ביאור:מדרש תנאים לדברים/יט
פרק יט[עריכה]
פסוק א[עריכה]
השוו לעיל יח ח. |
"כי יכרית ה' אלהיך את הגוים", הרי משה מזהיר את ישראל שלא לעשות כמעשה הגוים שהן באין לירש את ארצם
בשכר שהן מקבלין עליהן שלא לעשות כמעשיהם - הן באין לירש את ארצם
"אשר ה' אלהיך נותן לך" – בזכותך, "וירשתם", במה? "וישבת בעריהם ובבתיהם" - בחזקה
לפי דרכינו למדנו שהקרקעות נקנין בחזקה; לפי דרכינו למדנו שרגלי ארץ ישראל מטהרות ארץ העמים!
התורה מתירה לישראל לשבת בארצות שכבשו מן הגויים, לבנות בתים חדשים שם (ראו ספרי קעט.) ואף לשבת בעריהם ובבתיהם – למרות שלפניהם גרו שם עובדי ע"ז. לכן יש צורך הן בפסוק שלנו, הן בפסוק מפרק יב. |
"וישבת בעריהם ובבתיהם", אין לי אלא ערים ובתים שמצאו וישבו; מנין אם רצו לכבש ולישב יכבישו?
תלמוד לומר (דברים יב, כט) "וישבת בארצם" - מכל מקום!
אני אקרא "וישבת בארצם", אחד ערים ואחד בתים במשמע!
ומה תלמוד לומר "וישבת בעריהם ובבתיהם"? שלא ליתן פתחון פה לישראל
לומר ארצות, שלא נתלכלכו בעבודה זרה, יהו מותרות; אבל ערים ובתים, שנתלכלכו בעבודה זרה יהו אסורות!
תלמוד לומר "וישבת בעריהם ובבתיהם", עד שיאמרו שני כתובים, ואם לאו - לא שמענו!
פסוק ב[עריכה]
"שלש ערים תבדיל לך" למה נאמר? לפי שהוא אומר (דברים ד, מא) "אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן"
אין לי אלא שהפריש משה בעבר הירדן. ומנין שצוה משה את יהושע שיפריש כנגדן בארץ ישראל?
תלמוד לומר "שלש ערים תבדיל לך" תבדיל לך - ולא לאחרים! לגויים בתוך ארצך - ולא בספר!
פסוק ג[עריכה]
"תכין לך הדרך", ר' אליעזר בן יעקב אומר: "מקלט" "מקלט" כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם
"ושלשת את גבול ארצך" - שיהו משולשות
שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם, ומחברון לשכם כמשכם לקדש, ומשכם לקדש כמקדש לצפון.
"אשר ינחילך ה' אלהיך" - לרבות עבר הירדן; "והיה לנוס שמה כל רצח" שומע אני כל רצח במשמע גם רוצח במזיד
תלמוד לומר (במדבר לה, יא) "מכה נפש בשגגה".
אי 'מכה נפש' שומע אני אף מכה רוצח גואל דם שהרג את הרוצח במשמע! תלמוד לומר 'מכה נפש'
אי מכה נפש, שומע אני אף מכה אביו שחייב מיתה במשמע? תלמוד לומר "והיה לנוס שמה כל רצח"
לא אמרתי אלא "רצח מכה נפש", [יצא] מכה נפש רצח, יצא המכה אביו ואמו - שאינו גולה!
פסוק ד[עריכה]
"וזה דבר הרצח". מניין אתה אומר, רצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו - יאמר להן רצח אני
אמרו לו 'אף על פי כן' - יקבל מהן, שנאמר "וזה דבר הרצח אשר ינוס שמה".
מה תלמוד לומר שמה שמה שלשה פעמים? שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו!
"אשר יכה את רעהו" - פרט לגוי. "בבלי דעת" - פרט למתכוין!
דבר אחר: "בבלי דעת" - להוציא את השוטה
"והוא לא שנא לו מתמול שלשום" פרט לשונא, שאינו גולה מפני שהוא קרוב למזיד
ואיזה הוא "שונא"? - כל שלא דבר עמו שלשה ימים מפני האיבה.
פסוק ה[עריכה]
הרשות לנהרג להכנס היא שמחייבת את הזורק להזהר. אבא שאול לומד מאיזכור חטיבת העצים שלא מדובר במעשה מצווה; וראו ספרי קפב-קפג. |
"ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים", מיכן אמרו הזורק את האבן לחצרו והרג
אם יש שם רשות לניזק להכנס לשם – גולה, ואם לאו - אינו גולה
שנאמר "ואשר יבא את רעהו ביער", מה יער, רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם - אף כל, רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם
יצאת חצר בעל הבית, שאין רשות לניזק לכנס לשם!
אבא שאול אומר: מה חטבת עצים רשות - אף כל שהוא רשות; יצא האב המכה בנו, והרב הרודה את תלמידו ושלוח בית דין!
"ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ ונשל הברזל", נשמט הברזל מקתו...
"ומצא את רעהו ומת" - פרט לממציא את עצמו
מיכן אמר ר' אליעזר בן יעקב: הזורק את האבן, ואחר שיצאת מידו הוציא הלה את ראשו וקיבלה - הרי זה פטור!
דבר אחר: "ומצא את רעהו" - אין מציאה אלא בעדים!
"הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי", שלא יהיה גולה מעיר אל עיר! ומה תלמוד לומר "וחי"? עשה לו שיחיה
מגיד שאין מושיבין עיירות אלו אלא במקום שווקים ובמקום מים.
פסוק ו[עריכה]
שלושה פעלים בהכנת ערי המקלט כנגד שלושה פעלים המתיחסים לגואל הדם. |
מפני מה טעמו של דבר? מגיד: "פן ירדף גאל הדם"
"תכין לך" (פס' ג) למה נאמר? לפי שהוא אומר "פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח"
"ושלשת את גבול ארצך" (פס' ג) למה נאמר? לפי שהוא אומר "כי יחם לבבו"
"והיה לנוס שמה כל רצח" (פס' ג) למה נאמר? לפי שהוא אומר "והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש"!
"ולו אין משפט מות כי לא שנא הוא לו מתמול שלשום", מיכן היה ר' ישמעאל אומר
כל שלא דבר עם חברו שלשה ימים משום איבה - הרי זה שופך דמים!
פסוק ז[עריכה]
הפסוק נצרך להזהיר בית דין שאם רבו ישראל -וממילא רבו מקרי הרצח בשוגג – יש להוסיף עוד שלוש ערי מקלט. |
"על כן אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך" למה נאמר? והלא כבר נאמר "שלש ערים תבדיל לך"!
ומה תלמוד לומר "על כן אנכי מצוך לאמור שלש ערים" וכו'?
מנין אתה אומר שאם רבו ישראל (שומע אני) יוסיפו עליהן עוד ערי מקלט? תלמוד לומר "על כן אנכי מצוך" כו'!
דבר אחר: "על כן אנכי מצוך לאמר" - להזהיר בית דין על כך!
פסוק ח[עריכה]
"ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך" למה נאמר? לפי שהוא אומר (דברים ז, א) "ונשל גוים רבים מפניך" אין לי אלא אלו בלבד
מנין אם רצו לכבש ולישב – יכבישו? תלמוד לומר "ואם ירחיב ה' אלהיך" כו':
פסוק ט[עריכה]
"לעתיד לבוא" – המכונה גם עולם הבא – יבוא אחרי ימות המשיח, שיהיו בעולם הזה. בעולם הבא לא יחולו מצוות התורה, ממילא לא יהיה צורך בערי מקלט; אבל בימות המשיח תתקיים ברית בין הבתרים במלואה, וישראל ישתלטו גם על שלושת העמים שנזכרו רק שם – בסך הכל עשרה עמים, ויפרישו בארצותיהם עוד שלוש ערי מקלט; וראו לעיל פס' ז. והשוו ספרי קפה, שם לא הבחינו בין סוגי העתיד השונים. |
"ויספת לך עוד שלש ערים" - לימות המשיח הכתוב מדבר
אתה אומר לימות המשיח הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא לעתיד לבוא?
תלמוד לומר "כי תשמור את כל המצוה הזאת לעשותה" אמרת, וכי יש מצות נוהגות לעתיד לבוא?
הא מה תלמוד לומר "ויספת לך עוד שלש ערים"? לימות המשיח הכתוב מדבר, ונמצאו תשע ערים.
והיכן מוסיפין אותן? בערי הקיני והקניזי והקדמוני, שנכרת לאברהם אבינו עליהן ברית - ועדין לא נכבשו
"על השלש האלו" מה אלו, מכוונות זו לזו, ולא רחוקות זו מזו, וקולטות מזו לזו - אף אלו כיוצא בהן
מה אלו, משולשות, ואין בהן לא אבנים ולא בית זבל ולא בית צורה - אף אלו כיוצא בהן
מיכן אמרו ערי מקלט - אין בהן לא מעלות ולא ירידות ולא פרדסיות ולא מאלכיות
שנאמר "וחי", שאין תלמוד לומר וחי, אלא מגיד שלא היה שם אלא בית שווקים למחיה!
פסוק י[עריכה]
האחריות לתקינות ערי המקלט והדרכים אליהן מוטלת על בית הדין, וראו לעיל פס' ג. |
מפני מה טעמו של דבר? מגיד "ולא ישפך דם נקי", מגיד הכתוב שאם לא כיונתה את הדרכים ולא התקנת את האיסטראטיות
מעלה אני עליך, שכל הדמים שנשפכו - כאלו את שפכתם! לכך נאמר "ולא ישפך דם נקי"!
פסוק יא[עריכה]
ראו ספרי קפו-קפז, שעבירה גוררת עבירה. הדרשה על "והכהו נפש" היא מהתלמוד, סנהדרין עט א – והיא עוסקת ברוצח שלא התכוון לקרבן מסויים אלא לפגוע סטטיסטית בקבוצת אנשים, ופוטרת אותו מגלות. |
"וכי יהיה איש שנא לרעהו" - הא למדת שהשנאה גורמת לשפיכות דמים!
"וארב לו" - עד שיהא מתכוין לו. "וקם עליו והכהו נפש", ר' נתן אומר: הרי זה בא לפטור את הזורק מן הגג [אבן לגו] לתוך (חבורת אנשים).
הא כיצד? היו לפניו עשרה בני אדם, אמר 'את אחד מכם אני מכה', וזרק והכה; שומע אני יהא חייב?
תלמוד לומר "והכהו נפש"; מגיד שאינו חייב עד שיאמר "את איש פלוני אני מכה"
"ונס אל אחת הערים האל" סבור שעיר מקלט קולטתו!
פסוק יב[עריכה]
"ושלחו זקני עירו" מיכן אמרו: אם הרג נפש בשגגה או מזיד היה מקדים והולך לו לעיר מקלט
ובית דין שולחין ומביאין אותו משם. אם מזיד, ויש עליו עדים - ממיתין אותו
שנאמר "ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם".
ואם לאו – פטור, שנאמר (במדבר לה, כה) "והצילו העדה את הרצח"
ואם שוגג – גולה, שנאמר והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו" (שם)
"ונתנו אתו ביד גאל הדם ומת" - מצוה "ביד גאל הדם"!
וכל הראוי לירושה הוא גאל הדם. אין לו גאל הדם, או שלא רצה, או שלא היה יכול - בית דין ממיתין אותו!
פסוק יג[עריכה]
ראו ספרי קפו-קפז. אבא חנון טוען שמראית העין היא שאכן אין טעם להרוג את הרוצח לאחר שרצח, ולכן אמרה התורה במיוחד "לא תחוס עינך". |
"לא תחוס עינך עליו" הרי זו אזהרה שלא לחוס על הורג נפש
שלא יאמרו 'כבר נהרג זה, ומה יש תעלה תועלת בהריגת האחר?' ונמצאו מתרשלין בהריגתו - אלא ממיתין אותו!
אבא חנון בשם ר' אליעזר אומר: כל מקום שהכתוב עונש עונש שלא כראוי, הוא אומר "לא תחוס עינך"
"ובערת דם הנקי מישראל וטוב לך" - כשאת מבער שופכי דמים מן הארץ את גורם לטובה לבוא לעולם!
פסוק יד[עריכה]
ראו ספרי קפח. כאן גם התחומים שקבעו הכנענים מחייבים, ולא רק מה שקבע יהושע בן נון. |
"לא תסיג גבול רעך", והלא כבר נאמר (ויקרא יט, יג) "לא תגזול", ומה תלמוד לומר "לא תסיג"?
מלמד שכל העוקר תחומו של חבירו עובר בשני לאוין. יכול אף בחוצה לארץ? תלמוד לומר "בנחלתך אשר תנחל"
בארץ ישראל עובר בשני לאוין, בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום לאו אחד בלבד!
"אשר גבלו ראשונים" במה שתיחם יהושע בן נון הכתוב מדבר
אתה אומר במה שתיחם יהושע בן נון הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא במה שתיחמו כנעניים?
וכשהוא אומר "בנחלתך אשר תנחל" - הרי מה שתיחמו כנעניים אמור!
הא מה תלמוד לומר "אשר גבלו ראשונים"? במה שתיחם יהושע בן נון הכתוב מדבר!
מנין למוכר קבר אבותיו, שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר "לא תסיג גבול רעך"
יכול אפילו לא נקבר בו אדם מעולם? תלמוד לומר "בנחלתך אשר תנחל"
הא אם נקבר בו אפלו נפל אחד ברשות עובר בלא תעשה!
דבר אחר: "לא תסיג גבול רעך" - במשנה בין קבר מלך לקבר נביא הכתוב מדבר!
ר' עקיבא מתאר גם אלמנה הרה או מניקה כ"שדה יתומים", שאין להסיג את גבולם, ולכן אסור לשאת אותה עד שילדיה יגמלו, וראו תוספתא נידה ב ה. |
ר' עקיבה אומר: בנושא מעוברת חבירו ומניקת חבירו הכתוב מדבר
שנאמר (משלי כג, י) "אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבא" מפני מה? "כי גואלם חזק ה'"!
דבר אחר: במשנה בין דברי ר' מאיר לדברי ר' יהודה, בין דברי ר' יהודה לדברי ר' יוסי, בין דברי ר' יוסי לדברי ר' שמעון הכתוב מדבר!
פסוק טו[עריכה]
למרות שלפי הפשט בפס' טז מדובר בעד יחיד, כאן קובעת הדרשה שמדובר בזוג עדים. להרחבת האיסור לקבל עדות של עד אחד ראו גם ספרי קפח. לכלל שכל עדות היא בשני עדים יש יוצאים מהכלל: עדות שאדם מת כדי שיוכלו להשיא את אשתו, וכן עדות המכוונת לחייב את הנתבע שבועה. |
"לא יקום עד אחד באיש" למה נאמר? לפי שהוא אומר "כי יקום עד חמס באיש" - בשני עדים הכתוב מדבר
אתה אומר בשני עדים הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בעד אחד? תלמוד לומר "לא יקום עד אחד באיש"!
ממשמע שנאמר "לא יקום עד", איני יודע שהוא אחד? ומה תלמוד לומר "אחד"?
אלא זה בנין אב: כל מקום שנאמר "עד" - הרי כאן שנים, עד שיפרוט לך הכתוב "אחד"!
"לא יקום עד אחד באיש", אין לי אלא לדיני נפשות. לדיני ממונות מנין? תלמוד לומר "לכל עון"!
לקרבנות מנין? תלמוד לומר "ולכל חטאת". למכות מנין? תלמוד לומר "בכל חטא אשר יחטא".
להעלות לכהונה ולהוריד מן הכהונה מנין? תלמוד לומר "לכל עון ולכל חטאת"
"לכל עון ולכל חטאת" אינו קם, קם הוא באשה לזכות! מיכן אמר ר' עקיבה (יבמות טז ז) משיאין את האשה על פי עד אחד!
"לכל עון ולכל חטאת" אינו קם, קם הוא לשבועה!
השוו דרשה בעניין זה בספרי שם. כאן אין עוסקים במודה במקצת הטענה, שנזקק לשבועה לפי דברי פיו - אלא במי שכופר בכל חוב כספי, שאין הטענה שלו מחייבת אותו בשבועה, כשם שאין דברי פיו מחייבים אותו במוות. לעומת זאת עד אחד מחייב את הנדון בשבועה אבל לא בתשלומים או במוות. |
והדין נותן: מה אם פיו, שהוא זקוק לו לתשלומין, אינו זוקקו לשבועה
עד אחד, שאינו זוקקו לתשלומין - דין הוא שיזקקנו לשבועה!
לא: אם אמרת בפיו, שאינו מצטרף עם אחר לחייבו מיתה - לפי כך אינו זוקקו לשבועה
תאמר בעד אחד, שהוא מצטרף עם אחר לחייבו מיתה - לפי כך יזקקנו לשבועה!
ויזקקנו לתשלומין! והדין נותן: מה אם פיו, שאינו זוקקו לשבועה - הרי הוא זוקקו לתשלומין
עד אחד, שהוא זוקקו לשבועה - דין הוא שיזקקנו לתשלומין! תלמוד לומר "לכל עון ולכל חטאת"
"לכל עון ולכל חטאת" אינו קם, קם הוא לשבועה!
ראו מכות א ז. |
"על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים", אם מתקיימת עדות בשנים, למה פירט הכתוב שלשה?
אלא להקיש שלשה לשנים: מה שלשה מזימין את השנים - אף שנים מזימין את השלשה
מנין אפלו מאה? תלמוד לומר "עדים"!
ר' שמעון אומר: מה שנים, אין נהרגין עד שיהו שניהם זוממין - אף השלשה, אינן נהרגין עד שיהו שלשתן זוממין.
ומנין שאפילו מאה? תלמוד לומר "עדים"; והוא שהעידו כל אחד בתוך כדי דבורו של חברו
"על פי שנים" - מפיהם ולא מפי כתבם!
"יקום דבר" כלל הכתוב עידי ממונות עם עידי נפשות
ומדברי סופרים שחותכין דיני ממונות בעדות ובשטר, כדי שלא תנעול דלת בפני לווין!
פסוק טז[עריכה]
"כי יקום עד חמס באיש" - אין חמס אלא גזלן
"לענות בו סרה" - אין סרה אלא עבירה, שנאמר (ירמיה כח, טז) "השנה אתה מת כי סרה דברת על ה'"
פסוק יז[עריכה]
העדים חייבים להיות נוכחים במשפט. גזירה שווה 'שני עדים'-'שני אנשים'. דרשת "דבר אחר" נשארת בפשט, שמדובר כאן בשני בעלי הדין, ומנגידה את בעלי הדין, העומדים - לשופטים, הנשארים לשבת. השורש ע.מ.ד. מסמן הן "נוכחות" הן "עמידה בדין" הן "עמידה על הרגליים"; וראו ספרי קצ. |
"ועמדו שני האנשים" בעדים הכתוב מדבר. אתה אומר בעדים, או אינו אלא בבעלי דינין?
כשהוא אומר "אשר להם הריב" - הרי בעלי דינין אמורין! הא מה אני מקיים "ועמדו שני האנשים"? בעדים הכתוב מדבר
ואם נפשך לומר, נאמר כאן "שני" ונאמר להלן "שני"; מה להלן בעדים - אף כאן בעדים
דבר אחר "ועמדו שני האנשים" - הדיינין יושבין ובעלי דינין עומדין
אתה אומר הדיינין יושבין ובעלי דינין עומדין, או אלו ואלו עומדין? תלמוד לומר "ועמדו שני האנשים", מכלל קימה את למד לישיבה!
אין מתחילים לשמוע את עמדות הצדדים אם אחד מהם נעדר. האיסור מופנה הן לבעלי הדין הן לדיינים, וראו גם מכילתא כספא כ לפס' כג א. |
דבר אחר: "ועמדו", שנאמר "האנשים"; הרי זו אזהרה לבעלי דין, שלא ישמיע דבריו לדיין עד שיהא בעל דינו עמו
דבר אחר: זו אזהרה לדיין שלא ישמע מפי בעל דין עד שיהא בעל דינו עמו!
"אשר להם הריב" - יבוא בעל השור ויעמוד על שורו!
"לפני ה'" - הרי זו אזהרה לדיין, שיאמר להם: מה אתם סבורין, לפני בשר ודם אתם עומדין?
אין אתם עומדין אלא לפני מי שאמר והיה העולם! כשהיה דין בא לפני ר' עקיבה היה אומר להם
מה אתם סבורין, לפני עקיבה בן יוסף אתם עומדין? אין אתם עומדין אלא לפני מי שאמר והיה העולם!
וכן יהושפט אומר לדיינים שהושיב בערי יהודה
(דברי הימים ב יט, ו) "ויאמר לשפטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה'"
"לפני הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם" שאם היה קרוב ונתרחק – כשר, שנאמר "בימים ההם"
דבר אחר: "לפני הכהנים והשופטים אשר יהיו בימים ההם"
מיכן אמרו דן את הדין זיכה את הזכאי צ"ל החייב וחייב את החייב הזכאי טימא את הטהור טיהר את הטמא
מה שעשה – עשוי, וישלם מביתו! ואם היה מומחה של בית דין - פטור מלשלם!
פסוק יח[עריכה]
"ודרשו השפטים היטב" היטב היטב - לגזרה שוה: מה כאן, שבע חקירות - אף להלן, שבע חקירות
מה כאן, שבע בדיקות - אף להלן, שבע בדיקות! מה להלן, בשני עדים הכתוב מדבר - אף כאן, בשני עדים הכתוב מדבר!
"והנה עד שקר העד" מיכן אמרו אין העדים נעשין זוממין עד שיזימו את עצמן.
כאיזה צד? אמרו 'מעידין אנו את איש פלוני שהרג את הנפש'
אמרו להן 'היאך אתם מעידין שהרי הנהרג הזה או ההורג הזה עמנו היה אותו היום במקום פלוני' - אין אלו זוממין
אבל אמרו להן 'היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני - הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהם!
"והנה עד שקר העד" מיכן אמרו אין העדים נעשין זוממין עד שיהיו שנים, ולעולם אינן נהרגין עד שיהיו שנים
ולעולם אין עדותן מתקיימת עד שיהיו שנים, ולעולם אינן נהרגין עד שתיחקר עדותן בבית דין!
אמר יהודה בן טבאי: אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם, להוציא מליבם של צדוקים
שהיו אומרים 'אין עדים זוממין נהרגין עד שיהרג הנידון'!
אמר לו שמעון בן שטח: אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי!
שהרי אמרו חכמים אין עדים זוממין נהרגין עד שיוזמו שניהן, ואין לוקין עד שיוזמו שניהם, ואין משלמין ממון עד שיוזמו שניהם!
מיד קיבל עליו יהודה בן טבאי שאין מורה הלכה אלא לפני שמעון בן שטח
אמרו כל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע
וכסבורין העם שקולו של הרוג הוא, אמר להן קולי שלי הוא! תדעו שהרי למחר מת כאשר אמות - ואין קולו נשמע!
פסוק יט[עריכה]
לעניין בן גרושה וחלוצה ראו מכות א א. לעניין הימכרות לעבד עברי ראו תוספתא מכות א א. הגלות והכופר הם תחליפים לעונשי מוות ואינם מושתים על העדים הזוממים. |
"ועשיתם לו כאשר זמם", אם מכות – מכות, ואם מיתה – מיתה, ואם ממון – ממון
חוץ מארבעה דברים: שאין נעשין בן גרושה ובן חלוצה, ואין גולין לערי מקלט, ואין משלמין את הכופר, ואין נמכרין בעבד עברי
"ועשיתם לו כאשר זמם" משלשין בממון ואין משלשין במכות. כיצד?
העידוהו שהוא חייב לחברו מאתים זוז ונמצאו זוממין - משלשין ביניהן
העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין - כל אחד ואחד לוקה ארבעים!
"כאשר זמם לעשות לאחיו" - אין העדים זוממין עד שיגמר הדין
שהרי הצדוקים אומרים עד שיהרג, שנאמר (שמות כא כג) "ונתת נפש תחת נפש"!
אמרו להן חכמים: והלא כבר נאמר "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו" - והרי אחיו קיים!
אם כן, למה נאמר "נפש תחת נפש"? יכול משעה שקיבלו עדותם יהרגו? תלמוד לומר "נפש תחת נפש". הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין!
לדברי ר' יוסי הגלילי על זוממי בת כהן ובועלה – ראו ספרי קצ. |
"לעשות לאחיו" ר' יוסי הגלילי אומר: מה תלמוד לומר "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו"?
לפי שמצינו בכל עונשין שבתורה, שוין מיתת האיש למיתת האשה, וזוממיהן כיוצא בהן
אבל בת כהן ובועלה - לא השוה מיתת איש למיתת אשה, אלא מיתת איש בחנק ומיתת אשה בשרפה!
אבל זוממין - לא שמענו מה יעשה להן? תלמוד לומר "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו", כמיתת אחיו מיתתו, ולא כמיתת אחותו!
"ובערת הרע" - בערה בכל מיתה! "מקרבך" - אין את מצווה לצאת אחריו לחוץ לארץ!
עונש שמענו, אזהרה לא שמענו! תלמוד לומר (שמות כ, יג) "לא תענה ברעך עד שקר"!
פסוק כ[עריכה]
"והנשארים ישמעו ויראו" מיכן אמרו מזמימיהם ומזמימי מזמימיהם - הרי אלו נהרגין!
ר' יהודה אומר כת הראשונה נהרגת והשניה פטורה שאין זו אלא אסטסיס!
"והנשארים ישמעו ויראו" - מלמד שצריכין הכרזה!
"ולא יוסיפו לעשות כדבר הרע הזה בקרבך" - באחד מבתי דינין.
פסוק כא[עריכה]
האיסור לרחם על האלימים בחברה חל על דיני עונשין לרוצח ("נפש בנפש") ועל דיני קנסות, כגון החובל ("עין בעין" וכו') והמבייש את חברו – כדין "וקצות את כפה" בדברים כה יב. וראו ספרי קצ. וראו שם, שמייחסים את הדין שבעלי מום אינם יוצאים למלחמה לר' יוסי הגלילי, וראו גם ירושלמי תענית ד ה, שבר כוכבא גייס חיילים מקוטעי אצבע. |
"ולא תחוס עיניך נפש בנפש עין בעין" - הרי זו אזהרה שלא לחוס על הורג חבירו או חובל בו
אין לי אלא דיני קנסות, דיני עונשין מנין? תלמוד לומר "ולא תחוס עיניך"!
ומנין שהמבייש משלם ממון? נאמר כאן "ולא תחוס עינך"
ונאמר להלן (דברים כה, יב) "לא תחוס עינך"; מה להלן, ממון - אף כאן, ממון!
"ולא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין - כי תצא למלחמה" מיכן היה ר' עקיבה אומר: אין בעלי מומין יוצאין למלחמה!