ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פסחים/פרק שמיני

ירושלמי פסחים, פרק ח, הלכה א

מתני’: ^ח_אהאשה בזמן שהיא בבית בעלה. שחט עליה בעלה, תאכל משל בעלה. הלכה רגל הראשון לעשות בבית אביה. שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה, תאכל ממקום שהיא רוצה. יתום ששחטו עליו אפיטרופין, יאכל ממקום שהוא רוצה. ^ח_בעבד של שני שותפין, לא יאכל משל שניהם. ^ח_גחציו עבד וחציו בן חורין, לא יאכל משל רבו:

גמ’: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ^ח_דארבעה מחוסרי כפרה, מפרישין עליהן שלא מדעתן. ואילו הן. הזב והזבה והמצורע והיולדת. ^ח_השכיוון שאדם מפריש על בנו הקטן והוא נתון בעריסה אף שאין בו דעת. אף בסוטה יכול להביא שלא מדעתה. ניחא זב וזבה ומצורע שייך אף בקטן ואמרינן מתוך שיכול להביא כשהם קטים יכול להביא גם כשהם גדולים. אבל יולדת. ויש קטנה יולדת? לא כן אמר רבי רדיפה , אמר רבי יונה רבי יונה° בשם רב הונה רב הונא°. עיברה וילדה עד שלא הביאה שתי שערות, היא ובנה מתים. משהביאה שתי שערות, היא ובנה חיים. מאי כדון _{מהיכן נלמד שאדם מפריש על חברו אפילו שלא מדעתו?} אלא, ^ח_ושכן אדם מפריש על בתו חרשת. מכיון שהשיאה לו כבר יצאה מרשות אביה? _{ולמה שאביה יביא עליה קרבן יולדת.} אלא שכן אדם מפריש על אשתו חרשת. שאני כאן בסוטה. לומר שמדובר בקטנה אין את יכול. דרבי זעירא רבי זעירא° ורבי יסא רבי אסי° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. קטנה שזינתה ^ח_זאין לה רצון להיאסר על בעלה ואפילו אם זינתה ברצון מותרת לבעלה ואין לה דין סוטה. ואף לומר שמדובר בחרשת אין את יכול. ^ח_חשאין משקין את החרשת דכתיב (במדבר נשא ה כב) ואמרה האשה אמן אמן. אמר רבי אבין רבי אבין° אין אפשרות ללמוד ממה שאדם יכול להביא קרבן על בני משפחתו שלא מדעתם להתיר להביא קרבנות על אנשים זרים שלא מדעתם שנייא היא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

1 ח_א מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה י"א:

2 ח_ב מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה י"ב:

3 ח_ג מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה י"ג:

4 ח_ד מיי' פ"א מהל' מחוסרי כפרה הלכה ה':

5 ח_ה מיי' פ"ג מהל' מחוסרי כפרה הלכה ו':

6 ח_ו מיי' פ"י מהל' שגגות הלכה ו':

7 ח_ז מיי' פ"ב מהל' סוטה הלכה ד', מיי' פ"ג מהל' איסורי ביאה הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ח סעיף ג':

8 ח_ח מיי' פ"ב מהל' סוטה הלכה ב':

-----------------------------------דף נח

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף נח

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נח עמוד א] שאדם יכול להביא קרבנות על בני משפחתו משום דכתיב (דברים ראה יד כו) ושמחת אתה וביתך. וכיוון שאדם מצווה על שמחת בני ביתו, הרי זה כאילו קרבנו. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, אדם קובע _מתנדב על חבירו קרבן נזיר שלא מדעתו, אבל אינו מפרישו אלא מדעתו. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ^ח_טאדם קובע על חבירו חטאת חלב שלא מדעתו, אבל אינו מפרישו אלא מדעתו. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. אדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו, אבל אינו מפרישו אלא מדעתו. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, מתניתא אמרה כן שאין אדם יכול להפריש קרבן פסח עבור חבירו שלא מדעתו. דתנן. האשה בזמן שהיא בבית בעלה. שחט עליה אביה שחט עליה בעלה, תאכל משל בעלה. מה אנן קיימין _{באיזה מקרה אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. שאין אדם מפריש פסחו של חבירו שלא מדעתו?} אם בממחין, יש אכן ראיה מהמשנה שהרי סתם אשה ממחה לומר אצל בעלי אני רוצה. ולכן אינה אוכלת משל אביה. ואם בשאין ממחין, אם כך אין ראיה מהמשנה, שהרי המשנה בממחין אתא. שהרי סתם אישה ממחה לומר אצל בעלי אני רוצה. לעולם מתניתא בממחין אתא. וכן אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° מתניתא בממחין. איתמר, אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ארבעה מחוסרי כפרה, מפרישין עליהן שלא מדעתן. ואילו הן. הזב והזבה והמצורע והיולדת. שכן אדם מפריש על בנו הקטן והוא נתון בעריסה. דכשם שאדם מפריש עבור בנו קטן שלא מדעתו, כך יכול להפריש עבור חבירו שלא מדעתו. לית הדא פליגא על דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°.? דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר, אדם שוחט פסחו שלא מדעתו, אבל אינו מפרישו שלא מדעתו. ואם נלך בשיטת רבי יוחנן רבי יוחנן° צריך להיות שכשם שאדם מפריש קרבן פסח עבור בנו קטן שלא מדעתו, כך יכול להפריש עבור חבירו שלא מדעתו. שנייא היא פסח, שנייה היא חטאת. פסח לכשתגדיל ראוי הוא להתכפר בו? הרי כל שנה חייב קרבן חדש. ומה שהפריש עליו אביו כשהיה קטן אינו מועיל כלום לכשיגדיל ואין ראיה שיכול להפריש על גדול שלא מדעתו. חטאת לכשתגדיל, אינו ראוי להתכפר בה? הרי זב וזבה שהביא עליהם קרבן בקטנותם, פטר אותם מלהביא בגדלותם. נמצא כאילו הביא בגדלותם. ומכאן ראיה שיכול להפריש על אדם שלא מדעתו. תנן, הלכה רגל הראשון לעשות בבית אביה. שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה, תאכל ממקום שהיא רוצה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° ברגל רדופין שנו. אי זהו רגל רדופין? אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, זה רגל ראשון, שאביה רודפה לחזור

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נח עמוד ב] לבית בעלה, שהיא רוצה להשאר בבית אביה לספר שיבחה בבית בעלה. והוה אמינה שבזה שהלכה לבית אביה אנן סעדי שרוצה בשל אביה. קא משמע לן שכיוון שמיחתה ואמרה בשל בעלי אני רוצה, תאכל משל בעלה. לא הלכה רגל הראשון. רגל השני מהו שיעשה רגל רדופין? לא הלכה גם בשני, האם לעולם יש לה רגל רדופין עד שתלך רגל אחד לבית אביה? אלמנה מהו שיהא לה רגל רדופין? נישמעינה מן הדא, דתנן, הלכה רגל הראשון לעשות בבית אביה. למה אמרה המשנה הלכה? הרי כיוון שדרך הנשים היה ללכת רגל ראשן לבית אביה, אפילו עדיין לא הלכה יכולה לבחור האם לאכול משל אביה או משל בעלה. אלא כנראה שהמשנה מדברת במקרה שבסתמא היא רוצה לאכול משל בעלה. ורק אם הלכה לבית אביה יש לה דין של רגל רדופין. ואם כך או הדא אמרה לעולם יש לה רגל רדופין. אלא שברגל ראשון אפילו לא הלכה. ואילו ברגל שני אם לא הלכה רגל ראשון אין לה דין רגל רדופין עד שתלך ממש. אי הדא אמרה אלמנה יש לה רגל רדופין, אבל בניגוד לנישואין ראשונים שאפילו אם עדין לא הלכה יש לה דין של רגל רדופין. באלמנה אין לה רגל רדופין עד שתלך. אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, תיפתר באשה שיש לה בנים ואין לה בעל ושחט עליה חמיה. וסתם האשה ממחה לומר אצל בני אני רוצה. לכן אף ששחט עליה אביה תאכל במקום שרוצה. אבל אלמנה בלא בנים, אף ששחט עליה חמיה תאכל משל אביה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, פסחן של נשים רשות ודוחין עליו את השבת. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, פסחן של נשים ושל עבדים רשות, ואין דוחין עלהם את השבת. מצתן מה היא? רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר ^ח_יחובה, רבי זעירא רבי זעירא° אמר רשות. רבי הילא אמר דברי הכל _{בין למאן דאמר בפסח חובה, ובין למאן דאמר רשות} מצתן חובה. מתניתא מסייעא לדין, ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעא לרבי זעירא רבי זעירא°, דתנן. חזרת מצה ופסח _{מכאן שלשלושתם אותו דין. ואם פסח חובה גם מצה חובה אם פסח רשות גם מצה רשות.} ^ח_יאלילה הראשון חובה, ושאר כל הימים רשות. מתניתא מסייעא לרבי הילא דתנן כתיב (דברים ראה טז ג) לא תאכל עליו, חמץ שבעת ימים תאכל מצות לחם עני. את שהוא בבל תאכל חמץ, הרי הוא בקום אכול מצה. ונשים הואיל והן בבל תאכל חמץ, הרי הן בקום אכול מצה. והא תנינן, ^ח_יבכל מצות עשה שהזמן גרמא האנשים חייבין והנשים פטורות? אמר רבי מנא רבי מנא°, חומר היא מצות עשה שהיא באה מכח לא תעשה _{שנלמד מהסמיכות ללא תאכל חמץ.} והתנן _{על °יוסף הכהן יוסף הכהן}. אף הוא העלה בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים והחזירוהו לביתו שלא יקבע הדבר חובה? אתיא כמאן דאמר, פסחן של נשים רשות.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

9 ח_ט מיי' פי"ד מהל' מעשה הקרבנות הלכה י':

[ע"ב]

10 ח_י מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה י':

11 ח_יא מיי' פ"ו מהל' חמץ ומצה הלכה א':

12 ח_יב מיי' פי"ב מהל' עבודה זרה הלכה ג':

-----------------------------------דף נט

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף נט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נט עמוד א] כדתני, ^ח_יגהאשה עושה פסח הראשון לעצמה _{אפילו חבורה שכולה נשים שהיא חובה,} והשני טפילה לאחרים דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אומר, האשה עושה פסח שני לעצמה אפילו בשבת, ואין צריך לומר הראשון _{שבשניהם האשה חיבת.} °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר, האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים _{שהיא רשות,} ואינה עושה פסח שני. מה טעמא ד°רבי מאיר רבי מאיר? דכתיב (שמות בא יב ג) איש שה לבית אבות. איש זה הזכרים. לבית זה הקטנים שיכול לצרפם. שה לבית לרבות נשים שהם חייבות. אבל בפסח שני כתיב חטאו ישא האיש ההוא. איש ולא אישה, מכאן שהאשה רשות. מה טעמא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? דכתיב איש שה לבית אבות. שחייב להביא על בניו וכל שכן לבית, שהרי האשה חייבת. וכתיב שה לבית לרבות פסח שני ששניהם חיבים בו. מאי טעמא ד°רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון? איש ולא אשה. מה מקיימין רבנן איש? פרט לקטן. אמר רבי יונה רבי יונה°, ואפילו כמאן דאמר פסחים של נשים רשות, החזירו את °רבי יוסף רבי יוסף. שנייא היא שהדבר מסויים שהיה אדם חשוב וילמדו ממנו, והחזירו אותו כדי שלא יקבע הדבר חובה: תנן יתום ששחטו עליו שני הפיטרופין, יאכל ממקום שהוא רוצה. מתניתא ^ח_ידביתום קטן. אבל ביתום גדול, נעשה כממנה עצמו על ב' פסחים כאחת. דתני רבי חייה רבי חייא רבה° , הנמנה על שני פסחים כאחת, אוכל מאי זה מהן שנשחט ראשון. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, מתניתא אמרה כן דתנן, האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח. שחט גדי יאכל, שחט טלה יאכל, שחט גדי וטלה, יאכל מן הראשון. עבד של שני שותפין, לא יאכל משל שניהם. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אומר, אין רשות לרבו לומר לו, אי אפשי שתמנה על הפסח. אבל אומרים לו, אי אפשי שתמנה על זה, אלא על זה. _{כך שיתכן שימנעו ממנו מלאכול פסח כגון שכל אדון רוצה שיאכל אצלו} פעמים שהוא נמנה על שלשה פסחים כאחת, היך עבידא? עבד של שני שותפין, כדי שיאכל פסח צריך ששני השותפים יתרצו שיאכל אצל אחד מהם, או שימנו אותו על פסח של אדם אחר במימון שני אדוניו. אם מינו אותו על פסח של אדם אחר ושיחרר אחד מהן חלקו, צריך להימנות על פסח אחר _{שחלק הבן חורין לא היה מנוי.} שיחררו שניהן, צריך להימנות על פסח אחר. שמואל בר אבא שמואל בר אבא° בעי, אותו העבד, מהו שיאכל מאחד משלשתם? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, אם אומר את שהעבד לא יאכל משלשתן, מעתה לא ימנה על הפסח, שמא ימלך רבו וישחררו, ונמצא הקדש פסול מעורב בעבודה ואף שפסח שנשחט לפסולים וכשרים כשר זה רק בדיעבד. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°, רבי זעירא רבי זעירא° בעי, הרב, מהו שיצא בהקדש פסח ששחט עליו עבדו? ולא מתניתא היא? דתנן, האומר לעבדו, צא ושחוט עלי את הפסח. מתניתא מדעת רבו, מה צריכא ליה  במה הוא הסתפק? שלא מדעת רבו. תנן, חציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו. אמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מי שחציו עבד וחציו בן חורין, קידש אשה ביום של רבו, אין חוששין לקדושיו שהרי באותו יום הוא עבד. ודכוותה גירש ביום של רבו את מה שקידש ביום של עצמו,

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף נט עמוד ב] אין חוששין לגירושיו. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, חוששין לגירושיו. אתיא דשמואל שמואל (אמורא)° כ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי, דתנינן תמן, גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין, °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי מחייב _{משמע שהחלק שהוא בן חורין נחשב כישראל גמור ואם כן הוא הדין שקידושיו יהיו קידושין וגרושיו גרושין} וחכמים ^ח_טופוטרין

ירושלמי פסחים , פרק ח, הלכה ב

מתני’: ^ח_טזהאומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח. שחט גדי יאכל, שחט טלה יאכל, שחט גדי וטלה, יאכל מן הראשון, ^ח_יזשכח מה אמר לו רבו כיצד יעשה? ישחוט גדי וטלה ויאמר, אם גדי אמר לי רבי, גדי שלו וטלה שלי. ואם טלה אמר לי רבי, הטלה שלו וגדי שלי. שכח רבו מה אמר לו, שניהן יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני:

