מלאכת שלמה על ביצה א
מלאכת שלמה · על ביצה · א · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
בש"א תאכל וכו': וא"ת אמאי לא תנא אוסרין ומתירין וכי תימא אוסרין משמע שאסור לעולם זה אינו דאמרי' לקמן אפרוח שנולד ביום טוב והיינו ביומו ועוד וכו' וי"ל דאי הוה תני אוסרין ומתירין הייתי אומר שמה שמתירין היינו לטלטל אבל באכילה אסורה והכי נמי אמרי' גבי גוי אחד שהביא דגים וכו' וא"ת לב"ה דאמרי לא תאכל אבל לטלטל שרי והא קיי"ל דאף לטלטל אסור לכן פי' ר"י דנקט כי האי לישנא דסתם ביצה לאכילה קיימא ועוד י"ל דנקט לב"ש תאכל משום דמשמע אכילה וטלטול דאין אכילה בלא טלטול וב"ה אסרי אף בטלטול אלא אגב דנקטי ב"ש תאכל נקטי אינהו לא תאכל תוס' ז"ל: וכתבו הם ז"ל בפ' בכל מערבין (עירובין דף ל"ח) דר' אליעזר סבר כב"ש דשמותי הוא ועוד דתניא בפ"ק דביצה דף ד' ר' אליעזר אומר תאכל היא ואמה ע"כ ועיין במ"ש בשבת ר"פ חבית: ובגמ' בעי במאי עסיקינן אילימא בתרנגולת העומדת לאכילה מאי טעמייהו דב"ה אוכלא דאפרת הוא אלא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים מאי טעמייהו דב"ש מוקצה הוא דס"ד דאפי' מאן דשרי מוקצה בנולד אסיר. מוקי לה רב נחמן בעומדת לגדל ביצים ודלית ליה מוקצה לית ליה נולד ובית שמאי כר' שמעון ובית הלל כר' יהודה. ומקשינן והא אפכא שמעינן ליה לרב נחמן אההיא מתני' דבשבת פ' (שואל) נוטל גבי מעבירין מעל השלחן וכו' דקאמר אנו אין לנו אלא ב"ש כר' יהודה וב"ה כר"ש ומוחלפת השיטה וכדפי' רעז"ל התם. ומשנינן גבי שבת דסתם לן [תנא] כר"ש בההיא דמחתכין את הדלועין דבפ' בתרא דשבת ב"ה כר"ש אבל לגבי י"ט דסתם לן תנא כר' יהודה דתנן לקמן פ' המביא אין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה בי"ט מוקים לה לב"ה כר' יהודה. והאי דסתם לן תנא בשבת כר"ש וגבי י"ט כר' יהודה ה"ט דשבת דחמירא ולא אתו לזלזולי בה סתם לן כר"ש דמקל י"ט דקיל ואתו לזלזולי ביה סתם לן כר' יהודה דמחמיר. והא דאפליגו בביצה לאו דוקא דה"ה בתרנגולת דחד טעמא הוא אלא להודיעך כחן דב"ש דבנולד שרי דכחא דהתרא עדיף. ופרכי' ונפלגו בתרוייהו וליתני הכי תרנגולת העומדת לגדל ביצים היא וביצתה בש"א תאכל וכו'. אלא אמר רבה לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה ובי"ט שחל וכו' כדפי' רעז"ל. ורב יוסף מפ' טעמייהו דב"ה גזרה משום פירות הנושרין שאף זו פרי הנושר הוא. ר' יצחק אמר גזרה משום משקין שזבו וביצה נמי דמיא להו שזבה ויצאה ממקום שהיתה בלועה. ואף ר' יוחנן סבר גזרה משום משקין שזבו דר' יוחנן רמי דר' יהודה אדר' יהודה ומשני כדכתבי' בשבת פ' חבית וכל הני אמוראי מוקמי לה כרבה בעומדת לאכילה ובגמ' מפ' מר מ"ט לא אמר כמר ומר מ"ט לא אמר כמר וביד פ"א דהל' יו"ט סי' י"ט ובטור א"ח סי' תצ"ה:
שאור בכזית: ביד פ"א דהלכות חמץ ומצה סי' ב':
השוחט: גמרא דיעבד אין לכתחלה לא אימא סיפא ובה"א לא ישחוט מכלל דת"ק סבר ישחוט בתמיה והא השוחט קאמר ומסיק ה"ק השוחט ובא לימלך כלומר אע"ג דהשוחט דעלמא דיעבד משמע על כרחך הכא לכתחלה:
ב"ש אומרים יחפור כו': ס"פ ורפ"ג דהלכות יו"ט ובטור א"ח סי' תצ"ח:
מבעוד יום: שתי מלות הללו מחקם ה"ר יהוסף ז"ל:
ומודים שאם שחט: תוס' פ' כסוי הדם (חולין דף פ"ח) וגם הכא בגמ' פירשו בשם רשב"ם ז"ל דלב"ש דאמרי התם אין מכסין באפר כירה מתני' דלא כוותייהו ואתי שפיר למאי דמפ' הכא בגמ' ואפר כירה מוכן הוא דמילתא באפי נפשה היא כלומר ואפר כירה מוכן הוא לענין טלטול שאר דברים כגון לכסות בו צואה וכיוצא בו אבל לא קאי אכסוי דלעיל כלל. ור"ת תירץ דאפר כירה שבא מן העצים מגדל צמחים ול"ד לאפר טלית ששרפה דמיירי התם בה או לאפר אוכלין ששרפם דלא מגדלי צמחין ובהנהו לחוד פליגי ב"ש:
אין מוליכין וכו': ביד פ"ה דהלכות יו"ט סי' ד' ובטור א"ח סי' ש"ח ואיתה בירושלמי פ"ד דדמאי. והקשו תוס' ז"ל תימא אפי' הכין אותם מאתמול מ"מ אית בהו משום צידה כדאמרי' לקמן הצד יוני שובך פטור אבל אסור וי"ל דמיירי בקטנים שלא פרחו ע"כ וכן פי' הר"ן ז"ל: ובגמ' מתני' דקתני בהולכת סולם פליגי דלא כי האי חתא דקתני בהולכה מודו מפני שצורך י"ט היא דתניא א"ר שמעון בן אלעזר מודים ב"ש וב"ה שמוליכין את הסולם משובך לשובך לא נחלקו אלא להחזיר שבש"א אין מחזירין ובה"א אף מחזירין:
אבל מטהו מחלון לחלון: בגמ' בברייתא משום ר' דוסא אמרו אף מדדין בו אם החלון רחוק ואין ראש הסולם מגיע שם בהטייה מדדה רגליו של סולם מעט מעט. ומתמה בגמ' אלמא גבי שמחת י"ט ב"ש לחומרא וב"ה לקולא ורמינהו השוחט חיה ועוף בי"ט בש"א יחפור בדקר ויכסה וב"ה אומרים לא ישחוט. ומשני ר' יוחנן מוחלפת השיטה וכאן הוחלפה שיטתן וצריך להפוך דבריהם ופרכי' וממאי דילמא ע"כ לא קאמרי ב"ש התם אלא היכא דאיכא דקר נעוץ אבל היכא דליכא דקר נעוץ דאיכא צד רמז חפירה לא שרו אפי' בעפר תיחוח והכא נמי לא שנא דהא איכא חשדא דלהטיח גגו. ואי נמי ע"כ לא קאמרי ב"ה אלא היכא דשובכו של סולם מוכיח עליו וניכר שהוא לשם שובך אבל התם לא. אלא אי קשיא הא קשיא בש"א לא יטול אא"כ נענע מבעוד יום ובה"א עומד ואומר זה וזה אני נוטל אלמא גבי שמחת י"ט ב"ש לחומרא ורמינהי השוחט חיה ועוף וכו'. א"ר יוחנן מוחלפת השיטה. ודילמא ע"כ לא קאמרי ב"ש התם אלא היכא דאיכא דקר נעוץ וכו' א"נ ע"כ ל"ק ב"ה הכא אלא כיון דמוקצה הוא בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגי אבל התם לא. אלא אי קשיא הא קשיא בש"א אין נוטלין את הָעֶלִי לקצב עליו בשר וב"ה מתירין אלמא וכו' ורמינהי וכו' א"ר יוחנן מוחלפת השיטה וממאי דילמא לא היא ע"כ ל"ק ב"ש התם וכו' א"נ ע"כ ל"ק ב"ה הכא אלא דאיכא תורת כלי עליו ואע"פ שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו אבל התם לא. אלא אי קשיא הא קשיא ב"ש אומרין אין נותנין את העור לפני בית הדריסה ולא יגביהנו אא"כ יש עליו כזית בשר וב"ה מתירין אלמא גבי שמחת י"ט ב"ש וכו' עד אי נמי ע"כ לא קאמרי ב"ה הכא אלא דחזי למיזגא עילויה אבל התם לא. אלא אי קשיא הא קשיא בש"א אין מסלקין את התריסין בי"ט וב"ה מתירין אף להחזיר בשלמא ב"ש לא קשיא התם דאיכא דקר נעוץ וכו' אלא ב"ה אב"ה קשיא א"ר יוחנן מוחלפת השיטה כלומר דחדא מינייהו מתהפכת. ובסמ"ג מל"ת סי' ע"ה כתוב וז"ל ועוד כתב מורי רבינו יהודה בר יצחק בשם ר"ת ז"ל דמוחלפת השיטה היינו ההיא דהשוחט ומתירין ב"ה לחפור בדקר לכתחלה ואין צריך עפר מוכן לכסוי כלל כי אם לשאר צרכין וכן היה זכור ר"ת שלא היו רגילין מקודם לכן להכין שום עפר לשחוט ע"כ ולפי' ר"ת ז"ל הכריחו ג"כ תוס' ז"ל ומ"מ מני לה בעדויות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה דמונה לה לפי הטעות דנשנית קודם דמוחלפת השיטה ע"כ וכן גם כן בעל המאור ורבינו יעקב ז"ל ס"ל כפי' ר"ת ותוס' ז"ל: [*) הגהה. זה האי נמי וכו' משמע דליתיה ברוב הנוסחאות של הגמרות אלא נשארה מוחלפת השיטה וכמו שנראה מדברי הפוסקים שכתבתי ז"ל ועיין בהר"ן ז"ל בפירקין דף רפ"ג עמוד שני שהשיב בעד הרי"ף ז"ל דאיהו גריס להאי אי נמי דילמא ע"כ וכו' וא"כ לא הוחלפה השיטה ולזה הביא המשניות כצורתן ומ"מ נראה דלא גרסי' מלות אי נמי אלא דילמא וכו' וכמו שהגיה ג"כ ר"ש לוריא ז"ל: ועיין בהרא"ש ז"ל ג"כ שכתב שיש מי כפי' שם דהאי מוחלפת ר"ל החליפו שיטתן להקל בסלוק תריסין טפי מאחריני משום דהוי צרכי רבים ואין רוב צבור יכולין לעמוד בה:] אי נמי ע"כ ל"ק ב"ה הכא אלא משו' דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים אבל התם לא וב"ש ס"ל דיש בנין בכלים: (ולפירוש תוס' ז"ל אתי שפיר דב"ה הם דס"ל דיש בנין בכלים כדסתם לן תנא בראש פרק כל הכלים):
נענע: ומצאתי שנקד הר"מ דילונזאנו ז"ל הנון השנייה בפתח:
ובה"א עומד ואומר זה וזה אני נוטל: ביד פ' שני דהלכות יו"ט סי' ה' ובטור א"ח סי' תצ"ז ובסי' תקי"ח ובגמ' פריך וב"ה למה לי למימר זה וזה אני נוטל לימא מכאן אני נוטל למחר וכי תימא ב"ה לית להו ברירה והתנן בפ"ז דאהלות מת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים נפתח אחד מהם הוא טמא וכולן טהורין חשב להוציאו באחד מהן או בחלון שהוא ד' על ד טפחים מציל על כל הפתחים בש"א יחשוב עד שלא ימות המת ובה"א אף משמת וקס"ד דבברירה פליגי ובכלים שהיו בהן בין מיתה למחשבה ב"ש סברי לא אמרי' הוברר דמעיקרא דעתי' להכי הואי ולא ירדה טומאה לשאר הפתחים וב"ה סברי הוברר וסבירא לן השתא דבנפתח אחד מהם נמי הוו פליגי בכלים דמעיקרא וטהורים דקתני לעיל לדברי הכל בכלים דמכאן ולהבא דוקא אבל למפרע לא ואפי' ב"ה לית להו הוברר ואין מטהרין אלא כלים דלבסוף לאחר המחשבה אבל הראשונים טמאים וב"ש מטמאים אף האחרונים דקסברי משירדה תורת טומאה לפתחים לפני מחשבה במיתת המת שוב אינו עולה מהם אלא ע"י מעשה כגון נפתח ובנפתח אחד מהם לא פליגי מידי. רבא אמר לעולם למפרע נמי מטהרין ב"ה דאית להו ברירה והכא במתני' היינו טעמא דצריך לברר ולומר אלו אני נוטל דילמא למחר מטלטל ובורר השמנים ושביק הא ושקיל אידך נמצא מטלטל מה שלא הזמין שהרי לא היה דעתו אלא בכדי צרכו הלכך אומר זה וזה אני נוטל ולמחר על כרחך הני הוא דשקיל. ופרכי' והא אמרת בעומד ואומר זה וזה אני נוטל סגי ואין מנענע אלמא לא בדק מאתמול הכחושים והשמנים ואכתי איכא למיחש ומשני ה"מ מעי"ט כלומר היכא דידע מעי"ט דהני הוא דאזמין דתו בין שהם כחושים בין שהם שמנים לא שקיל אחריני שהרי יודע שמוקצים הם שלא זמנן אבל אם לא בירר דבריו מעי"ט אלא אמר סתם מכאן אני נוטל כשבא לבררן בי"ט אסור משום דזימנין דמשתכחי השמנים למראה עיניו כחושים במשמוש או אפכא ונמצא שטלטל מידי דלא חזי ליה פי' שכל אותן שטלטל יותר על צרכו מוקצין היו א"נ דזימנין דמשתכחי כולהו כחושים ושביק להו ואתי לאימנועי משמחת י"ט אבל כשאתה מזקיקו לברר דבריו מעי"ט שוב אינו סומך אלא על אלו בין יהיו כחושים או יהיו שמנים ולדעת כן זמנן ובא ונוטלן ולא מימנע: ובירוש' מחלפא שיטתהון דב"ש דהכא אמרי לא יטול אא"כ נענע מבע"י ולקמן פ' המביא תנין ועוד א"ר אליעזר עומד אדם על המוקצה ע"ש בשביעית ואומר מכאן אני אוכל למחר ור' אליעזר לאו שמותי הוא חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים. מחלפא שיטתון דרבנן דהכא אינון אמרין עומד ואומר זה וזה אני נוטל ולקמן פ' המביא תנן וחכמים אומרים עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן ומשני עוד אינון אית להון חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים ע"כ:
זימן שחורים וכו': ביד שם סי' ו' ואיתה בירושלמי פ"ד דמעשר שני ובטור א"ח סי' תצ"ז ותוס' פ' לא יחפור (בבא בתרא דף כ"ג.) ובגמ' איתא לימא מסייע ליה לר' חנינא דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב ומתני' נמי הכי אמרה דהא איכא למיתלינהו להנך שחורים באותם שהיו אתמול בקן שבצדו וכן הלבנים ולומר נהפכו ולא תלינן אלא אמרי' מעלמא אתו ומרובא פירשו. ומשני כדאמר אביי בסיפא בדף הכא נמי בדף פי' שיש דף לפני השובך בולט ויוצא ממנו ושם באים ויושבין יונים דמעלמא תדיר שיראים ליכנס לקן מפני שאותן שבקן מגרשין את כל הבא אליהם וכשיוצאין לשוט אלו נכנסין הלכך חיישי' שמא מן הדף באו לקן הלכך אסורין דהוו להו כולהו קרובים שבדף ושבקן הלכך זיל בתר רובא עד כאן ומכל מקום אנן קיימא לן הלכתא כר' חנינא: עוד גרסי' בגמ' לימא מתני' דקתני שלשה ומצא שנים מותרין רבי היא ולא רבנן דתניא הניח מאתים ממעות מעשר שני ומצא מנה מנה מונח ומנה נוטל ונשאר הך מנה ממעות מעשר שני דברי רבי וחכמים אומרים הכל חולין הואיל ולא העלם לירושלם ודאי לא הפרידם זה מזה ושניהם נטלם והניחם במקום אחר וזה חולין הוא שהניח הלום אחרי כן ושכח. ומשני רב אשי הכא בגוזלות אפי' מקושרין וכיסים דוקא מקושרין עסיקי' ומיתוקמא שפיר כרבנן דגוזלות דמדדין מנתחי אהדדי ואיכא למיתלי לקולא דחד מינייהו הוא דאזיל ליה אבל כיסים לא מנתחי ואדר בא ונטלן וכיון דמקושרין הן שניהם נטל ורבי סבר כיסים נמי זימנין דמתעכל קטרייה והבא ונטלן שמא לא מקושרין מצאן וחטף האחד והלך לו:
בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורין: דרך כל שובכין להיות מעט מן דף העליה בולט חוץ למחיצה של כל קן וקן ושם היונים יוצאים לאויר ונוחים שם כרצונם וחוזרין לקן רש"י ז"ל. ובגמ' לימא מסייע ליה לר' חנינא דאמר ר' חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב כי הכא דלא אמרי' אל אותם שזימן בתוך הקן שהוא קרוב ללפני הקן אלא אמרי' מעלמא אתו שהוא רוב ומשני אמר אביי בדף דכולהו קרוב נינהו הלכך הלך אחר הרוב דמעלמא דאיכא תרתי רוב וקרוב. ורבא אמר הא לא איצטריך לאשמועי' אלא בשני קנים זו למעלה מזו עסיקי' ול"מ זימן בתחתונה ולא זימן בעליונה ומצא בתחתונה ולא מצא בעליונה דאסירן דאמרן הנך אזלו לעלמא והנך אשתרבובי אשתרבוב ונחות אלא אפי' זימן בעליונה ולא זימן בתחתונה ובא ומצא בעליונה ולא מצא בתחתונה הנך נמי אסירי דאמרי' הנך אזלו לעלמא והנך סרוכי סרוך וסליקו פי' ותנא דאיצטריך לאשמועי' אסירין לאו כשזימן את של תחתונה ולמחר מצא בתחתונה לפניה ולא בתוכה ולא מצא בעליונה כלום איצטריך למימר דאסירי דחיישינן דלמא הני דאזמין אזדו להו והנך שמצא לפניה משל עליונה באו ואשתרבובי אשתרביב למטה ונחיתו הא לא איצטריך אלא אפי' זימן בעליונה בתוכה ולא זימן את של תחתונה ולמחר מצא בעליונה לפניה ולא בתוכה ולא מצא בתחתונה כלל אסירי ולא תימא לאו אורחייהו למיסרך ולמיסק אלא אסרוכי אסרוך מן התחתונה המוקצית וסלוק לפני העליונה ואסירי:
ואם אין שם אלא הן הרי אלו מותרין: מוקמי' לה במדדין דליכא למיחש דאתו מעלמא אבל במפריחין אפי' פריחה מועטת כל היכא דאיכא למיחש דילמא אתו מעלמא אסירין:
בש"א וכו': רש"י והרי"ף והרא"ש ז"ל גרסי בבא דְעֶלִי ברישא ופי' עלי כמו בתוך הריפות בַעֱלִי דבספר משלי (כ"ז) ובתר בבא דעלי בבא דעיר ובתרייהו בבא דתריסין וכן בירושלמי וכן משמע מסוגיית הגמ' שכתבתי לעיל. אבל הרמב"ם ז"ל נראה דגריס בבא דתריסין ברישא וסמוך לה בבא דעור דתרוייהו טעמא הוי משום דהתירו סופן משום תחלתן כמו שאכתוב בסמוך ואח"כ בבא דעלי. ופי' רש"י ז"ל שם בספר משלי וגם מפרשים אחרים שנקרא עֶלִי על שם שמעלין ומכין בו תמיד: וכתבו תוס' ז"ל אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר ותימא הא בצריך לגופה וכל כלי שצריך לגופו או למקומו אפי' מלאכתו לאיסור נוטל אותו בי"ט וי"ל דבפ' כל הכלים מוקמינן לה במוקצה שיש בו חסרון כיס דכ"ע מודו דאסור כגון סיכי זירי ומזורי דקפיד עלייהו וב"ה שמתירין היינו דוקא משום שמחת י"ט כדמפרש בגמ' ע"כ. בטור א"ח סי' תצ"ט. ובגמ' תנא ושוין שאם קצב עליו בשר שאסור לטלטלו דאתעביד ליה צורך י"ט וה"מ מחמה לצל אבל לצורך גופו ולצורך מקומו מותר: אמר אביי מחלוקת בעלי אבל בתברא גרמי דהיינו המיוחדת לקצב עליה בשר ד"ה מותר והא אשמעינן דלא תימא ה"ה אפי' תברא גרמי והא דקתני (עלי) להודיעך כחן דב"ה דאפי' דבר שמלאכתו לאיסור נמי שרו א"נ לא נצרכא הא דאביי אלא אפי' לחברא גרמי חדתא דמהו דתימא חייס עלה ומימלך ולא תבר ונמצא שטלטל שלא לצורך קמ"ל כיון דשחטה לתבירא קיימא ולא ממליך אע"ג דחדתא היא:
אין נותנין את העור לפני בית הדריסה: בטור א"ח סי' תצ"ט ועי' במ"ש בשבת פ' במה טומנין סי' ב'. ובגמ' ושוין שמולחין עליו לבשר לצלי ואע"פ שהמלח מועיל לעיבוד ואמר אביי לא שנו אלא לצלי סתם דאין מולחין אותו יפה אבל לצלי כעין קדרה כגון אדם המולח צלי יפה יפה וכ"ש לקדרה עצמה שצריך מלח הרבה לא וכתבו תוס' ז"ל לאו משום דצריך מליחה לצלי כדמפרש בחולין אלא משום שנהגו למולחו כדי ליתן טעם ע"כ:
תריסין: גמ' אמר עולא שלשה דברים התירו סופן משום תחלתן ואלו הן עור לפני בית הדריסה ותריסי חנויות וחזרת רטיה במקדש דבפ' בתרא דעירובין ורחבה אמר ר' יהודה (אמר) אף הפותח את חביתו ומתחיל בעיסתו ע"ג הרגל דבפ' בתרא דחגיגה ואליבא דמ"ד התם יגמור ואידך בפלוגתא לא קמיירי והני דהכא לאו פלוגתא נינהו דב"ש במקום ב"ה אינה משנה: ובגמ' מפ' מאי אשמעי' כולהו תנינן להו: ובמתני' פי' רש"י ז"ל מלת תריסין כמו שפי' ר"ע ז"ל אבל לעיל בגמ' בפירקין דף י' פי' רש"י ז"ל תריסין דלתות החלונות של החנויות שסוגרין בהן החלונות בלילה ומסלקים אותם ביום ונותנין אותם ושוטחין עליהם תבלין למכור לרבים ע"כ:
וב"ה מתירין אף להחזיר: ביד פ"ד דהלכות יו"ט סי' י"ב:
אין נותנין את העור כו': ביד שם פ"ג סי' ג':
אין מוציאין כו': ביד שם פ"א סי' ד' ובטור א"ח סי' תקי"ט ומייתי לה בגמ' פ' כל הכלים (שבת דף קכ"ד) ובפ' משילין (ביצה דף ל"ז) ופירשו תוס' והר"ן ז"ל אין מוציאין לא את הקטן למולו או לטיילו בחוץ ע"כ. וכתב עוד הר"ן ז"ל דמשום דאיכא משום עונג י"ט לטייל את הקטן ולולב לצאת בו וס"ת נמי לקרות בו התירו ב"ה שהרי יש בהן צורך קצת. ומה שכתב הרב אלפס ז"ל וה"ה להוציא כלים בכה"ג נמי הוא שיש בהן צורך ליום קצת אבל אם אין בה צורך היום כלל אסור ולוקה כאבנים וכיוצא בהן זו היא הסכמת האחרונים ז"ל אבל מדברי רש"י ז"ל נ"ל דהוצאת כלים אע"פ שאין בהן צורך ליום כלל כל שאינו מוציא אותן לצורך מחר שרי ואף דברי הרב אלפס ז"ל מטין כן עכ"ל הר"ן ז"ל ובטור א"ח סי' תקי"ח:
אין מוליכין כו': ומצאתי שנקד הר"מ דילונזאנו ז"ל שֶהוּרְמוּ השי"ן בסגו"ל והה"א בשור"ק והרי"ש בשב"א וכתב כמו מדוע הוּטְלוּ כי הוּבְאוּ בית ע"כ:
אמרו להן ב"ש לב"ה גזרה שוה חלה ומתנות מתנה לכהן: מכ"ד מתנות כהונה:
כשם שאין מוליכין את התרומה וכו': הך מתני' אדחיא לה וכו' לשון ר"ע ז"ל אמר המלקט ונקטי' כר' יוסי דמוקי לפלוגתייהו בהא ומתני' אחרים היא. ובגמ' בעי נימא מתני' דלא כר' יהודה נמי דתניא א"ר יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה על המתנות שהורמו מעי"ט שמוליכין עם המתנות שהורמו מהיום ונשחטו מהיום לא נחלקו אלא להוליכן בפני עצמן שבש"א אין מוליכין ובה"א מוליכין ומתני קתני בין שהורמו מהיום וקס"ד דבנשחטו היום קא מיירי ואסר ותירץ רבא מי קתני שהורמו מהיום ונשחטו מהיום שהורמו קתני ולעולם שחיטתן מאמש אבל בהנך דנשחטו בי"ט מודו וכאחרים נמי אתיא דלא נחלקו אלא על המתנות דקאמרי אחרים בברייתא בנשחטו מאמש קמיירי ואיכא בינייהו טפלה ר' יהודה מתיר לטפל של אמש עם של יום אפי' לב"ש ואחרים סברי דאפי' לטפלו נמי אסרי ב"ש ומתני' לא איירי בטפלה כלל ואיכא למימר כר' יהודה ואיכא למימר כאחרים:
לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בחרמתה: בגמ' אמר רבא דמוללין מלילות ומפרכין קטניות בי"ט ולפי זה מצינו תרומה שזכאי בהרמתה דסתם שבלין אין מפרישין תרומה עד שיעשו דגן והמולל בי"ט לאוכלן מפריש מהן תרומה על כרחו ומאי תרומה דתנן במתני' דאינו זכאי בהרמתה לכ"ע ברוב תרומות קאמר שישנן ע"י דישה ומירוח והן מעי"ט. ובטור א"ח סי' תק"ו:
מדוך: הוא בוכנא העלי המכה:
בפי' ר"ע ז"ל בפך של חרס ידוכנו ע"כ. נראה שקיצר לשון רש"י ז"ל או שסובר שמלת במדוכה שסיים רש"י ז"ל טעות הוא וכן ברבינו נסים ליתה אכן רש"ל ז"ל הגיה בלשון רש"י ז"ל ולא במדוכה ע"כ ונראה שלפי זה סובר רש"י ז"ל דב"ש סברי שישנה א' משני שנויין או שידוכנו בתוך פך של חרס ואפי' שידוכנו במדוך כדרכו או שידוכנו בתוך המדוכה וישנה לדוכו בעץ הפרור ונראה דאה"נ שיסבור רש"י ז"ל שנוכל לפ' בפך שר"ל שישנה לדוך המלח בדופני הפך או בעץ הפרור בתוך המדוכה אבל לא מסתבר לפרושי שר"ל רש"י ז"ל דב"ש בעי תרי שנויי חדא שיהיה בתוך הפך וחדא שיהיה המדוך עץ הפרור:
ובעץ הפרור: פי' הר"ן ז"ל בפ' כל שעה בשם הרמב"ן ז"ל דעץ פרור לאו היינו כף שמערין בו את הקדרה בעודה ע"ג האור אלא הוא עץ שתוקעין בו עצים ובולטין ממנו אילך ואילך וממחין ומפררין בו כל מאכל עבה וע"ש כך נקרא עץ פרור ועיקר תשמישו לאחר שמסלקין את הקדרה מן האור ומניחין אותה ע"ג הקרקע ע"כ:
והמלח במדוך של עץ: דס"ל לב"ה דנהי דמלח בעי שנוי אבל סגי בהאי שנוייא זוטא:
ובה"א תבלין נדוכין במדוך של אבן: תימא דמשמע הכא דתבלין מותר לדוך בלא שנוי ובמסכת שבת קאמר פלפלין בקתא דסכינא חדא חדא שרי תרי תרי אסיר וכי תימא דיש חלוק בין פלפלין לתבלין זה אינו דבהדיא קאמר בתוספתא עלה דהכא פלפלין הרי היא כתבלין וי"ל דהתם מיירי בשבת ותדע דשמעתא דהתם מיירי בשבת (הגהה פי' כיון דכולה מסכת איירי בשבת) דאם רצה לומר ביום טוב הוי ליה לפרש (כדפירש הקונטריס [*) הגה"ה. נלע"ד שהן מלות יתירות ואפי' אי קושטא הוה הן מלות טפלות ולפחו' הל"ל ודלא כפי' הקונטריס וגם מה שכתב הר"ן ז"ל שמכאן תשובה על רש"י ז"ל שפירש ההיא דרב יהודה דפלפלין דבי"ט מיירי קשה לע"ד יותר שלא נמצא פי' זה אלא שם בתוס' בשם ר"ח שכתבו בשם רב אחאי דשאלתות ע"ש: אחר כך מצאתי שגם הרא"ש ז"ל תמה על רש"י ועל ר"ח ועל השאלתות שהרי מכאן מוכח דהתם לא איירי רק בשבת:] והכא מיירי בי"ט וא"כ שרי כדרכו ואפי' במדוך של אבן אבל מלת של ים צריך שנוי לדוך אותו גרעין גרעין אבל שליניוני אין צריך שנוי הואיל והוא עשוי בידי אדם תוס' ז"ל והביאוהו הם ז"ל בשבת ס"פ תולין ובגמרא מתני' דלא כי האי תנא דתניא א"ר מאיר לא נחלקו ב"ש וב"ה על הנדוכין שנידוכין כדרכן ומלח עמהן פי' רש"י מלת ותבלין כאחד (הגהה תימה שכתב רש"ל ז"ל שנ"ל שמלת כאחד שפי' רש"י ז"ל דלאו דוקא אלא כלומ' באותה שטה זה אחר זה) לא נחלקו אלא לדוכה בפני עצמה כשאר תבלין שבש"א מלח בפך ובעץ הפרור ע"י שנוי ולא כדרכה ולצל דהיינו דבר מיעט אבל לא לקדרה ובה"א לכל דבר נדוכת כדרכ' ואפי' לקדרה ורב יהודה אמר שמואל סבר כי האי תנא דהאי ברייתא דאמר שמואל כל הנדוכין נדוכין כדרכן ואפילו מלח ומסקנא דהלכתא דהטייה מיהא בעי מלת. וביד פ"ג דהלכות יו"ט סי' י"ב ובטור א"ח סי' תק"ד:
הבורר קטניות וכו': ביד שם סי' ט"ו ט"ז ותוס' שבת פ"ז דף ע"ד:
בורר אוכל ואוכל: ולאו היינו ברירה אבל אינו מותר לברור הפסולת. ותימה דבמסכת שבת קאמר מה דרכו של בורר נוטל האוכל ומניח הפסול' והכא משמע שאין ברירה בכך דקרי ליה שנוי וי"ל דהתם ה"פ נוטל האוכל עצמו ומניח הפסולת פי' יזרוק אותו ומ"מ פסולת מתוך האוכל הוי ברירה א"נ התם שהפסולת מרובה על האוכל ואז ודאי הוי אוכל מתוך הפסולת דרך ברירה אבל הכא מיירי שהאוכל מרובה על הפסולת דאז הוי פסולת מתוך האוכל דרך ברירה תוס' ז"ל: והגרסא בירוש' בורר אוכל אוכל בלי ויו: וכן הגיה ג"כ ה"ר יהוסף ז"ל:
בורר כדרכו: פי' אפי' ליטול הפסולת ולהניח האוכל:
ברור כדרכו בחיקו: ונלע"ד בחיקו ר"ל אפי' לשמור דאע"ג דלא הוי דומיא דקנון ותמחוי ונפה וכברה דהנהו ר"ל שעושה הברירה בהם וקצת הוכחה לזה מהא דתנן בפ"ד דמעשר ראשון המולל מלילות של חטים מנפה מיד ליד ואוכל ואם נפה ונתן לתוך חיקו חייב וכן מצאתי ג"כ שפי' בית יוסף בא"ח סי' שי"ט. וז"ל בקיצור וצריך לומר דהא כדאיתא והא כדאיתא דחיקו היינו שבורר ונותן לתוך חיקו ונפה וכברה וקנון ותמחוי היינו שעושה הברירה בהם ע"כ. ומלת חיקו י"מ חיקו שוליו כמו ומחיק הארץ ופי' הרמב"ם ז"ל וכשהפסולת מרובה על האוכל אין מחלוקת שבורר ונוטל את האוכל ע"כ וזה תלוי בפי' ברייתא דרשב"ג דבגמרא ועיין בהר"ן ז"ל: ור"ע ז"ל תפס פי' רש"י ז"ל:
