ל מלכות שהיא גם כן שבת כנ"ל.
דלא אדכר: שבכל ששת ימי המעשה נאמר ויהי ערב ויהי בקר, משא"כ ביום שבת שלא נאמר רק ביום השביעי.
אנא מעטר לך: ששבת הוא בעטרא דבינה שמשם השבת ואנא אעטר לך בעטרין דאבא שהוא קדש כי בחכמה יסד ארץ ושמים בתבונה וזהו ומקדשי.
ודא שבת וכו': ר"ל מלכות, והיא בינה שבמלכות היכל ק"ק.
ואמר דאיהי יראה שמלכות נקראת יראה כידוע.
ואמר ושארי יראה ר"ל נקודת חכמה שבמלכות שהיא יראה בסוד אם אין יראה אין חכמה שהן ב' יודי"ן דשילוב ב' השמות חכמה שלמעלה וחכמת שלמה.
וז"ש ומאן איהו וכו' - שמלכות נקראת אני.
את לאסגאה תחום שבת: כאן ע"כ ו"ק עם מלכות הכל דילה בבריאה.
שבתותי דא עגולא ורבועא דלגו: ר"ל בינה דילה שהיא עיר הקדש באמצע כנ"ל ובה שני בחינות בינה ותבונה, ס' ומ', כמ"ש בפרשת תרומה קכ"ז א' (ח"ב קכז, א) ר"א ור"ש וכו' עי"ש ועיין בא"ז ר"צ ב' (ח"ג רצ, ב) ורצ"א א' (ח"ג רצא, א), ועגולא הוא בגו רבועא בינה גו תבונה ואח"כ בתחו'(?) וזהו סוד שאמרו (עירובין נו, ב) הבא למדוד את התחומין מרבע את העיר ואח"כ מודד את התחומין ומרבע את התחומין לפי שתבונה הוא דינקא לבנין לפיכך הן גם כן בריבוע ועיין בפרשת תצוה ק"פ א (ח"ב קפ, א) ואע"ג דשם כתוב דרבועא למעלה מעגולא שם הוא בחכמה כמ"ש שם באורך.
ולקבל וכו': ויכולו נגד בינה וקדושה דאנן מקדשין וממשיכין היא תבונה שהיא נותנת מוחין וינקא לבנין.
לשבעין שמהן וכו': שהן ע"ב שמות עם יום הששי שע"ב שמות הן ע' שמות וב' הן כללם כידוע והן אנ"י וה"ו. וה"ו כולל ל"ה שמות שאחריו, אנ"י כולל ל"ה שמות שאחריו. אנ"י וה"ו הן קב"ה וכנסת ישראל. וכן בשבעים נפש אברהם ויצחק. וכן בע' אומין. וכן בכ"ד.
כלילן תרוויהו בשמור: שזכור ושמור הן זו"נ וכאן הן שבתות דשמור אבל בינה דלעילא נכלל בזכור את יום השבת שהוא יסוד זכורך יום השבת כנ"ל. וז"ש דהא מלכא עלאה וכו ר"ל בינה נסתיים ביסוד דדכורא (ברכות מח, ב) שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא והן בינה ומלכות וע' בתמ"ט ל"ז א' (תיקוני זהר לז, א)(?) דבינה מתפשטת בנ' תרעין עד הוד ונכלל ביסוד.
וע"ד אקרי מלכא דשלמא דיליה: ר"ל מלכא בינה, שלמא יסוד כמש"ו.
וע"ד לית מחלוקת לעילא: ר"ל בעוה"ב דרגא דבינה בתרין מתיבתין, מתיבתא עלאה נגד חג"ת ומתיבתא תתאה נגד נה"י כמ"ש בתז"ח ע"ד ד' ע"ש ובמתיבתא עלאה יעקב עשה שלום ובתתאה יוסף, וע"ל י"ז ב' (ח"א יז, ב) בענין השלום דעביד יעקב.
וז"ש בגין דתרין וכו': והכל בדרגא דבינה שית סטרין דדכורא.
דף ו עמוד א[עריכה]
כד"א מרחוק: ר"ל דעמודא דאמצעיתא יצא מחכמה ונגלה מן הסתום וע"ז מביא ראיה שרחוק קאי על החכמה ותתצב וכו' כמ"ש (סוטה יא, א) כל הפסוק ע"ש החכמה נאמר וכו'. והענין כי עמודא דאמצעיתא פעמים סליק וסתים לעילא בג"ר כמ"ש בתיקונים והוא בזמן שאין שלום כמו הגלות והעונות. אבל יסוד קרוב לעולם מבועא דבירא לא פסיק מבירא. וכששב בתשובה אז נגלה מרחוק ויוצא כנ"ל וזהו מרחוק ה' וכו'. וז"ש (ברכות לד, ב) שלום שלום לרחוק זהו בעלי תשובה שהיו רחוקים ונתקרבו שע"י הי' ה' רחוק ונתקרבו אל ה'. ולקרוב הן הצדיקים בדרגא דצדיק. ולכן במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אין יכולין לעמוד ששלמא דלהון במתיבתא עלאה עמודא דאמצעיתא וזוהר דיליה בינה דרגא דתשובה כמ"ש בתז"ח ע"ח ג' ואיהו זוהר דנהורא וכו' ובכמה מקומות.
כד"א חדשים: שהיסוד נקרא נער ע"ש חדתותא דסהרא כידוע ושם מחדש בכל יום תמיד וכו' כמ"ש חדשים לבקרים בקר דיוסף וע' בפר' בלק ר"ד ב' (ח"ג רד, ב). ורישיה דקרא יזבחו לשדים וכו' והם נבראו בערב שבת בין השמשות דרגא דקרוב אתקדש וע"ל י"ד א' (ח"א יד, א) כיון דאתקדש יומא וכו' אתערו מגו אלנא דחיי כו'. ונקראו חדשים שאין להם קיום תדיר שהן מסטרא דלהט החרב המתהפכת וע"ל דף מ"ד ובפר' פקודי רס"ח א' (ח"ב רסח, א) ולקמן מ"ט ב' (ח"א מט, ב).
מרחוק דא וכו': ופי' מרחוק שהוא בחכמה כמש"ל וכמ"ש אמרתי אחכמה והיא רחוקה וכו'.
וע"ד כתיב תשמורו: ר"ל שהכל במלכות כנ"ל.
ומקדשי וכו': ר"ל חכמת שלמה בת עין בת שלש בת שי"ן בינה כידוע.
[א"ה אולי כוונתו שהמלכות יש לה ג' מקומות כידוע. תחת היסוד ואז נקראת בת עין כי היסוד מעיינא דלא פסיק. ואצל החזה שהוא בת"ת יום השלישי ואז נקראת בת שלש. ולעיל מו"ק אצל הבינה ואז נקראת בת שי"ן כי הבינה שי"ן בסוד אמ"ש].
והיא המרכז של העגול היכל הקדש באמצע נושא את כולם שמעגולא מתפשטין ו"ק שסביב העגולא תחום שבת וכאן סוד היראה שאמרו אם אין יראה וכו' י' דאדני וע"ל ז' ב' (ח"א ז, ב) ר"ח פתח וכו'. וז"ש דאית לדחלא מינה וכו'.
ואמר דענשיה מיתה שכאן סוד החיים והחכמה תחיה בעליה סוד החיה. ואמר מות יומת נגד עגולא ורבועא כמש"ו שהן שתי שבתות.
מאן דעאל לגו וכו': ר"ל שנכנס לתוך חלל וכו' ופגים את החלל מות יומת לפי ששם שורה ההיא נקודה ויש לירא ממנה משא"כ בתחומין שאין מיתה עליהן אף למ"ד תחומין דאורייתא.
וע"ד כתיב תיראו: כנ"ל ור"ל ז"ש את שבתותי תשמורו - את עגולא ורבועא שלא לחלל ואזהר ומקדשי תיראו ששם הנקודה.
וההוא נקודה אקרי אני: כי התחלתה מחכמה ומשם ואילך השם אדנ"י אבל כתר דילה הוא ה' אחרונה של השם וכלולה בז"א כידוע ולכן נקרא' אני וכתר שלה ה'.
