ויקרא רבה לד יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

יא.    [ עריכה ]

רבי סימון אמר בשם ריב"ל לעולם אל תהי מצות עני קלה בעיניך שהפסדה כ"ד קללות ומתן שכרה כ"ד ברכות הפסדה כ"ד קללות כתיב (תהלים קט, ו): "הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע" (ז): "בְּהִשָּׁפְטוֹ יֵצֵא רָשָׁע" (ח): "יִהְיוּ יָמָיו מְעַטִּים" (ט): "יִהְיוּ בָנָיו יְתוֹמִים" (י): "וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ" (יא): "יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה לְכָל אֲשֶׁר לוֹ" (יב): "אַל יְהִי לוֹ מֹשֵׁךְ חָסֶד" (יג): "יְהִי אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית" (יד): "יִזָּכֵר עֲוֹן אֲבֹתָיו אֶל ה'" (טו): "יִהְיוּ נֶגֶד ה' תָּמִיד" (יז): "וַיֶּאֱהַב קְלָלָה וַתְּבוֹאֵהוּ" (יח): "וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה" וכולא ענינא דמזמורא כ"כ למה (טז): "יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַר עֲשׂוֹת חָסֶד וגו'".
מתן שכרן כ"ד ברכות כתיב (ישעיה נח, ז): "הלא פרוס לרעב לחמך" אמר רבי סימון הלא תפרוש אין כתיב כאן אלא הלא פרוס כבר היא פרוסה שבראש השנה נגזר על אדם מה שמשתכר ומה שמתחסר: