ביאור:שכחת ה'

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

שכחה היא אחד הדברים הפוגעים והמעליבים ביותר. כשאדם משקיע זמן ומאמץ בעזרה לרעהו, הוא למעשה נותן לו חלק מהחיים שלו, והוא מצפה שהחיים הללו ימשיכו להתקיים, לפחות בזיכרונו של רעהו; וכאשר רעהו שוכח אותו, זה כמעט כמו מוות - כל חלקי החיים שנתן כאילו נהרגו ונזרקו לפח.

כך, למשל, קונן איוב:

(איוב יט יד): "חדלו קרובי, ומידעי שכחוני"

לא רק בני אדם - אפילו ה' בכבודו ובעצמו לא רוצה שישכחו אותו.

האזהרות

בתורה ישנן אזהרות, שלא לשכוח את ה' ואת מעשיו:

(דברים ד כג): "השמרו לכם פן תשכחו את ברית ה' אלהיכם אשר כרת עמכם, ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך ה' אלהיך"
(דברים ו יב): "השמר לך פן תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים"
דברים ח יא: " "השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום" ... "ורם לבבך ושכחת את ידוד אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים" ... "והיה אם שכח תשכח את ידוד אלהיך והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם והשתחוית להם העדתי בכם היום כי אבד תאבדון" "
(דברים לב יח): "צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך"

התוכחות

גם בספרי הנביאים והכתובים ישנן תוכחות רבות לבני ישראל, או לאנשים פרטיים, על כך ששכחו את ה':

(שופטים ג ז): "ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ידוד וישכחו את ידוד אלהיהם ויעבדו את הבעלים ואת האשרות"
(שמואל א יב ט): "וישכחו את ידוד אלהיהם וימכר אתם ביד סיסרא שר צבא חצור וביד פלשתים וביד מלך מואב וילחמו בם"
(מלכים ב יז לח): "והברית אשר כרתי אתכם לא תשכחו ולא תיראו אלהים אחרים"
(ישעיהו יז י): "כי שכחת אלהי ישעך וצור מעזך לא זכרת על כן תטעי נטעי נעמנים וזמרת זר תזרענו"
(ירמיהו ב לב): "התשכח בתולה עדיה כלה קשריה ועמי שכחוני ימים אין מספר"
(ירמיהו ג כא): "קול על שפיים נשמע בכי תחנוני בני ישראל כי העוו את דרכם שכחו את ה' אלהיהם"
(ירמיהו יג כה): "זה גורלך מנת מדיך מאתי נאם ידוד אשר שכחת אותי ותבטחי בשקר"
(ירמיהו יח טו): "כי שכחני עמי לשוא יקטרו ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה"
(ירמיהו כג כז): "החשבים להשכיח את עמי שמי בחלומתם אשר יספרו איש לרעהו כאשר שכחו אבותם את שמי בבעל"
(יחזקאל כב יב): "שחד לקחו בך למען שפך דם נשך ותרבית לקחת ותבצעי רעיך בעשק ואתי שכחת נאם אדני ידוד"
(יחזקאל כג לה): "לכן כה אמר אדני ידוד יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם את שאי זמתך ואת תזנותיך"
(הושע ב טו): "ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר להם ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם ידוד"
(הושע ד ו): "נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני"
(הושע ח יד): "וישכח ישראל את עשהו ויבן היכלות ויהודה הרבה ערים בצרות ושלחתי אש בעריו ואכלה ארמנתיה"
(הושע יג ו): "כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני"
תהלים עח ז: " "וישימו באלהים כסלם ולא ישכחו מעללי אל ומצותיו ינצרו" ... "וישכחו עלילותיו ונפלאותיו אשר הראם" "
(תהלים קג ב): "ברכי נפשי את ידוד ואל תשכחי כל גמוליו"
תהלים קו יג: " "מהרו שכחו מעשיו לא חכו לעצתו" ... "שכחו אל מושיעם עשה גדלות במצרים" "
(משלי ב יז): "העזבת אלוף נעוריה, ואת ברית אלהיה שכחה"
(איוב ח יג): "כן ארחות כל שכחי אל, ותקות חנף תאבד"

העונש

העונש לשוכחים הוא מידה כנגד מידה:

(ירמיהו ל יד): "כל מאהביך שכחוך , אותך לא ידרשו; כי מכת אויב הכיתיך, מוסר אכזרי; על רב עונך, עצמו חטאתיך"- כל העמים שאהבו אותך ישכחו אותך; העלבון והצער יהיו כואבים עד אכזריות.

ה' גורם לאחרים לשכוח; האם ה' עצמו שוכח?

מצד אחד:

(איכה ה, כ): "למה לנצח תשכחנו, תעזבנו לארך ימים"? בני ישראל מרגישים שה' שכח אותם, אך הוא אומר אחרת -
(ישעיהו מט , יד-טו): "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' ’וַה' שְׁכֵחָנִי’. הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ? גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי ’לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ’!"

ומצד שני:

(הושע ד ו): "נדמו עמי מבלי הדעת; כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי, ותשכח תורת אלהיך - אשכח בניך גם אני"; אבל כאן אין הכוונה רק לכהנים, שה' "ישכח" לתת את כהונתם לבניהם, ולא לכלל עם ישראל (ראו חטאי ישראל - באשמת הכהנים )

כפיות טובה

מידת השכחה

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/jkx1

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-27.