וז"ש ועלה שרי' ההוא וכו': ר"ל כתר דילה שלא נתגלה כלל וע' בתיקונים ל"ו ב' ול"ז א'. וע"ל מ"ו ב' (ח"א מו, ב) ת"ח נקודה חד אית וכו' (ור"ל חכמה שבמלכות) דהא מה דלגו וכו' (ר"ל בכתר שלה וכ"ש בז"א ולמעלה) ואית נקודה לעילא (ר"ל חכמה עלאה אבא שנקרא ראשית ועבא"ר) ה"נ אית נקודה לתתא וכו' (כנ"ל) וע"ד הכא הוא אתר וכו' (וז"ש תקופות וגמטריאות פרפראות לחכמה כנ"ל אם אין יראה אין חכמה וכמש"ל דף ז' ע"ב).
יו"ד עבד קרבא: הוא יסוד כמ"ש בסוף תי"ג חד ב"נ עולימא צדיק כו' ע"ש.
בכ"ף וסמ"ך: הוא מלכות ובינה כ' הוא כורסייא כמ"ש לעיל דף ג' עי"ש וס' הוא בינה עלאה כידוע וכמ"ש ויסוד נקרא חי וקים בסוד דוד מלך ישראל חי וקיים ואמרו חי בעוה"ב וקים בעו"ז והענין כי הוא קים תמיד בעוה"ז קים מבועא דבירא וכן הוא חי בעוה"ב בבינה מלכא דשלמא דיליה ונק' חי משם והוא בין מים למים כמלא נימא כמ"ש בתי' והוא מחבר ב' עולמות יחד.
וז"ש כ"ף לא וכו' רגעא חדא בלא יו"ד - [א"ה לפנינו הגירסא אלא בי' ונראה דהגר"א הגיה כן][4]
סמ"ך וכו': כנ"ל דף ג' ע"ש.
מכמה טבין: מחכמה מוחין דחכמה.
ואתוון וכו': מבינה.
עלאין יקירין: שהם מנצפ"ך כמ"ש בז"ח נ"ב ד' אלין מישרים אינון אתוון טמירין גניזין גו עלמא עלאה וכו'. וכן נוטלן צדיק כמ"ש בסוף תז"ח.
אתר בית מותבי טב: עולם שכולו טוב וז"ש מגדל חד דפרח וכו' בינה כידוע.
קב"ה וחד מסכנא: זו"נ ושם בסוד ו"ד וזהו מסכנא - דל"ת בסוד יחודה נער נערה.
חד נונא: ר"ל יסוד דג כידוע.
ימא רבא: חכמה משם נטיל זרעא דתלת נקודין וכו'.
מסטרא דא לסטרא דא: כל הו"ק כמ"ש מקצה השמים מוצאו ותקופתו וכו' בסוד משכיל לאיתן כמ"ש בפר' משפטים דף ק"י (ח"ב קי, א) משכיל לאיתן בזמנא דההוא נהר קם בתיאובתא וכו' עד דסליק עד מוחא עלאה וכו'.
רב מחכמה, ויקירא מבינה, ועתיק יומין מכתר. והוא מוחין דאו"א וב' עטרין דע"י שב' עטרין הן ה"ח וה"ג ועם כללותם והם ו' ימי בראשית ויהי ערב ויהיה בקר בכולם, והוא אור ששימש בששת ימי בראשית וגנזו הקב"ה בצדיק לצדיקים לעתיד לבא וכמש"ל דף ג' ע"א (ח"א ג, א) דהא טובאך סתים בגווך וכו' הה"ד מה רב טובך וכו' והן מו"ק דעל ידי שהן ששת ימי בראשית ועיין ספרא דצניעותא מ"ש שם.
בלע כל שאר נונין: הן נשמות הצדיקים שהן בדרגא דצדיק ויסוד דג גדול כידוע בסוד לויתן זה יצרת וכו' ועתידין ישראל לאכול ממנו מטוב הגנוז בו.
ולבתר אפיק לון חיין וקיימין: כנ"ל בסוד חי וקים נשמת כל חי.
ושאט ימא וכו' בתוקפיה: שנק' איתן דלא עאל לימא אלא כד איהו בתוקפיה וכמ"ש כגבור לרוץ אורח ועב"פ תרומה.
ואפיק לי: שהוא הוציא אותי שהוא בדרגא דצדיק כמ"ש למטה שא"ל אי ניחא קמיה מארי' לאודעא לן שמיה פתח ואמר ובניהו וכו'. ר"ל שהוא שרש נשמתו. בן איש חי דא צדיק וכו'.
כגירא בידא וכו': כמ"ש כחצים ביד גבור כן בני הנעורים של ההוא נער והוא כד מתחדש בחדתותא דסיהרא בסוד הנשר וכמ"ש בתי"ג שם חד בר נש עולימא צדיק שמיה דהוה יתיב על מגדלא קשתא בידוי והוה זריק חצים וכו'. וענין כ"ס הנ"ל כמ"ש כי יד על כס י"ה שאין השם שלם ואין הכסא שלם וכו'. והענין כי כשנתחברו כ' וס' אז נחית עלייהו ע"י עתיק יומין? כידוע. כמ"ש בזוהר דלא נחית ע"ק עד וכו' והוא אל"ף פלא כידוע. ואלו ג' דרגין הוא שלימות הכסא. ס' לא בעא לאסתלקא בגין לסעדא וכו' דצריך לסמכא לון. ויו"ד אין יכול לעלות אלא ע"י הסמ"ך שם ולכן כ' לא בעא לאסתלקא. ואלו היו זו"נ שלמים שלא היו בגלות אז סליק ס' לעילא, וזהו סוד שאין השם שלם שו"ה בגלות שלכן הכסא גם כן אינו שלם והכל על ידי עמלק חויא. וצדיק עושה קרבא ביה כמ"ש בתי"ג שם וע"ש עד דאתא ר"מ ונטל חץ חד וכו' עי"ש. ואמר (לעיל) דאינון י"ש - שהן אותיות של חכמה כידוע, כי סוד כסא הוא אנכי כמ"ש בפרשת יתרו. וס' הוא נ"ס (צ"ל נ"י) והוא סוד י"ה שה' הוא נו"ן ועיין בסתרי אותיות ה' ב' (זהר חדש ד, א) "האי ה"א אתעטרת ברזא דאינון חמשין וכו' אתהדרת מרזא דנו"ן לגו רזא דה"א וכו'" [נרשם על הגליון. וכידוע בסוד אי"ן]. והוא כלילת חכמה בבינה, חכם בבינה, עוקץ של ה"א, וי"ש הוא כלילת בינה בחכמה -- י' חכמה ש' בינה, וזהו המלחמה זהו מ"ש מלחמה לה' בעמלק וכו' ומלחמה של שם הוא בב' אלו כ' וס' כ"ס להסתלק בא' ששם הוא אבן דהתגזרת די מחא לצלמא וזהו יד על כ"ס והמלחמה הוא על ידי התפלה של צדיק התחתון עם בני ישראל, וז"ס כ"י יד וכו' כנ"ל, דכ"ף לא יכלא למהוי רגעא חדא בלא יו"ד, וזהו כ"י כמ"ש בתי"ג שם והתפלה הוא בב' אותיות הנ"ל כמ"ש בתז"ח ע"ו ד' זכאה איהו מאן וכו' בין שפוון דיליה ובגינה אתמר אם תשכבון בין שפתים -- אל תקרי אם אלא אם, ותרין אינון אם עלאה אם תתאה, שכינתא עלאה שכינתא תתאה, דעלה אתמר שלח תשלח והן בסוד כ' וס', כ' נחית לכורסיא וס' לאגנא על בנין.
מקבציאל דרגא עלאה סתימאה: בינה מלכא דשלמא דיליה.
דף ו עמוד ב[עריכה]
תרין מקדשין הוו קיימין בגיניה: כנ"ל שהוא חי וקים בתרין עלמין והוא חי עולמים ב' עולמות והן ב' מקדשין והכל בגיניה וכמ"ש למטה ונהר יחרב בבית ראשון וכו'.
איש מצרים הצילנו וכו' ותמן אתיליד ותמן אתרבי: עבא"ר.
וביד המצרי חנית וכו': ר"ל ממקום המצר זכה לחנית כמש"ו ומטה האלהים וכו'.
אלין שלשים שנה עלאין: עי' בז"ח דף ל"א ע"ד אינון תלת סמכין עלאין דאינון רזא דשלשים שנה. והן חג"ת. כמ"ש שם ברביעי דא דוד מלכא דאיהו סמכא רביעאה לכורסייא עלאה [ר"ל חגת"ם הן ד' סמכין של כסא עליון בינה כידוע] בחמשה לחודש אלין דרגין לתתא דאינון תיקונא דסיהרא [ר"ל בריאה שהוא אלקים ה' דרגין וכמ"ש בהקדמת תיקונים קום יחזקאל נביאה לגלאה וכו' אנפי תלת חיון עילאין דאינון חג"ת כו' נקודה דאמצעיתא חיה וכו' איהו רביעאה וכו' ועל נקודה וכו' קא רמיז ברביעי וכו' בחמישי לחודש דא את ה' דאיהו אלקים כינוי לשם הוי"ה ואיהי כרסיא וכו' עש"ה].
וז"ש ואע"ג דלא עאל במניינא וכו': שמלכות היא רגל רביעי חיה רביעית. ויסוד הוא במנין החיות תתאין כמ"ש בה"ת שם תלת חיוון עלאין חג"ת. תלת חיון תתאין נה"י. וז"ש במניינא וחושבנא דלהון ר"ל רק במנין חיות תתאין. וענין שלשים שנה כי ז"ת הם שבעים שנה כידוע.
דף ז עמוד א[עריכה]
עביד לשמשא: ר"ל ליסוד.
דף ז עמוד ב[עריכה]
שמא גליפא דע"ב שמהן אגליף עלוי בתיבין בגין דאתוון דא"ב וכו' בתיבין אתקיימא לאהדרא רוחיה ובאתוון אתקיים כל גופי' וכו': נודע כי רוחא הוא מאבא ונפשא שהוא שיתופא דגופא מאמא, והנפש הוא רק לקיום הגוף והרוח להחיות כמ"ש בז"ח במאמר הטעמים עי"ש, והנפש הוא ממלכות והרוח מעמודא דאמצעיתא מאבהן שהן כללא דעמודא דאמצעיתא כמש"ו בתיקונים. וכולן בא"ב כמ"ש בספר יצירה ובזוהר בראשית דף ט"ו וט"ז (ח"א טו, א) שבאבהן הא"ב על ג' חלקי' ז' אותיות הראשונות בחסד והשניות בגבורה וח' הנשארים בת"ת, והן סוד אח"ס בט"ע של ג' אותיות. ובמלכות כל הא"ב בסוד את"ה כידוע כ"ב אותיות כמ"ש שם, והן עצמן סוד שם ע"ב כי הן במילואן ע"ב כמ"ש בז"ח ש"ה והן בחג"ת בג' ג' ובמלכות באותיות. וכ"ה בשם ע"ב בסוד כלל ופרט, כלל בעמודא דאמצעיתא ופרט במלכות. וכן ע"ב הוא עטרא דח'ס'ד' ורי"ו הוא עטרא דג'ב'ו'ר'ה' כידוע ויורשין זו"נ. וז"ש דאתוון דא"ב וכו' בתיבין אתקיימא לאהדרא רוחיה ששם בחי' התיבין ובנפש בחי' האותיות. וכן בשם הוי"ה ד' אותיות הוי"ה הם בנפש בואפנים ועשר אותיות דשמא מפרש שהן כל אות בתיבין - ברוחא.
שנים קדמוניות: הן ימי קדם. דז"א ימי עולם ודא"א קדמוניות. וז"ס כימי עולם וכשנים קדמוניות, ומשם אריכא דיומין כמ"ש בסוף תקונים וז"ש וכל מאן וכו'.
מעקר טורין: בנגלה.
מנהר שרגין: בנסתר. וכמ"ש בתז"ח ד' ע"ב ד' וד' ע"ג ד' עיי"ש.
למלכא עלאה דאיהו עלאה: ר"ל חכמה עלאה.
בכמה מנעולין בכמה פתחין בכמה היכלין: נגד ג' עולמות וכו'[5].
אוף הכי תרעא קדמאה וכו': וזהו סוד אם אין יראה וכו'.
לחכמה עלאה: מפני שיש חכמה תתאה חכמת שלמה והיא היראה י' דאדנ"י יראה חכמת המלכות והן שני נקודות שני יודי"ן בשילוב יאהדונה"י, זה בראש וזה בסוף.
[ליקוט (מגוף כי"ק)
אוף הכי תרעא קדמאה וכו' ואינון תרין נקודין וכו': הענין כמ"ש למעלה (בכי"ק בלקוטים שם) שחכמה דנוקבא היא ספירה אחרונה אות יו"ד של שם אדני והיא השער של כל האצילות והיא נקר' יראה כידוע, ועלה אמרו אם אין יראה וכו' כי היא נגד חכמה של הוי"ה וז"ש תחלת המחשבה סוף המעשה. ע"כ].
בגין דאיהו אילנא וכו': שהן שתי יראות, טוב ורע, כמש"ל י"א ב' עי"ש.
דף ח עמוד א[עריכה]
ודא תרעא לעאלא וכו': כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.
אלין תרין תרעין וכו': ר"ל יסוד ומלכות שהן תמיד כחדא. שכל. מלכות טובת שכל. טוב. יסוד ונכללין כאחד שכל טוב. ורי"א ששכל טוב כולו קאי על יסוד, שיראה ע"ה טו"ר כנ"ל וכאן עץ החיים כולו טוב.
אינון דלעאן וכו': ר"ל לכך נאמר עושיהם והן תמכין עץ החיים כמ"ש עץ חיים וכו' ותומכיה מאושר.
ובחילא דא וכו': שעומדת על רגלין וז"ש עומדת וזהו תהלתו כורסייא כמש"ו.
כזוהרא דספיר: ששם סוד הספיר כמש"ל מ"ב ע"ב (ח"א מב, ב) ודף ע"א ע"ב (ח"א עא, ב).
אלין מארי קיימא וכו': שהן יצאו ממנו וכמ"ש איזה מעשה ידיו של אדם בניו ובנותיו וסוד הענין כי הולד הוא מחו"ג שהן מעשה ידיו ה' אצבעות דשתי ידים כידוע.
ומעשה ידינו כוננהו: שלא נפגום ובזה נזכה לנועם ה' שלכן נק' חי עולמים ומפ"ו רב המנונא וכו'.
דלא יהיב בר נש פומיה כו' ויהא גרים למחטי כו': [א"ה נראה אדברי הגר"א בספרא דצניעותא פ"ק בד"ה לישן ממלל דהענין כי הכל תלוי בדעת המבריח מן הקצה אל הקצה בכל הזווגים שמתחיל בפה בסוד הלשון המכריע בין חיך וגרון, שהוא זווג של א"א בסוד נשוק. ואח"כ מתלבש עיקר הלשון בגוף ומכריע בין ידים דא"א שעליהם מלביש חו"ב או"א ומסתיים הדעת ביסוד דא"א. וזו"נ מלבישין נו"ה דא"א, הוא בנצח והיא בהוד. ויסוד מכריע ביניהם. ולכן כשפוגם ח"ו בלשון דעת פוגם גם כן ביסוד ח"ו וז"ש אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ].
דף ט עמוד א[עריכה]
מאלין אתעבידו כו': כנ"ל ה' א'. וזהו אימר בלחישה ודעת באתגליא.
(מגוף כי"ק) ועל רזא דא כתיב בראשית וכו': הוא סוד שם מ"ב שבו נברא העולם כמ"ש בתי' ל"ח א' לההוא צינור דאיהו ו' דכליל וכו'. ושם ס"ג א' ואדם רכיב וכו'. והן ז' תיבין דכ"א נכלל מן ו' דבראשית. ובראשית הוא הכולל שית תיבין שלאחריו וכמש"ש. וכ"ה בהנך קראי כמש"ו דשית קראי הוא הראשון הכוללם שית אתוון והשמות הם שית אחרים. וט"ס כאן וכצ"ל הא שית תיבין אחרנין לקבל וכו' , ול"ג קראי. ואמר ושית קראי מן השמים מספרים וכו' והוא סוד שם מ"ב והראשון בסוד הדעת וכמש"ש. והוא שם אלו"ה. אל"ה הוא ופ"ו ווא"ו בתוכם של הדעת. וסוד שם ע"ב הוא ל"ו דנוק' אנ"י ול"ו דדכורא וה"ו וז"ש בפר' תרומה שהוא התחברות אבהן בנוק'. ושם מ"ב התחברותן בעלמא עלאה שהוא הדעת כנ"ל. וענין ע"ב הוא י"ב פעמים ו'. וי"ב הוא הדעת -- ה' חסדים וה' גבורות וחכמה ובינה, ו' לדכורא ו' לנוקבא והוא ע"ב. אבל התחברותם בעלמא עלאה הוא מ"ב. ויש ע"ב עליון חפ"ח וכמ"ש בסוף תכ"א עי"ש וגם כן כמו במ"ב כנ"ל (ע"כ מכי"ק).
איש מראה: ומראה ולא בחידות.
במשפט במדה: ומשפט הוא עמודא דאמצעיתא והוא ראי' על מדה.
ארכיה מסייפי כו': מקצה השמים עד קצה השמים כנ"ל וכמש"ו אינון חמש באמה מסייפי כו' , שהן ה"ס ונכללין ביסוד.
דף ט עמוד ב[עריכה]
אנון תרין ממנן וכו': לשון עפר וקטם שהוא אפר, ועי' בפר' פקודי דף רס"ו ע"ב (ח"ב רסו, ב) בהיכל החמישי האי רוחא וכו'. והוא נגד היכל ה' דקדושה דרגא דאברהם ואנכי וכו'. וז"ש למטה ולא אולידת ארעא בחילא דלהון. וכל תאובתא דלהון באסתאבות ב"נ. וז"ש למטה דאתעבידו בשמא דאלה, שהן ג' טפין קדישין דמוחא שנא' הן כל אלה יפעל וכו'. וע' בתז"ח דף ע"ו ע"ב עי"ש.
[(ליקוט מגכי"ק) אינון תרין ממנין וכו': והם עפר ואפר ב' מיני גבו' פ"ר פ"ר. וא' הוא כתנות אור וע' - עור. והם אור וחשך, עור עִוֵר חשיכו דעיינין ואור נהורא דעיינין וכן בע' כוכבין דשלהובא מסט' דימינא מכה להון בע"ש כמ"ש בפרשת ויקהל.
ואמר לדיוקנא דנחש שהוא מסטרא דארי' כמ"ש בדן יהי דן כו' דן גור אריה. ואור ועור הן ישראל גוי אחד ועמין ע' אומין. והוא המבדיל בין אור לחשך בין ישראל לעמים. ואמר למעלה וע"ד אינון בתרין ראשין כתרין ??וון, והוא כד אינון בחשוכא אבל כד אינון בנהורא הן בדיוקנא דאדם. וז"ש למעלה בר דכד ההוא נהורא שליט וכו', וכ"ז כשמתחברין אבל כאשר אינן מתחברין אמר חד דיוקני' כו'. וז"ש וכד מתחברין וכו' (ע"כ מכי"ק).
דף י עמוד א[עריכה]
פתח ר"א ואמר מי זאת עולה מן המדבר מי זאת כללא דתרין קדושין וכו'...בלחישו דשפוון וכו': [א"ה באור על מאמר זה מובא לקמן בבאורו ז"ל על היכלות דפ' בראשית היכל ג' מ"ב ב' ד"ה ההוא נהורא כליל לון ולא נהיר וכו'. עש"ב].
דף יא עמוד ב[עריכה]
באור הפקודין
- [פקודא קדמאה]
בראשית וכו' פקודא קדמאה וכו': ר"ל לכך נא' בראשית.
בגין דמלה דא: ר"ל מדת היראה ר"ל מלכות זה השער לה' כמש"ו.
ועל פקודא כו': ר"ל וז"ש בראשית ברא בשביל היראה ברא שמים וארץ. וע"ז קיימים [נרשם על הגליון - וכמ"ש (ברכות ו, ב) כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה]. וידוע שבשביל זה המדה נברא העולם סוף המעשה ותחלת המחשבה.
יראה אתפרש וכו': ר"ל שנים שאינן עקרים. א' בשביל עונש עוה"ז כמש"ו בגין דייחון כו'. ב' בשביל עונש עוה"ב כמש"ו בגין דדחיל כו'. ורצונו בזה בשביל שמפרש והארץ היתה וכו' על היראה רעה והן ב' מיני'. א' תהו כו' על פני תהום, והוא יראה התחתונה זהו ע"פ תהום והשני' שהוא יראת עוה"ב הוא ורוח כו' ע"פ המים שהוא קרוב יותר ליראה טובה. וחשיב שלשה דברים, דלא ימותון בנוהי או מעונשא דנורא או עונשא דממונא נגד שלשה דברים תהו ובהו וחשך. ובסיפא חשיב דבר אחד נגד ורוח. ובכולם על המים שהוא מסט' דשמאלא כידוע גבורות גשמים אור ומים ימינא ושמאלא אהבה ויראה. והקליפה מלביש ומכסה לקדושה קליפה למוח. ואמר מרחפת דאינו נוגע בקדושה כידוע. וזהו על פני. וידוע שמים עליונים ומים תחתונים הם נגד עוה"ב ועוה"ז. מים שעל הרקיע ותהום. כן הוא שני היראות. ויראה השלישית יראת ה' הוא בראשית ברא כו' יראת ה' ראשית כו' כמש"ל שיראת ה' מקיים שמים וארץ שז"ש ברא אלקים וכו'. אבל יראה רעה אינו נוגע רק לארץ בלבד בשמאלה עושר וכבוד בעוה"ז. ולכן אמר והארץ היתה תהו וכו'. וז"ש ויהי מורא שמים עליכם. ולפי פשוטו שבזה היראה הארץ חרבה כמ"ש ראיתי הארץ והנה תהו ובהו ואמר כל הבשר חציר וכו' כל טיבו דעבדי לגרמייהו עבדין וכו' ולכך נאמר והארץ גם כן ובן כסיל תוגת אמו. ומתלבשת ח"ו באלו ד' קליפין שהן אותן שראו יחזקאל ואליהו כמ"ש בתקונים. ועי' בסוף זה הספר דף ט' ע"א. והן תתקע"ד דורות דאתחריבו שהן הע"ר כמ"ש בתקונים. וז"ש היתה תהו שכבר היתה כמ"ש בתקונים.
ואמר מעונשא דההוא למא ועונשא דגיהנם: הכל דבר אחד רק שמפרש שהוא עונש עוה"ב שהוא יראה השנית ויש עונשין אחרים לבד גיהנם והכל אחד.
רב ושליט: לפי שהיא שער לכל מהימנותא חשיב כל ד' רגלי המרכבה שהיא כוללתם כידוע בהרבה מקומות רבו מלספור. והן רב מצד החסד גדול ה' כו'. ושליט מצד הגבורה. וע' בפרשת פקודי דף רנ"א ע"א היכלא רביעאה כו'.
עקרא ושרשא וכו': מצד הת"ת כידוע שהוא עקרא ושרשא דאילנא לכן נקרא בשם העצם ועבתז"ח דף ע"ג ע"ד דאתמר ביה רבה אילנא ותקיף כו' וע"ש דף כ' ע"א. ולפי שהוא כלול מב' מדות חו"ג יושב אהלים לכן אמר ב' דברים עקרא ושרשא [נרשם על הגליון - ושרש גבוה מהעיקר נגד חסד ועיקר נגד גבורה]. ורומז גם כן בשרשא על ג"ר שהם שרשא כידוע שהוא מבריח מקצה אל הקצה.
וכלא קמיה וכו': נגד המלכות עצמה ולפיכך אמר וכל דיירי ארעא שכל הדרים ברשותה, ומלכותו בכל משלה. ואלו ד' הם ד' אותיות שהם כוללים ד' פרצופים -- או"א וזו"נ כידוע. וחסד נחית עליה חכמה וגבורה נחית עליה בינה כמ"ש בה"ת עי"ש. ונגד הקוצו של יו"ד א"א הוא שם המחשבה ורצון שמא מפ'. וז"ש ולשואה רעותיה.
ואמר בההוא אתר דאקרי יראה: ר"ל מלכות, ושם לתקוע מחשבתו ורצונו ולדבוק בה. ור"ל במדת מלכותו בכל משלה שעיקר היראה במלכות שבמלכות יו"ד דאדנ"י שהיא אבן מאסו הבונים אבן בוחן ועבתז"ח ע"ו ע"ג. היא מדה הרביעית וכלא קמיה וכו' כנ"ל. ושם לתקוע מחשבתו ורצונו וזהו נעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו שרצון הוא קוצו של יו"ד כ"ע כנ"ל והיא היתה לראש פנה ועבתז"ח שם. והעיקר שצריך אדם לדבוק באלו ד' דברים כי הכל הולך אחר המעשה ובשביל זה העולם נברא שיכירו כח מלכותו. וזה אשר אמרו שבמדת המלכות נברא העולם. ואלו ד' מדות -- ג' בשמים, שיה"ו הם בשמים - ז"א, וה' אחרונה במלכות. ולכן נגדן ביראה רעה גם כן ד' דברים -- ג' ע"פ תהום והד' ע"פ המים. ושם הוא להיפך, יותרת על הכבד. ולכן ביראת ה' מקיים שמים וארץ שהיא כוללת שמים וארץ. ומ"מ עיקר הכוונה במדה האחרונה ששם התכלית של הבריאה וז"ש ולשוואה כו'.
אי אימא ינדעון: כמ"ש (מגילה כה, ב) דלא לעבדון מאימא ומיראה. ולבסוף אמר כמ"ש (בבא בתרא פט, ב) אמרן או לא אמרן כו' ומה"פ כי ישרים וכו'.
באתר כו': כמ"ש רגליה וכו' ויראה בישא נק' מצולת ים טיט ורפש דימא קדישא כמ"ש בפר' תרומה והוא תהו ובהו כמ"ש בספר יצירה תהו ובהו רפש וטיט, ועיין בפ' תרומה דף קמ"ט ע"ב (ח"ב קמט, ב) בוצינא קדישא הכי אמר כו' הה"ד וחשך על פני תהום כו' עי"ש.
ואיהי רצועה כו': שהרצועה של מלקות היא משור וחמור והן המצולות ים דו"נ כידוע שהן שור וחמור והן ארבעים ועב"פ בלק דף ר"ז ע"א (ח"ג רז, א) והן הכתוב כאן תהו כו' ד' מינים ב' דחמור וב' דשור ועי"ש והן דו"נ כנ"ל והן נגד שמים וארץ כמש"ל.
יראת ה' לחיים: פסוק במשלי.
אלא מאן כו': שהיא נקראת מות וכמ"ש בתקונים תהו"ם הוא המו"ת והוא חשך כמ"ש בפר' תרומה הנ"ל וז"ש יראת ה' תוסיף ימים יראת ה' דייקא ושנות רשעים כו'.
ובג"כ אתר וכו': ר"ל התחלת התורה שנק' דעת כידוע. דאל"כ הוא בסטרא אחרא כנ"ל. ור"ל לכך התחילה התורה ביראה בשביל זה כמש"ו ועל דא וכו'.
ודא עקרא כו' דהא דא כו': וז"ש זה השער כו' בזאת יבא אהרן כמ"ש בתקונים. שלכן מפרישין את הכה"ג ז' ימים כדי ליכנס באימה כמ"ש בגמרא (יומא ב, א). וז"ש אם אין יראה אין חכמה כל שיראת חטאו קודמת כו'. וע' בתז"ח דף פ"ג ע"א בזאת כו' ובתקונים.
ובג"כ כתיב: שהוא כלל התורה כנ"ל וכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי.
הא אלין ארבע: נגד היראה קדישא שהיא כלולה מד' כנ"ל והוא ד' אותיות אדנ"י שהיא ב"ד הצדק ובה שס"ה ל"ת נגד שס"ה ימות השנה שהן שס"ה ימים ו' שעות סי' שסה"ו שהן ר"ת ד' מיתות ב"ד וסי' אדני ש'מעה אדני ס'לחה אדנה ה'קשיבה ו'עשה והכל בשם הזה. והענין בסוד שבת בת מלכות מתחבר בתלת אבהן כנ"ל שהוא היראה כלולה באבהן שהן ש' ואדנ"י ס"ה הרי שס"ה. וחנק אין נזכר בתורה רק בתורה שבע"פ לפי שהוא במדה רביעית שהיא תורה שבע"פ לכן הוא מרומז גם כן בו' שעות שהיא נק' שעה כידוע. וכן בפסוק הנ"ל. [א"ה נ"ל פירושו שבפסוק אדני שמעה וגו' נרמז חנק בוא"ו שבתיבת ועשה כנ"ל ונשארו אותיות עשה שהן אותיות שעה].
חבל מדה: זכריה ב'. ומביא ראיה שקו הוא חבל כמ"ש וקו ינטה על ירושלים. ופתיל פשתים בידו. וענין מדה כמ"ש (כתובות ל, ב) אע"פ שד' מיתות בטלו וכו'.
לעונשא דחייביא: שמשפט הרשעים בגיהנם הוא בתהום כמ"ש (יחזקאל, לא) האבלתי כסיתי עליו את התהום וכידוע.
ודא אשא וכו' דחייביא שרי: ר"ל אש שלמעלה ששופך על ראש רשעים כמ"ש (חגיגה יג, ב) ולהיכן שפיך על ראש רשעים בגיהנם שנאמר הנה כו'. ור"ל בזה שנאמר כאן וחשך ע"פ תהום ותהום הוא הגיהנם וזאת ע"פ תהום.
רוח סערה: כמ"ש רוח סערה עושה דברו על מ"ה וכמש"ו ואקרי רוח וכמ"ש בתקונים ע"פ וה' הטיל רוח גדולה אל הים וכו'.
היא מלהטא בי' כד"א ואת להט וכו': ר"ל ז"ש מרחפת שהיא מלהטת והן מצולות ים כנ"ל. וז"ש על פני המים.
וכתיב לבתר יראה ראשית וכו': ר"ל לכך כתיב זה הפסוק אחר בראשית שהוא יראה לפי שהוא כלל כל התורה.
- פקודא תניינא
פקודא תניינא דיראה אתאחדת בה כו': ר"ל שאהבה הוא בז"א ויראה בנוק' כנ"ל.
רחימו שלים: כמ"ש למטה שיאהוב אותו בכל ענין בכל לבבו ונפשו ומאודו שלא יהיה אהבה תלויה בדבר ולזה נאמר בכולם בכל בכל לבבך וכו'.
ומאן איהו וכו': ר"ל איזה מדרגה הוא. ואמר אהבה רבה, ר"ל חסד שהוא רב כמש"ל ויש אהבה זוטא במלכות כידוע אבל אהבה רבה הוא בז"א בחסד. ומביא ראיה דכתיב התהלך כו' שלים ברחימותא והוא דרגא של אברהם חסד לאברהם.
ודא הוא דכתיב וכו': שאור הוא חסד כידוע וע"ל דף ט"ז ע"ב (ח"א טז, ב).
והכא איהו פקודא וכו': שאור נקרא אהבה רבה דוקא. ואלו שני פקודין נאמרו ביום ראשון דרגא דחסד ואף היראה משום דלא נפקא מינה לעלמין וז"ש לעיל דפקודא דיראה כו'. ר"ל שלכן נאמרו ביום אחד ויראה הוא השער לאהבה לכן נאמר תחלה כנ"ל. ואין שלימות לאדם בא' מהן לבד כמ"ש שבאהבה מקיים מ"ע וביראה מל"ת, ואמרו דכל פקודא בלא דחילו ורחימו וכו'. ולכן לא נאמר כי טוב ביראה לבד וכמ"ש למטה שצריך לכלול אהבה ביראה ויראה באהבה שזהו יחוד זו"נ. וז"ש שקודם שנברא האור היתה הארץ תהו כמ"ש בתז"ח דף פ"א ע"ב בגין דאדם אין דהוה בעלה וכו'. וז"ש אלה ת'ולדות ה'שמים ו'הארץ בה'ב'ר'א'ם' שאמרו שהיה העולם ת'ה'ו' עד שבא אברהם שהוא הואר כנ"ל. וכמ"ש שני אלפים תהו עד ואת הנפש וכו'.