בקנון: אית דלא גרסי ליה במתני' וגם בירוש' ליתיה. וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקו. ופי' רש"י במכלתין דף י"ב ובשבת פ' כלל גדול (שבת דף ע"ד) כלי עץ שעושין כעין צנור רחב מאחריו וקצר מלפניו ובעלי מטבע עושין אותו והבורר בו קטנית נותן קטנית במקום הרחב ומנענעו והקטנית מפני שהיא סגלגל מתגלגל ויורד דרך פיו הצר והפסולת נשאר בכלי:
אבל לא בטכלא ולא בנפה ולא בכברה: משום דמיחזי כבורר לימים מרובים. ובירוש' דפירקין ודפ' כלל גדול דשבת תני הבורר בי"ט סופג את המ' ופרכינן והא תנינן בורר כדרכו וכו' ומשני דר"ג היא מתני' דר"ג אומר אף מדיח ושולה ע"כ: ובטור א"ח סי' תק"י:
ובה"א וכו': ולא שרו ב"ה אלא לשלוח ע"י אדם אחד או שנים אבל שלשה בני אדם וכ"ש יותר אסור דאוושא מילתא. ורבינו אפרים ז"ל פי'. מפני שנראה האJד מוכר והשני לוקח והשלישי סרסור ע"כ. ובגמ' בעי רב אשי תלתא גברי ותלתא מיני מאי מי אזלינן בתר כל מין ומין ושרי כי היכי דיכול לשלוח איש אחד עם כל מין זה בלא זה השתא נמי שרי או דילמא השתא מיהא אוושא מילתא וקאי בתיקו וביד כולה מתניחין עד סוף הפרק פ"ה דהלכות יו"ט סי' ו' ז' ח':
ור"ש מתיר אף בתבואה: כך צ"ל: ירוש' תני משלחין חטים שהן מאכל עססיות פול שהוא מאכל טריות שעורים שהן מאכל בהמה לא כך תני בשם ר"ש לכל נפש אף נפשות בהמה בכלל אתיא דר"ש בשיט' ר' עקיבא רבו כמה דר' עקיבא אמר לכל נפש אף נפשות בהמה בכלל כן ר"ש אומר לכל נפש אף נפשות בהמה בכלל:
משלחין כלים: שבת פ' במה אשה (שבת דף ס') והרא"ש פ' האשה שהיא עושה דף פ':
ואע"פ שיש בהם כלאים: תוס' פ' בא לו (יומא דף ס"ט) ותוס' פרק שבועות בתרא דף כ':
אבל לא סנדל מסומר: לשון רש"י ז"ל שלפנינו סנדל של עץ מחופה עיר ומסמרים קבועים בו ע"כ: ובגמ' אמר אביי מדקתני אין משלחין אותו ש"מ מותר לטלטלו דאי ס"ד אסור לטלטלו השתא לטלטלו אסור משלחין מיבעיא ונ"מ דמתני' דלא כר"א בר"ש דאמר במסכת שבת פ' במה אשה אסור אפי' בטלטול:
ר' יהודה אומר אף לא במנעל לבן וכו': תוס' פ' הפרה דף נ"ט ודס"פ בן סורר ובגמ' תנייא ר' יהודה מתיר בשחור ואוסר בלבן מפני שצריך ביצת הגיר שהוא מין קרקע המשחיר ר' יוסי אוסר בשחור מפני שצריך לצחצתו ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתרי' באתריה דר' יהודה בשרא לתחת פי' לפנים הלכך אין צריך לצחצח באתריה דר' יוסי בשרא לעיל ודרך מקום בשר להיות בו מרטים מרטים וקליפות קליפות וצריך לצחצחו פי' להחליקו:
כל שנאותין בו: בחול וכו' לאתויי תפלין (הגהה מכאן הביא ראיה בספר תרומת הדשן סימן ע' דמותר גמור הוא לטלטל התפילין בשבת ויום טוב דאל"כ היאך משלחין אותם ע"כ): וכתב הר"ן ז"ל בפ' במה אשה דזה הכלל דקתני הכא אמנעל שאינו תפור קאי שאין נאותין בו בחול כמו שהוא בלי תפירה אבל סנדל המסומר אע"ג דנאותין בו בחול החמירו בו הואיל ובאתה תקלה על ידו עכ"ל ז"ל וכאן כתב מיהו סנדל המסומר לא דמאן דחזי אמר מדשרו רבנן לשלחו ש"מ מותר לטלטלו ע"כ: ואיתא להאי בבא פ' במה אשה בירושלמי ובטור א"ח סי' תקט"ז: