ביאור:נחמיה א
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
קיצור דרך: a35b01
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג (מהדורות נוספות של נחמיה א)
| נחמיה אבל על חורבן ירושלים. רמברנדט, 1630 |
א דִּבְרֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה:
וַיְהִי בְחֹדֶשׁ (כסלו) כִּסְלֵיו, שְׁנַת עֶשְׂרִים למלך ארתחששתא, וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה.
ב
וַיָּבֹא חֲנָנִי, אֶחָד מֵאַחַי, הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה, וָאֶשְׁאָלֵם עַל הַיְּהוּדִים שאלתי אותו לשלום היהודים שבא"י, הַפְּלֵיטָה השרידים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשֶּׁבִי כנראה מדובר על מלחמה שארעה בתקופת עזרא ובה נפלו בשבי רוב היהודים שבארץ ישראל למעט "פליטה" וְעַל יְרוּשָׁלָ͏ִם.
ג
וַיֹּאמְרוּ לִי: "הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה במדינת יהודה בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה הגויים מבזים אותם, וְחוֹמַת יְרוּשָׁלַ͏ִם מְפֹרָצֶת פרוצה, שבורה וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ נשרפו בָאֵשׁ".
ד
וַיְהִי כְּשָׁמְעִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָשַׁבְתִּי וָאֶבְכֶּה וָאֶתְאַבְּלָה יָמִים כמה ימים, וָאֱהִי צָם וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם.
ה
וָאֹמַר: "אָנָּא יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, שֹׁמֵר הַבְּרִית וָחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו.
ו
תְּהִי נָא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת מקשיבה וְעֵינֶיךָ פְתֻוּחוֹת לִשְׁמֹעַ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם כל יום יוֹמָם וָלַיְלָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, וּמִתְוַדֶּה עַל חַטֹּאות בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מודה ומבקש סליחה וכפרה על החטאים של בנ"י אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְ וַאֲנִי וּבֵית אָבִי חָטָאנוּ.
ז
חֲבֹל חָבַלְנוּ השחתנו לָךְ, וְלֹא שָׁמַרְנוּ אֶת הַמִּצְוֹת וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ.
ח
זְכָר נָא אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוִּיתָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדְּךָ לֵאמֹר ראה תחילת פרק ל בספר דברים, 'אַתֶּם תִּמְעָלוּ אם אתם תפשעו אֲנִי אָפִיץ אפזר אֶתְכֶם בָּעַמִּים.
ט
וְשַׁבְתֶּם אֵלַי וכאשר תשובו אלי וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, אִם יִהְיֶה נִדַּחֲכֶם בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם אֲקַבְּצֵם, (והבואתים) וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לְשַׁכֵּן אֶת שְׁמִי שָׁם אביא אותם לארץ ישראל וירושלים'.
י
וְהֵם עֲבָדֶיךָ וְעַמֶּךָ, אֲשֶׁר פָּדִיתָ הצלת (ממצרים ומגלות בבל) בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבְיָדְךָ הַחֲזָקָה.
יא
אָנָּא אֲדֹנָי, תְּהִי נָא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ הַחֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְהַצְלִיחָה נָּא לְעַבְדְּךָ הַיּוֹם, וּתְנֵהוּ לְרַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה מלך ארתחששתא שימלא את בקשתי", וַאֲנִי נחמיה מספר שהוא היה שר המשקים של המלך הָיִיתִי מַשְׁקֶה לַמֶּלֶךְ.
{פ}