משנה ביצה א י

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ביצה · פרק א · משנה י | >>

משלחין כלים, בין תפורין בין שאינן תפורין, ואף על פי שיש בהן כלאים; והן לצורך המועד.

אבל לא סנדל המסמר ולא מנעל שאינו תפור.

רבי יהודה אומר: אף לא מנעל לבן, מפני שצריך אומן.

זה הכלל: כל שנאותין בו ביום טוב, משלחין אותו.

משנה מנוקדת

מְשַׁלְּחִין כֵּלִים – בֵּין תְּפוּרִין בֵּין שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כִּלְאַיִם. וְהֵן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד.
אֲבָל לֹא סַנְדָּל הַמְּסֻמָּר וְלֹא מִנְעָל שֶׁאֵינוֹ תָּפוּר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא מִנְעָל לָבָן, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ אֻמָּן.

זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶנֵּאוֹתִין בּוֹ בְּיוֹם טוֹב – מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

משלחין כלים -

בין תפורין - בין שאינן תפורין,

אף על פי -

שיש בהן - כלאים,

והן - לצורך המועד.

אבל -

לא סנדל - מסומר,

ולא מנעל - שאינו תפור.

רבי יהודה אומר:

אף לא - מנעל לבן,

מפני שהוא צריך - אומן.

זה הכלל -

כל שניאותים בו - ביום טוב,

משלחין אותו.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

הבגדים התפורים הם ראוין ללבוש, ושאינן תפורין הם ראויין לכסות.

ואמרו אף על פי שיש בהם כלאים - בבגדים שהם בתכלית הקושי והעובי ומיעוט הריכוך, כי כשהן בזה העניין מותר לתלותן, וכיון שמותר לתלותן מותר לשולחן ביום טוב, וזהו עניין אמרם והם לצורך המועד.

וסנדל מסומר - כבר בארנו איסור נעילתו בשבת וביום טוב בפרק ששי בשבת.

ומנעל שאינו תפור - עניינו שלא נגמרה מלאכתו, אלא כשהוא מדובק במין מן הדבוק אסור לשלחו.

ובמקום דירתו של רבי יהודה, לא היה ראוי מנעל לבן לנעילה עד שיעובד בסיד זמן ידוע.

וזה הכלל שזכר אמתי ושיעור דברו כן, זה הכלל, כל שנאותין בו אפילו בחול כמו שהוא, ביום טוב משלחין אותו, ולפיכך מותר לשלוח תפילין ביום טוב אף על פי שאסור ללובשן בשבת וביום טוב כמו שנתבאר בסוף עירובין. ואל יקשה עליך בזה העיקר מה שאסרו לשלוח תבואה ביום טוב, לפי שהיא אינה ראויה בחול כמות שהיא, עד שיעשו בה מעשה שהוא אסור לעשותו ביום טוב והוא הטחינה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

משלחין כלים תפורין - דחזו למלבוש. ושאינן תפורין חזו לאכסויי:

כלאים - כשהן קשין שאין מחממין מותר לשכב עליהם:

סנדל מסומר - של עץ מחופה מסמרים. שגזרו חכמים עליו שלא לנעלו בשבת ויו"ט משום מעשה שהיה שנהרגו הרוגי מלכות על ידו, כמבואר במסכת שבת פרק במה אשה יוצאה [דף ס]:

ולא מנעל שאינו תפור - ואפילו הוא מחובר ביתדות של עץ וכיוצא בהן:

אף לא מנעל לבן - באתריה דרבי יהודה לא היו נועלים מנעל לבן עד שמשחירים אותו:

שצריך אומן - להשחירו:

כל שנאותין בו - ה"ק כל שנאותין בו בחול כמות שהוא ואינו צריך למלאכה אחרת, אע"פ שאין נאותין בו ביו"ט, כגון תפילין ^לב, שבחול לובשין אותן כמות שהן וביום טוב אין לובשין אותן, משלחין אותן ביו"ט:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ואף על פי שיש בהן כלאים פי' הר"ב כשהן קשין וכו'. ועיין במשנה ב' פ"ט דכלאים:

לצורך המועד. עיין לקמן בסיפא:

סנדל כו'[*) כל הדברים שבאו באותיות קטנות הוא מדפוס ראשון (פראג) שנשמטו בשגגה בד' קראקא (הנדפס ע"י התוי"ט בעצמו).]. [לשון הר"ב מחופה מסמרים. וז"ל רש"י מחופה עור ומסמרים קבועים בו. ולפי שמצאתי להר"ן כלשון הר"ב לכך לא שלחתי בו יד להגיה כן. ועיין בפי' הר"ב משנה ב' פ"ו דשבת. ומ"ש שלא לנעלו כך לשון רש"י והר"ן [*ומימרא דאביי היא]. ואע"ג דמתניתין דשבת לא תנן ביה אלא לא יצא כו'] [*וכן בברייתא התם בשבת תני לא יצא כו'] ומהכא נמי לא תידוק דאסור לנעלו כלל מדאסרי' לשלחו. דלטעמיה הא תנן סיפא כל שנאותין בחול משלחין ביו"ט אלא על כרחך סנדל חמיר טפי כמ"ש לקמן. אלא היינו טעמייהו. דבברייתא התם תני לא יצא וכו' ולא יטייל מבית לבית אפילו ממטה למטה. אבל מטלטלין אותו לכסות בו את הכלי ולסמוך בו כרעי המטה. והביאה הרי"ף בהלכותיו. ותמיהני [*על דלא מייתי הגמרא אדאביי. תניא דמסייע ליה. גם אני תמה] על הרמב"ם. שבפרק י"ט מה"ש כתב לא יצא כו' והשמיט הברייתא [*ולדאביי]. ומ"ש הר"ב שנהרגו הרוגי מלכות על ידו. אע"ג דהן עצמן הרגו זה את זה. הואיל ושלופי גזירה היו כדאיתא התם. שפיר קרי להו הרוגי מלכות:

כל שנאותין. פירש רש"י מתקשטין. ומ"ש הר"ב דה"ק כל שנאותין בו בחול וכו'. בגמרא. ופירש"י דהאי ביו"ט דקתני מתניתין. לאו אנאותין דלקמיה קאי אלא אמשלחין דבתריה. ע"כ. וכתב הר"ב כגון תפילין. בגמרא. ופירש"י דא"נ מנח להו ביו"ט ליכא איסורא. ומיהו סנדל המסומר לא. דלא לימא מדשרו רבנן לשלחו ש"מ מותר לנועלו. ע"כ. וכ"כ התוספות. וסיימו אבל תפילין נהי דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין הן מ"מ ליכא איסורא להניחן. ע"כ. האמת פירשו דשבת לאו זמן תפילין. אבל לא דלמ"ד שבת זמן תפילין דכ"ש דשרי. אלא איפכא דלמ"ד זמן תפילין אסור גזירה שמא תפסק רצועה כו'. כר"ש הר"ב בריש פרק בתרא דערובין. ומהשתא הך סתמא דלא כהלכתא שפסק הר"ב בריש פרק בתרא דערובין [(*) ועיין מ"ש שם התוספת ו"ט ומה שציינתי שם בשם מ"א ומהרש"א (תו"ח):]. ומיהו י"ל דסברתו כמ"ש התוס' במסכת שבת דף ס'. דמש"ה החמירו בסנדל אע"ג דנאותין ממנו בחול. הואיל ובאת תקלה על ידו. כי היכי דאסר רבי אליעזר בר"ש לטלטלו לכסות בו את הכלי וכו'. ע"כ. והשתא תפילין. אע"ג דאיכא איסורא כי מנח להו למ"ד שבת זמן תפילין. אפ"ה שרו הואיל ונאותין ממנו כו'. וטעמא מאי. פי' הב"י סימן תקי"ו. כיון דאיכא שמחת יו"ט בשילוחן שפיר הוי צורך יו"ט ע"כ. ומלשונו זה שמעינן דס"ל דהא דתנן והן לצורך המועד. פירושו בי"ט ולא כדספ"ג לקמן. ובמשנה ב' פ"כ דשבת ומשנה ג' פ"ק דחגיגה. שפירושם בחה"מ. אבל בהגהות אשר"י מפרש כל שנאותין ממנו בחול היינו בחול המועד ואתא לאתויי תפילין שנאותין בחה"מ. ולצורך המועד דקתני היינו לצורך חולו של מועד. ומכאן ראיה שצריך ללבוש תפילין בחה"מ. ע"כ. וצריכין אנו לפירוש הבית יוסף להני דנהיגי שלא להניח תפילין בחה"מ. ומנהגו של הב"י כך היה. כמ"ש בטור א"ח סימן למ"ד אל"ף:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(לב) (על הברטנורא) כיון דאיכא שמחת יו"ט בשילוחן שרי. ב"י. אבל סנדל אסור הואיל ובאת תקלה על ידו. תוספ' ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

משלחין כלים: שבת פ' במה אשה (שבת דף ס') והרא"ש פ' האשה שהיא עושה דף פ':

ואע"פ שיש בהם כלאים: תוס' פ' בא לו (יומא דף ס"ט) ותוס' פרק שבועות בתרא דף כ':

אבל לא סנדל מסומר: לשון רש"י ז"ל שלפנינו סנדל של עץ מחופה עיר ומסמרים קבועים בו ע"כ: ובגמ' אמר אביי מדקתני אין משלחין אותו ש"מ מותר לטלטלו דאי ס"ד אסור לטלטלו השתא לטלטלו אסור משלחין מיבעיא ונ"מ דמתני' דלא כר"א בר"ש דאמר במסכת שבת פ' במה אשה אסור אפי' בטלטול:

ר' יהודה אומר אף לא במנעל לבן וכו': תוס' פ' הפרה דף נ"ט ודס"פ בן סורר ובגמ' תנייא ר' יהודה מתיר בשחור ואוסר בלבן מפני שצריך ביצת הגיר שהוא מין קרקע המשחיר ר' יוסי אוסר בשחור מפני שצריך לצחצתו ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתרי' באתריה דר' יהודה בשרא לתחת פי' לפנים הלכך אין צריך לצחצח באתריה דר' יוסי בשרא לעיל ודרך מקום בשר להיות בו מרטים מרטים וקליפות קליפות וצריך לצחצחו פי' להחליקו:

כל שנאותין בו: בחול וכו' לאתויי תפלין (הגהה מכאן הביא ראיה בספר תרומת הדשן סימן ע' דמותר גמור הוא לטלטל התפילין בשבת ויום טוב דאל"כ היאך משלחין אותם ע"כ): וכתב הר"ן ז"ל בפ' במה אשה דזה הכלל דקתני הכא אמנעל שאינו תפור קאי שאין נאותין בו בחול כמו שהוא בלי תפירה אבל סנדל המסומר אע"ג דנאותין בו בחול החמירו בו הואיל ובאתה תקלה על ידו עכ"ל ז"ל וכאן כתב מיהו סנדל המסומר לא דמאן דחזי אמר מדשרו רבנן לשלחו ש"מ מותר לטלטלו ע"כ: ואיתא להאי בבא פ' במה אשה בירושלמי ובטור א"ח סי' תקט"ז: