משנה ביצה א ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ביצה · פרק א · משנה ט | >>
בית שמאי אומרים, אין משלחין ביום טוב אלא מנות.
ובית הלל אומרים, משלחין בהמה חיה ועוף, בין חיין בין שחוטין.
משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות, אבל לא תבואה.
ורבי שמעון מתיר בתבואה.
משנה מנוקדת
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מְשַׁלְּחִין בְּיוֹם טוֹב – אֶלָּא מָנוֹת.
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְשַׁלְּחִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף – בֵּין חַיִּין בֵּין שְׁחוּטִין.
מְשַׁלְּחִין יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְקִטְנִיּוֹת, אֲבָל לֹא תְּבוּאָה.
- וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בַּתְּבוּאָה:
נוסח הרמב"ם
בית שמאי אומרין:
- אין משלחין ביום טוב - אלא מנות.
- בית הלל אומרין:
- משלחין - בהמה, חיה, ועוף,
- חיים, ושחוטים.
- משלחים - יינות, שמנים, וסלתות, וקטניות,
- אבל - לא תבואה.
- משלחין - בהמה, חיה, ועוף,
- רבי שמעון - מתיר, אף בתבואה.
פירוש הרמב"ם
הטעם שאוסרין בית שמאי, שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול.
וגם בית הלל לא התירו אלא לשלוח ביד אדם אחד או שנים, אבל לשלוח ביד שלשה או יותר ברבוי ויתן ביד כל אחד מהם הרי זה אסור, כדי שלא יעשה מלאכות של חול גמורות.
והתבואה אינה ראויה לאכילה לפי שהיא צריכה טחינה, והטחינה ביום טוב אסור.
ורבי שמעון אומר, שיכול לבשל אותן הזרעים ולאכלן.
ואין הלכה כרבי שמעון:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אין משלחין ביום טוב - דורון איש לרעהו:
אלא מנות - דבר מוכן שאינו עשוי להניחו למחר, כגון חתיכות בשר ודגים:
וב"ה אומרים כו' - ולא שרו ב"ה אלא לשלוח ע"י אדם אחד או שנים, אבל שלשה בני אדם או יותר נושאי מנחה אסור, דאוושא מלתא טובא ונראין כמוליכין למכור בשוק:
אבל לא תבואה - שאינה ראויה לאכילה, שהרי צריכה טחינה ואין טוחנין ביו"ט ל:
ור' שמעון מתיר בתבואה - שיכול לכתשה במכתשת קטנה לא ויבשלה מעשה קדרה. ואין הלכה כר"ש:
פירוש תוספות יום טוב
אבל לא תבואה. פירש הר"ב שהרי צריכה טחינה. ואין טוחנין ביו"ט. ומסיים רש"י והר"ן. שהיה לו לטחון מאתמול ולא תפיג טעמה. ע"כ. וקשיא לי א"כ לשתרי בהטייה מידי דהוה אשחיקת מלח דודאי שהוא תולדה דטוחן ככל שחיקת תבלין וסמנין שכתב הרמב"ם בפ"ח מהלכות שבת שהם תולדה דטוחן. ומיהו הר"ן ברפ"ג נתן טעם אחר. ואמר דלהכי אסרו חכמים טחינה לפי שהיא מלאכה הנעשית לימים הרבה. ושחיקת פלפלין אע"פ שהיא תולדתה אין אותה שחיקה נעשית באותו ענין שהיא נעשית לימים הרבה. שזו במדוך. וזו ברחיים. ואף פלפלין ברחיים שלהם [דמתניתין ח' פ"ב] אינה כדרך טחינת חטים לימים הרבה. ע"כ. וכתב הרא"ש דדמי לעובדא דחול. ועיין רפ"ג.
ורבי שמעון מתיר בתבואה. כתב הר"ב שיכול לכותשה וכו'. ות"ק אזיל בתר רובה. המגיד פ"ה מהל' יו"ט:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ל) (על הברטנורא) ומסיימי רש"י והר"ן שהוה לו לטחון מאתמול ולא תפיג טעמיה. וקשיא לי אם כן לישתרי בהטייה מידי דהוה אשחיקת מלח דודאי שהיא תולדה דטוחן ככל שחיקת תבלין וסממנים שחב תולדה דטוחן והר"נ בפ"ג נתן טעם אחר ואמר אסרו חכמים טחינה לפי שהוא מלאכה הנעשית לימים הרבה. ושחיקת פלפלין אע"פ שהיא תולדתה אין אותה שחיקה נעשית באותו ענין שהיא נעשית לימים הרבה שזו במדוך וזו ברחים ואף פלפלין ברחים שלהם אינה כדרך טחינת חטים לימים הרבה. וכתב הרא"ש דדמי לעובדא דחול:
(לא) (על הברטנורא) ות"ק אזיל בתר רובא. המגיד:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ובה"א וכו': ולא שרו ב"ה אלא לשלוח ע"י אדם אחד או שנים אבל שלשה בני אדם וכ"ש יותר אסור דאוושא מילתא. ורבינו אפרים ז"ל פי'. מפני שנראה האJד מוכר והשני לוקח והשלישי סרסור ע"כ. ובגמ' בעי רב אשי תלתא גברי ותלתא מיני מאי מי אזלינן בתר כל מין ומין ושרי כי היכי דיכול לשלוח איש אחד עם כל מין זה בלא זה השתא נמי שרי או דילמא השתא מיהא אוושא מילתא וקאי בתיקו וביד כולה מתניחין עד סוף הפרק פ"ה דהלכות יו"ט סי' ו' ז' ח':
ור"ש מתיר אף בתבואה: כך צ"ל: ירוש' תני משלחין חטים שהן מאכל עססיות פול שהוא מאכל טריות שעורים שהן מאכל בהמה לא כך תני בשם ר"ש לכל נפש אף נפשות בהמה בכלל אתיא דר"ש בשיט' ר' עקיבא רבו כמה דר' עקיבא אמר לכל נפש אף נפשות בהמה בכלל כן ר"ש אומר לכל נפש אף נפשות בהמה בכלל:
תפארת ישראל
יכין
בית שמאי אומרים אין משלחין ביום טוב: מתנות:
אלא מנות: ר"ל דבר מוכן לאכילה:
אבל לא תבואה: דמחוסר טחינה. ואע"ג דחזו לבשלן כך, רוב תבואה לאו לתבשיל קיימי:
ורבי שמעון מתיר בתבואה: מלת בתבואה מיותר. רק קמ"ל דלאו כל מיני תבואה מתיר, רק באותן שמזכיר בגמרא, חיטין שעורים עדשים מדחזו לתבשיל. וקיי"ל כת"ק. וכששולח מתנות לא ישלח ע"י ג' שלוחים ביחד דמחזי כמוליכן למכור בשוק (שו"ע או"ח, תקטו):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת