זהר חלק א ט א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · ט א · >>

הוסף תרגום


דף ט א

מתוך: זוהר חלק א (עריכה)

משיחא אינון מלין, מדורי עלאי ומדורי תתאי מאלין אתעבידו רקיעין, ומאלין ארץ, מההיא תושבחתא. ואי תימא דאינון מלין באתר חד משטטי בעלמא, בקצה תבל מליהם וכיון דאתעביד רקיעין מנהון, מאן שריא בהון, הדר ואמר לשמש שם אהל בהם, ההוא שמשא קדישא שוי מדוריה ומשכניה בהו ואתעטר בהו כיון דשרי באינון רקיעין ואתעטר בהו, כדין והוא כחתן יוצא מחופתו, חדי ורהיט באינון רקיעין, נפק מנייהו ועאל ורהיט גו מגדלא חדא אחרא, באתר אחרא, מקצה השמים מוצאו, ודאי מעלמא עלאה נפיק ואתי, דאיהו קצה השמים לעילא. ותקופתו, מאן תקופתו דא קצה השמים לתתא, דאיהי תקופת השנה, דאסחרא לכל שייפין, ואתקשרת מן השמים עד רקיעא דא. ואין נסתר מחמתו, דההיא תקופה דא, ותקופה דשמשא דאסחר בכל סטרא, ואין נסתר, לית דאתכסי מניה מכל דרגין עלאין, דהוו כלהו מסחרן ואתיין לגביה, וכל חד וחד לית מאן דיתכסי מיניה, מחמתו, בשעתא דאתחמם ותב לגבייהו בתיאובתא שלים. כל שבחא דא וכל עלויא דא בגין אורייתא הוא, דכתיב (תהלים יט ח) תורת יהו"ה תמימה. שית זמנין כתיב הכא ה', ושית קראי מן השמים מספרים עד תורת יהו"ה תמימה, ועל רזא דא כתיב בראשית הא שית אתוון, ברא אלהים את השמים ואת הארץ, הא שית תבין, קראי אחרנין לקביל שית זמנין ה', שית קראי בגין שית אתוון דהכא, שית שמהן בגין שית תבין דהכא.

עד דהוו יתבי, עאלו רבי אלעזר בריה ורבי אבא, אמר לון ודאי אנפי שכינתא אתיין, ועל דא פני"אל קרינא לכו, דהא חמיתון אנפי שכינתא אפין באפין, והשתא דקא ידעתון וגלי לכו קרא דובניהו בן יהוידע, ודאי דמלה דעתיקא קדישא איהו, וקרא דאבתריה, וההוא דסתים מכלא, אמרו והאי קרא איהו באתר אחרא כגוונא דא.

פתח ואמר (ד"ה א יא כג) והוא הכה את האיש המצרי איש מדה חמש באמה, וכלא רזא חדא איהו, מאי (ס"א, האי) מצרי, ההוא דאשתמודע, (שמות יא ג) גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי וגו', רב ויקירא, כמה דגלי ההוא סבא, והאי קרא במתיבתא עלאה אתמר, איש מדה כלא חד (ש"ב כג כא) איש מראה ואיש מדה כלא חד, בגין דאיהו שבת ותחומה, דכתיב (במדבר לה ה) ומדותם מחוץ לעיר, וכתיב (ויקרא יט טו) לא תעשו עול במשפט במדה, ועל דא איש מדה איהו, ואיהו ממש איש מדה איהו ארכיה מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא, אדם הראשון הכי הוה. ואי תימא הא כתיב חמש באמה, אינון חמש באמה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא הוה, וביד המצרי חנית (ד"ה א יא כג), כמה דאת אמר כמנור אורגים, דא מטה האלהים דהוה בידיה, חקיק בשמא גליפא מפרש, בנהירו דצרופי אתוון דהוה גליף בצלאל ומתיבתא דיליה דאקרי אורג, דכתיב (שמות לה לה) מלא אותם וגו' חרש וחשב ורוקם וגו', וההוא מטה הוה נהיר שמא גליפא בכל סטרין, בנהירו דחכימין דהוו מגלפין שמא מפרש בארבעין ותרין גווני, וקרא מכאן ולהלאה כמה דאמר זכאה חולקיה, תיבו יקירין תיבו, ונחדש תקון דכלה בהאי ליליא, דכל מאן דאשתתף בהדה בהאי ליליא יהא נטיר עילא ותתא כל ההיא שתא, ויפיק שתא בשלם, עלייהו כתיב (תהלים לד ח) חונה מלאך יהו"ה סביב ליראיו ויחלצם, טעמו וראו כי טוב יהו"ה:


פתח רבי שמעון ואמר, בראשית ברא אלהים, האי קרא אית לאסתכלא ביה, דכל מאן דאמר אית אלהא אחרא, אשתצי מעלמין, כמה דאתמר (ירמיה י יא) כדנא תאמרון להום, אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו, יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה, בגין דלית אלהא אחרא, בר קב"ה בלחודוי, והאי