ויקרא רבה לד
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה לד
[עריכה]ויקרא רבה פרשה לד פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז
א. [ עריכה ]
"וכי ימוך אחיך" הה"ד (תהלים מא, ב): "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'" אבא בר ירמיה בשם רבי מאיר אמר זה שממליך יצר טוב על יצר הרע איסי אמר זה שנותן פרוטה לעני רבי יוחנן אמר זה שקובר מת מצוה רבנן אמרי זה שמבריח עצמו מן העריצים רב הונא אמר זה שמבקר את החולה דאמר רב הונא כל מי שמבקר את החולה פוחתים לו אחד מששים בחוליו אותיביה לרב הונא אם כן יעלו ששים וירד עמהם לשוק אמר להם ששים ובלבד שיהו אוהבין אותו כנפשו אף על פי כן מרויחין לו.
על דעתיה דאבא בר ר' ירמיה דאמר בשם רבי מאיר זה שממליך יצר טוב על יצר הרע דכתיב "ה' ישמרהו" מיצר הרע על דעתיה דאיסי דאמר זה שנותן פרוטה לעני דכתיב "ויחייהו" על דעתיה דר' יוחנן דאמר זה שקובר מת מצוה דכתיב "וְאֻשַּׁר בארץ" על דעתייהו דרבנן דאמרי זה שמבריח עצמו מן העריצים דכתיב (ג): "ואל תתנהו בנפש אויביו" על דעתיה דרב הונא דאמר זה שמבקר את החולה דכתיב "ה' יסעדנו על ערש דוי".
אמר ר' יונה אשרי נותן לדל אין כתיב כאן אלא "אשרי משכיל אל דל" הוי מסתכל בו היאך לזכות עמו ר' יונה בשעה שרואה בן גדולים שירד מנכסיו והוא מתבייש ליקח היה הולך אצלו ואומר לו בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה במדינת הים הא לך חפץ זה לכשאתה מתרווח את נותנו לי ובשעה שנותנו לו היה אומר לו מתנה לך נתתיו ר' לוי בשם ר' חמא בר רבי חנינא א' כ"ב פעמים כתיב אשרי ומכלם לא נטול אפוכי אלא זה ומאי אפוכי נטל "ביום רעה ימלטהו ה'" לפיכך משה מזהיר לישראל "וכי ימוך אחיך":
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ" - הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי יט, יז): "מלוה ה' חונן דל". אמר ר"א: כתיב (תהלים קלו, כה): "נותן לחם לכל בשר", בא זה וחטף לו את המצוה, אמר הקב"ה: עלי לשלם לו גמולו, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "וגמולו ישלם לו".
ר' תנחומא אמר לה בשם ר' חייא בר אבא, ר' נחמן אמר לה בשם ר' יודן בר"ש, ורבנן בשם רשב"ל: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול דרכו של לוה להיות עבד למלוה, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (שם כב, ז) "ועבד לוה לאיש מלוה".
ר' פנחס בשם ר' ראובן אמר: כל מי שנותן פרוטה לעני, הקדוש ברוך הוא נותן לו פרוטות? וכי פרוטה נותן לו? והלא לא נותן לו אלא נפשו! הא כיצד, היתה כיכר בי' פרוטות, ועני עומד בשוק ואין בידו אלא תשע, ובא אחד ונתן לו פרוטה, ונטל ככר ואכלה ושבת נפשו עליו, אמר לו הקב"ה: אף אתה, בשעה שנפשך מצפצפת לצאת מתוך גופך, אני משיבה לך.
לפיכך משה מזהיר לישראל "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ":
ג. [ עריכה ]
ד"א "וְכִי יָמוּךְ" הה"ד (משלי יא, יז): "גומל נפשו איש חסד" זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם אמרו לו תלמידיו ר' להיכן אתה הולך אמר להם לעשות מצוה אמרו לו וכי מה מצוה זו אמר להן לרחוץ בבית המרחץ אמרו לו וכי זו מצוה היא אמר להם הן מה אם איקונין של מלכים שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן והן מעלין לו מזונות ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות אני שנבראתי בצלם ובדמות דכתיב (בראשית ב, ו): "כי בצלם אלהים עשה את האדם" על אחת כמה וכמה.
ד"א "גומל נפשו איש חסד" זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם אמרו לו תלמידיו ר' להיכן אתה הולך אמר להם לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא אמרו לו כל יום אית לך אכסניא אמר להם והדין נפשא עלובתה לאו אכסניא הוא בגו גופא יומא דין היא הכא למחר לית היא הכא.
ד"א "גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי" א"ר אלכסנדרי זה שמגעת לו שמחה ואינו מדביק את קרוביו עמו משום עניות.
א"ר נחמן כתיב (דברים טו, י): "כי בגלל הדבר הזה" גלגל הוא שחוזר בעולם לפיכך משה מזהיר את ישראל "וכי ימוך אחיך":
ד. [ עריכה ]
ד ד"א "וכי ימוך אחיך" הה"ד (משלי כט, יג): "רש ואיש תככים נפגשו" (משלי כב, ב): "עשיר ורש נפגשו עושה כלם ה'" "רש" זהו רש בתורה "ואיש תככים" זה ששונה סדר או שני סדרים עמד רש עם איש תככים וא"ל השניני פרק א' והשנהו "מאיר עיני שניהם ה'" קנו העוה"ז והעוה"ב "עשיר ורש נפגשו" - "עשיר" בתורה "רש" בתורה אמר אותו רש לאותו עשיר השניני פרק אחד ולא השנהו אמר לו מה אנא בעי מיתב ומתניתך במשקין או במאימתי קרי ותני עם דכוותך "עושה כלם ה'" מי שעשה לזה חכם יכול לעשותו טפש ומי שעשה לזה טפש יכול לעשותו חכם.
ד"א "רש" זה שהוא רש בנכסים "ואיש תככים" זה שהוא עושה בפעולה עמד רש עם איש תככים אמר לו תן לי מצוה ונתן לו מאיר עיני שניהם ה' זה קנה חיי שעה וזה קנה חיי העוה"ב "עשיר ורש" עשיר זה שעשיר בנכסים ורש זה שרש בנכסים עמד רש עם העשיר אמר לו תן לי מצוה ולא נתן לו עושה כולם ה' מי שעשה זה עני יכול לעשותו עשיר ומי שעשה לזה עשיר יכול לעשותו עני אמר העשיר לאותו העני לית את אזיל לעי ונגים חמי שקיין חמי כרעין חמי כרסוון חמי קפרן א"ל הקדוש ברוך הוא לא דייך שלא נתת לו משלך מאומה אלא במה שנתתי לו אתה מכניס לו עין רעה לפיכך (קהלת ה, יג): "והוליד בן ואין בידו מאומה" מן כל מה דהות ליה לא ישבוק לבריה ונסיב מומא לנפשיה לפיכך משה מזהיר את ישראל "וכי ימוך אחיך":
ה. [ עריכה ]
רבי תנחום ברבי חייא פתח (קהלת ז, יד): "ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים" אם באת רעה לחבירך ראה היאך לזכות בו ולפרנסו כדי שתקבל מתן שכרו כך היה רבי תנחום ברבי חייא עושה בשעה שאמו לוקחת לו ליטרא אחת של בשר מן השוק היתה לוקחת לו שתים אחת לו ואחת לעניים על שום גם את זה לעומת זה עשה הקב"ה עניים ועשירים כדי שיהו זכין אלו לאלו לפיכך משה מזהיר לישראל "וכי ימוך אחיך":
ו. [ עריכה ]
ד"א "וכי ימוך אחיך" הה"ד (תהלים קו, מג): "פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם" בימי שפוט השופטים היו ישראל עובדים עבודת כוכבים ומשתעבדים במלכות ועושין תשובה ונגאלים חוזרים ועובדים עבודת כוכבים ומשתעבדים במלכות ועושין תשובה ונגאלין עד היכן תרין אמוראין חד אמר עד שדלו מן המצות ואוחרינא אמר עד (שידלדלו) [שנדלדלו] מן הנכסים עד שלא היתה ספיקא בידו של אחד מהן להביא אפילו קרבן עני כד"א (ויקרא יד, כא): "ואם דל הוא ואין ידו משגת".
שמנה שמות נקראו לעני עני אביון מסכן רש דל דך מך הלך עני כמשמעו אביון שמתאב לכל מסכן שהוא בזוי לכל שנאמר (קהלת ט, טז): "וחכמת המסכן בזויה" רש מן הנכסים דל מדולדל מן הנכסים דך מדוכדך רואה דבר ואינו אוכל רואה דבר ואינו טועם ואינו שותה מך שהוא מך לפני כל עשוי כמין סקופה התחתונה לפיכך משה מזהיר לישראל "וכי ימוך אחיך":
ז. [ עריכה ]
אמר רבי זעירא אפילו שיחתן של בני ארץ ישראל תורה הא כיצד אדם אומר לחבירו זכי בי או רכי בי זכי גרמך בי ר' חגי אמר סכי בי אסתכל בי סכי בי מה הוינא ואסתכל בי מה אנא דאמר ר' חגי בשם רבי יצחק כתיב (קהלת ה, יג): "ואבד העושר ההוא בענין רע" שהשיב לאותו העני בענין רע ואמר לו לית את אזיל לעי ונגיס חמי שקיין חמי כרעין חמי כרסוון חמי קפרן אמר לו הקדוש ברוך הוא לא דייך שלא נתת לו משלך מאומה אלא במה שנתתי לו את משים בו עין רעה לפיכך "והוליד בן ואין בידו מאומה" מן כל מה דהוה ליה:
ח. [ עריכה ]
רבי סימון בשם רבי אלעזר אומר בה ארבע שיטין מי הוא שעשה חסד עם מי שלא היו צריכין אברהם עם מלאכי השרת כתיב (בראשית יח, ח): "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו" וכי אוכלין היו אמר רבי יודן נראין כאוכלין ושותין וראשון ראשון מסתלק ומה פרע הקדוש ב"ה לבניו המן יורד להם והבאר עולה להן והשלויו מצוי להם וענני כבוד מקיפין אותם ועמוד הענן נוסע לפניהם והרי דברים ק"ו ומה אם מי שעשה חסד עם מי שאינו צריך לחסד פרע הקב"ה לבניו מי שעושה חסד עם מי שצריך על אחת כמה וכמה.
ר' סימון בשם ר' אליעזר אמר בה שיטה חורי מי הן שלא עשו חסד עם מי שלא היו צריכין לחסד עמוני ומואבי עם ישראל דכתיב (דברים כג, ה): "על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים" וכי צריכין היו להם ישראל והלא כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה המן יורד להן והבאר עולה והשליו מצוי להם וענני כבוד מקיפות אותם ועמוד ענן נוסע לפניהם אלא דרך ארץ הוא הבא מן הדרך מקדימין להם במאכל ובמשתה מה פרע להן הקדוש ברוך הוא מתוך כך לא יבא עמוני ומואבי והרי דברים ק"ו ומה אם מי שלא עשו חסד עם מי שאינו צריך חסד ראה מה פרע להם שכרם מי שאינו עושה חסד עם מי שצריך חסד עאכ"ו.
ר"ש בן אלעזר אומר בה שיטה חורי מי הוא שעשה חסד עם מי שחייב לו יתרו עם משה (שמות ב, כ): "ויאמר (להן) [אל בנותיו] קראן לו ויאכל לחם" ר' סימון אמר בשכרו האכילו דכתיב (שם, יט) "וגם דלה דלה לנו" רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן ר"י אמר דלה לנו ולאבותינו ר' נחמיה אמר דלה לנו ולרועים ורבנן אמרי דלה לנו בזכות אבותינו ולרועים בשביל להטיל שלום ואימתי פרע לו הקב"ה שכרו ר' יוחנן בשם ר' יוסי הגלילי אומר בימי שאול הה"ד (ש"א טו, ו): "ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו וגו'" וכי עם כל ישראל עשה חסד והלא לא עשה אלא עם משה לבדו אלא ללמדך שכל מי שעושה חסד עם א' מגדולי ישראל מעלין עליו כאלו עושה חסד עם כל ישראל והרי דברים ק"ו ומה מי שעשה חסד עם מי שחייב לו ראה מה פרע לו הקדוש ברוך הוא מי שעושה חסד עם מי שאינו חייב לו עאכ"ו.
ר' סימון בשם רבי אלעזר אומר בו שיטה חורי אמר מי הוא שעשה חסד עם מי שצריך חסד זה בועז עם רות הה"ד (רות ב, יד): "ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום" קריבי להכא "ואכלת מן הלחם" מלחם של קוצרים "וטבלת פתך בחומץ" שכן דרך הקוצרים להיות טובלין פתן בחומץ בשעת השרב א"ר יונתן מכאן שמוציאין מיני חמצים לגרנות "ותשב מצד הקוצרים" ודאי "ויצבט לה קלי" קליל זעיר בראשי אצבעותיו נתן לה והכתיב "ותאכל ותשבע ותותר" א"ר יצחק אנן שמעינן מינה תרתי או ברכה שורה בידו של אותו צדיק או ברכה שורה במעיה של אותה צדקת אלא מן מה דכתיב "ותאכל ותשבע ותותר" אנו יודעין שברכה שורה בתוך מעיה של אותה צדקת אמר ר' יצחק למדתך תורה דרך ארץ שכשיהא אדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח שאלו היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו (בראשית לז, כא): "וישמע ראובן ויצילהו מידם" היה טוענו ומוליכו אצל אביו ואלו היה יודע בועז שהקדוש ברוך הוא מכתיב עליו ויצבט לה קלי עגלים פטומים היה מאכילה ר' כהן ורבי יהושע ברבי סימון בשם ר' לוי אמרו לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה ועכשיו אדם עושה מצוה מי כותבה אליהו ומלך המשיח והקב"ה חותם על ידיהם כההוא דכתיב (מלאכי ג, טז): "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב וגו'".
תני ר' יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית שכן רות אומרת לנעמי (רות ב, יט): "שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז" אשר עשה עמי אין כתיב כאן אלא אשר עשיתי עמו אמרה לה הרבה פעולות וטובות עשיתי עמו היום בשביל פרוסה שנתן לי:
ט. [ עריכה ]
אמר רבי כהן (ויקרא כו, מג): "יען וביען" הוא יען הוא עני אמר ר' שילא דנוהא האביון אהן מסכינא הב הונך מיניה א"ר אבין העני הזה עומד על פתחך והקדוש ברוך הוא עומד על ימינו דכתיב (תהלים קט, לא): "כי יעמוד לימין אביון" אם נתת לו דע מי שעומד על ימינו ונותן לך שכרך ואם לא נתת לו דע מי שעומד על ימינו פורע ממך דכתיב "להושיע משופטי נפשו".
א"ר איבו כתיב (דברים טו, י): "נתן תתן לו" א"ר נחמן "כי בגלל הדבר הזה" אהן עלמא מדמי לגלגלא דאנטילא דמלא מתרוקן דמתרוקן מתמלא.
תני בשם ר' אליעזר נקמתן של ישראל ביד עניים דכתיב (ט): "וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא" נקמתו של אדום ביד ישראל שנאמר (יחזקאל כה, יד): "ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל":
י. [ עריכה ]
רבי אבהו בשם רבי אליעזר אמר צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם שאלולי הרמאים שבהם כיון שהיה אחד מהם תובע בידי אדם והוא מחזירו מיד נענש למיתה שנאמר (דברים טו, ט): "וקרא עליך אל ה' וגו'" וכתיב (יחזקאל יח, כ).
רבי יוחנן וריש לקיש נחתין למסחי בהדין דימוסין דטבריא פגע בהון חד מסכן אמר לון זכון בי אמרו ליה כי נפקון אנן זכיין בך נפקין ואשכחוניה מאית אמרין הואיל ולא אטפלון ביה בחייו נטפל ביה במותו עד דאינון מסחין ליה אשכחין חדא כיסא ושית מאה דינר תלא בקדיליה אמרו ברוך שבחר בחכמים ובדבריהם לא כן אמר ר' אבהו בשם ר"א צריכין אנו להחזיק טובה וכו':
* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה
יא. [ עריכה ]
רבי סימון אמר בשם ריב"ל לעולם אל תהי מצות עני קלה בעיניך שהפסדה כ"ד קללות ומתן שכרה כ"ד ברכות הפסדה כ"ד קללות כתיב (תהלים קט, ו): "הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע" (ז): "בְּהִשָּׁפְטוֹ יֵצֵא רָשָׁע" (ח): "יִהְיוּ יָמָיו מְעַטִּים" (ט): "יִהְיוּ בָנָיו יְתוֹמִים" (י): "וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ" (יא): "יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ" (יב): "אַל יְהִי לוֹ מֹשֵׁךְ חָסֶד" (יג): "יְהִי אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית" (יד): "יִזָּכֵר עֲוֹן אֲבֹתָיו אֶל ה'" (טו): "יִהְיוּ נֶגֶד ה' תָּמִיד" (יז): "וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ" (יח): "וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה" וכולא ענינא דמזמורא כ"כ למה (טז): "יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַר עֲשׂוֹת חָסֶד וגו'".
מתן שכרן כ"ד ברכות כתיב (ישעיה נח, ז): "הלא פרוס לרעב לחמך" אמר רבי סימון הלא תפרוש אין כתיב כאן אלא הלא פרוס כבר היא פרוסה שבראש השנה נגזר על אדם מה שמשתכר ומה שמתחסר:
* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה
יב. [ עריכה ]
רבי שמעון בר יוחאי כד דמיך ליה בלילי ריש שתא חמא בחלמיה בני אחתיה מתבעין מן מלכותא שית מאה דינרים, אנסינן אקמינן פרנסין, אמרין ליה, מן דמא מפקתא, אמר להון אתון מפקין וכתבין, בסיפא דשתא אין מתאבדין אנא אשלם לכון. בסופיה דשתא איתאמרין עלייהו לישן ביש כד הוו יתבין ונסבין בהדין מטכסא אתא חד גבר ממלכותא אמר להון או אתון עבדין פורפרא דמלכא או אתון מארמאין שית מאה דינרין וסביתינון וחבשתינון בסלקי כיון דשמע רשב"י אזיל לגביהון ואמר לון ומה אפקתון אמרו ליה הא כתבא שרי קרי הדא כתבא ואשכח דאפקן שית מאה דינרין חסר שית דינרין אמר להון הבו לי שית דינרין ואנא מפקא לכון אמרו ליה אתון חמון לההוא סבא מתבע מנהון שית מאה דנרין ואתה אמרת שית דינרין ואנא מפקא לכון אמר להון הבו לי שיתא דינרין ולא איכפת לכון אתון יהיבין ליה שיתא דינרין בגו קמציה אזל יהבין שוחדא להדין סבא דלא לדבר למלכא מילא ואפקינון מתמן אמרו ליה דלמא הוית ידעת דאנן מזדמיין אמר לון חייכון מלילי ריש שתא הוינא ידעין דאינון מארסוון שית מאין דינרין אמרו ליה אלו אמרת לא הוינא יהבין אף שיתא דינרין בגו מצותה אמר להון ואלו אמר לכון לא הוין מהמנין יתי אלא אית הוא משתחוי להו למעבד מצותיה לשמה:
יג. [ עריכה ]
(ישעיה נח, י): "ותפק לרעב" אם זכיתם לרעבו של יעקב ואם לאו לשבעו של עשו "ועניים מרודים תביא בית" אלו הם עניים מנעוריהם א"ר יצחק כהדין סמיא דקריין ליה סגי נהורא לכך נאמר "ועניים מרודים תביא בית".
ד"א "ועניים מרודים תביא בית" אלו בעלי בתים שירדו מכבודם ומנכסיהם מי גרם להם שיהיו עניים על ידי שלא פשטו ידיהם לעניים וע"י שלא עשו רצון אביהם שבשמים לכך נאמר "ועניים מרודים תביא בית".
ד"א "ועניים מרודים" אלו אבלים ומרי נפש שנפשן עגומה עליהן ומי משמחן יין דכתיב (משלי לא, ו): "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש" לכך נאמר "ועניים מרודים תביא בית".
ד"א "ועניים מרודים תביא בית" אלו תלמידי חכמים שנכנסים לבתי עם הארץ ומרוים אותם מדברי תורה לכך נאמר "ועניים מרודים תביא בית" .
ד"א"ועניים מרודים תביא בית" אלו תלמידי חכמים ותלמידיהם שמורים לישראל טומאה וטהרה איסור והיתר ומלמדים אותן לעשות רצון אביהם שבשמים לכך נאמר "ועניים מרודים תביא בית".
אמר ר' אבין כל המארח תלמיד חכם בביתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב בכורים נאמר כאן "תביא" ונאמר להלן (שמות כג, יט): "תביא בית ה' אלהיך" מה להלן בכורים אף כאן בכורים:
יד. [ עריכה ]
(ישעיה נח, ז): "כי תראה ערום וכסיתו" רב אדא בר אהבה ורב ורבי יוחנן חד אמר מדקדקין בכסות ואין מדקדקין בחיי נפש וחכמים אומרים אף בכסות אינן מדקדקין מפני בריתו של אברהם אבינו.
"ומבשרך לא תתעלם" בר קפרא אמר הוי רואה בשרו כבשרך תני בר קפרא אין לך אדם שאינו בא לידי מדה זו אם לא הוא בנו אם לא בנו בן בנו.
ד"א "ומבשרך לא תתעלם" רבי יעקב אמר בשם ר' אלעזר זו גרושתו רבי יוסי הגלילי הוה ליה איתתא בישא והוה מבזה ליה קדם תלמידיו אמרו ליה תלמידיו רבי שבק הדא איתתא מינך דלית היא עבדא ליקרך אמר לון פורנא דידה רב עלי ולית בי משבק לה חד זמן הוין יתבין פשטין הוא ורבי אלעזר בן עזריה מן דחסלון א"ל משגח רבי ואנן סלקין לביתא א"ל אין מה דסלקין אמכת על אפא ונפקת לה צפא בההיא קידרה עלי תפייה א"ל אית בההיא קידרא כלום אמרה ליה אית בה פרפריין אזל גליתא ואשכח בגוה פרגיין ידע ר"א בן עזריה דלא יתיבה דעתה עם בעלה כד יתבין להון אכלין אמר לה לא אמרת פרפריין והא אנא אשכחינה בגויה פרגיין אמרה מעשה נסים הן כיון דאכלין מה דאכלין א"ל רבי שבק הדא איתתא מינך דלית היא עבדה ליקרך א"ל פרנא רב עלי ולית בי משבק לה אמרו ליה אנן פסקינן פרנא ושבקת מינך עבדין ליה כן פסיקו לה פרנא ושבקיה מיניה ואסבון יתיה איתתא אוחרי טבתא מינה גרמין חובא דההיא אינתתא ואזלא ואתנסיבת לסנטירא דקרתא לבתר יומין אתון יסורין עלוי ואתעביד ההוא גברא סגי נהור והוות אתתא נגידא ליה בכל קרתא והוות אזלא בכל שכוניא ובשכונתיה דרבי יוסי הגלילי לא הוות אזלה הוה ההוא גברא חכם קרתא אמר לה למה לית את מובילא לי לשכונתיה דר' יוסי הגלילי דאנא שמיע דהוא עביד מצוון אמרה לו משבקתיה אנא ולית בי חמא אפוי אתון חד זמן וקרון בשכינתיה דר' יוסי הגלילי שרי חבט עלה והוות קלהון מתבזיין בכל קרתא אודיק ר' יוסי הגלילי וחמון מתבזין בגו שוקא נסיביהון ויהב יתהון בחד ביתא מן דידיה והוה מפרנס יתהון כל ימי חייהון משום "ומבשרך לא תתעלם".
ביומי דרבי תנחומא היו צריכין ישראל למטרא אתון לגביה ואמרין ליה רבי גזר תעניתא דייחות מטרא גזר תעניתא פעם ראשונה ושניה ולא ירדו גשמים פעם שלישית קם ודרש אמר לון כל עמא יפליגון מצוה קם חד גבר ונסב מה דהוה ליה בגו ביתיה ונפק למפלגה פגעה ביה משבקתיה וא"ל זכי בההיא איתתא דמן יומא דנפקית מן ביתך לא חמית טב כיון שראה אותה ערומה ובצרה גדולה נתמלא עליה רחמים ונתן לה על שום ומבשרך לא תתעלם חמיתיה חד גבר סליק וא"ל לרבי תנחומא רבי את הכא ועבירה הכא א"ל מה חמית א"ל חמית גבר פלן דמשתעי למשבקתיה ולא עוד אלא דיהב לה פריטין אי לאו דחשיד עלה לא יהיב לה שלח ר' תנחומא ואייתיתיה וא"ל ברי את ידע דעלמא קאי בצערא ובריאתה קיימא בצערא ואזלת ואשתעית עם משבקתך ולא עוד אלא דיהבת לה פריטין אלולי דחשיד אתה לא יהבת לה פריטין א"ל ולא כך דרשת ומבשרך לא תתעלם את אמרת כל עמא יפקון ויפלגון מצוה קאים אנא למפלגה מצוה פגעת בי משבקתי ואמרת לי זכי בההיא איתתא דמן יומא דנפקית מביתך לא חמית טב כיון שראיתיה ערומה ובצרה גדולה נתמלאתי עליה רחמים ונתתי לה על שום ומבשרך לא תתעלם באותה שעה הגביה רבי תנחומא פניו לשמים ואמר לפני הקב"ה רבש"ע מה אם זה שהוא בשר ודם ואכזרי ולא היה עליו מזונותיה נתמלא עליה רחמים ונתן לה אנו שאנו בני בניך בני אברהם יצחק ויעקב ומזונותינו עליך עאכ"ו שתתמלא עלינו רחמים באותה שעה ירדו גשמים ונתרווח העולם:
טו. [ עריכה ]
(ישעיה נח, ח): "אָז יִבָּקַע כְּשַׁחַר אוֹרֶךָ [וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח]" א"ר ירמיה בן אלעזר אפילו אותה שכתוב בה (דברים כב, ז): "והארכת ימים" "מהרה תצמח". "והלך לפניך צדקך" כל מה דאת לעי לנפשך לעי ולפיכך "וכבוד ה' יאספך".
(ט): "אז תקרא וה' יענה" "אם תסיר מתוכך מוטה" אלו שטרות פרועים "שלח אצבע ודבר און" אם ראית חבירך שבורח מן האנסים אין הוה אזיל בדא אמור הא אזיל בדא ואין לא הוה אזיל בדא אמור הא אזיל בדא (י): "ותפק לרעב נפשך" אמר רבי לוי אם אין לך ליתן לו נחמו בדברים אמור לו תצא נפשי עליך שאין לי מה ליתן לך "ונפש נענה תשביע" אם עשית כן "וזרח בחושך אורך ואפלתך כצהרים" (יא): "ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ" א"ר טביומי אם עשית כן הרי את כבוראך כאותו שכתוב בו (שיר ה, י): "דודי צח ואדום" "ועצמותיך יחליץ" ישמוט יזיין ישזיב ויניח ישמוט כד"א (דברים כה, ט): "וחלצה נעלו מעל רגלו" יזיין כד"א (שם ג, יח) "חלוצים תעברו" ישזיב כד"א (תהלים קמ, ב): "חלצני ה' מאדם רע" ויניח מכאן קבעו חכמים לומר "רצה והחליצנו" בשבת "והיית כגן רוה" זה גן "וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו" זה עדן:
טז. [ עריכה ]
(ישעיה נח, יב): "ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם"
רבי טרפון יהב לרבי עקיבא שית מאה קונטרין דכסף א"ל אזיל זבין לן חדא אוסיא דנהוון לעיין באורייתא ומתפרנסין מנה נסב יתהון ופליג יתהון לספרייא ולמתנייא ולאלין דלעין באוריתא לבתר יומין קם עמיה א"ל זבנת לן לההיא אוסייא דאמרית לך א"ל אין א"ל אית בך מחמי לה לי א"ל אין נסאתיה וחמאי ליה ספרייא ומתנייא ולאלין דלעין באורייתא א"ל אית בר נש יהב מגן אפוכי דידיה הן היא א"ל גבי דוד מלך ישראל דכתיב ביה (תהלים קיב, ט): "פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד"."וקורא לך גודר פרץ" רבי אבין בשם רבי ברכיה אמר אמר הקדוש ברוך הוא הפרצה הזו עלי היה לגודרה ועמדת אתה וגדרת אותה חייך שאני מעלה עליך כאותו שכתוב בו (תהלים קו, כג): "לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו".
"משובב נתיבות לשבת" א"ר יהודה ברבי סימון העני הזה יושב ומתרעם מה אני מפלוני הוא ישן על מטתו ואני ישן כאן פלוני ישן בביתו ואני כאן ועמדת אתה ונתת לו חייך שאני מעלה עליך כאלו עשית שלום בינו לביני הה"ד (ישעיה כז, ה): "או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי" (יג): "אם תשיב משבת רגלך" ת"ר לא יטייל אדם בתוך כרך בשבת ע"מ שתחשך וירחץ בבית המרחץ מיד "עשות חפצך ביום קדשי" מכאן אסור לאדם לצאת בתוך שדהו לידע מה היא צריכה בשבת מעשה בחסיד אחד שיצא לתוך כרמו לידע מה היא צריכה ומצא שם פרצה אחת וחישב עליה לגודרה בשבת אמר איני גודרה על שחשבתי עליה בשבת מה עשה הקב"ה זימן אילן של נצפה ועמד וגדרה והיה מתפרנס ממנו כל ימיו "וקראת לשבת עונג" זו שבת בראשית "ולקדוש ה' מכובד" זה יוה"כ "וכבדתו" זה יום טוב "מעשות דרכיך" זה חולו של מועד "ממצוא חפצך" מכאן אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת ר' זעירא בעי קומיה דר' חייא בר אבא א"ל אלין דאמרין רועינו זונינו פרנסנו בשבת מהו אמר לו טופס ברכות כך היא.
"ודבר דבר" אימיה דרבי שמעון בן יוחאי כד הות משתעיא מותר מילין בשבתא הוה אמר לה שבתא היא והות שתקא.
(יד): "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ" הרי ארבעה עשר ועשרה אוחרנייתא דכתיב גבי יעקב דכתיב "והאכלתיך נחלת יעקב אביך" ואלו הן (בראשית כז, כח): "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ וגו'":
קישורים חיצוניים
מדרש מעוצב, באתר דעת.
