ויקרא רבה לד טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

טו.    [ עריכה ]

(ישעיה נח, ח): "אָז יִבָּקַע כְּשַׁחַר אוֹרֶךָ [וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח]" א"ר ירמיה בן אלעזר אפילו אותה שכתוב בה (דברים כב, ז) "והארכת ימים" "מהרה תצמח". "והלך לפניך צדקך" כל מה דאת לעי לנפשך לעי ולפיכך "וכבוד ה' יאספך".
(ט): "אז תקרא וה' יענה" "אם תסיר מתוכך מוטה" אלו שטרות פרועים "שלח אצבע ודבר און" אם ראית חבירך שבורח מן האנסים אין הוה אזיל בדא אמור הא אזיל בדא ואין לא הוה אזיל בדא אמור הא אזיל בדא (י): "ותפק לרעב נפשך" אמר רבי לוי אם אין לך ליתן לו נחמו בדברים אמור לו תצא נפשי עליך שאין לי מה ליתן לך "ונפש נענה תשביע" אם עשית כן "וזרח בחושך אורך ואפלתך כצהרים" (יא): "ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ" א"ר טביומי אם עשית כן הרי את כבוראך כאותו שכתוב בו (שיר ה, י) "דודי צח ואדום" "ועצמותיך יחליץ" ישמוט יזיין ישזיב ויניח ישמוט כד"א (דברים כה, ט) "וחלצה נעלו מעל רגלו" יזיין כד"א (שם ג, יח) "חלוצים תעברו" ישזיב כד"א (תהלים קמ, ב) "חלצני ה' מאדם רע" ויניח מכאן קבעו חכמים לומר "רצה והחליצנו" בשבת "והיית כגן רוה" זה גן "וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו" זה עדן: