ביאור:נחמיה ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

ראו הביאור במהדורה המעומדת


קיצור דרך: a35b09

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג       (מהדורות נוספות של נחמיה ט)


תענית, קריאה בתורה ותפילת וידוי

א וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה כ"ד בתשרי, יום אחרי איסרו חג סוכות נֶאֶסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה עֲלֵיהֶם. ב וַיִּבָּדְלוּ זֶרַע יִשְׂרָאֵל מִכֹּל בְּנֵי נֵכָר מנשים נכריות שנשאו ומילדיהם, וַיַּעַמְדוּ וַיִּתְוַדּוּ עַל חַטֹּאתֵיהֶם וַעֲו‍ֹנוֹת אֲבֹתֵיהֶם. ג וַיָּקוּמוּ עַל עָמְדָם עמדו במקומם (לכבוד התורה) וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם, וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַיהוָה אֱלֹהֵיהֶם. {פ}
ד וַיָּקָם עַל מַעֲלֵה הַלְוִיִּם מדרגות שהלויים היו עומדים עליהם לשיר בעזרת נשים יֵשׁוּעַ וּבָנִי קַדְמִיאֵל שְׁבַנְיָה בֻּנִּי שֵׁרֵבְיָה בָּנִי כְנָנִי, וַיִּזְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם. ה וַיֹּאמְרוּ הַלְוִיִּם יֵשׁוּעַ וְקַדְמִיאֵל בָּנִי חֲשַׁבְנְיָה שֵׁרֵבְיָה הוֹדִיָּה שְׁבַנְיָה פְתַחְיָה: "קוּמוּ בָּרֲכוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִן הָעוֹלָם עַד הָעוֹלָם, וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה. ו אַתָּה הוּא יְהוָה לְבַדֶּךָ, (את) אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ, הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם, וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים. ז אַתָּה הוּא יְהוָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים, וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם. ח וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ, וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית לָתֵת אֶת אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ, וַתָּקֶם אֶת דְּבָרֶיךָ כִּי צַדִּיק אָתָּה. ט וַתֵּרֶא אֶת עֳנִי אֲבֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם, וְאֶת זַעֲקָתָם שָׁמַעְתָּ עַל יַם סוּף. י וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְתִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו וּבְכָל עַם אַרְצוֹ, כִּי יָדַעְתָּ כִּי הֵזִידוּ הרשיעו עֲלֵיהֶם על עם ישראל, וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם פרסום כְּהַיּוֹם הַזֶּה כמו שידוע לנו היום הזה. יא וְהַיָּם בָּקַעְתָּ לִפְנֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה, וְאֶת רֹדְפֵיהֶם הִשְׁלַכְתָּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אֶבֶן בְּמַיִם עַזִּים. יב וּבְעַמּוּד עָנָן הִנְחִיתָם יוֹמָם, וּבְעַמּוּד אֵשׁ לַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ. יג וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר ודיברת עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם, וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וְתוֹרוֹת אֱמֶת, חֻקִּים וּמִצְו‍ֹת טוֹבִים. יד וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעַתָ לָהֶם, וּמִצְווֹת וְחֻקִּים וְתוֹרָה צִוִּיתָ לָהֶם בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ. טו וְלֶחֶם מִשָּׁמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִרְעָבָם להשביע אותם מרעבונם, וּמַיִם מִסֶּלַע הוֹצֵאתָ לָהֶם לִצְמָאָם, וַתֹּאמֶר לָהֶם לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתָ אֶת יָדְךָ הרמת את ידך בשבועה לָתֵת לָהֶם. טז וְהֵם וַאֲבֹתֵינוּ הֵזִידוּ, וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹתֶיךָ. יז וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ, וְלֹא זָכְרוּ נִפְלְאֹתֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּהֶם, וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם, וַיִּתְּנוּ רֹאשׁ לָשׁוּב לְעַבְדֻתָם להיות עבדים במצרים (במדבר יד) בְּמִרְיָם במרדם. וְאַתָּה אֱלוֹהַּ סְלִיחוֹת, חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב (וחסד) חֶסֶד וְלֹא עֲזַבְתָּם. יח אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ 'זֶה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֶלְךָ מִמִּצְרָיִם', וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת כעסים, בזיונות גְּדֹלוֹת. יט וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר, אֶת עַמּוּד הֶעָנָן לֹא סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם לְהַנְחֹתָם בְּהַדֶּרֶךְ, וְאֶת עַמּוּד הָאֵשׁ בְּלַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם וְאֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ. כ וְרוּחֲךָ אצלת מרוחך הַטּוֹבָה נָתַתָּ לְהַשְׂכִּילָם להחכימם בדברי התורה, וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם, וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְמָאָם. כא וְאַרְבָּעִים שָׁנָה כִּלְכַּלְתָּם בַּמִּדְבָּר לֹא חָסֵרוּ, שַׂלְמֹתֵיהֶם לֹא בָלוּ וְרַגְלֵיהֶם לֹא בָצֵקוּ. כב וַתִּתֵּן לָהֶם מַמְלָכוֹת וַעֲמָמִים סיחון ועוג (המוזכרים לקמן) בצד המזרחי של הירדן, תוספת על מה שהבטחת להם בצד המערבי של הירדן וַתַּחְלְקֵם לְפֵאָה הברחת את אותם עממים לקצוות הארץ, וַיִּירְשׁוּ אֶת אֶרֶץ סִיחוֹן וְאֶת אֶרֶץ מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן. כג וּבְנֵיהֶם של דור המדבר הִרְבִּיתָ כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם, וַתְּבִיאֵם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לַאֲבֹתֵיהֶם לָבוֹא לָרָשֶׁת. כד וַיָּבֹאוּ הַבָּנִים וַיִּירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ, וַתַּכְנַע לִפְנֵיהֶם אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִים וַתִּתְּנֵם בְּיָדָם, וְאֶת מַלְכֵיהֶם וְאֶת עַמְמֵי הָאָרֶץ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כִּרְצוֹנָם. כה וַיִּלְכְּדוּ עָרִים בְּצֻרוֹת וַאֲדָמָה שְׁמֵנָה, וַיִּירְשׁוּ בָּתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב, בֹּרוֹת חֲצוּבִים, כְּרָמִים וְזֵיתִים, וְעֵץ מַאֲכָל לָרֹב. וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ וַיַּשְׁמִינוּ וַיִּתְעַדְּנוּ התפנקו בְּטוּבְךָ הַגָּדוֹל. כו וַיַּמְרוּ וַיִּמְרְדוּ בָּךְ וַיַּשְׁלִכוּ אֶת תּוֹרָתְךָ אַחֲרֵי גַוָּם, וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרָגוּ אֲשֶׁר הֵעִידוּ בָם לַהֲשִׁיבָם אֵלֶיךָ, וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדוֹלֹת. כז וַתִּתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם וַיָּצֵרוּ לָהֶם, וּבְעֵת צָרָתָם יִצְעֲקוּ אֵלֶיךָ, וְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְׁמָע, וּכְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תִּתֵּן לָהֶם מוֹשִׁיעִים וְיוֹשִׁיעוּם מִיַּד צָרֵיהֶם. כח וּכְנוֹחַ לָהֶם יָשׁוּבוּ לַעֲשׂוֹת רַע לְפָנֶיךָ, וַתַּעַזְבֵם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וַיִּרְדּוּ בָהֶם, וַיָּשׁוּבוּ וַיִּזְעָקוּךָ, וְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְׁמַע וְתַצִּילֵם כְּרַחֲמֶיךָ רַבּוֹת עִתִּים. כט וַתָּעַד בָּהֶם לַהֲשִׁיבָם אֶל תּוֹרָתֶךָ, וְהֵמָּה הֵזִידוּ הרשיעו וְלֹא שָׁמְעוּ לְמִצְו‍ֹתֶיךָ, וּבְמִשְׁפָּטֶיךָ חָטְאוּ בָם, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אָדָם וְחָיָה בָהֶם, וַיִּתְּנוּ כָתֵף סוֹרֶרֶת כתף הפורקת מעליה את עולה וְעָרְפָּם הִקְשׁוּ וְלֹא שָׁמֵעוּ. ל וַתִּמְשֹׁךְ עֲלֵיהֶם הארכת את סבלנותך בשבילם שָׁנִים רַבּוֹת, וַתָּעַד בָּם בְּרוּחֲךָ בְּיַד נְבִיאֶיךָ וְלֹא הֶאֱזִינוּ, וַתִּתְּנֵם בְּיַד עַמֵּי הָאֲרָצֹת. לא וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲשִׂיתָם כָּלָה וְלֹא עֲזַבְתָּם, כִּי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה. לב וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שׁוֹמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד: אַל יִמְעַט לְפָנֶיךָ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתְנוּ לִמְלָכֵינוּ לְשָׂרֵינוּ וּלְכֹהֲנֵינוּ וְלִנְבִיאֵנוּ וְלַאֲבֹתֵינוּ וּלְכָל עַמֶּךָ, מִימֵי מַלְכֵי אַשּׁוּר עַד הַיּוֹם הַזֶּה. לג וְאַתָּה צַדִּיק אכן צדקת בכך שנתת לנו את כל העונשים עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ, כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ. לד וְאֶת ובאשר ל- מְלָכֵינוּ שָׂרֵינוּ כֹּהֲנֵינוּ וַאֲבֹתֵינוּ לֹא הם לא עָשׂוּ תּוֹרָתֶךָ, וְלֹא הִקְשִׁיבוּ אֶל מִצְו‍ֹתֶיךָ וּלְעֵדְו‍ֹתֶיךָ אֲשֶׁר הַעִידֹתָ בָּהֶם. לה וְהֵם בְּמַלְכוּתָם בתקופה הטובה של ממלכות ישראל ויהודה וּבְטוּבְךָ הָרָב אֲשֶׁר נָתַתָּ לָהֶם, וּבְאֶרֶץ הָרְחָבָה וְהַשְּׁמֵנָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לִפְנֵיהֶם לֹא עֲבָדוּךָ, וְלֹא שָׁבוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם הָרָעִים. לו הִנֵּה ולכן הנה אֲנַחְנוּ הַיּוֹם עֲבָדִים, וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ לֶאֱכֹל אֶת פִּרְיָהּ וְאֶת טוּבָהּ, הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֲבָדִים עָלֶיהָ. לז וּתְבוּאָתָהּ מַרְבָּה ארץ ישראל נותנת תנובה מרובה, אך היא ניתנת כמס לַמְּלָכִים אֲשֶׁר נָתַתָּה עָלֵינוּ בְּחַטֹּאותֵינוּ, וְעַל גְּוִיֹּתֵינוּ גופנו מֹשְׁלִים וּבִבְהֶמְתֵּנוּ כִּרְצוֹנָם, וּבְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ". {פ}