זהר חלק א יא ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · זהר חלק א · יא ב · >>

הוסף תרגום


דף יא ב

מתוך: זוהר חלק א (עריכה)

בהדיה, ואמר ווי דחמיתיך בכך, אמר זכאה חולקי דחמית לי בכך, דאלמלא לא חמיתא לי בכך, לא הוינא בכך.

(כאן שייך מה שבסוף הספר סימן כג)

פתח רבי שמעון בפקודי אורייתא ואמר, פקודי אורייתא דיהב קב"ה לישראל, כלהו באורייתא בארח כלל כתיבי. בראשית ברא אלהי"ם, הדא היא פקודא קדמאה דכלא, ואקרי פקודא דא יראת יהו"ה דאקרי ראשית, דכתיב (תהלים קיא י) ראשית חכמה יראת יהו"ה, (משלי א ז) יראת יהו"ה ראשית דעת, בגין דמלה דא ראשית אקרי, ודא איהי תרעא לאעלא גו מהימנותא ועל פקודא דא אתקיים כל עלמא. יראה אתפרש לתלת סטרין, תרין מנייהו לית בהו עיקרא כדקא יאות, וחד עיקרא דיראה, אית בר נש דדחיל מקב"ה בגין דייחון בנוהי ולא ימותון, או דחיל מעונשא דגופיה או דממוניה, ועל דא דחיל ליה תדיר, אשתכח יראה דאיהו דחיל לקב"ה לא שוי לעיקרא, אית בר נש דדחיל מן קב"ה בגין דדחיל מעונשא דההוא עלמא ועונשא דגיהנם, תרין אלין לאו עיקרא דיראה אינון ושרשא דיליה, יראה דאיהי עיקרא, למדחל בר נש למאריה בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין, וכלא קמיה כלא חשיבין, כמה דאתמר (דניאל ד לב) וכל דיירי ארעא כלא חשיבין, ולשואה רעותיה בההוא אתר דאקרי (נ"א ב) יראה.

בכה רבי שמעון ואמר, ווי אי אימא ווי אי לא אימא, אי אימא ינדעון חייבין היך יפלחון למאריהון, אי לא אימא יאבדון חברייא מלה דא, באתר דיראה קדישא שרי, מלרע אית יראה רעה דלקי ומחי ומקטרג ואיהי רצועה לאלקאה חייביא, ומאן דדחיל בגין עונש דמלקיותא וקטרוגא כמה דאתמר, לא שריא עליה ההיא יראת יהו"ה דאקרי יראת יהו"ה לחיים, אלא מאן שריא עליה, ההיא יראה רעה, ואשתכח דשריא עליה ההיא רצועה יראה רעה ולא יראת יהו"ה. ובגין כך אתר דאקרי יראת יהו"ה, ראשית דעת אקרי, ועל דא אתכליל הכא פקודא דא, ודא עקרא ויסודא לכל שאר פקודין דאורייתא, מאן דנטיר יראה נטיר כולא, לא נטיר יראה לא נטיר פקודי אורייתא, דהא דא תרעא דכלא, ובגין כך כתיב בראשית דאיהי יראה, ברא אלהי"ם את השמים ואת הארץ, דמאן דעבר על דא עבר על פקודי דאורייתא. ועונשא דמאן דעבר על דא, האי רצועה רעה אלקי ליה, והיינו והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהי"ם, הא אלין ארבע עונשין לאענשא בהון חייביא תהו דא חנק, דכתיב (ישעיה לד יא) קו תהו, (זכריה ב ה) חבל מדה. בהו דא סקילה, אבנין דמשוקעין גו תהומא רבא, לעונשא דחייביא. וחשך דא שריפה, דכתיב (דברים ה כג) ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך, (שם ד יא) וההר בוער באש עד לב השמים חשך וגו', ודא אשא תקיפא דעל רישיהון דחייביא שרי לאוקדא לון, ורוח דא הרג בסייף, רוח סערה חרבא משננא היא מלהטא ביה, כמה דאת אמר (בראשית ג כד) ואת להט החרב המתהפכת, ואקרי רוח, האי עונשא למאן דעבר על פקודי אורייתא, וכתיב לבתר יראה ראשית דאיהי כללא דכלא, מכאן ולהלאה שאר פקודין דאורייתא:

פקודא תניינא דא איהי פקודא דפקודא דיראה אתאחדת בה, ולא נפקא מינה לעלמין, ואיהי אהב"ה, למרחם בר נש למאריה רחימו שלים, ומאן איהו רחימו שלים, דא אהבה רבה, דכתיב (שם יז א) התהלך לפני והיה תמים, שלים ברחימותא, ודא הוא דכתיב ויאמר אלהי"ם יהי אור דא רחימו שלימותא דאקרי אהבה רבה, והכא איהו פקודא למרחם בר נש למאריה כדקא יאות.

אמר רבי אלעזר, אבא, רחימתא בשלימו אנא שמענא ביה, אמר ליה אימא ברי קמיה דרבי פינחס, דהא איהו בהאי דרגא קאים, א"ר אלעזר אהבה רבה היינו אהבה שלימתא בשלימו דתרין סטרין, ואי לא אתכליל בתרין סטרין לאו