המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
ופקדתי עליה: על פשעי עונם בגלות, אפקוד עליה הזמן שעבדה הבעלים ואאריך אותם בגלות לעונש שהניחו עבודתי ועבדו לאלהים אחרים, ואף על בני בניהם יהיה זה העונש אעפ"י שהם לא יעבדו עכו"ם בגלות כן הוא משפט ענשם, לפי שבני בניהם לא יהיו שלמים בעבודת האל ובמצותיו בגלות לפיכך יצטרף עון אבותם העובדים עכו"ם עם עונם, ואמר בתורה (ויקרא כו, מ): "והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי":
ותעד נזמה וחליתה: לפי שהמשילה לזונה אמר עליה מעשי הזונה שמתקשטת בתכשיטים נאים כדי שתראה יפה בעיני מאהביה:
וחליתה: מן וחלי כתם, ות"י ובחליטת אחד מתוקנים העדיים לכן תירגם יונתן ובתי הנפש והלחשים וקדשיא וחליטתא:
"ותעד" - ומה שקשטה עצמה בקשוטים והלכה אחר מאהביה ר"ל מה שעבדה והקטירה למערכת השמים ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה שמקשטת עצמה להתאהב על הנואפים
"ופקדתי עליה" - אזכיר עליה הימים אשר הקטירה לבעלים לשלם הגמול לפי רוב הימים
מצודת ציון
"ופקדתי" - מלשון זכרון
"ותעד" - מלשון עדי קשוט כמו ועדית עדי (יחזקאל כ"ג)
"ופקדתי" אמר שלבסוף ראה שכל התחבולות שעשה כדי שתכיר שהרעה הבא עליה הוא עונש השגחיי כ"ז לא הועיל מאומה, כי ראיתי שבעת "שפקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר להם" להעניש אותם עליהם, לא שבה עי"כ אלי, רק "ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה". היתה דומה כזונה אשר פשט בעלה מעליה את כל בגדיה ולקח את כל תכשיטיה כדי שלא תלך אחרי הזונים ולא נשאר לה רק נזם וחלי אחד, ותעד תכשיט הנזם והחלי שנשאר לה כדי ללכת אחרי מאהביה, כן גם בעת שהענישם ה' בימי הושע בן אלה ומלך אשור לקח כל אשר להם לא שבו אל ה' רק שלחו אל סוא מלך מצרים והתמידו בעבודת ע"א "ואותי שכחה". שעי"כ לא שבה עד ה' המכה אותה רק בקשה עזר מעמים וישועה מעבודת אלהי נכר:
ביאור המילות
"ופקדתי". הוא עבר בוא"ו החבור כמו ותעד, ותלך שהם פעלים עוברים, ודוגמתו ש"א (ג' י"ג) והגדתי לו כי שופט אני את ביתו, לפי פירושו שם:
(הושע ב טו): "ופקדתי עליה את ימי הבעלים אשר תקטיר להם, ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה, ואתי שכחה נאם ה'"
1. ע"פ הפשט, ותעד = לבשה את תכשיטיה, מהשורש עדה , שהוא השורש של המילה עדי = תכשיט (דומה לשורש ענד בלשון ימינו). לפי זה, הפסוק מתאר את האישה הנואפת החצופה במיוחד, העונדת על עצמה את התכשיטים שקיבלה במתנה מבעלה, והולכת אל מאהביה.
2. ואפשר לדרוש את פסוקנו על-פי הפסוק (משלי כה יב): "נזם זהב וחלי כתם, מוכיח חכם על אזן שמעת": נזם וחלי הם משל לאנשים המוכיחים ומנסים להחזיר את האדם למוטב. לפי זה אפשר לפרש את המילה ותעד על-פי המשמעות השניה של השורש עדה = הסיר: האומה הישראלית הסירה מעליה את כל הנביאים והחכמים שניסו להוכיח אותה על דרכיה, והלכה אחרי "מאהביה" האלילים.
