תורת חובות הלבבות/שער הבטחון
השער הרביעי: שער הבטחון
- בבטחון על האלהים יתברך לבדו
אמר המחבר:
- מפני שקדם מאמרנו בחיוב קבלת עבודת האלוהים,
- ראיתי להביא אחריו מה שהוא צריך יותר מכל הדברים לעובד האלהים יתברך,
- והוא: הבטחון עליו בכל דבריו - בעבור מה שיש בו מן התועליות הגדולות בענין התורה ובענין העולם.
הקדמה
[עריכה][הבטחון - מנוחת הנפש]
[עריכה]ותועלותיו בו בתורתו:
מהם מנוחת נפשו וביטחונו על אלוהיו יתברך: כמו שהעבד חייב לבטוח על אדוניו, מפני שאם איננו בוטח באלוהים בוטח בזולתו.
ומי שבוטח בזולת ה', מסיר האלוהים השגחתו מעליו ומניח אותו ביד מי שבטח עליו.
- ויהיה כמי שנאמר בו (ירמיהו ב, יג) כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים, לחצוב להם בארות בארות נשברים וגו'.
- ואמר (תהלים קו, כ) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב.
- ואמר הכתוב (ירמיהו יז, ז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו.
- ואמר (תהלים מ, ה) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים ושטי כזב.
- ואמר (ירמיהו שם, ה) ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו.
[אין לבטוח בחכמתו האישית]
[עריכה]ואם יבטח על חכמתו ותחבולותיו וכוח גופו והשתדלותו, יעזבהו ה' לנפשו, ייגע לריק וייחלש כוחו ותקצר תחבולתו מהשיג חפצו.
- כמו שאמר הכתוב (איוב ה, יג) לוכד חכמים בערמם.
- ואמר (קהלת ט, יא) שבתי וראה תחת השמש, כי לא לקלים המרוץ, ולא לגבורים המלחמה וגו'.
- ואמר (תהלים לד, יא) כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב.
[אין לבטוח בעושר האישי]
[עריכה]ואם יבטח ברוב עשרו, יוסר ממנו ויישאר לזולתו.
- כמו שאמר הכתוב (איוב כז, יט) עשיר ישכב ולא יאסף, עיניו פקח ואיננו.
- ואמר (משלי כג, ד) אל תיגע להעשיר, מבינתך חדל.
- ואמר (שם, ה) התעיף עיניך בו ואיננו וגו'.
- ואמר (ירמיהו יז, יא) בחצי ימיו יעזבנו וגו'.
או תמנע ממנו הנאתו בו -
- כאשר אמר החכם (קהלת ו, ב) ולא ישליטנו האלוהים לאכול ממנו וגו'.
ויהיה אצלו פיקדון ששומר אותו מן הפגעים עד שישוב למי שהוא ראוי לו.
- כמו שכתוב (שם ב, כו) ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלוהים.
- ואמר (איוב כז, יז) יכין וצדיק ילבש וכסף נקי יחלוק.
ואפשר שיהיה הממון סיבת רעתו ואבדן נפשו.
- כמו שכתוב (קהלת ה, יב) יש רעה חולה ראיתי תחת השמש, עשר שמור לבעליו לרעתו.
[יתרון הביטחון כמגביר העצמאות האישית - הסרת החסמים]
[עריכה]ומהם, שהבוטח באלוהים יביאנו הבטחתו עליו שלא יעבוד זולתו, ושלא יקווה לאיש, ולא ייחל לבני אדם, ולא יעבדם להתרצות אליהם, ולא יחניף להם, ולא יסכים עימהם בבלתי עבודת האלוהים, ולא יפחידהו עניינם, ולא יירא ממחלוקתם. אבל אלא יתפשט מבגדי טובותם וטורח הודאתם וחובת תגמולם.
ואם יוכיח אותם, לא יזהר בכבודם, ואם יכלימם, לא יבוש מהם, ולא ייפה להם השקר.
- כמו שאמר הנביא (ישעיהו נ, ז) וה' אלוהים יעזר לי, על כן לא נכלמתי - על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש.
- ואמר (יחזקאל ב, ו) אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא.
- ואמר (שם) מדבריהם אל תירא ומפניהם אל תחת.
- ואמר (ירמיהו א, ח) אל תירא מפניהם.
- ואמר (שם, יז) אל תחת מפניהם.
- ואמר (יחזקאל ג, ט) כשמיר חזק מצור נתתי מצחך וגו'.
[הבטחון מפנה לעיסוק במשמעותי והחשוב באמת]
[עריכה]ומהם, שהבוטח באלוהים יביאהו ביטחונו לפנות את לבו מענייני העולם, ולייחד לבבו לענייני העבודה, ויהיה דומה במנוחת נפשו ורוחב לבו ומעוט דאגתו לענייני עולמו - לבעל האלכימיה, והוא היודע להפוך הכסף לזהב, והנחושת והבדיל לכסף על ידי חכמה ומעשה.
[עשרה יתרונות הבוטח בה' אפילו על האלכימאי]
[עריכה]ואם הוא חזק בבטחונו באלוהים יש לו עליו יתרון בעשרה דברים:
א תחילתם שבעל האלכימיה צריך לדברים מיוחדים למלאכה לא יגמר לו דבר זולתם, ולא ימצאם בכל עת ובכל מקום.
והבוטח באלוהים טרפו מובטח לו מכל סיבה מסיבות העולם.
- כמו שאמר הכתוב (דברים ח, ג) למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגו'.
כי הסיבות אינן נבצרות ממנו בכל עת ובכל מקום,
- כאשר ידעת מדבר אליהו עם העורבים ועם האישה האלמנה, ועוגת רצפים וצפחת המים, ודבר עובדיהו עם הנביאים, שאמר (מלכים א יח, יג) ואחביא מנביאי ה' מאה איש חמשים חמשים איש במערה ואכלכלם לחם ומים.
- ואמר (תהלים לד, יא) כפירים רשו ורעבו ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב.
- ואמר (שם, י) יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו.
ב והשני כי בעל האלכימיה צריך למעשים ולמלאכות לא ישלם לו חפצו זולתם, ואפשר שימיתוהו ריחם ועשנם, עם התמדת העבודה ואורך היגיעה בהם לילה ויומם.
והבוטח באל בבטחה מהפגעים, ולבו בטוח ממצוא הרעות, וכל אשר יבואנו מאת האלוהים יהיה לו לששון ולשמחה, וטרפו בא אליו במנוחה והשקט ושלוה.
- כמו שכתוב (תהלים כג, ב) בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני.
ג והשלישי: כי בעל האלכימיה אינו מאמין על סודו זולתו מיראתו על נפשו.
והבוטח באלוהים איננו ירא משום אדם בביטחונו, אבל הוא מתפאר בו.
- כמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים נו, יב) באלוהים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי.
ד והרביעי: כי בעל האלכימיה אינו נמלט מהזמין מהזהב והכסף הרבה לעת צרכו, או שלא יזמין מהם כלום אלא כפי שיספיק לזמן מועט. ואם יזמין ממנו הרבה, יהיה כל ימיו מפחד על נפשו שלא יאבד ממנו במיני סיבות האבדה, ולא ישקוט לבו ולא תנוח נפשו מפחדו עליו מהמלך והעם. ואם לא יזמין מהם אלא למלאות מחסורו זמן מועט, אפשר שיבצר ממנו המעשה בעת הצורך הגדול אליו מפני המנע סיבות מסיבותיו ממנו.
והבוטח באלוהים ביטחונו חזק באלוהיו שיטריף אותו כרצונו בעת שירצה ובמקום שירצה. כאשר יטריף העובר ברחם אמו, והאפרוח בתוך הביצה, אשר אין בה מקום מפולש להיכנס אליו ממנו דבר מחוצה, והעוף באוויר, והדגים במים, והנמלה והתולעת עם חלישותם. ויבצר הטרף מהארי עם תוקפו בקצת הימים.
- כמו שכתוב (תהלים לד, יא) כפירים רשו ורעבו וגו'.
- ואמר (משלי י, ג) לא ירעיב ה' נפש צדיק וגו'.
- ואמר (תהלים לז, כה) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם.
ה והחמישי: שבעל האלכימיה תחת יראה ופחד על מלאכתו מן המלך ועד הקטן שבעם.
והבוטח באלוהים ירצוהו המלכים ונכבדי בני אדם, אף החיות והאבנים מבקשים רצונו.
- כמו שנאמר במזמור יושב בסתר עליון (תהלים) ...עד אחריתו.
- ואמר (איוב) בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע, ברעב פדך ממות... עד סוף העניין.
ו והשישי: שבעל האלכימיה אינו בטוח מהחוליים והמדווים שמערבבין עליו שמחתו בעושרו ואינם מניחים אותו ליהנות ממה שיש לו, ולא להתענג במה שהשיגה ידו.
והבוטח בה' בטוח מן המדווים והחוליים אלא על דרך הכפרה או על דרך התמורה.
- כמה שכתוב (ישעיהו) ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשול יכשלו.
- ואמר וקוי ה' יחליפו כוח וגו'.
ואמר (תהלים) כי זרועות רשעים תשברנה וגו'.
ז והשביעי: שבעל האלכימיה אפשר שלא יגיע אל מזונו במה שיש אצלו מן הזהב והכסף, מפני שלא יהיה האוכל נמצא בעירו בקצת העתים.
והבוטח בה' לא יבצר ממנו מזונו בכל עת ובכל מקום עד סוף ימיו.
ואמר (תהלים) לא יבשו בעת רעה, ובימי רעבון - ישבעו.
ח והשמיני: שבבעל האלכימיה איננו מתעכב בשום מקום, מיראתו שמא יתגלה סודו.
והבוטח באלוהים בביטחה בארצו ובמנוחת נפש במקומו.
- כמו שכתוב (שם) בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה.
- ואמר (שם) צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה.
ט והתשיעי: שבעל האלכימיה לא תלוונו האלכימיה שלו באחריתו, ולא ישיג בה בעולם הזה זולת מזונו והביטחון מן הריש והצורך לבני אדם.
והבוטח בה' ילוונו גמול ביטחונו בעולם הזה ולעולם הבא.
י והעשירי: שבעל האלכימיה, אם ייוודע עניינו, תהיה סיבת מותו, מפני שמה שהוא משתדל וטורח בו הפך הנהגת העולם, ומנהיג הכל ישליט עליו מי שימיתהו כשאינו יודע להעלים את סודו.
והבוטח בה', כאשר יודע ביטחונו, יגדל בעיני הבריות ויכבדוהו בני אדם, ויתברכו בקרבתו ובראייתו, ויהיה גורם לתקנת עירו ולדחות הפגעים מעל אנשי מקומו.
- כמו שכתוב (משלי) וצדיק יסוד עולם וכעניין לוט בצוער.
[הבוטח בה' משתמש נכונה בממונו]
[עריכה]ומתועלת הביטחון בה' בעניין התורה: כי הבוטח בה', אם הוא בעל ממון, ימהר להוציא חובות האלוהים וחובות בני אדם מממונו בנפש חפצה ורוח נדיבה, ואם איננו בעל ממון, יראה כי חסרון הממון טובה מטובות המקום עליו, מפני שנסתלקו מעליו החובות שהוא חייב בהם לאלוהים ולבני אדם בעבורו, ומיעוט טרדת לבו בשמירתו והנהגתו.
- כמו שנאמר על אחד מן החסידים שהיה אומר: 'המקום יצילני מפזור הנפש'.
אמרו לו: מה הוא פזור הנפש?
אמר: שיהיה לי ממון בראש כל נהר ובראש כל קריה.
- והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה: (מסכת אבות ב ז) מרבה נכסים מרבה דאגה.
- ואמרו: איזהו עשיר השמח בחלקו.
[כסף אינו מזיק לבוטח בה']
[עריכה]ומהם, כי הבוטח בה' לא ימנעהו רוב הממון מבטוח בה', מפני שאינו סומך על הממון, והוא בעיניו כפיקדון צווה להשתמש בו על פנים מיוחדים ובעניינים מיוחדים לזמן קצוב.
ואם יתמיד קיימו אצלו
- - לא יבעט בעבורו,
- - ולא יזכור טובתו למי שצווה לתת לו ממנו,
- - ולא יבקש עליו גמול הודאה ושבח.
אבל אלא הוא מודה לבוראו יתברך אשר שמהו סיבה לטובתו.
ואם יאבד הממון ממנו, לא ידאג ולא יאבל לחסרונו, אך הוא מודה לאלוהיו בקחתו פיקדונו מאתו, כאשר הודה בנתינתו לו, וישמח בחלקו. ואיננו מבקש היזק זולתו ולא יחמוד אדם בממונו.
- כמו שאמר החכם (משלי, יג) צדיק אוכל לשובע נפשו:
[יתרונות הבטחון כמביא לשלוה רוחנית ולמנוחה גופנית]
[עריכה]אך תועלת הבטחון בעולם:
[מנוחה מתאוות]
[עריכה]מהם מנוחת הלב מן הדאגות העולמיות והשלוה מנדנוד הנפש וצערה לחסרון תאוותיה הגופיות והוא בהשקט ובבטחה ובשלווה בעולם הזה.
- כמו שכתוב (ירמיה יז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו.
- ואמר (שם) והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שורשיו וגו'
[הפסקת הנדודים]
[עריכה]ומהם, מנוחת הנפש מלכת בדרכים הרחוקים, אשר היא מכלה הגופות וממהרת השלמת ימי החיים. כמו שכתוב (תהלים קב) עינה בדרך כחי קצר ימי. ונאמר על אחד מן הפרושים כי הלך אל ארץ רחוקה לבקש הטרף בתחילת פרישותו. ופגע אדם אחד מעובדי כוכבים בעיר אשר הלך אליה. אמר לו הפרוש: כמה אתם בתכלית העיוורון ומיעוט ההבנה בעבודתכם לכוכבים. אמר לו האמגושי: ומה אתה עובד? אמר ליה הפרוש: אני עובד הבורא היכול, המכלכל האחד, המטריף אשר אין כמוהו. אמר לו האמגושי: פועלך סותר את דבריך. אמר ליה הפרוש: והיאך? אמר לו: אילו היה מה שאמרת אמת היה מטריפך בעירך כמו שהטריפך הנה ולא היית טורח לבא אל ארץ רחוקה כזאת. ונפסקה טענת הפרוש, ושב לארצו וקבל הפרישות מן העת ההיא ולא יצא מעירו אחר כך.
[המנעות מעבודות מפרכות]
[עריכה]ומהם, מנוחת הנפש והגוף מן המעשים הקשים והמלאכות המייגעות את הגופות, ועזוב עבודת המלכים וחוקיהם וחמס אנשיהם.
והבוטח בה' הוא תובע מסיבות הטרף מה שיש בו יותר מנוחה לגופו, ושם טוב לו, ופנאי ללבו, ומה שהוא מפיק יותר לחובות תורתו עם יותר אמונתו. כי הסיבה לא הוסיף לו בחוקו ולא תחסרהו ממנו מאומה אלא בגזרת האלוהים ית'.
- כמו שאמר (תהלים) כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים, כי אלוהים שופט, זה ישפיל וזה ירים.
- ואמר (תהלים כג) בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני.
[מניעת צער מהפסדים כלכליים ועסקיים]
[עריכה]ומהם, מיעוט צער נפשו במסחר אם יתעכב אצלו, או פרקמטיה, או אם לא יוכל לגבות חובו, או אם יפגעהו חולי בגופו - מפני שהוא יודע כי הבורא יתברך מתקן עניינו יותר ממנו, ובוחר לו טוב יותר ממה שהוא בוחר לעצמו.
- כמו שאמר (שם סב) אך לאלוהים דומי נפשי כי ממנו תקותי.
[שמחה מכל דבר]
[עריכה]ומהם, שמחתו בכל עניין שיעתיק אליו, ואם יהיה כנגד טבעו, מפני ביטחונו באלוהים שלא יעשה לו אלא הטוב לו בכל עניין, כאשר תעשה האם החומלת לבנה ברחיצתו וחיתולו וקשירתו והתרתו על כורחו.
- כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים) אם לא שויתי ודוממתי נפשי, כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי.
[תוכן העניינים - שבעה דברים בביטחון]
[עריכה]וכיון שביארתי מתועלות הביטחון באלוהים והנאותיו בתורה ובעולם מה שנזדמן לי, אבאר עתה מעניין הביטחון שבעה דברים.
- אחד מהם, מה הוא הביטחון.
- והשני, בסיבות הביטחון על הברואים.
- והשלישי, בביאור ההקדמות אשר בעבורם יתחייב הביטחון באלוהים וחיוב העסק בסיבות.
- והרביעי, בביאור הדברים אשר בהם יהיה הביטחון וחיוב שבחו וגנותו בהם.
- והחמישי, בהפרש שיש בין עסק הבוטח באלוהים בסבות הטרף, ובין עסק מי שאינו בוטח באלוהים בהם.
- והשישי, בביאור אופני חיוב גנות דעת האומרים באריכות התאוות בעולם, ומייחלים נפשותם בקבלת עבודת האלוהים כשיגיעו לחפצם בו, והם בעלי המשכונות.
- והשביעי, במפסידי הביטחון באלוהים, וכל מה שצריך לדבר בעניין הביטחון ולקצר בחלקיו.
פרק א - מה הוא הביטחון
[עריכה]אך מהות הביטחון הוא מנוחת נפש הבוטח, ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו, שיעשה הטוב והנכון לו בעניין אשר יבטח עליו, כפי יכולתו ודעתו במה שמפיק טובתו.
אבל העיקר אשר בעבור יהיה הביטחון מן הבוטח, ואם יפקד ולא ימצא הביטחון, הוא שיהיה לבו בטוח במי שיבטח בו שיקיים מה שאמר, ויעשה מה שערב, ויחשוב עליו הטוב במה שלא התנה לו ולא ערב עשוהו - שיעשהו נדבה וחסד.
פרק ב - בסיבות הביטחון על הברואים
[עריכה]אך הסיבות אשר בהן ייתכן הביטחון מהבוטח על הברואים הן שבע.
- א אחת מהן, הרחמים והחמלה, כי האדם כשהוא יודע בחברו שהוא מרחם וחומל עליו, יבטח בו ותנוח נפשו עליו כל מה שיטריחהו מענייניו.
- ב והשנית שיהיה יודע בו עם אהבתו שאיננו מתעלם ממנו ולא מתעצל בחפצו, אבל הוא יודע בו שהוא משתדל ומסכים לעשותו. כי אם לא יתברר לו ממנו כל זה, לא יהיה ביטחונו עליו שלם, מפני שהוא יודע התעלמותו ורפיונו בחפצו. וכאשר יתקבצו לבוטח ממי שבטח בו שתי מידות אלה: גודל רחמיו עליו ורוב השגחתו על ענייניו - יבטח בו מבלי ספק.
- ג והשלישית שיהיה חזק לא ינוצח באשר הוא חפץ, ולא ימנעהו מונע מעשות בקשת הבוטח. כי אם יהיה חלש - לא ישלם הביטחון עליו, אף על פי שנתברר שהוא מרחם ומשגיח, מפני המנע דברים ממנו ברוב העניינים.
וכאשר יתקבצו בו שלוש המידות האלה, יהיה הביטחון עליו יותר ראוי.
- ד והרביעית שיהיה יודע באופני תועלת הבוטח עליו, ולא יעלם ממנו מה שהוא טוב לו בנסתר ובנראה, ומה שייטב בו עניינו.
כי אם לא ידע כל זה, לא תנוח נפש הבוטח עליו. וכאשר יתקבצו לו בו דעתו בתועלותיו ויכולתו בהם, ורוב השגחתו עליהם, וחמלתו עליו - יחזק ביטחונו בו מבלי ספק.
- ה והחמישית שיהיה מתייחד בהנהגת הבוטח עליו מתחילת הוויתו וגידולו וינקותו ונערותו ובחרותו וישישותו וזקנתו עד תכלית עניינו.
וכשיתברר כל זה ממנו לבוטח, יתחייב שתנוח נפשו עליו, וישען עליו, בעבור מה שקדם לו עליו מן הטובות העודפות והתועליות המתמידות. ויהיה זה מחייב חזקת ביטחונו בו.
- ו והשישית שיהיה עניין הבוטח מסור בידו, ולא יוכל אדם להזיקו ולהועילו, ולא להטיב אליו ולא לדחות נזק מעליו זולתו, כעבד האסור אשר הוא בבית הבור ברשות אדוניו.
וכשיהיה הבוטח ברשות מי שבטח עליו על העניין הזה - יהיה יותר ראוי לבטוח עליו.
- ז והשביעית שיהיה מי שבטח עליו בתכלית הנדיבות והחסד למי שראוי לו, ולמי שאינו ראוי לו, ותהיה נדיבותו מתמדת וחסדו נמשך לא ייכרת ולא יפסק.
ומי שנקבצו בו כל המידות האלה עם כל מה שהזכרנו קודם לזה, נשלמו תנאי הביטחון בו, והתחייב היודע ממנו לבטוח בו ושתנוח נפשו עליו בגילויו ובנסתרו, בלבו ובאבריו, ולהימסר אליו ולרצות בגזרותיו, ולדון אותו לטוב בכל דיניו ומפעליו.
וכאשר נחקור על אלה השבעה תנאים לא נמצאם כלל בברואים, ונמצאם כולם בבורא יתעלה. א שהוא מרחם על בריותיו -
ב ושאינו מתעלם -
- כמו שכתוב (תהלים) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
ג ושהוא חכם ולא ינוצח -
- כמו שכתוב (איוב) חכם לבב ואמיץ כוח! מי הקשה אליו - וישלם?
- ואמר דברי הימים (תפילת דוד) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו'.
- וכתיב (צפניה) ה' אלוהיך בקרבך גבור יושיע.
ה ושהוא מתייחד בהנהגת האדם מתחילת עניינו והתחלת גדולתו -
- כמו שכתוב (האזינו) הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך.
- ואמר (תהלים) עליך נסמכתי מבטן ממעי אמי אתה גוזי.
ואמר (איוב) הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני... ושאר העניין.
ו ושתועלתו והזיקו אינם ברשות אדם כי אם ביד הבורא יתעלה לבדו -
- כמו שכתוב (איכה) מי זה אמר ותהי, ה' לא צוה. מפי עליון לא תצא הרעות והטוב.
- ואמר (ישעיהו) יבש חציר, נבל ציץ, ודבר אלהינו יקום לעולם!
- ואמר אכן חציר העם.
וכבר התברר העניין הזה במאמר השלישי מן הספר הזה במה שיש בו די.
ז ושנדיבתו כוללת וחסדו סובב -
- כמו שכתוב (תהלים קמה) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו.
- ואמר (שם קלו) נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו.
- ואמר (שם קמה) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון.
והשכל גוזר בהיקבץ אלה השבעה עניינים בבורא יתעלה מבלתי הנבראים, לכן הבאתי אלו הפסוקים מן הכתוב לזיכרון בלבד.
וכאשר יתברר זה לאדם, ויתחזק הכרתו באמיתת חסד הבורא: יבטח בו וימסר אליו, ויניח הנהגתו עליו, ולא יחשדהו בדינו, ולא יתקצף על בחירתו לו.
כמו שאמר דוד עליו השלום (מזמורי הלל) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא.
ואמר צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא:
פרק ג - בביאור ההקדמות אשר בעבורם יתחייב והביטחון באלוהים וחיוב העסק בסיבות
[עריכה]אך ההקדמות אשר בבירורן ואמיתתן ישלם לאדם הביטחון באלוהים הן חמש.
[הקדמה א. תכונות הנהגתו של הקב"ה]
[עריכה]א אחת מהן, שיאמין ויתברר אצלו התקבצות השבעה עניינים באלוהים, אשר בהתקבצם במי שבוטחים, יתכן לבוטח לבטוח עליו. וכבר זכרתים והעירותי עליהן במה שנזדמן לי מן הכתוב. והם:
[שבע אמונות הכרחיות לגבי הקב"ה]
[עריכה]- א הראשון, שהבורא יתברך מרחם על האדם יותר מכל מרחם, וכל רחמים וחמלה שיהיו מזולתו עליו כולם הם מרחמי האל וחמלתו.
- כמו שאמר הכתוב (ראה) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך.
- ב והשני, כי הבורא יתעלה לא ייעלמו ממנו אופני תועלת האדם. והדין נותן זה, מפני שהוא אחד ממעשיו, ואין מי שיודע באופני תקנות העשוי והפסדו, ובפגעים המשיגים אותו, ובאופני מחלתו וארוכתו יותר מעושהו.
ואם יהיה זה נמצא בעושים מבני אדם, אשר לא יחדשו במעשיהם זולתי צורה מקרית, אך השורש והצורה עצמית אין להם בהם שום תחבולה ולא יכולת לחדשם; ואשר חידש שורש האדם וצורתו ותכונתו וסדר חיבורו הוא החכם היודע בענייני תועלותיו ונזקיו והטוב לו בעולמו ואחריתו בלי ספק.
- כמו שכתוב (ישעיהו) אני ה' אלוהיך מלמדך להועיל, מדריכך בדרך תלך.
- ואמר (משלי ג) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'.
- ג והשלישי, כי הבורא יתברך חזק מכל חזק ודברו נגזר מכל דבר ואין משיב את דינו.
- כמו שכתוב (תהלים} כל אשר חפץ ה' עשה.
- ואמר (ישעיהו) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם וגו'.
- ד והרביעי, כי הוא משגיח על הנהגת בני אדם כולם, לא יניחם ולא יתעלם מהם, ולא ייסתר ממנו דבר מהם מקטנם ועד גדולם, ולא ישכיחהו דבר את דבר.
- כמו שכתוב (ישעיהו מ, כז) למה תאמר יעקב ותדבר ישראל? נסתרה דרכי מה'! ומאלוהי - משפטי יעבור!! הלוא ידעת אם לא שמעת? אלוהי עולם ה'! בורא קצות הארץ! לא ייעף ולא ייגע! אין חקר לתבונתו!!
- ה והחמישי, שאין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו ולא להזיקה ולא לזולתו כי אם ברשות הבורא יתברך.
כי העבד, כשיהיה לו יותר מאדון אחד, כל אחד מהם יכול להועילו, לא יתכן לו לבטוח על אחד מהם, מפני שמקווה התועלת מכל אחד מהם. ואם יהיה אחד מהם יכול על תועלתו יותר משאריתם, יהיה חוזק ביטחונו בו כפי יכולתו, אף על פי שהוא בוטח בשאריתם. ואם לא יוכל להועילו ולהזיקו כי אם אחד מהם בלבד, על כורחו יבטח עליו לבדו, מפני שאינו מקוה תועלת מזולתו.
- וכן כשירגיש האדם שלא יועילנו ולא יזיקנו אחד מהנבראים אלא ברשות הבורא ית', ישוב לבו מיראתם ותקותם ויבטח על הבורא לבדו.
- כמו שכתוב (תהלים) אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה.
- ו והשישי, שידע רוב טוב האלוהים על האדם, ומה שהתחיל אותו בו מרוב החסד והטובה, מבלי שיהיה ראוי אצלו לכך, ולא לצורך שיהיה אליו, אך נדבה וטובה וחסד, כאשר בארנו בשער הבחינה מן הספר הזה.
וכמו שאמר דוד עליו השלום (שם מ) רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר.
- ז והשביעי, שיתברר אצלו כי יש לכל ההוויות שבעולם הזה מעצם ומקרה גבול ידוע ולא יוסיף ולא יגרע על מה שגזר הבורא ית' בכמותו ואיכותו וזמנו ומקומו, אין מרבה למה שגזר במיעוטו, ולא ממעט ממה שגזר ברבותו, ולא מאחר למה שגזר להקדימו, ולא מקדים למה שגזר לאחרו.
ומה שיהיה מן הדברים בהפך מזה, הוא הנגזר אשר קדם בתחילת הידיעה.
אלא שלכל הגזרות הקודמות בידיעת הבורא סיבות, ולסיבות סיבות. ומי שאינו מבין ענייני העולם, יחשוב כי הסיבה המתחדשת מחייב שינוי העניינים והתהפכותם מעניין אל עניין. והסיבה חלושה ונקלה מהיותה ממנה שנוי או חלוף בעצמם.
כאשר נראה הגרגיר האחד מן החיטה מצמיח שלוש מאות שבלים, ובכל שיבולת שלושים גרגרים, ויהיה הגרגיר האחד סיבה לעשרת אלפים או קרוב להם. היעלם כי כוח הגרגיר חלוש מעשות כמות זה?
וכן שאר הגרגרים הנזרעים והנטועים. וכן נאמר בהיות האדם ושאר החיים מטיפת הזרע. וכמו כן היות הדג הגדול מביצת הדג עם קטנותה.
וטרדת הנפש להקדים מה שאיחר הבורא יתעלה, ולאחר מה שהקדים, ולהרבות מה שהמעיט, ולהמעיט מה שהרבה בקנייני העולם, מבלי סבב אל קיום מצוות עבודתו וקיבול תורתו חלישות ההכרה באמיתת ידיעתו וסכלות מהבין טובות הנהגתו.
- וכבר רמז החכם אל העניין הזה באומרו (קהלת ג) לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים.
- ואחר כך זכר מהם כ"ח עניינים - והוא מה שאמר: עת ללדת ועת למות וגו' עד אמרו: עת מלחמה ועת שלום.
- ואמר (קהלת) כי עת ופגע יקרה את כולם.
- ואמר (בפרשיה הקודמת) כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם.
- והליכות דיני הבורא יתעלה יותר נעלמות ועמוקות ועליונות מהגיע אל ידיעת חלקיהם, כל שכן כללם.
- וכבר אמר הכתוב (ישעיהו) כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם:
[הקדמה ב. השקפת ה' (השגחה)]
[עריכה]והקדמה השנית שידע ויתברר אצלו כי הבורא יתברך משקיף עליו ואין נעלם ממנו נגלה ונסתרו וצפונו ונראהו, ואם ביטחונו באלוהיו בלב שלם אם לא.
- כאשר אמר הכתוב (תהלים צד) ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל.
- ואמר (משלי כד) הלא תוכן לבות הוא יבין.
- ואמר (מ"א ח) כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם.
וכשיתברר זה לבוטח, אין ראוי לו לטעון שהוא בוטח באלוהים יתעלה בדיבורו מבלי שיבטח עליו בלבו ובמצפונו, ויהיה במעלת מי שנאמר עליהם (ישעיה כט) בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ממני.
[הקדמה ג. הבטחון אך ורק בקב"ה ולא באחרים]
[עריכה]והקדמה השלישית, שייחד אלוהיו בביטחונו בו במה שהוא חייב לבטוח בו, ואל ישתף זולתו עמו, ויבטח עליו או על אחד מהברואים, ויפסיד ביטחונו באלוהיו בהשתתף זולתו עמו. וכבר ידעת מה שנאמר באסא עם חסידותו עת שסמך על הרופאים:
- דכתיב (ד"ה ב טז) ובחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים. ונענש על זה.
- ואמר הכתוב (ירמיה יז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו.
ומן הידוע כי מי שימנה מבני אדם שני ממונים או יותר לעשות דבר, מינויו מופסד. כל שכן מי שבטח על האלוהים וזולתו, שייסתר ביטחונו, ויהיה זה הסיבה החזקה להימנע ממנו מה שבטח עליו בו.
- כמו שכתוב (שם) ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו:
[הקדמה ד. נחישות והשתדלות]
[עריכה]והקדמה הרביעית שתהיה השגחתו חזקה והשתדלותו גדולה לקיים מה שחייבו בו הבורא מעבודתו, ולעשות מצוותיו, ולהיזהר מאשר הזהירו ממנו כפי מה שהוא מבקש, כדי שיהיה הבורא מסכים לו במה שהוא בוטח עליו בו. כמו שאמרו רבותנו זיכרונם לברכה:
- עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו.
- בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.
- ואמר הכתוב (תהלים לז) בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה.
- ואמר (איכה ג) טוב ה' לקוויו לנפש תדרשנו.
אבל מי שיבטח על הבורא והוא ממרה אותו, כמה הוא סכל וכמה דעתו חלושה והכרתו! כי הוא רואה כי מי שנתמנה לו מבני אדם על דבר, כשהוא מצווה אותו להתעסק בצורך מצרכיו או מזהיר אותו מדבר, ויעבור על מצוותיו ויגיע לממונה עוברו על מצוותו - כי יהיה הסיבה החזקה להימנע ממנו להיעשות מה שבטח עליו בו. כל שכן מי שעבר על חוקי האלוהים ומצוותיו אשר יעד, והועיד עליהם שתהיה תוחלת הבוטח עליו נכזבה כשימרהו, ולא יהיה ראוי להיקרא בשם בוטח באלוהים.
- אך הוא כמו שאמר הכתוב (איוב כז) כי מה תקוות חנף כי יבצע, כי ישל אלוה נפשו, הצעקתו ישמע אל.
- ואמר (ירמיה ז) הגנוב רצוח ונאוף והשבע לשקר.
- ואמר (שם) ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו.
- ואמר (שם) המערת פריצים היה הבית הזה אשר נקרא שמי עליו:
[הקדמה ה. תיקון עולם]
[עריכה]והקדמה החמישית שיתבאר אצלו כי השלמת הדברים המתחדשים בעולם הזה לאחר היצירה הוא בשני דברים:
אחד מהם גזרות הבורא יתעלה וחפצו ביציאתם אל גבול ההויה.
והשני סבות ומיצועים, מהם קרובים ומהם רחוקים, ומהם נגלים ומהם נסתרים, וכולם רצים להשלים מה שנגזר הוויתו והראותו בעזר האלוהים להם על זה.
ודמיון הסיבות הקרובות כהוצאת המים ממעמקי הארץ - בגלגל, בכלים המעלים את המים מן הבאר.
וסיבתו הרחוקה - האדם שהוא קושר הבהמה אל הגלגל ומניעתו להעלות המים מתחתיות הבאר על פני הארץ.
אך הסיבות אשר בין האדם והכלים מצועים בין שני הדברים, והם הבהמה והעיגולים שמניע קצתם את קצתם, והחבל.
ואם יקרה פגע לאחת מן הסיבות הנזכרות, לא ייגמר העניין המכוון בהם.
וכן שאר המעשים היוצאים אל גבול ההוויה לא יתקבצו מן האדם וזולתו כי אם בגזרת האלוהים והזמנתו והסיבות אשר בהם הגמרם.
- כמו שכתוב (שמואל א ב) ולו נתכנו עלילות.
- ואמר (ירמיה לב) גדול העצה ורב העליליה.
- ואמר (מלכים א יב) כי היתה סיבה מעם ה'.
ואם תהיינה הסיבות נעדרות בכלל, לא תיגמר יציאת דבר מן הפעולות הטבעיות אל גדר ההוויה. וכאשר נסתכל בצורך האדם לסבב ולהתגלגל ולגמור ענייניו, נמצאהו בראות העין, כי הצריך אל המזון, כשיושם לפניו המאכל כראוי לו, אם לא יתגלגל לאוכלו בהגבהתו אל פיו ולעסו - לא ישבר רעבונו. וכן הצמא בצורכו אל המים. וכל שכן אם יימנע המאכל ממנו עד שיתגלגל לתקנו בטחינה ולישה ואפיה והדומה לה, ויותר גלגול מזה וקשה, אם יצטרך לקנותו ולתקנו, ויותר מזה עוד, אם לא יזדמנו לו הדמים שיקנה אותו בהם, ויצטרך לגלגול ולסבוב גדול ממה שזכרנו קודם: שישתכר בדמים או שימכור מה שהוא צריך לו מחפצים וקניינים וכיוצא בהם.
[הצורך בפרנסה ובעבודה קשה]
[עריכה]והעילה אשר בעבורה חייב הבורא את האדם לחזר ולסבב על סיבות הטרף, ושאר מה שהוא צריך אליו, לשני פנים:
אחד מהם, מפני שחייבה החכמה בחינת הנפש בעבודת האלוהים ובהמרותו, בחן אותה במה שמראה זו ממנה, והוא הצורך והחיסרון אל מה שהוא חוץ לה ממאכל ומשתה ומלבוש ומעון ומשגל, וציווה אותם לחזר עליהם להביאם בסיבות המוכנות להם, על פנים מיוחדים ועתים ידועים.
ומה שגזר הבורא שייגמר לאדם מהם, ייגמר וישלם בהשלמת הזדמנות הסיבות.
ואשר לא גזר לו להיגמר בהם, לא ייגמר, וימנעו ממנו הסיבות.
ונתבררו ממנו העבודה והעבירה בכוונה ובבחירה לאחת מהנה מבלתי האחרת. ויתחייב אחר זה הגמול והעונש, ואפילו לא גמר בהם המעשה.
והשני, כי אילו לא הוצרך האדם לטרוח ולחזר ולסבב להבאת טרפו, היה בועט ורודף אחר העבירות, ולא היה משגיח על מה שהוא חייב בו על טובת האלוהים עליו.
- כמו שכתוב (ישעיה ה) והיה כינור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם, ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו.
- ואמר (דברים לב) וישמן ישורון ויבעט. שמנת עבית כשית ויטוש אלוה עשהו.
- ואמרו זיכרונם לברכה: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון.
וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון. וכל שכן מי שאין לו חלק באחת מהן, ולא שם לבו על אחת מהן.
והיה מחמלת הבורא יתעלה על האדם, שהטרידו בענייני עולמו ואחריתו להתעסק כל ימי חייו בזה, ולא יבקש מה שאינו צריך לו ולא יוכל להשיגו בשכלו, כמו ענייני ההתחלה והתכלה.
- כמו שאמר החכם (קהלת ג) גם את העולם נתן בלבם, מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלוהים מראש ועד סוף.
ואם הוא מגביר עבודת האלוהים, ובוחר ביראתו, ובוטח בו בענייני תורתו ועולמו, וסר מן הדברים המגונים, וכוסף למידות הטובות - לא יבעט במנוחה, ולא יטה אל השלוה, לא ישיאהו היצר, ולא יפת בכשפי העולם.
יסתלק מעליו טורח הגלגול והסיבוב בהבאת טרפו, מפני הסתלקות שני הפנים הנזכרים מעליו: הבחינה והבעיטה בטובה. ויבואהו טרפו בלי טורח ובלי יגיעה כפי ספוקו ומזונו.
כמו שכתוב (משלי) לא ירעיב ה' נפש צדיק.
[הקדמה ו. רשע ורע לו]
[עריכה]ואם יאמר האומר: הנה אנחנו רואים מקצת צדיקים לא יזדמן להם טרפם אלא אחרי העמל והיגיעה, ורבים מאנשי העבירות בשלוה וחייהם בטוב ובנעימים - נאמר כי כבר קדמו הנביאים והחסידים לחקור על זה העניין.
- מהם מי שאמר (ירמיה יב) מדוע דרך רשעים צלחה.
- ואמר האחר (חבקוק א) למה תראני און ועמל תביט ושוד וחמס לנגדי ויהי ריב ומדון ישא. ואמר (שם) כי רשע מכתיר את הצדיק.
- ואמר (שם) תחריש בבלע רשע צדיק ממנו.
- ואמר אחר (תהלים עג) הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל.
- ואמר (שם) אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים.
- ואמר אחר על פי אנשי דורו (מלאכי ג) גם בחנו אלוהים וימלטו והרבה כזה.
אך הניח הנביא התשובה בביאור עילת זה.
מפני שעילת כל אחד מן הצדיקים הנבחנים, וכל אחד מן הרשעים שהם בטובה בעולם הזה זולת עילת האחר, לכן העיר על זה :באומרו: (נצבים) הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו.
- ואמר החכם בדומה לזה (קהלת) אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה וגו'.
- ואמר הכתוב (דברים לב) הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט.
[רשע ורע לו - תשובה בעניין]
[עריכה]ועם כל זה ראיתי לבאר בעניין הזה מה שיהיה בו מעט הספקה.
ואומר כי הפנים אשר בעבורם ימנע מהצדיק הזמנות טרפו עד שיטרח עליו ויבחן בו:
אפשר שיהיה עוון שקדם לו התחייב להיפרע ממנו עליו,
- כמו שכתוב (משלי יא) הן צדיק בארץ ישולם.
ויש שיהיה על דרך התמורה בעולם הבא,
- כמו שכתוב (דברים ה) להיטבך באחריתך.
ויש שיהיה להראות סבלו והסברתו הטובה בעבודת הבורא ית', כדי שילמדו בני אדם ממנו,
- כמו שידעת מעניין איוב.
ויש שיהיה לרשע אנשי דורו, ויבחנהו הבורא יתעלה בעוני ובריש ובחלאים, להראות חסידותו ועבודתו לאלוהים מבלעדיהם.
- כמו שכתוב (ישעיה נג) אכן חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם.
ויש שיהיה מפני שאיננו מקנא לאלוהים לקחת הדין מאנשי דורו,
- כמו שידעת מענין עלי ובניו, שאמר בהם הכתוב (שמואל א ב) והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו וגו'.
אבל טובות האל יתברך על הרשע - יש שתהיה בעבור טובה שקדמה לו, יגמלהו האלוהים עליה בעולם הזה.
- כמו שאמר (דברים ז) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו,
ותרגמו בו הראשונים ומשלם לשנאוהי זכוון דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון.
ויש שתהיה על דרך הפיקדון אצלו, עד שיתן לו האל יתברך בן צדיק יהיה ראוי לה.
- כמו שכתוב (איוב יז) יכין וצדיק ילבש.
- ואמר (קהלת ב) ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלוהים.
ואפשר שתהיה הסיבה הגדולה שבסיבות מותו ורעתו,
- כמו שכתוב (שם ה) עושר שמור לבעליו לרעתו.
ואפשר שתהיה להאריך הבורא יתעלה לו עד שישוב ויהיה ראוי לה,
- כמו שידעת מעניין מנשה.
ויש שתהיה לחסד שקדם אביו, והיה ראוי להטיב לבבנו בעבורו.
- כמו שנאמר ליהוא בן נמשי (מלכים ב י) בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל.
- ואמר (משלי כ) מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו.
- ואמר (תהלים לז) נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם.
ויש שתהיה לנסות אנשי התרמית והמצפונים הרעים, כשהם רואים זה ממהרים לסור מעבודת הבורא, וחשים להתרצות אל אנשי הרשע וללמוד ממעשיהם. ויתברר הנבר לאלוהים, ויראה הנאמן בעבודתו בסבלו עת ששולטים בו ומביישים אותו, ויקבל שכר מהבורא יתעלה על זה,
- כמו שידעת מעניין אליהו עם איזבל, וירמיהו עם מלכי דורו.
[הקדמה ז. אל יתאמץ האדם מדי]
[עריכה]וכיון שהתברר חיוב הגלגול על הסיבות על בני אדם, נבאר עתה כי אין כל אדם חייב לחזר על כל סיבה מסיבות הטרף, כי הסיבות רבות.
מהן נקלות, שטרחם מעט, כסחורה בחנות או מלאכת יד שטרחה מעט, כתפירה וכאיחוי והספרות [=כתיבה] ואצור המסחרים ושכיר האריסים והפועלים והשמשים בעבודת האדמה.
ומהן סיבות יש בהן יגיעה וטורח, כעיבוד העורות והוצאת הברזל והנחושת מן מוצאיהם, וזיקוק הכסף בעופרת, ונשוא המשאות הכבדות, ולכת בדרכים רחוקים תמיד, ועבודת האדמה וחרישתה וכיוצא בהם.
ומי שהוא מבני אדם חזק בגופו וחלש בהכרתו, ראוי לו מהם מה שיש בו מן היגיעה כפי שיכול לסבול.
ומי שהוא חלש בגופו והכרתו חזקה, אל יבקש מסיבות הטרף מה שמייגע גופו, אך ייטה אל מה שיהיה קל על גופו ויוכל להתמיד עליו.
ולכל אדם יש חפץ במלאכה או סחורה מבלתי זולתה. כבר הטביע האל לה בטבעו אהבה וחיבה.
וכן בשאר החיים: כמו שהטביע בטבע החתול צידת העכברים, ובטבע הנץ צידת מה שראוי לו מן העוף, ובטבע האיל צידת הנחשים. וכן יש מן העופות שיצודו הדגים לבד, וכן בטבע מין ומין ממיני החיים נטייה ותאווה אל מין ממיני הצמחים והחיים, הוטבע עליו להיות סיבה למזונו, ותכונת גופו ואבריו ראויים לדבר ההוא, כפה הארוך והשוק הארוך לעוף שהוא צד את הדגים, וכשן והציפורן החזק לארי, והקרניים לשור ולאיל.
ואשר תוכן מזונו מן הצמח - לא נתן לו כלי הציד והטרף.
ועל הדמיון הזה תמצא מידות בני אדם וגופותם מוכנות לסחורות ולמלאכות. ומי שמוצא במידותיו וטבעו כוסף אל מלאכה מהמלאכות, ויהיה גופו ראוי לה ויוכל לסבול את טרחה, יחזר עליה ישים אותה סיבה להבאת מזונו, ויסבול מותקה ומרירותה, ואל יקוץ כשיימנע ממנו הטרף בקצת העתים, אך יבטח באלוהים שיספיק לו טרפו כל ימי חייו. ויכווין בטרדת לבו וגופו בסיבה מן הסיבות והסבוב עליה, לעמוד במצוות הבורא שצווה האדם להתעסק בסיבות העולם בעבודת האדמה וחרישתה וזריעתה.
- כמו שכתוב (בראשית ב) ויקח ה' אלוהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה.
ולהשתמש בשאר בעלי חיים בתועלותיו ומזונותיו ובניין המדינות והכנת המזונות, ולהשתמש בנשים ולבעול אותן להרבות הזרע. ויהיה נשכר על כוונתו בהם לאלוהים בלבו ובמצפונו, בין שייגמר לו חפצו ובין שלא ייגמר לו חפצו.
- כמו שכתוב (תהלים קכח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.
- ואמרו רבותנו זיכרונם לברכה: וכל מעשיך יהיו לשם שמים.
ויהיה ביטחונו באלוהים שלם, ולא יזיקנו הסיבוב על הסיבות להבאת טרפו בהם מאומה כשהוא מכווין בהם בלבו ובמצפונו לשם שמים.
ואל יחשוב כי טרפו מועמד על סיבה ידועה, ושאם תימנע הסיבה ההיא ממנו לא יבוא בסיבה אחרת. אבל יבטח על האלוהים בטרפו, וידע כי הסיבות כולן אצל הבורא שוות, יטריפהו במה שירצה מהן ובעת שירצה מאיזה עניין שירצה.
- כמו שאמר הכתוב (שמואל א יד, ו) כי אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט.
- ואמר (דברים ח) כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל.
- ואמר (זכריה ד) לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות:
פרק ד- בביאור הדברים אשר בהם יהיה הביטחון וחיוב שבחו וגנותו בהם
[עריכה][הקדמה - ז דברים שחייב המאמין לבטוח בהם ]
[עריכה]- אבל הדברים שחיב המאמין לבטח בהם על הבורא יתעלה כוללים אותם שני מינים. אחד מהם דברי העולם הזה והשני דברי העולם הבא. ודברי העולם הזה יחלקו לשני חלקים. אחד מהם עניני העולם לתועלות העולם הזה השני עניני העולם לתועלות העולם הבא. ועניני העולם לתועלות העולם הזה יחלקו לשלשה חלקים: אחד מהם תועלות גופו בלבד והשני תועלות טרפו וסבות הונו ומיני קניניו והשלישי תועלות בני ביתו ואשתו וקרוביו ואוהביו ואויביו ומי שהוא למעלה ממנו ולמטה ממנו מכתות בני אדם. ועניני העולם לתועלות העולם הבא יחלקו לשני חלקים: אחד מהם חובות הלבבות והאברים שהוא מתיחד בהם לבדו ואין מעשהו יוצא בהם להנאת זולתו ולא להזקו והחלק השני חובות האברים אשר לא יוכל לעשותם אלא בהשתתפות זולתו עמו בפעל ובהפעל כצדקה וגמילות חסדים ולמוד החכמה ולצוות בטוב ולהזהיר מן הרע. ועניני העולם הבא יחלקו לשני חלקים. אחד מהם הגמול הראוי והשני שהוא מחסד הבורא יתעלה על החסידים והנביאים לעולם הבא. והנה כל הדברים שבוטחים בהם על הבורא יתברך שבעה חלקים. אחד מהם עניני גוף האדם בלבד והשני עניני הונו וסבות טרפו והשלישי עניני אשתו ובניו וקרוביו ואוהביו ואויביו והרביעי חובות הלבבות והאברים שהוא מתיחד בתועלותן והזקתן והחמישי חובות האברים שתועלתן והזקתן מתעברות אל זולתו והששי גמול העולם הבא אשר יהיה כפי המעשה בעולם הזה והשביעי גמול העולם הבא אשר יהיה מהבורא יתברך על דרך החסד על סגלתו ואוהביו כמו שכתוב (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. וכיון שפרשתי ההקדמות אשר בעבורן יתכן הבטחון מן הבוטח באלהים יתעלה יש עלי לסמך להן פרוש אפני ישר הבטחון בכל אחד מהשבעה דברים אשר בהם יבטח כל בוטח על אלהים ועל זולתו אחד אחד.
[פירוש חלק א - בעניני גוף האדם בלבד ]
[עריכה]ואמר בפרוש החלק הראשון מהם והוא בעניני גוף האדם בלבד והם חייו ומותו וטרף מזונו למחיתו ומלבושו ודירתו ובריאותו וחליו ומדותיו. ואפני הישר בבטחון על אלהים בכל ענין מהם שישליך את נפשו בהם להליכות הגזר אשר גזר לו הבורא מהם ותבטח נפשו באלהים יתברך וידע כי לא יגמר לו מהם אלא מה שקדם בדעת הבורא שהוא הנכון לעניניו בעולם הזה ובעולם הבא ויותר טוב לאחריתו ושהנהגת הבורא לו בכלם שוה אין לשום בריה בהם עצה ולא הנהגה אלא ברשותו וגזרתו ודינו. וכמו שאין ביד הברואים חייו ומותו וחליו ובריאותו כן אין בידם טרף מזונו וספוקו ולבושו ושאר עניני גופו. ועם ברור אמונתו כי ענינו מסור אל גזרות הבורא יתעלה ושבחירת הבורא לו היא הבחירה הטובה הוא חייב להתגלגל לסבות תועלותיו ולבחר הטוב כנראה לו מן הענין והאלהים יעשה מה שקדמה בו גזרתו. והדומה לזה כי אדם אף על פי שקצו ומדת ימיו קשורים בגזרת הבורא יתברך יש על האדם להתגלגל לסבות החיים במאכל ובמשתה ומלבוש ובמעון כפי צרכו ולא יניח את זה על האלהים שיאמר אם קדם בגזרת הבורא שאחיה ישאיר נפשי בגופי מבלי מזון כל ימי חיי ולא אטרח בבקשת הטרף ועמלו. וכן אין ראוי לאדם להכנס בסכנות בבטחונו על גזרת הבורא וישתה סמי המות או שיסכן בעצמו להלחם עם הארי והחיות הרעות ללא דחק או שישליך עצמו בים או באש והדומה לזה ממה שאין האדם בטוח בהן ויסכן בנפשו. וכבר הזהירנו הכתוב מזה במה שאמר (דברים ו טז) לא תנסו את ה׳ אלהיכם וגו׳ כי איננו נמלט בזה מאחד משני דברים. או שימות ויהיה הוא הממית את עצמו והוא נתבע על זה כאלו המית זולתו מבני אדם אף על פי שמותו על הדרך ההוא בגזרת האלהים וברשותו. וכבר הזהירנו שלא להמית שום אדם בשום גלגול באמרו (שמות כ יג) לא תרצח וכל אשר יהיה המומת קרוב אל הממית יהיה הענש יותר ראוי כמו שכתוב (עמוס א יא) על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו וגו'. וכן מי שהמית את עצמו יהיה ענשו גדול בלי ספק מפני שמשלו בזה כעבד שצוהו אדוניו לשמר מקום לזמן ידוע והזהירו שלא יפרד ממנו עד שיבא שליח אדוניו אליו. וכון שראה שבושש השליח לבא נפרד מן המקום קדם בואו וקצף עליו אדוניו והענישו ענש גדול. וכן הממית את עצמו יוצא מעבודת האלהים אל המרותו בהכנסו בסכנת המות. ועל כן אתה מוצא שמואל עליו השלום אומר (שמואל א טז ב) איך אלך ושמע שאול והרגני ולא נחשב לו לחסרון בבטחונו על האלהים אך היתה התשובה מאלהים לו במה שמורה כי זריזותו בזה משבחת ואמר לו (שמואל א טז ב) עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה׳ באתי ושאר הענין. ואילו היה זה קצור בבטחונו היתה התשובה אליו (דברים לב לט) אני אמית ואחיה וגו׳ או הדומה לו כמו שאמר למשה עליו השלום עת שאמר לו (שמות ד י)כי כבד פה וכבד לשון אנכי (שמות ד יא) מי שם פה לאדם וגו'. ואם שמואל עם תם צדקתו לא הקל להכנס בסבה קטנה מסבות הסכנה אף על פי שהיה נכנס בה במצות הבורא יתברך כשאמר (שמואל א טז א) מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כל שכן שיהיה זה מגנה מזולתו מבלתי מצות הבורא יתעלה. או שינצל בעזרת הבורא יתברך לו ויאבדו זכיותיו ויפסיד שכרו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בזה הענין (גמרא שבת לב א) לעולם אל יעמד אדם במקום סכנה ויאמר שעושין לו נס שמא אין עושין לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו ואמר יעקב אבינו עליו השלום (בראשית לב יא) קטנתי מכל החסדים וגו׳ ואמר המתרגם בפרושו זעירין זכוותי מכל חסדין ומכל טבוון. וכמו שאמרנו בחיים ובמות כן נאמר בחיוב תביעת סבות הבריאות והמזון והמלבוש והדירה והמדות הטובות ולהרחיק שכנגדן עם ברור אמונתו כי הסבות אין מועילות אותו בזה כלום אלא בגזרת הבורא יתברך כאשר יש לבעל האדמה לחרש אותה ולנקותה מן הקוצים ולזרעה ולהשקותה אם יזדמנו לו מים ויבטח על הבורא יתברך להפרותה ולשמרה מן הפגעים ותרבה תבואתה ויברך אותה הבורא ואין ראוי לו להניח האדמה מבלי עבודה וזריעה בבטחונו על גזרת הבורא שתצמיח האדמה בלתי זרע שקדם לו. וכן בעלי המלאכה והסחורה והשכירות מצוין לחזר על הטרף בהם עם הבטחון באלהים כי הטרף בידו ורשותו ושהוא ערב בו לאדם ומשלימו לו באיזו סבה שירצה ואל יחשב כי הסבה תועילהו או תזיקהו מאומה. ואם יבוא לו טרפו על פנים מאפני הסבות אשר התעסק בהן ראוי לו שלא יבטח על הסבה ההיא וישמח בה ויוסיף להחזיק בה ויטה לבו אליה כי יחלש בטחונו באלהיו. אך אין ראוי לו לחשב כי תועילנו יותר ממה שקדם בדעת הבורא ואל ישמח בהדבקו בה וסבובו עליה אך יודה הבורא אשר הטריפו אחר יגעתו ולא שם עמלו וטרחו לריק כמו שכתוב (תהלים קכח ב)יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. ואמר אחד מן החסידים אני תמה ממי שנותן לחברו מה שגזר לו אצלו הבורא ואחר כך יזכיר לו טובתו עליו בו ויבקש להודות אותו עליו. ויותר אני תמה ממי שקבל טרפו על ידי אחר מכרח לתתו לו ויכנע לו ויפיסהו וישבחהו. ואם לא יבואהו הטרף על הפנים אשר סבב עליהם אפשר שטרף יומו כבר קדם אצלו והוא ברשותו או שבא לו על פנים אחרים. ועל איזה פנים שיהיה ראוי לו להתעסק בסבות ואל ירפה מחזר עליהן כשהם ראויות למדותיו ולגופו ולאמונתו ולעולמו כאשר קדמתי ויבטח עם זה על אלהיו שלא יעזבהו ולא ירפהו ולא יתעלם ממנו כמו שנאמר (נחום א ז)טוב ה׳ למעוז ביום צרה וגו'. וכן נאמר בענין הבריאות והחלי כי על האדם לבטח בבורא בזה ולהשתדל בהתמדת הבריאות בסבות אשר מטבען זה ולדחות המדוה במה שנהגו לדחותו כמו שצוה הבורא יתעלה (שמות כא יט) ורפא ירפא מבלי שיבטח על סבות הבריאות והחלי שהן מועילות או מזיקות אלא ברשות הבורא. וכאשר יבטח בבורא ירפאהו מחליו בסבה ובלתי סבה כמו שנאמר (תהלים קז כ) ישלח דברו וירפאם וגו' ואפשר שירפאהו בדבר המזיק הרבה כמו שידעת מענין אלישע במים הרעים שרפא הזקם במלח כמו שכתוב (מלכים ב ב יט) והמים רעים והארץ משכלת, שריפא היזקם במלח, וכן (שמות טו כה) ויורהו ה׳ עץ וישלך אל המים, ואמרו הקדמונים (במדרש תנחומא שם) שהיה עץ של הרדופני וכמוהו(ישעיה לח כא) ישאו דבלת תאנים וימרחו על השחין ויחי וכבר ידעת מה שהיה מענין אסא כשבטח על הרופאים והניח בטחונו באלהים בחליו מהמוסר והתוכחה לו ואמר הכתוב (איוב ה יח) כי הוא יכאיב ויחבש וגו'.
[פירוש חלק ב - עניני קניני האדם וסבות טרפו ]
[עריכה]ופרוש החלק השני והוא עניני קניני האדם וסבות טרפו ואפני עסקיו במסחר ומלאכה והליכות הדרכים ומנוי ושכירות ופקידות ועבודת המלכים וגזברות וקבלנות ואמנה וספרות ומיני העבודות והליכות המדברות והימים והדומה לזה ממה שמתעסקין בו לקבץ ממון ולהרבות מותרי המחיה אפני ישר הבטחון בהם על האלהים שיתעסק במה שזימן לו הבורא מהם לצרך ספוקו ומזונו ולהגיע אל מה שיש בו די מן העולם. ואם יגזר לו הבורא בתוספת על זה תבואהו מבלי טרח ויגיעה כאשר יבטח על האלהים בה ולא ירבה לחזר על הסבות ולא יסמך עליהן בלבו. ואם לא יגזרו לו יותר מן המזון אם היו משתדלים כל אשר בשמים ובארץ להוסיף עליו לא היו יכולים בשום פנים ולא בשום סבה. וכאשר יבטח באלהים ימצא מנוחת לבו ושלות נפשו כי לא יעברנו חקו אל זולתו ולא יקדים ולא יאחר מעתו הנגזר לו בו. ויש שמנהיג הבורא טרפי רבים מבני אדם על יד איש אחד מהם להבחין בזה עבודתו לאלהים מהמרותו וישים את זה מן הסבות החזקות שבסבות הנסיון וההסתה לו כמלך שהוא מטריף חילו ועבדיו וכן השרים ורואי המלך והסגנים אשר סביבותיהם כתות מעבדיהם ושמשיהם ופקידיהם ונשים וקרובים ומשתדלים בעבורם לחזר על סבת קבוץ הממון מפנים טובים ורעים. והסכל מהם יטעה בשלשה פנים. אחד מהם בקבצו הממון כי הוא לוקח מה שגזר לו הבורא לקחתו על פנים מגנים ורעים. ואלו היה מבקש אותו על אפניו היה מגיע אל חפצו ורצונו והיה מתקיים בידו ענין תורתו ועולמו ולא היה חסר לו ממה שגזר הבורא מאומה. והשני כי הוא חושב שכל מה שהגיע אליו מן הממון הוא טרף מזונו ולא יבין כי הטרף מתחלק לשלשה חלקים אחד מהם טרף מזונו והוא כלכלת גופו בלבד והוא המבטח מן האלהים לכל אשר בו רוח חיים עד תכלית ימיו. והשני טרף מזון זולתו מאשה ובנים ועבדים ומשרתים והדומה להם ואיננו מבטח מן האלהים לכל הברואים אלא לסגלה מהם בתנאים מיחדים והוא מקרה מזדמן בעת אחת ואין מזדמן בעת אחרת כפי שמחיבות הליכות דיני הבורא מן החסד והמשפט. והשלישי טרף קנין והוא הממון אשר אין בו תועלת לאדם והוא שומר עליו ונוצר אותו עד אשר יורישנו לזולתו או שיאבד ממנו. והסכל יחשב כל אשר גזר לו הבורא מן הממון שהוא טרף מזונו וכלכלת גופו והוא ממהר אליו ומשתדל עליו ואפשר שיקבצנו לבעל אשתו אחריו ולהורגו ולגדול שבשונאיו. והשלישי שהוא נותן הטרפים לבעליהם כמו שגזר להם הבורא על ידו והוא זוכר טובתו להם בהם כאלו הוא הטריפם בהם וכלכל אותם והתחסד בם עליהם ורוצה שיודוהו וישבחוהו הרבה עליהם ושיעבדוהו בעבורם ויתגאה ויגבה וירום לבבו ויניח הודאתו עליהם ויחשב שאם היה מונע אותם מהם היו נשארים אצלו וכי לולא הוא היו נפסקים טרפיהם. והוא העני אשר ייגע לריק בעולם הזה ויפסיד שכרו לעולם הבא. והמשכיל נוהג בשלשת הפנים על הדרך הנכונה לתורתו ולעולמו ובטחונו במה שיש ביד האלהים מטרפו וקנינו יותר חזק מבטחונו במה שיש בידו מהם מפני שאינו יודע אם הוא טרף מזון או טרף קנין ויגיע לכבוד העולם הזה ואל הגמול הטוב בעולם הבא כמו שנאמר במזמור (תהלים קיב א) הללויה אשרי איש ירא את ה׳ עד סופו. ויש מבני אדם כתות שאינם משתדלים לקנות הממון ולהרבות ממנו אלא לאהבת הכבוד מבני אדם ולעשות להם שם ואין מספיק להם ממנו שום דבר וזה סכלות מהם בסבת הכבוד בעולם הזה ובעולם הבא. וגורם להם זה מה שרואים מכבוד עמי הארץ לאנשי הממון וכבודם להם לחמדם מה שיש אצלם ולמשך מאשר בידם. ואלו השכילו והבינו כי אין ביכלתם ולא בכחם לא לתת ולא למנע אלא למי שגזר לו הבורא אצלם לא היו מקוים לזולתו ולא היה ראוי אצלם לכבוד אלא מי שיחדהו הבורא במעלות משבחות ראוי בעבורן לכבוד הבורא יתעלה כמו שכתוב (שמואל א ב ל) כי מכבדי אכבד. ומפני שסכלו עמי הארץ בכבדם בעלי הממון בסבות הכבוד הוסיף להם הבורא סכלות בסבות בקשותם ונפלו בהשתדלות גדולה ויגיעה רבה כל ימיהם והניחו מה שהיו חייבין להשתדל בו ולמהר אליו מהשלים חובות הבורא אשר עליהם ולהודות על טובותיו אצלם ותהיינה בקשותם יותר קרובות אליהם בדרך הזה בלי ספק כמו שאמר הכתוב (משלי ג טז) אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד ואמר (דברי הימים א כט יב) והעושר והכבוד מלפניך וגו'. ויש שימצא בכלל מבקשי הממון מי שיגיע ממנו אל תכלית תאותו בדרך הסבות אשר זכרנו ומהם מי שיגיע אליו בדרך הירשה והדומה לזה ויחשב כי הסבות חיבו לו את זה ולולא הן לא היה מגיע אליו ממנו כלום ומשבח הסבה מבלעדי המסבב. וכמה הוא דומה בזה לאדם שהוא במדבר הכביד עליו הצמא ומצא מים שאינם מתוקים בבור אחד ושמח בהם שמחה גדולה ורוה מהם. וכאשר הלך מעט ומצא מעין נובע מים מתוקים דאג על מה שקדם משתותו המים הראשונים ורוותו מהם. וכן בעל הממון שהגיע אליו בסבה ידועה אלו היתה נמנעת הסבה ההיא ממנו היה משיג אותו בסבה אחרת כאשר הקדמנו וכמו שאמר (שמואל א יד ו) כי אין לה׳ מעצור להושיע ברב או במעט. וממה שראוי לבוטח על האלהים בטרפו כשיתעכב ממנו הטרף יום מן הימים שיאמר בלבו כי אשר הוציאני אל העולם הזה בזמן ידוע ועת ידועה ולא הוציאני אליו לפניהם ולא לאחריהם הוא שמעכב ממני בו טרפי לעת ידוע ויום ידוע לדעתו מה שהוא טוב לי. וכן כאשר יבואהו טרפו מצמצם לא יותר על מזונו מאומה ראוי לו לחשב בלבו ולומר אשר הכין לי מזוני בשדי אמי בתחלת עניני כפי צרכי ודי כלכלתי יום יום עד אשר המיר אותו לי בטוב ממנו ולא הזיק לי בואו בצמצום מאומה כן לא יזיק לי בוא הטרף הזה אשר העתיק אותי אליו עתה בצמצום כפי צרכי עד תכלית ימי מאומה. ויהיה נשכר על זה כמו שאמר הבורא על אבותינו במדבר שענינם היה כזה(שמות טז ד) ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו ואמר (ירמיה ב ב) הלוך וקראת באזני ירושלים וגו'. וכן אם יבואהו טרפו בסבה מבלי סבה ומקום מבלי מקום ועל ידי איש מבלתי איש אחר יאמר בלבו אשר יצרני על צורה ותבנית ותכונה ומדה מבלי שאר הצורות והתכונות והמדות לתקנת עניני הוא בחר לי שיבוא טרפי על הפנים המפיקים לעניני מבלי שאר הפנים. ואשר הוציאני אל העולם הזה במקום ידוע ועל ידי שני אישים ידועים מבלי שאר אישי העולם הוא בחר לי בו טרפי בארץ ידועה ועל ידי איש ידוע שם אותו סבה לטרפי לטוב לי כמו שאמר הכתוב (תהלים קמה יז) צדיק ה׳ בכל דרכיו.
[פרוש חלק ג - עניני אשתו ובניו ובני ביתו וקרוביו ואוהביו ואויביו ומידעיו ומכיריו ואשר למעלה ממנו ואשר למטה ממנו ]
[עריכה]אבל פרוש החלק השלישי והם עניני אשתו ובניו ובני ביתו וקרוביו ואוהביו ואויביו ומידעיו ומכיריו ואשר למעלה ממנו ואשר למטה ממנו מכתות בני אדם אפני ישר הבטחון על האלהים בהם כאשר אספר והוא שאין אדם נמלט מאחד משני דברים. שיהיה נכרי או שיהיה בתוך משפחתו וקרוביו. ואם יהיה נכרי יהיה צוותו באלהיו בעת השתוממותו ויבטח עליו בגרותו. ויעלה על לבו גרות הנפש בעולם הזה וכי אנשי הארץ כמו גרים בה כמו שאמר הכתוב (ויקרא כה כג) כי גרים ותושבים אתם עמדי. ויחשב בלבו כי כל מי שיש לו קרובים בו עד זמן מעט ישוב נכרי בודד ולא יועילהו קרוב ולא בן ולא יתחבר עמו אחד מהם. ויחשב אחר כך בהסתלקות כבד משאם וחובותם וצרכיהם מעליו ויחשב זה טובה מטובות הבורא עליו מפני שאם יהיה רודף אחר עניני העולם וצרכיו תהיה יגיעתו יותר קלה עליו מבלי אשה ובנים וחסרונם מנוחה לו וטובה. ואם יהיה מבקש עניני אחריתו יהיה לבו יותר רק ופנוי בעת התבודדותו מבלי ספק. ועל כן היו הפרושים בורחים מקרוביהם ומבתיהם אל ההרים כדי שיפנו לבותם לעבודת אלהים. וכן היו הנביאים בזמן הנבואה יוצאים ממעונותיהם ומתבודדים לחובות הבורא עליהם כמו שידעת מענין אליהו עם אלישע שנאמר עליו (מלכים א יט יט) שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר. וכיון שרמז לו אליהו במעט רמז הבין אותו ואמר (מלכים א יט כ) אשקה נא לאבי ולאמי ואלכה אחריך, ואמר (מלכים א יט כא) וילך אחרי אליהו וישרתהו. ואמרו על אחד מהפרושים שנכנס למדינה אחת להורות את יושביה עבודת האלהים וימצאם לובשים צבע אחד במלבושיהם ותכשיטיהם וראה קבריהם אצל פתחי בתיהם ולא ראה ביניהם אשה. ושאל אותם על זה ואמרו לו מה שאנו לובשים צבע אחד שלא יהיה נכר העני מן העשיר ושלא יבא העשיר להתגאות ולהתפאר בעשרו ויבא העני להתבזות אצל עצמו ושידמה ענינינו על האדמה ענינינו תחתיה. ונאמר על אחד מהמלכים שהיה מתערב בין עבדיו ולא היה נכר ביניהם מפני שהיה נוהג מנהג השפלות בתכשיטיו ובמלבושיו. ומה ששמנו קברות מתינו אצל פתחינו כדי שנוכח מהם ונהיה נכונים למות ונזמין לנו הצדה המגעת אותנו למקום המנוחה. ומה שראית שפרשנו מן הנשים והבנים דע כי יחדנו להם קריה קרובה מכאן כשיצטרך אחד ממנו על דבר מדבריהם ילך אליהם וישלים צרכו וישוב אלינו מפני שראינו במה שיכנס עלינו מטרדת הלב ורב ההפסד וגדל היגיעה והטרח בקרבתם והמנוחה מכל זה בהרחקתם לבחר בעניני העולם הבא ולמאס בעניני העולם הזה. וייטבו דבריהם בעיני הפרוש ויברך אותם ויאשרם בענינם. ואם יהיה הבוטח באלהים בעל אשה וקרובים ואוהבים ואויבים יבטח באלהים בהצלתו מהם וישתדל לפרע מה שחיב להם ולעשות חפציהם ולהיות לבו שלם עמהם וירף ידו מהזקתם ויסבב על מה שיהיה טוב להם ויהיה נאמן בכל עניניהם ויורם אפני תועלותם בעניני התורה והעולם לעבודת הבורא כמו שכתוב(ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך, ואמר (ויקרא יט יז) לא תשנא את אחיך בלבבך לא ליחל הגמול מהם ולא לקדם אצלם ולא מאהבתו בכבודם ושבחם ולא להשתרר עליהם אך לקיים מצות הבורא ולשמור בריתו ופקודיו עליהם. כי מי שתהיה דעתו בעשותו חפציהם על אחד מהדברים שזכרנו תחלה לא ישיג רצונו מהם בעולם הזה וייגע לריק ויפסיד שכרו לעולם הבא. ואם הוא נוהג בזה לעבודת האלהים בלבד יעזרם האלהים לגמל אותו בעולם הזה וישים בפיהם שבחו ויגדל ענינו בעיניהם ויגיע אל הגמול הגדול בעולם הבא כמו שאמר האלהים לשלמה (מלכים א ג יג) וגם אשר לא שאלת נתתי לך וגו'. אבל אפני בטחונו על אלהיו בעניני מי שהוא למעלה ממנו ומי שהוא למטה ממנו מכתות בני אדם הפנים הישרים לו כשיביא אותו הצרך לבקש חפץ ממי שהוא למעלה ממנו או למטה ממנו שיבטח בו על אלהיו וישימם סבה בהשלמתו כאשר ישים עבודת הארץ וזריעתה סבה לטרפו. ואם ירצה להטריפו ממנה יצמח הזרע ויפרה וירבה ואין להודות הארץ על זה אך ההודאה לבורא לבדו. ואם לא יחפץ האלהים להטריפו ממנו לא תצמיח הארץ או תצמיח ויקרה הצמח פגע ואין להאשים הארץ. וכן כשיבקש מאחד מהם חפץ שיהיה אצלו החלש והחזק מהם שוה בעשותו ויבטח בהשלמתו על האלהים יתברך. ואם ישלם על ידי אחד מהם יודה הבורא יתברך אשר השלים חפצו ויודה למי שנעשה על ידו על לבו הטוב לו ושהבורא הביא תועלתו על ידו. ובידוע שאין הבורא מגלגל טובה אלא על ידי הצדיקים ומעט הוא שמתגלגל הפסד על ידיהם כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (גמרא בבא בתרא קיט ב)מגלגלין זכות ע״י זכאי וחובה ע״י חייב, ואמר הכתוב (משלי יב כא) לא יאונה לצדיק כל און. ואם לא ישלם לו על ידיהם אל יאשימם ואל יתלה בהם קצור אך יודה לאלהים אשר בחר לו הטוב בזה וישבחם כפי שידע מהשתדלם לעשות חפצו אף על פי שלא נשלם כרצונו וכרצונם לו. וכן ינהג במידעיו ואוהביו ובמי שנושא ונותן עמהם ושמשיו ושתפיו. וכן אם יבקש ממנו מי שלמעלה ממנו או שלמטה ממנו חפץ יסבב לעשותו בכל לבו וישתדל להשלימו במצפונו אם יזדמן לו ויהיה מי שמבקשו ראוי להשתדל לו בו ואחר כך יבטח על האלהים בהשלמתו. ואם ישלימהו על ידו וישימהו סבה לטובת זולתו יודה על זה. ואם ימנע ממנו ולא יזדמן לו לעשותו אל יאשים נפשו ויודיע את חברו שלא קצר אחר שיטרח וישתדל בו בעצמו. אבל עניני אויביו וחומדיו ומבקשי רעתו יבטח בעניניהם על הבורא יתעלה ויסבל חרפתם ואל יגמל להם כפעלם אך יגמלם חסד ויעשה להם כל מה שיוכל לעשותו מן הטוב ויזכר בלבו שתועלתו ונזקו ביד הבורא יתעלה. ואם יהיו סבה להזיקו יחשב עליהם טוב ויחשד את עצמו ומעשיו ברע הקדמותיו אצל אלהיו ויתחנן אל האלהים ויבקש מלפניו לכפר עונותיו ואז ישובו אויביו לאהבתו כמו שאמר החכם (משלי טז ז) ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו.
[פרוש חלק ד - בעניני חובות הלבבות והאברים שהאדם מתיחד בתועלותם ונזקם]
[עריכה]ופרוש החלק הרביעי בעניני חובות הלבבות והאברים שהאדם מתיחד בתועלותם ונזקם וזה כצום וכתפלה וכסכה וכלולב וכציצית ושמירת השבת והמועדים והמנע מן העברות וכל חובות הלבבות אשר לא תעברנה אל זולתו ותועלותן ונזקן מיחדות בו מבלי שאר בני אדם אפני ישר הבטחון בכלם על האלהים יתברך מה שאני מבאר אותו ומאלהים אשאל להורות אותי האמת ברחמיו. והוא כי מעשי העבודה והעברה לא יתכנו לאדם כי אם בהקבץ שלשה דברים. האחד הבחירה בלבו ומצפונו והשני הכונה וההסכמה לעשות מה שבחר בו והשלישי שישתדל לגמר המעשה באבריו הנראים ויוציאהו אל גדר המעשה. ומה שאינו נעלם ממנו בהם כבחירת העבודה והעברה והכונה וההסכמה על המעשה הבטחון על האלהים בזה טעות וסכלות כי הבורא יתברך הניח ברשותנו בחירת עבודתו והמרותו כמו שכתוב (דברים ל יט) ובחרת בחיים ולא הניח ברשותנו השלמת המעשה בעבודה ובעברה אלא בסבות שהם חוץ לנו מזדמנות בקצת העתים ונמנעות בקצתם ואם יבטח על האלהים בבחירת עבודתו ויאמר לא אבחר ולא אכון לעשות כלום מעבודת הבורא עד שיבחר לי הטוב ממנה כבר תעה מדרך הישרה ומעדו רגליו מאפני הנכונה כי הבורא יתברך כבר צונו לבחר במעשי העבודה ולכון אליה בהשתדלות והסכמה ובלב שלם לשמו הגדול והודיענו שהוא אפני הנכונה לנו בעולם הזה ובעולם הבא. ואם יזדמנו הסבות ויתכן גמר המעשה בעבודתו אשר קדמה בחירתנו בה יהיה לנו השכר הגדול על הבחירה בעבודה ועל הכונה לעשותה ועל השלמת מעשיה באברים הנראים. ואם ימנע מן האברים גמר המעשה יהיה לנו שכר הבחירה והכונה כאשר זכרנו במה שקדם וכן הענש על העברה. וההפרש שבין עבודת הבורא ושאר מעשי העולם בענין הבטחון באלהים יתברך ששאר עניני העולם לא נגלו לנו אפני הטוב והרע בסבה מן הסבות מבלעדי שאריתם ולא אפני ההפסד והרע בקצתם בלתי קצתם כי לא עמדנו על איזו מלאכה מן המלאכות שטובה לנו ויותר ראויה לבקשת הטרף והבריאות והטוב ולא באיזו סחורה ובאיזו דרך ובאיזה מעשה מן המעשים העולמיים נצליח כשנתגלגל בהם. ומן הדין עלינו שנבטח באלהים בבחירתה והשלמתה לעזרנו על מה שיש בו טובתנו אחר שנתגלגל עליהם ונתחנן אליו להעיר לבבנו לבחירת הטובה והראויה לנו מהם. אבל עבודת הבורא יתברך איננה כן מפני שכבר הודיענו אפני הנכונה בה וצונו לבחר בה ונתן לנו היכלת עליה. ואם נתחנן אליו בבחירתה ונבטח עליו בהראותנו אפני הטוב לנו נהיה תועים בדברינו וסכלים בבטחוננו מפני שכבר קדמה הודעתו אותנו דרכי העבודה אשר יועילנו בעולם הזה ובבא כמו שאמר (דברים ו כד) ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה וגו׳ לטוב לנו כל הימים, ואמר בגמול העולם הבא (דברים ו כה) וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות. ועוד כי עניני העולם יש שתשוב הסבה המשבחת מגנה והמגנה משבחת אך העבודה והעברה אינם כן כי המגנה והמשבח מהם לא יעתק מענינו ולא יתחלף לעולם. אבל מה שראוי לבטח עליו הוא גמר מעשה העבודה אחר בחירתה בלב שלם ונאמן והסכמה והשתדלות בבר לבב וכונה לשמו הגדול ובזה אנחנו חיבין להתחנן אליו לעזר אותנו בו ולהורות אותנו עליו כמו שכתוב (תהלים כה ה) הדריכני באמתך ולמדני, ואמר (תהלים קיט לה) הדריכני בנתיב מצותיך וגו', ואמר (תהלים קיט ל) דרך אמונה בחרתי וגו', ואמר (תהלים קיט לא) דבקתי בעדותיך ה׳ אל תבישני, ואמר (תהלים קיט מג) ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד וגו'. וכל זה ראיה שבחירתו היתה במעשה העבודה אך התפלל אל האלהים על שני דברים. אחד מהם ליחד לבבו ולחזק בחירתו בעבודתו בהרחקת טרדות העולם מלבו ועיניו כמו שאמר (תהלים פו יא) יחד לבבי ליראה שמך, (תהלים קיט יח) גל עיני ואביטה וגו', (תהלים קיט לז) העבר עיני וגו', (תהלים קיט לו) הט לבי אל עדותיך וגו', והדומה להם. והשני לחזק אבריו על השלמת המעשים בעבודתו והוא מה שאמר (תהלים קיט לה) הדריכני בנתיב מצותיך, (תהלים קיט קיז)סעדני ואושעה, והרבה כמוהו. ואני עתיד לבאר אפני מפסידי החלק הזה ואפני השלמתו והדרך הנכונה בו בעזרת השם.
[פרוש חלק ה - חובות האברים אשר תועלתם ונזקם מתעברים אל זולתו ]
[עריכה]אבל פרוש החלק החמישי והוא חובות האברים אשר תועלתם ונזקם מתעברים אל זולתו כצדקה והמעשר ולמוד החכמה וצוות בטוב והזהר מהרע ולהשיב האמנות ולהסתיר הסוד ולדבר טוב ולעשות הטוב וכבוד אבות והשבת הרשעים אל האלהים והורות בני אדם דרכי טובתם ולחמל ענייהם ולרחם עליהם ולסבל חרפתם כשמעיר אותם אל העבודה ומיחל אותם ומיראם בגמול ובענש. אפני יושר הבטחון בזה שיהיה האדם צופן בלבבו כל המעשים האלה והדומה להם ויבחר עשותם ויסבב אליהם כפי מה שהקדמנו בחלק הרביעי מחיוב הבחירה עלינו להתקרב אל האלהים בלבד לא לקנות שם וכבוד ביניהם ולא לקוות הגמול מהם ולא להשתרר עליהם. ואחר כך יבטח על האלהים בהשלמת המעשה שכון לעשותו מהם כפי מה שהוא רוצה בו ממנו אחרי שיסבב עליו ויזהר כפי יכלתו בכל זה להסתירו ממי שאין צריך לו להודיע כי בהיותו נסתר יהיה שכרו יותר גדול ממה שיהיה אם יהיה נודע. ומה שלא יוכל להסתירו יזכר בו השרש אשר הקדמנו כי התועלת והנזק לא יהיה מן הברואים כי אם ברשות הבורא יתברך. וכאשר יגלגל הבורא על ידו מצוה יחשב בלבו כי הוא טובה מאת הבורא יתעלה שהטיב בה אליו ואל ישמח בשבח אותו בני אדם עליה ואל יחפץ בכבודם בעבורה ויביאהו זה להתגאות במעשהו ויפסיד לבו וכונתו לאלהים ויפסיד מעשהו ויאבד שכרו. ואני עתיד לבאר זה בשערו בעזרת השם.
[פרוש חלק ו - בגמול העולם הזה והעולם הבא אשר יהיה האדם ראוי לו ]
[עריכה]אבל פרוש החלק הששי והוא בגמול העולם הזה והעולם הבא אשר יהיה האדם ראוי לו במעשה הטוב בעולם הוא שהגמול על שני פנים גמול בעולם הזה בלבד וגמול בעולם הבא בלבד. ויש שיהיו ראויים שניהם על מעשה אחד ולא פרש לנו באור זה באר היטב. אך ערב הבורא לעמו גמול כולל על מעשה כולל ולא חלק הגמול על העבודות בעולם כמו שעשה בענש על העברות בעולם כמו שפרש המעשים שעושיהם חייבין סקילה שרפה הרג וחנק ומלקות ארבעים ומיתה וכרת ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה ונזק שור בור ושן ואש ונותן מום באדם ושולחת יד במבשיו והמוציא שם רע והדומה לזה. אבל גמול העולם הבא וענשו לא פרש מהם הנביא מאומה בספרו בעבור כמה פנים. מהם כי צורת הנפש בלעדי הגוף אינה ידועה אצלנו כל שכן מה שתתענג בו או תצטער בענין ההוא אך פרש אותו למי שהיה מבין הענין הזה כמו שאמר ליהושע (זכריה ג ז) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. ולא יהיה זה בעוד נפשו קשורה בגופו אבל רמז למה שיהיה אחר המות שתשוב הנפש בצורת המלאכים בענין פשיטותה ודקותה ועזבה להשתמש בגופה כשתזדכך ותזהיר והיו מעשיה טובים בעולם הזה. ומהם שגמול העולם הבא וענשו היה מקבל אצל עמי הארץ מהנביאים ומשכל אצל החכמים והניחו לזכרו בספר כמו שהניחו לזכר הרבה מפרוש המצות והחובות מפני שסמכו על הקבלה. ומהם שהעם היו מן הסכלות ומעוט ההבנה בענין שאיננו נעלם ממה שכתוב בתורה. ונהג הבורא עמהם מנהג האב החומל על בנו הקטן כשהוא רוצה ליסרו בנחת ולאט כמו שכתוב (הושע יא א) כי נער ישראל ואוהבהו. והאב כשרוצה ללמד את בנו בנערותו החכמות אשר יעלה בהם אל המעלות העליונות אשר לא יבינן הנער בעת ההיא אלו היה מפיס אותו עליהן ואומר לו סבל יגיעות המוסר והלמוד בעבור שתעלה בהן אל המעלות החמודות לא היה סובל את זה ולא שומע אליו מפני שאין מבין אותן. וכאשר ייעדהו על זה במה שהוא ערב לו מיד ממאכל ומשתה ומלבוש נאה ומרכבת נאה והדומה לזה ויועידהו במה שיצער אותו מיד מרעב ועירם ומלקות והדומה להם וישב דעתו על מה שיבטח עליו מן הראיות המרגשות והעדיות הגלויות האמתיות יקל עליו לסבל יגיעת המוסר ולשאת טרחו. וכאשר יגיע לימי הבחרות ויחזק שכלו יבין הענין המכון אליו במוסרו ויכון אליו ותמעט בעיניו הערבות אשר היה רץ אליה בתחלת עניניו והיה זה לחמלה עליו. וכן הבורא יתברך יחל עמו והפחידם בגמול וענש ממהרים מפני שידע כי העם כאשר יתקנו לעבודה תגל מעליהם סכלותם בגמול העולם הבא וענשו ויכונו בעבודה אליו ויתנהגו בה עדיו וכן נאמר בכל מה שבספרים מהגשמת הבורא יתברך. ומהם שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד אך יהיה ראוי מן האלהים בשני דברים אחר המעשה הטוב. האחד שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה וינהיגם לעשות הטוב כמו שכתוב (דניאל יב ג) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, ואמר (משלי כד כה) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. וכאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו אל גמול צדקתו וגמול אמונת לבו וסבלו יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא. והשני חסד מאלהים ונדבה וטובה כמו שכתוב (תהלים סב יג) ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. והעלה בזה כי אם היה מעשה האדם כחול הים במספר לא יהיה שקול בטובה אחת מן טובות הבורא יתברך עליו בעולם הזה כל שכן אם יהיה לו חטא ואם ידקדק הבורא עם האדם בתביעת הודאת הטובה יהיה כל מעשהו נכחד ונשקע בקטנה שבטובות הבורא עליו. ומה שיהיה מגמול הבורא לו אינו מגיע לו על מעשהו אלא הוא מחסד הבורא עליו. אך הענש בשני העולמים הוא באמת ובדין וחוב שחיב בו האדם אלא שחסד הבורא יתגבר עליו בשני העולמים כמו שכתוב (תהלים סב יג) ולך אדני חסד (תהלים עח לח) והוא רחום יכפר עון וגו'. ומהם כי המעשה הטוב מתחלק לשני חלקים ממנו נסתר אין משקיף עליו זולת הבורא כחובות הלבבות והדומה להם וממנו נראה על האברים איננו נסתר מן הברואים והם המצות הנראות על האברים. והבורא יתברך גומל על המעשה הנראה על האברים בגמול נראה בעולם הזה וגומל על המעשה הצפון והנסתר בגמול נסתר והוא גמול העולם הבא. ועל כן זכרו דוד עליו השלום במלה שמורה על הענין כמו שאמר (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו׳ וכן דרך הענש הנראה והנסתר כדרך הגמול. והראיה על זה כי האל יתעלה ערב לעמו על העבודה הנראית על האברים גמול נראה מהר בעולם הזה והוא המפרש בפרשת אם בחקותי. וכן ערב להם על העברות הנראות הגלויות ענש נראה מהר בעולם הזה לפי שאין להמון העם אלא מה שנראה מהמעשים לא מה שנסתר והוא מה שאמר(דברים כט כח) הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, ואמר הכתוב (ויקרא כ ד-ה) ואם העלם יעלימו עם הארץ וגו׳ ושמתי אני את פני באיש ההוא וגו'. אך העבודות והעברות הצפונות בלב דין גמולם על הבורא יתברך בעולם הזה ובעולם הבא על כן הניח הספר פרוש גמול העולם הבא. ומהם כי הגמול והענש הנזכרים בספר דבר הנביא בגמול העולם הזה וענשו לאנשי העולם ומפני שהיה יהושע בן יהוצדק בעולם המלאכים אמר לו(זכריה ג ז) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, כי זה דרך היחול וההפחדה שיהיה כראוי לזמן ולמקום ואתה הבן. ומהם שגמול העולם הבא אין תכליתו אלא להדבק באלהים ולהתקרב אל אורו העליון כמו שכתוב (ישעיה נח ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך, ואמר (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו', ואמר (איוב לג ל)לאור באור החיים. ולא יגיע אליו אלא מי שרצה הבורא בו ורצון הבורא שרש הגמול כמו שכתוב (תהלים ל ו) כי רגע באפו חיים ברצונו, ואמר בפרשת אם בחקותי רמזים שמורים על הרצון מאלהים והוא מה שאמר(ויקרא כו יא) ואמר (ויקרא כו ט) ולא תגעל נפשי אתכם, ואמר (ויקרא כו י)ופניתי אליכם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם. והבטחון על האלהים במה שיעד בו הצדיקים מגמול העולם הזה והעולם הבא על העבודה שישלמהו למי שראוי לו וכן ישלם הענש למי שראוי לו מן הדין על המאמין ובטחונו על האלהים בזה מהשלמת האמונה באלהים כמו שכתוב (בראשית טו ו) והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה, ואמר (תהלים כז יג)לולא האמנתי לראות בטוב ה׳ בארץ חיים. ואין ראוי לבטח על מעשהו הטוב ויבטיח נפשו בגמול העולם הזה והעולם הבא על מעשהו אך יטרח וישתדל בהודאה לטובות הבורא התמידות עליו לא לתקות גמול עתיד שיתחיב לו במעשהו. אך יבטח על האלהים בו אחר ההשתדלות לפרע הודאת הבורא על גדל טובתו עליו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (משנה אבות א ג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם. והיה אחד מן החסידים אומר לא יגיע האדם אל גמול העולם הבא במעשהו אם מדקדקים עמו בחשבון במה שהוא חיב לאלהים על טובותיו עליו אבל בחסד האלהים עליו על כן אל תבטחו במעשיכם. ואמר דוד בזה (תהלים סב יג) ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.
[ פרוש חלק ז - בחסד האלהים על בחיריו וסגלתו בעולם הבא ]
[עריכה]אבל פרוש החלק השביעי והוא בחסד האלהים על בחיריו וסגלתו בעולם הבא ברוב הטובות אשר לא נוכל לספרן אפני ישר הבטחון על האלהים בו שיתעסק בסבות המגיעות אותו אל מדרגות החסידים הראוים לזה מאת האלהים יתברך בחסדו. והוא שינהג במדות אנשי הפרישות המואסים בעולם הזה ולהוציא אהבתו ובחירתו מלבו וימיר זה באהבת הבורא יתברך ולהמסר אליו ולהשתעשע בו ולהשתומם מהעולם ויושביו ויתנהג במנהגי הנביאים והחסידים ויהיה לבו בטוח באלהים שיתחסד עמו כמו שהתחסד עמם בעולם הבא. אבל מי שיבטח על האלהים שיזכהו לזה מבלי מצוע מעשה הוא הכסיל והפתי והוא דומה למי שנאמר עליהם (גמרא סוטה כב ב) עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס. ומסמני אנשי המעלה הגדולה הזאת שיורו עבדי הבורא אל עבודת הבורא והסבל בעת הנסיון והצרה ושיקל בעיניהם כל דבר אצל קיום מצות הבורא יתברך כמו שידעת מן הענין (בראשית כב א)והאלהים נסה את אברהם, וענין חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש (דניאל ג יג) ודניאל בגוב האריות (דניאל ו יג) ועשרה הרוגי מלכות. ומי שבחר במות בעבודת הבורא מן החיים בהמרותו והריש מן העשר והחלי מן הבריאות והצרה מן השלוה ונמסר לדין הבורא ורצה בגזרתו ראוי הוא לחסד הבורא עליו בנועם העולם הבא אשר אמר עליו הכתוב (משלי ח כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, ואמר (ישעיה סד ג) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, ואמר (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.
פרק ה- בהפרש שיש בין עסק הבוטח באלוהים בסבות הטרף, ובין עסק מי שאינו בוטח באלוהים בה
[עריכה]- אבל ההפרש שבין הבוטח על האלהים וזולתו בענין התעסקו בסבות הטרף אמר כי הבוטח באלהים יבדל מזולת הבוטח עליו בשבעה ענינים. אחד מהם כי הבוטח באלהים רוצה בדינו בכל עניניו ומודה לו על הטובה ועל הרעה כמו שאמר (איוב א כא) ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך, וכמו שכתוב (תהלים קא א) חסד ומשפט אשירה, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (גמרא ברכות ס ב) אם חסד אשירה ואם משפט אשירה, ואמרו (משנה ברכות ט ה) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ואשר איננו בוטח באלהים מתהלל על הטובה כמו שנאמר (תהלים י ג) כי הלל רשע על תאות נפשו וגו', ומתקצף באלהים על הרע כמו שנאמר(ישעיה ח כא) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו וגו'. והשני כי הבוטח באלהים נפשו במנוחה ולבו שלו מצד הגזרות לדעתו כי הבורא ינהיגן לטובתו בעולמו ואחריתו כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים סב ו) אך לאלהים דומי נפשי כי ממנו תקותי. ואשר איננו בוטח באלהים הוא בצער תדיר ודאגה ארכה ואבל ועצב לא ימושו ממנו בטובה וברעה. בטובה מפני מעוט רצותו במצבו ושאיפתו להוסיף ולהרבות ולכנס. וברעה מפני שהוא קץ בה והיא כנגד תאותו וטבעו ומדותיו. וכן אמר החכם (משלי טו טו) כל ימי עני רעים וגו'. והשלישי כי הבוטח באלהים ואם יתעסק בסבות לא יסמך בלבו עליהן ולא יקוה מהן תועלת ולא נזק מבלתי רצון האל אך מתעסק בהן לבחר בעבודת הבורא אשר צוה להתעסק בעולם לישבו ולזינו. ואם תגיעהו תועלת או ידחה בהן הנזק יודה האלהים לבדו על זה ולא יוסיף בהן אהבה וחבה יתרה ולא תנוח נפשו עליהן יותר אך יחזק בטחונו באלהים ויסמך לבו עליו מבלעדי הסבות. ואם לא יועילוהו הסבות ידע כי יבואהו טרפו כשירצה יי מאיזה ענין שירצה ולא ימאס בהן בעבור זה ולא יניח להתעסק בהם לעבודת הבורא. ואשר איננו בוטח באלהים מתעסק בסבות לבטחונו עליהן שהן מועילות אותו ודוחות הנזק מעליו. ואם הן מועילות אותו ישבח אותן וישבח השתדלותו בהן ויבחר אותן ולא יפנה אל זולתן. ואם אינן מועילות לו יניח אותן וימאסן וישוב חפצו מהן כמו שאמר הכתוב (חבקוק א טז) על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו. והרביעי כי הבוטח באלהים כשיותר לו דבר על מזונו יוציאנו במה שמפיק רצון הבורא יתברך בנדיבות נפשו וטוב לבבו כמו שנאמר (דברי הימים א כט יד) כי ממך הכל וגו'. ומי שאיננו בוטח באלהים איננו רואה העולם וכל אשר בו די פרנסתו וספוק צרכו והוא חס על ממונו מהשלים חובות הבורא וחובות בני אדם ממנו ואיננו מרגיש בו עד שיאבד ממנו ממונו וישאר זולתו כמו שאמר החכם(משלי יא כד) יש מפזר ונוסף עוד וחושך מיושר אך למחסור. והחמישי כי הבוטח באלהים הוא מתעסק בסבות העולם להכין מהם צידה לאחריתו וספוק לבית מועדו ומה שיתברר לו בו הצלת תורתו ועולמו מתעסק בו ומה שיהיה בו שום הפסד בתורתו או מביא להמרות הבורא איננו מתעסק בו שלא יביא לעצמו מדוה תחת הארוכה. ומי שאינו בוטח באלהים בוטח על הסבות ותנוח דעתו עליהן ולא ירחק מדבר מהן ויתעסק במשבח ובמגנה מהן ולא יחשב באחרית ענינו כמו שאמר החכם בהן (משלי יד טז) חכם ירא וסר מרע. והששי כי הבוטח באלהים הוא אהוב לכל כתות בני אדם ודעתם נוחה עליו מפני שהם בטוחים מהזקתו ולבם שלם מחמתו ולא יפחדו ממנו על נשיהם ועל ממונם. והוא גם כן בטוח מהם מפני שיודע שתועלתו ונזקו אינם ביד נברא ולא ביכלתו ועל כן איננו מפחד מהזקתם כאשר איננו מקוה הנאתם. וכשהוא בטוח מהם והם בטוחים ממנו יאהבם ויאהבוהו כמו שכתוב (תהלים לב י) והבוטח בה׳ חסד יסובבנו. ומי שאיננו בוטח באלהים אין לו אוהב מפני שהוא בכל עת חומד אותם ומקנא בם וחושב כל טובה שתגיע אליהם סרה ממנו ושטרפיהם לקוחים מטרפו וכל מה שנמנע ממנו מתאוותיו הוא בעבורם ובידם להגיעו אל תאוותיו. ואם תבואהו רעה או פגע בממונו ובניו יחשב כי הוא מאתם ושבידם להעביר הנזק ולדחות הרעה מעליו. וכיון שקדמו אלה ההקדמות בנפשו יבוא בעבור זה למאס אותם ולדבר בהם ולקללם ולשנא אותם והוא הנמאס בשני העולמים והמגנה בשני המעונים כמו שאמר הכתוב (משלי יז כ) עקש לב לא ימצא טוב. והשביעי כי הבוטח באלהים לא יאבל בהמנע בקשה ולא בהפקד אהוב ולא יאצר הנמצא ואיננו חושש ליותר מטרף יומו כי לא יעלה על לבו מה יהיה למחרתו מפני שאינו יודע עת בוא קצו ובוטח באלהים להאריך לו בו ולהזמין טרפו ומזונו בו. ואיננו שמח בעתיד ולא יאבל לו כמו שאמר הכתוב(משלי כז א) אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום, ואמר בן סירא(גמרא סנהדרין ק ב) אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום, מחר יבא ואיננו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו. אבל דאגתו ואבלו על מה שהוא מקצר בו מחובות הבורא ומשתדל לפרע מה שיוכל לפרע מהם בנראהו ובנסתרו מפני שהוא חושב במיתתו ובוא יום האסיפה. ופחדו שיבואהו המות פתאם יוסיף לו השתדלות וזריזות להכין צידה לאחריתו ולא ירגיש על מה שיזמין לעולם הזה והוא מה שאמרו (משנה אבות ב י) שוב יום אחד לפני מיתתך ופרשו בו (גמרא שבת קנג א) ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה כדכתיב (קהלת ט ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים. ואשר איננו בוטח באלהים ירבה אבלו להתמדת פגעי העולם עליו ויפקד אוהביו וימנעו ממנו בקשותיו ויזמין מהון העולם הרבה כאלו בטח מן החליפה וסרה מעליו אימת המות כאלו ימיו לא יתמו וחייו לא יכלו איננו זוכר אחריתו ומתעסק בעולמו איננו מעין בענין תורתו וצידתו ובית מועדו. והיה בטחונו באריכות ימיו בעולם סבה לארך תאותו בעניניו וסבה לקצר תאותו בעניני אחריתו. וכאשר יוכיחנו מוכיח ויורנו מורה ויאמר לו עד מתי אתה מתעלם מחשב בצידתך ועניני בית מועדך יאמר עד שיהיה לי די פרנסתי וספוקי ולכל אשר אתי מאשה ובנים עד סוף ימינו תנוח נפשי מדאגות העולם ואפנה לפרע חובותי לבורא ואחשב בסבות הצידה ליום המועד.
פרק ו- בביאור אופני חיוב גנות דעת האומרים באריכות התאוות בעולם, ומייחלים נפשותם בקבלת עבודת האלוהים כשיגיעו לחפצם בו, והם בעלי המשכונות
[עריכה]וראיתי להראות פני סכלותם וטעותם בדעת הזאת בשבעה ענינים אגלה בהם גדל טעותם ואם יארכו דברינו בעבור שיש בזה מן הביוש והתוכחת לבעלי הדעה הזאת והם כת בעלי המשכונות ענינם בזה כענין הסוחר שהוא מוכר באשראי למי שאינו מאמינו וימשכנהו בעת המכר מפני יראתו ממעוט אמונתו ושלא תמצא ידו לפרעו.
והראשון מאפני התשובה עליו שנאמר לו אתה האיש המסתפק בגזרת הבורא ושאיננו מאמין בגדל עצמתו אשר חשך אור שכלו וכבה נר תבונתו בגבר אפלת תאותו עליו הטוב לך לבקש משכון ולקחתו אלא מרעך וחברך אשר אין לו רשות עליך ולא מצותו עוברת עליך. אבל השכיר כשהוא משתכר אצל בני אדם אין טוב למשכן שוכרו בשכרו קדם עבודתו וכל שכן העבד שלא ימשכן אדוניו קדם עבודתו לו בפרנסתו קל וחומר הנוצר שלא ימשכן יוצרו קדם עבודתו לו.
ומן התמה כי עבודת העבד לאדוניו על מנת שיפרע לו שכרו אחר עבודתו גנאי הוא כמו שאמרו (משנה אבות א ג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו׳ כל שכן שיעז פניו לבקש משכון בפרנסתו קדם עבודתו. ובדומה לזה אמר הכתוב (דברים לב ו) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו'.
והשני שכל המקבל משכון מחברו יש לו קצבה ולבקשתו תכלה אך בעל הדעת הזאת אין קץ לבקשתו כי אינו יודע מה יספיק לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו ממזון ומותרים עד יום מותם. ואילו היה לו ממון כפלי כפלים ממה שיספיק לו לא תנוח נפשו מפני שקצם נעלם ומדת ימיהם אינה ידועה והוא סכל במה שבקש מפני שאין לו תכלית אצלו ולא שעור.
והשלישי שהממשכן את חברו איננו ממשכן אותו אלא אם לא קדם לו חוב שהוא חיב בו ואינו משה בו משאת מאומה והדין עמו. אבל אם קדמו לחברו עליו חובות שהוא חיב בהם וידע שיש לו עליו חובות ראויים אין לו לבקש ממנו משכון בשום פנים ולא יהיה ראוי לקחתו ממנו אפלו אם יתנדב בו הממשכן.
כל שכן הבורא שיש לו על האדם מן החובות הראויים מה שאלו היו מקבצים מעשי כל בני אדם בכל ימות העולם לאיש אחד מהם לא היה מספיק הכל לגמל טובה אחת מטובות הבורא עליו.
ואיך לא יתביש זה העז פנים לבקש מן הבורא שיקדים טובות גדולות על מה שקדם לו אצלו ויכבד החוב עליו ושמא לא ישלם לו מה שנדר לו מן העבודה בעבור כלות ימיו ובוא קצו.
והיה אחד מן החסידים אומר לבני אדם בני אדם! היתכן שיתבע אתכם הבורא בחובות מחרת ביום הזה וכן במה שאתם חייבים אחריו בשנה ושנים?
אמרו לו היאך יתכן שנהיה נתבעים בחובות הימים שאין אנו יודעין אם נחיה עד שנגיע אליהם ויחייבנו בהם. אבל אנו חיבים עבודה ידועה בזמן ידוע וכאשר נגיע לזמן נתחיב בעבודה.
אמר להם וכן ערב לכם הבורא יתברך לכל זמן ידוע טרף ידוע ועליכם בו עבודה קבועה וכאשר איננו תובע אתכם בעבודה קודם עתה כן ראוי שיהיה בפניכם בשת תמנע אתכם מלבקש טרף שלא הגיע עתו. ומדוע אני רואה אתכם מבקשים ממנו טרפי שנים באות אינכם יודעים אם ימיכם יגיעו אליהם ותבקשו להקדים לכם טרף מי שלא נברא עדיין מאשה ובנים. ולא יספיק לכם המזון לבדו אלא שאתם מקדימים המזון ומותריו לזמנים שאינם ידועים ולא ערובים לכם. ולא די לכם שאינכם מקדימים לו עבודה לזמן עתיד אלא שאינכם מחשבים עם נפשותיכם במה שהתעלמתם מן העבודה במה שעברו מן הימים אשר לא התעלם מהשלים לכם טרפם בם.
והרביעי כי הממשכן את חברו הוא ממשכן אותו לאחת משלש עלות אחת מהן שמא יעני ולא תשיג ידו. והשנית שמא יקפץ ידו על מה שיש אצלו ולא יוכל להפרע ממנו. והשלישית מפני שהוא ירא שמא ימות או שלא ימצאהו. והמשכון רפואת המדוים האלה בין בני אדם. ואלו היו בטוחים בני אדם קצתם בקצתם מאלה השלש מדות היה גנאי להם למשכן מבלי ספק. והבורא יתברך אשר לא יאותו לו אלו המדות יותר הוא גנאי גדול ומפלא שימשכנו אותו וכבר אמר הכתוב (חגי ב ח) לי הכסף ולי הזהב וגו', ואמר(דברי הימים א כט יב) והעשר והכבוד מלפניך.
והחמישי כי הממשכן את חברו תנוח נפשו במשכון מפני שהוא מקוה להפרע ממנו ולהנות בו או בתמורתו. אבל מי שיחשב כי כאשר יקדים לו הבורא די שפקו תנוח נפשו מצד העולם טענתו שקר מפני שאיננו בטוח בהשאר הממון אצלו שאפשר שיקרהו פגע מן הפגעים המבדילים בינו לבינו כמו שאמר הכתוב (ירמיה יז יא) בחצי ימיו יעזבנו.
ומה שטענו ממנוחת נפשם בהגיעם אל חפצם מהון העולם כזב וסכלות מהם בבקשותם כי אפשר שיהיה סבה חזקה לטרדת לבם ולצער נפשם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (משנה אבות ב ז) מרבה נכסים מרבה דאגה.
והששי כי המקבל משכון מחברו אלו היה ברור לו שיפרעהו קדם זמנו ויגמלהו תחת המתנתו כפל מה שיש לו אצלו לחסד עליו לא היה ממשכן אותו בשום פנים. והבורא יתברך אשר ידענו מנהגו הטוב עמנו וטובו הגדול עלינו חדשים גם ישנים ושהוא גומל על מעשה הצדקה והעבודה במה שאינו עולה בדעת כל שכן שיספר כמו שכתוב (ישעיה סד ג) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, יותר הוא גנאי גדול שנמשכן אותו.
והשביעי כי הממשכן את חברו אינו ממשכנו אלא אחר שהוא יכול למלאת מה שמשכנו בעבורו מהון העולם אבל הממשכן הבורא יתברך בהקדמת הטובות אליו אין לו יכלת לשלם העבודה עליהן ולא מבטח לפרע מה שיש עליו מן החובות הישנות כל שכן החדשות שהאדם הצדיק איננו פורע חובות טובת האלהים עליו אלא בעזר האלהים לו כמו שאמר אחד מן החסידים בתשבחותיו ואף המשכיל היודע אותך לא במעשהו יתהלל כי אם בשמך וברחמיך אשר הכינות את לבבו לדעת אותך כי בך יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל לאמר (תהלים מד ט) באלהים הללנו כל היום וגו'.
פרק ז- במפסידי הביטחון באלוהים, וכל מה שצריך לדבר בעניין הביטחון ולקצר בחלקיו
[עריכה]וכיון שהשלמנו בשער הזה מה שהיה ראוי לו מן הדברים כפי השגתנו ראוי לנו עתה לבאר מפסידי הבטחון באלהים. ואמר כי מפסידי שלשת השערים הקודמים בספר הזה כלם מפסידים הבטחון.
ומפסידיו עוד:
הסכלות בענין הבורא ובמדותיו הטובות כי מי שאינו מבין רחמי הבורא על ברואיו והגנתו עליהם והשגחתו ומשלו בהם ושהם קשורים באסוריו לא ינוח לבו ולא יסמך עליו.
ומהם סכלותו במצות הבורא יתברך רצוני לומר תורתו אשר הזהיר בה לסמך עליו ולבטח בו כמו שאמר (מלאכי ג י) ובחנוני נא בזאת, ואמר (ישעיה כו ד) בטחו בה׳ עדי עד.
ומהם נטותו אל הסבות הקרובות אשר הוא רואה אותן ולא ידע כי העלות כל אשר תקרבנה מהמעולל תמעט יכלתם להועיל למעולל ולהזיקו. וכל אשר תרחקנה יהיה כח יכלתם להועילו ולהזיקו יותר חזק ונראה.
כמו המלך כשהוא רוצה לענות אחד מעבדיו מצוה משנהו לעשות והמשנה מצוה השר והשר מצוה השוטר והשוטר מצוה לסרדיוט והסרדיוט מצוה הנוגשים והנוגשים מקימים המעשה בכלים מוכנים לו.
ואשר יכלתו מעוטה מכלם להקל מצערו ולהוסיף עליו הם הכלים מפני שאין להם חפץ והנוגשים יותר יכולים מהכלים וכן הסרדיוט יותר מהנוגשים והשוטר יותר מן הסרדיוט והשר יותר מן השוטר והמשנה יותר מהשר והמלך יותר מכלם מפני שאם ירצה ימחל לו.
וכבר נראה לך כי חלישות העלות וחזקתם להועיל למעולל תהיינה כפי קרבתם ורחקם ממנו. והבורא יתעלה אשר הוא תכלית העלות ברחק מן המעוללים ראוי לבטח בו ולסמך עליו לחזק יכלתו על תועלתם ונזקם כאשר קדמנו מן הדברים.
וכללו של דבר בענין הבטחון כי יתרון הבטחון מהבוטחים באלהים כפי יתרון ידיעתם אותו ואמונתם בהגנתו עליהם ורוב השגחתו על טובתם.
והנה הילד בתחלת ענינו בוטח על שדי אמו כמו שנאמר (תהלים כב י)מבטיחי על שדי אמי. וכאשר תחזק הכרתו משיב בטחונו על אמו לרוב השגחתה עליו כמו שנאמר (תהלים קלא ב) אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו וגו'. וכשתחזק הכרתו עוד ורואה כי הנהגת אמו אל אביו משיב בטחונו אליו למעלת הגנתו עליו. וכאשר יחזק גופו ותתכן לו תחבולה במחיתו במלאכה או סחורה והדומה להם משיב בטחונו אל כחו ותחבולתו מפני סכלותו בכל אשר קדם בטובת הנהגת האלהים.
ואמרו על אחד מן החסידים שהיה לו שכן סופר מהיר והיה מתפרנס משכר ספרותו. אמר לו יום אחד היאך ענינך, אמר לו בטוב בעוד ידי שלמה. ולערב היום ההוא נגדעה ידו ולא כתב בה שאר ימיו והיה זה ענשו מהאל יתברך על אשר בטח על ידו.
ואם יתכן לו טרפו על ידי זולתו מן הבריות ישיב בטחונו אליהם ותנוח נפשו עליהם.
וכשתחזק הכרתו ויראה חסרונם וצרכם אל הבורא יתברך ישיב בטחונו אליו ויסמך עליו בענינים שאין לו יכלת בהם ולא יוכל להמלט מהמסר בם אל גזרת הבורא כמו ירידת הגשמים על הזריעה והליכת הים והליכת המדברות מאין מים ובבוא שטף ובנפל הדבר בחיים והדומה לזה מן הענינים אשר אין בהם לאדם שום תחבולה בשום פנים כמו שנאמר (ירמיה ב כז) ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו.
ואם תחזק הכרתו באלהים עוד יבטח בו גם כן במה שיתכן לו בו קצת תחבולה כמו הבאת הטרף בסבות המסכנות והמלאכות המיגעות את הגופים ויניחן לבטחונו באלהים שיטריפהו במה שיהיה קל להתעסק בו יותר מהן.
ואם תחזק הכרתו באלהים יותר ישיב בטחונו אליו בכל הסבות הקשה מהן והקלה ויכון בהתעסקו בהן לעבודת האלהים ולשמר מצוותיו.
וכאשר תחזק הכרתו יותר מזה בחמלת הבורא על ברואיו ירצה במה שיהיה מגזרת האלהים לו בלבו ובלשונו ובנראהו ובנסתרו וישמח בכל אשר עשה לו האלהים ממות וחיים וריש ועשר ובריאות וחלי לא יכסף לזולת מה שבחר לו האלהים ולא ירצה אלא מה שרצה לו
ונמסר אל האלהים ומשליך נפשו וגופו אל דינו. ולא יגביר ענין על ענין ולא יבחר זולת מה שהוא בו מעניני עולמו כמו שאמר אחד מן הבוטחים לא השכמתי מעולם בענין והתאויתי לזולתו.
וכאשר תחזק הכרתו באלהים יותר מזה וידע הענין המכון אליו בבריאתו ויציאתו אל העולם הזה הכלה ויכיר מעלת העולם האחר הקים ימאס בעולם הזה ובסבותיו וימסר במחשבתו ובנפשו וגופו אל האלהים יתברך וישתעשע בזכרו בבדידות וישתומם מבלתי המחשבה בגדלתו.
ואם יהיה במקהלות לא יתאוה כי אם לרצונו ולא יכסף כי אם לפגיעתו ותטרידהו שמחתו באהבתו משמחת אנשי העולם בעולם ושמחת אנשי העולם הבא בעולם הבא.
וזאת העליונה שבמדרגות הבוטחים מהנביאים וחסידים וסגלת האלהים הזכים והוא מה שאמר הכתוב (ישעיה כו ח) אף אורח משפטיך ה׳ קוינוך לשמך ולזכרך תאות נפש, ואמר (תהלים מב ג) צמאה נפשי לאלהים לאל חי.
אלה עשר מדרגות הבטחון אשר לא ימלט בוטח מאחת מהנה. ומצאנו ענין הבטחון בלשון הקודש מליצים בעדו בעשר מלות כנגד עשר מדרגות האלה והן
מבטח, ומשען, ותקוה, ומחסה, ותוחלת, וחכוי, וסמיכה, ושבר, ומסעד, וכסל.
האלהים ישימנו מן הבוטחים עליו הנמסרים לדינו בנראה ובנסתר ברחמיו אמן
נשלם שער הבטחון לאל אחרון וראשון.
הערות שוליים
[עריכה]| תורת חובות הלבבות |
|---|
| הקדמה |
| שער היחוד | שער הבחינה | שער עבודת האלהים | שער הבטחון |
| שער יחוד המעשה | שער הכניעה | שער התשובה | שער חשבון הנפש | שער הפרישות | שער אהבת ה' |
| חתימה |