אהבה שלימתא בשלימו דתרין סטרין: שיראה במלכות ואהבה בת"ת ושניהם צריכין להכלל מב' סטרין חו"ג כמש"ו וע"ז נאמר בכל לבבך בכל כו' ואמרו כל אהבה שהיא תלויה בדבר וכו' וכל אהבה כו'.
דף יב עמוד א[עריכה]
וז"ש ובג"כ רחימו כו' דאית לה עקרא: ר"ל שתלויה בדבר.
ואמר ותקנוי דארחוי דארחים וכו': ר"ל תיקון הדרך של האדם הוא דארחים כו'. ור"ל בזה מ"ש יהי אור ויהי אור. ואמר לקמן דף ט"ז ע"ב (ח"א טז, ב) יהי אור בחסד ויהי אור בגבורה, הרי שנכלל האור שהוא אהבה בתרין סטרין ואח"כ וירא אלקים את האור כי טוב, שנגנז האור לצדיקים לע"ל, שאין אהבה שלמה בכל רק לע"ל ועכשיו רק נובלות ממנה כמ"ש לית דביקותא כההיא דביקותא כי עין בעין יראו כו' קומי אורי וכו' וע"ז מבקשין אור חדש על כו'. וההיא אור גנוזה בצדיק שמשם מאיר מעט ומשם זכה אברהם עד שנכנס בדרגוי שלכן זכה אברהם לברית מילה.
וז"ש וע"ד אור וכו' ולבתר אגניז כד אגניז נפיק כו' - הוא המים ביום בשני שהוא מדת הגבורה. והוא מדת הגבורה, גבורות גשמים, והוא קשה כמ"ש שהמים לגיון קשה מאד. לכן נדונו בו דור אנוש ודור המבול ופרעה ורוב הנדונין [ולכן הזכרתו בברכת גבורות. הרא"ש].
ואמר ואתכלילו תרין סטרין כחדא: שזהו רקיע שנברא מאור ומים כמש"ל. וכ"ה באדם שהזרע באדם כ"ז שהוא בתוכו הוא אור לבד עד שנגנז בתוך הברית ואינו יוצא רק מים. וזהו כד אגניז נפיק דינא קשיא וזהו המים ואח"כ נרקם באשה ונעשה רקיע וכמ"ש בפר' תרומה דף קס"ז (ח"ב קסז, א) ע"ש היטב. וזהו העון של משז"ל שאין מתרקם באשה ונשאר דינא קשיא לבד ואין נכללין תרין סטרין כחדא ולכן נמחו דור המבול במים ונידונו בדינא קשיא וע"ז נאמר יהי רקיע בין מים למים, שהוא בין מיין דכורין למ"נ באדם ואח"כ ויבדל אלהים בין האור ובין החשך. ר"ל בין אהבה ובין החשך הנ"ל שהוא יראת העונש לפי שביראה לבד יכול פעמים להתאחד בה יראת העונש [משא"כ באהבה] שהרי אוהב אותו ית' ומוסר לו נפשו וכל אשר לו באהבתו וזהו ויבדל. ונקט הקרא עונש העוה"ז שהוא החשך כנ"ל כמש"ל עונש הממון גרוע מכולם ואח"כ ויקרא אלהים לאור יום שהוא משתמש ביום לעוה"ב כמ"ש רז"ל על פסוק ואמר אך חשך ישופני (פסחים ב, ב) בעוה"ב וכו'. ולחשך קרא לילה בעוה"ז כמ"ש (שבת סג, א) אורך ימים בימינה למיימינים בה מוכן להם שכרם בעוה"ז. ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. ר"ל שצריך לכלול יראה באהבה ולהיות יום אחד. ושניהן נקראין יום והכל אחד שזהו יחוד זו"נ כמש"ל וצריך יראה בתרין סטרין דאהבה.
וז"ש אר"א לא אצטריך כו'. וז"ש ערב ובקר ולא נאמר חשך ואור, שאין היראה חשך ח"ו. ובחשך נאמר ויבדל אבל כאן הן יום אחד שהיא לילה והוא יום והן אחד ונאמר ערב ובקר לפי שכאן האור נכלל בתרין סטרין לכן נאמר בו בקר שהוא בין אור וחשך. וכן היראה נכלל בתרין סטרין לכן נאמר ערב גם כן בין אור לחשך תחלת הלילה ושניהם נכללין כאחד. וז"ש היאך אתדבקת אהבה איהי בסטרא חד וכו' והכי אצטריך כו'.
ואמר וע"ד כתיב ומקשה כו': שהוא היפוך של אשרי אדם מפחד תמיד. ר"ל אפילו בשעת טובה. ומקשה הוא היפוכו, לא מיבעי שבשעת הטובה אין מפחד אלא אפילו ברעתו מקשה לבו דוגמת פרעה יפול ברעתו כיון שאינו דבוק ביראת ה' אז נדבק ברעה שהוא היראה רעה רצועה בישא דלקי ובה יפול כמש"ל. וכ"ז הכל כלילת יראה באהבה שהוא מעשה האור ביום ראשון. וז"ש ודא איהו אהבה שלימתא כדקא יאות.
- פקודא תליתאה
פקודא תליתאה למנדע כו' ולייחדא כו': שיחודא הוא בתחלה ה' אלהינו לידע שיש ה' אלהים בעולם ואח"כ ה' אחד שהוא אחד. וז"ש למנדע כו' ולייחדא כו'.
ואמר רברבא ושליטא: כמ"ש למטה בפקודא רביעאה למנדע דה' הוא האלקים ושם הוא העיקר בפרטות אבל כאן אין רק ה' אחד ושמו אחד כמ"ש למטה רק שאומר כאן ה' אלקינו ימינא ושמאלא או"א וכמ"ש בפר' שלח לך דף קס"ב ע"א (ח"ג קסב, א) תרין אינון וחד אשתתף וכו' ע"ש. וז"ש רברבא שהוא ימינא ושליטא שהוא שמאלא כמ"ש בפקודא קדמאה. ואמר שם רב ושליט וכאן רברבא ושליטא בתוספת והרחבה שכאן קאי על או"א.
באינון שית סטרין עלאין: ר"ל ו"ק דז"א שהן ששה רקיעין דאצילות ושם הייחוד דק"ש כמ"ש בפר' תרומה ופרשת ויקהל וכמה מקומות. והן נקראין ו' סטרין עלאין כמ"ש בפרשת פקודי ולקמן בענין היכלות נגד ו"ק דנוקבא כמ"ש למטה. וז"ש (ברכות יג, ב) כיון דאמליכתיה למעלה כו' שהן ו"ק דז"א כידוע וכמ"ש בספר יצירה.
ולמעבד לון יחודא וכו': תחלה אמר ולייחדא ליה כו' ר"ל לייחד א"ס בו"ק וכמ"ש בהקדמה שניה של התיקונים והוא בששה תיבות של שמע ישראל ואח"כ אמר ולמעבד לון כו' ר"ל כל הו"ק ביחד והוא בתיבת אחד שהוא נגד היסוד ששם מתקשרין כולם כידוע.
ואמר בשית תיבין כו': קאי למעלה על ולייחדא ליה שאמר ולייחדא כו' ולמעבד כו' עד חדא ואח"כ אמר כ"ז אימת בשית תיבין דמשע ישראל.
ואמר ולכוונא רעותא כו': ר"ל לכוון באו"א לקשר עמהם ושם רק רצון בלבד כי שם אין יד אדם שולטת, שלח תשלח את האם מלעסוק בהם כי שאל כו' רק הרצון לבד לדבקם בו"ק והוא באחד שח' הוא ו"ק ואו"א, והכוונה בח' הוא למעבד לו"ק יחודא חדא ולאכללא להו לעילא באו"א כמ"ש סוף זה החלק דף א' ע"א ת"ח כל המאריך באחד כו' ואינון שית סטרין רמיזין בח' ברזא דתמניא שית אלין ותרין לעילא - חו"ב, או"א -- לאוספא ולאכללא להו לעילא ולמיהב להו ברכאין מאו"ו עלאה דהא לא שריא טיבו דעתיקא אלא באתר דשלים באתר דאשתכח דו"נ [ר"ל טיבו דעתיקא הוא רמיז באל"ף של אחד כמ"ש שם למעלה וכד מטי לאחד איבעי לי' לכוונא בא' סתימא עתיקא דכלא וח' תמניא דרגין עלאין מחכמה עלאה עד צדיק וכו' ע"ש]. ואמר שם וע"ד אמרו ובלבד שלא יחטוף בחי"ת אלא בעי לאשמכא ברכאן מאתר עלאה דכולא ולארקא באינון שית בנין [ר"ל מאו"א ששם סוד הברכות כמ"ש בר"מ פר' עקב בסוד ברוך עי"ש, אבל באל"ף אמרו שלא יאריך ששם אפילו המחשבה אסור במופלא ממך כו' רק רצוא ושוב כמ"ש בא"ז].
וז"ש וע"ד אחד אצטריך לארכא כו': ר"ל על מ"ש ולמעבד לון כו' ולכוונא הכל באחד כנ"ל ור"ל להאריך כשיעור שית תיבין הנ"ל ולעשות לון קשר חד אבל באו"א רק רעותא לבד והכל באחד אבל לייחדא בשית תיבין כנ"ל.
ודא הוא דכתיב כו' כדקא יאות: ר"ל יתכנשון דרגין הן ו"ק הנ"ל לאתאחדא בא"ס אל מקום אחד ביסוד אחד דק"ש ושם מתקשרין. ואמר מתחת השמים -- הענין כי בתחלה נאמר יהי רקיע בין מים למים והוא להבדיל ג"ר לז"ת, שבג"ר אסור החקירה ובז"ת מותר, כי שאל נא כו' וזהו הפקודא של יהי רקיע וידוע שהרקיע הוא סוד הדעת והוא מבדיל בין לג"ר לז"ת לכן אין נמנה לספירה בפ"ע והוא גם כן רקיע שעל ראשי החיות כמ"ש במאמר הטעמי' והוא גם כן רקיע דכאן כידוע ועליו נאמר יהי רקיע כו' שלא להתבונן בג"ר רק שאל כו' ואח"כ יקוו המים מתחת השמים ולייחד אותם.
ועם כל דא כו': כנ"ל בפקודא תניינא אר"א לא אצטריך לאתנשי יראה כו'. ור"ל מלכות כמש"ו. וכן יהי רקיע בין מים למים מסט' דיראה החקירה בז"ת ורעותא בג' עליונות כמ"ש ויראה להן וכמ"ש (עי' חגיגה י"ג ב') על זיעתן של חיות.
דאצטריך לארכא כו': ר"ל לקשרא ד' מלכות בו"ק ולקבל לה ברכאן ממנו מה שקבל מאו"א זהו התקשרות ד' בח'. ובא' טיבו דעתיקא כנ"ל וכמ"ש שם (לקמן בסוף זה החלק) ואמרו בדלי"ת ושפיר כו' ובעי ב"נ לארכא בה ולאמשכא לה ברכאן מאינון שית סטרין שית בנין עלאין ע"י דצדיק [שלכן הכל באחד נגד צדיק כנ"ל].
ואמר שם בעי לאמשכא ברכאן כו' ולבתר להאי בת דל"ל אחסנתא בבית אביה ואמה אלא האי ברא כו' אלא דאית לה מזוני מן ברא אלא בעי לארכא בהאי דל"ת ותמן אמרי כמה בעי ב"נ לארכא בה כשיעורא דימליך יתה לעילא ולתתא ולארבע זוויין דעלמא, רזא דשית סטרין עלאין דכלהו אתחברן עמה כו'. וכל השיעור הזה צריך להאריך הכל בד' כמ"ש (ברכות יג, ב) כל המאריך באחד כו' ולבד בד'. וז"ש כיון דאמליכתיה למעלה כו' שצריך להמליך בו"ק שזהו חבור מלכות בו"ק. ואמרו להאריך ימים על ממלכתו -- ימים ו"ק, על ממלכתו.
והיינו דכתיב כו': שלכן נקראת דלי"ת שהיא יבשה ממים כמ"ש והאביונים מבקשים מים ואין כו' ארץ לא שבעה מים וכמ"ש במאמר הנ"ל בגין דהאי אתרא דדלי"ת היא ול"ה נהורא מדילה ובעי ב"נ כו'. שסוד הדל"ת שחסרה מוא"ו שבתוך הה"א שהוא קיבולה מו"ק.
ואמר דד' דאחד גדולה: ר"ל הוא רמז וסימן התקשרות בדרגין דלעילא שאז היא גדולה כמ"ש שם דהכי אוליפנא ברזא דק"ש דבעי ב"נ לייחדא למאריה כו' [ר"ל יחוד של שית תיבין בא"ס כמש"ל] וכד מטי לאחד כו' וד' רבתא אתדבקותא דכ"י דאיהי חולקא דדוד דאקרי עני ואביון כד אתדבקת לאינון דרגין דלעילא דרמיזין בא"ח כדין איהי רבתא כו'.
ולבתר דאתקשרת כו' אחרנין דלתתא: ר"ל בשית היכלין דלתתא כידוע בו"ק דילה והוא בבשכמל"ו כמש"ו. ועי' לקמן בדף י"ח (ח"א יח, א) בפ' יקוו המים באריכות. וד' הנ"ל הוא עצם שלה בהיכל ז'.
כדין מה דהות יבשה כו' למעבד כו': הוא התפשטות ו"ק דילה ונעשית פרצוף שלם. וע"ל דף ט"ו ע"ב (ח"א טו, ב) הארץ דא אלקים כו' עי"ש.
ארעא רעיא: ר"ל שזהו לשון ארץ.
וע"ד כי טוב כו': כמ"ש (ברכות י, ב) והטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה לתפלה.
מכאן ולהלאה תדשא וכו': ר"ל שבויקרא אלקים אתעבידת ארץ למיעבד פירין אבל עכשיו אתתקנת למיעבד והוא בתפלה ששם הייחוד גמור ושם מוציאה כל האוכלוסין אח"כ בקדושה דסדרא והכל בתפלה כמש"ל דף י"ח ע"ב (ח"א יח, ב) תדשא הארץ דשא עשב וגו' השתא אפיקת חילא באינון מיין דאתכנשו לאתר חד ונגדין בגווה גו טמירו סתימאה ונפקין בגווה טמירין עלאין וחיילין קדישין די כל אינון בני מהימנותא מתקנן לון בתקונא דמהימנותא בההוא פולחנא דמאריהון כו' וקיימין לאתתקנא בשעתא דב"נ אתיין לפולחנא דמאריהון בקרבנא דמאריהון ובצלותהון כו' עי"ש. והכלל כי דשא הוא חציר שהן מלאכין שליטין ועשב מזריע זרע הן אופנים וחיות וכרובים ועץ פרי עושה פרי הוא דיוקנא דאדם, דו"נ, "עץ פרי" - נוקבא, "עושה פרי" - דכר. ועי"ש. וכ"ז הוא עיבורה ואח"כ הוציאה וזהו ותוצא הארץ.
- פקודא רביעאה
פקודא רביעאה למנדע כו': ה' הוא ז"א ואלקים נוקבא. בתר דאזעירת גרמה בבריאה צריך לידע ולצייר האמונה בזאת בלבו שהכל אחד וכל הענינים הכל מצדנו וכמ"ש בא"ר דלית יום אלא מסטרא דידן ולית לילה אלא מסטרא דידן יום א' יו"ד על ה' וכו' והיה ביום ההוא יהיה ה' כו'.
לאתכללא מארת חסר: שהוא מלכות חסר וא"ו שהוא ד' חסר וא"ו שבתוכו כנ"ל.
בשמא דשמים: והוא השמים לה'.
ולית בהון פרודא: וזהו "ברקיע" עם ב'.
דף יב עמוד ב[עריכה]
ודא הוא עננא חוורא כו': הענין כי האור שמאיר הנר הוא מנהורא אוכמא אבל אור לבן אין מאיר כי דבר הזך אין מאיר רק אור בגוונין כידוע כמ מראה המלוטשת. ועננא חוורא ועננא אשתא באמת הכל אחד הוא כמו נר הדולק בנהורא חוורא ואוכמא רק בלילה מאיר האוכמא וחוורא נכלל בה וביום הנר כהה ואין נראה רק החוורא ואוכמא נכלל בו, כן היו העננים.
ולאתתקן דא בדא: כמ"ש (ברכות יא, ב) כדי לכלול מדת לילה ביום ומדת יום בלילה.
לאנהרא: שאחד בלא חבירו אין מאיר.
להאיר על הארץ: ר"ל בתחלה נכלל מדת לילה ביום ברקיע השמים ואח"כ מדת יום בלילה להאיר שניהם על הארץ וזהו להבדיל בין היום ובין הלילה. שביום נכלל מדת הלילה ביום ובלילה נכלל מדת היום בלילה. ועיקר הענין ברקיע השמים ששם נכללין שניהם כאחד בסוד הדעת ששם שניהם אחד בייחוד גמור וזהו ענין של תוספת אור בשבת ויו"ט וכל יום שיש בו מוסף דסלקין בריבויא סגיא למעלה. וזהו והיו לאותות לשבתות כמ"ש במ"ר אות ברית ביני וביניכם. ולמועדים כמשמעו. ולימים קידוש ר"ח. ולשנים ר"ה. שבכולם הם כנ"ל והיו למאורות כו' כנ"ל.
ודא חובה כו': ר"ל דאפריד אלוף ממנה וחבר אותה למטה בסטרא בישא.
ובג"כ גרם כו': שגרם מות כמ"ש למטה שהפריש אור ונתחבר מות כמש"ו.
בגין כו': כנ"ל להתחבר א"ח עם ד' ואח"כ לחבר אותה עם אוכלסהא בבשכמל"ו.
ולאפרשא לה מסטרא בישא: שלכן אומרים בשכמל"ו בחשאי.
ועם כל דא כו': ר"ל אע"פ שמחברין אותה עם אוכלסהא -- עם כל זה צריך לידע דל"ל פרודא לעילא. ועיין לקמן דף כ' ע"א (ח"א כ, א) ויעש אלקים את שני המאורות ויעש רבויא ותקונא דכולא כדקא יאות את שני המאורות הגדולים בקדמיתא בחבורא חדא רזא דא שמא שלים כחדא ה' אלקים אע"ג דלאו איהו באתגלייא כו' [ר"ל כמש"ו ששניהם היו שמות מצפ"ץ והוא חילוף הוי"ה וגי' אלקים במילואו] לבתר אזעירת גרמה בכל אינון דרגין דילה כו' [ר"ל בבריאה שם נקראת אלקים] את המאור הגדול הוי"ה ואת המאור הקטן אלקים סוף כל דרגין סופא דמחשבה בקדמיתא אתרשים איהו לעילא באתוון דשמא קדישא את רביעאה דיליה [והוא כתר דילה שנשאר באצילות] ולבתר אזעירת גרמה לאתקרי בשמא דאלקים ועם כ"ד סלקא לכל סטרין לעילא באת ה' בחבורא דאתוון דשמא קדישא. וז"ש כאן ועם כל דא אצטריך כו'. וע"ש כל המאמר דשם.
וכד ינדע כו' ההוא ס"א יסתלק כו': וכל הפקודין עד הנה סוד התפלה כמ"ש בפרשת ויקהל דף ר"ב ע"ב (ח"ב רב, ב) שסוד היראה הוא בפסוקי דזמרה ואהבה הוא באהבה רבה וייחוד בק"ש ושם הוא הייחוד ה' אחד ושמו אחד שמע ובשכמל"ו כנ"ל, ואח"כ תדשא בתפלה וקדושה דסדרא כנ"ל, ואח"כ למנדע דה' הוא אלקים כאן ושמו אחד והוא בעלינו כנ"ל וידעת היום, ובזה הסט"א מסתלק, להעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם כו' כי לך תכרע וכו' וכן כולם.
- פקודא חמישאה
פקודא חמישאה כו' תלת פקודין: ר"ל שלכן נאמר שרץ. נפש. חיה -- נגד ג' פקודין. שרץ בתורה כמ"ש למטה בההוא רחישו דרחיש בה כו'. נפש בפ"ו כמ"ש למטה דכל מאן דאתעסק בפ"ו כו' ונשמתין חדתין כו'. חי' למגזר כמש"ל בגין דההיא חי' כו'.
ולאפשא: ר"ל שזהו נפש.
אתתקן: ר"ל שהו נפש חיה כו' כמש"ו.
בההוא עלמא תנינן: ר"ל זהו ע"פ רקיע השמים.
והיינו דכתיב ועוף כו': ר"ל גדפין כנשרין ור"ל סופי' דקרא ע"פ רקיע השמים.
דא אורייתא: ר"ל זהו ישרצו המים כ"ז יעשה התורה.
מאתר דההיא חיה: משכינה קדישא. [הערה*) צ"ל כאן את התנינים הן תניני' כו' דלהלן בפקודא ז'. והוא המשך לפרש הפסוק לפי דברי הזוהר. ושם אין לו מקום כלל. וכ"נ מהעתק הגרד"ל ז"ל. ש"ל.]
- פקודא שתיתאה
פקודא שתיתאה כו' בפו"ר: כנ"ל ולאפשא לה.
דא ברית קיימא כו': ר"ל זהו המים ישרצו להחי'.
נפקו כמה עופי: ר"ל זהו ועוף יעופף. ואמרו ועוף מיכאל יעופף גביראל. במיכאל נאמר ויעף ובגבריאל נאמר מועף ביעף. וז"ש כאן תרין חד מימינא וכו' א"ר פנחס תלתא כו' ור"ל יעופף לבד שנים והן ג'.
דף יג עמוד א[עריכה]
- פקודא שביעאה
פקודא שביעאה כו' יתרשמון מיא כו': ר"ל המים קאי על זרע ישראל שהזרע הוא מים ויהי' נרשם בחותם הברית שיצא הזרע הקדוש דרך החותם קדוש.
ואצטריך כו': ר"ל זהו הציווי ועוף וכו'.
את התנינים*): הן תניני' דמתני' ועיין בר"מ פר' תצא דף רע"ח ורע"ט (ח"ג רעח, א).
מיין עלאין וכו': ר"ל שעל ידי חותם הברית אתמשך קדושה עילאה לההוא זרע שיוצא דרך שם. וז"ש ובגין דא כו'.
דף יד עמוד ב[עריכה]
ועם כל דא לא שלטין עד דיהון נהורין מרזא דשרגא וכלהון אקרון מאורי האש: [א"ה כתב הגר"א בריש תקון נ"ט בד"ה דצריך וז"ל ובפ' בראשית י"ד ב' דענין הברכה מאורי האש שיאירו הממנן דחול משרגא. ור"ל שאף שבחול מתלבש האדם בכתנות עור ונפשט מכתנות אור מכל מקום יאיר ממאורי האיש. עכ"ל].
- ^ מצאתי בשתי מקומות - (ח"א רכא, א) ו(ח"ג קז, א) - ויקיעורך
- ^ אל"ף ה"י וי"ו ה"י - ויקיעורך
- ^ שציורו מצוייר בזוהר ובתקונים תי"ח שהוא כמו מ"ם סתומה ובתוכו נקודה א' וט' נקודות לכ"א מצדדיו סביב -- [הערת הדפוס]
- ^ מהעתקת הרד"ל ז"ל נראה שתיבות בלא יו"ד הוא פירוש ולא הג"ה. ש"ל.
- ^ נ"ל שהן מלמטה למעלה. [הרד"ל]