גמ’: תני רבי חייה רבי חייא רבה° . ^ח_יחהנמנה על שני פסחין כאחת, אוכל מאי זה מהן שנשחט ראשון. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. מתניתא אמרה כן דתנן, שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון. תנן, שכח רבו מה אמר לו, שניהן יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ורבי יוחנן רבי יוחנן° תריהון אמרין, ד°רבי נתן רבי נתן היא. ד°רבי נתן רבי נתן אמר, יוצאין בזריקה בלא אכילה. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° בשם רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°, תיפתר ששכח רבו בין שחיטה לזריקה. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. מתיב חד מן רבנן ויש אמרין דחזקיה חזקיה בן רבי חייא° היה זה ששאל. והא תנינן, שכח רבו מה אמר לו ישחוט גדי וטלה? והרי שכוח קדם שחיטה ואף על פי כן מביא ופטורים? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ^ח_יטהפריש פסחו עד שלא נתגייר, ונתגייר. עד שלא נשתחרר, ונשתחרר. עד שלא הביא ב' שערות, והביא שתי שערות. צריך להמנות על פסח אחר. אמר רבי יודן רבי יודן°, כל הספיקות _{שהזכרנו שפטור מלעשות פסח שני} ד°רבי נתן רבי נתן אינון. חוץ מן הזורק דם חטאתו ודם אשמו, ספק בלילה זרק ספק ביום זרק _{דם חובה של מחוסר כיפורים בערב פסח ששחטו עליו והביא קרבנו וספק אם נזרק דמו קדם בין השמשות ספק אחר בין השמשות.} דכיוון שכהנים זריזים אומרים שמסתמא זרקו קדם _{שאם נאמר שלא יצא, לעולם לא יוכל לבא למקדש. שהרי אינו יכול להביא אחר שמא נתכפר, ואינו יכול לבא שמא לא נתכפר, לכן חכמים הקלו,} שלכולי עלמא נעשה כספק כפרה, וספק כפרה כיפר.

ירושלמי פסחים , פרק ח, הלכה ג

מתני’: האומר לבניו הריני שוחט את הפסח, על מנת שמי שיעלה מכם ראשון לירושלם. כיון שהכניס הראשון ראשו ורובו, זכה בחלקו, ומזכה את אחיו עמו. ^ח_כלעולם אין נימנין עליו, עד שיהא בו כזית לכל אחד ואחד. נימנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר עד שיזרק עליו את הדם:

גמ’: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. לית כאן הריני שוחט, אלא הריני מפריש _{שאחר שחיטה אין נמנים עליו.}

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

13 ח_יג מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה ד', מיי' פ"ה מהל' קרבן פסח הלכה ח', מיי' פ"ז מהל' קרבן פסח הלכה ג':

14 ח_יד מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה י"א:

[ע"ב]

15 ח_טו מיי' פ"ט מהל' גניבה הלכה ו':

16 ח_טז מיי' פ"ג מהל' קרבן פסח הלכה א':

17 ח_יז מיי' פ"ג מהל' קרבן פסח הלכה ב':

18 ח_יח מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה י"א:

19 ח_יט מיי' פ"ד מהל' קרבן פסח הלכה ט':

20 ח_כ מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה י"ד:

-----------------------------------דף ס

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף ס

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ס עמוד א] ולמה תנינתה הריני שוחט? בשביל לזרז את בניו. תנן, לעולם אין נימנין עליו, עד שיהא בו כזית לכל אחד ואחד. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, תנאי בית דין הוא, שיהא זה מפריש את פסחו וזה מפריש את מעותיו. והמעות יוצאין לחולין מאיליהן. קשה הרי בכל מקום פודים הקדש בכסף חולין, ואילו כאן זה הקדיש את הכבש לפסח וזה הקדיש את מעותיו לפסח. והיאך הכסף יוצא לחולין? מה? האם הכבש יוצא לחולין וחוזר וקדש _{כנגד המעות והמעות יוצאות לחולין,} או לכך הקדישו משעה ראשונה _{שחלק לא התקדש עד שימנו עליו.} מה נפק מביניהון הפריש ק' מנה לפסחו והמנה אותו על חמשים. אין תימר יוצא לחולין וחוזר וקדש, ^ח_כאשאר המעות חולין הן _{שפודים מנה במאה מנה וכאילו חילל את כל הכסף על כזית.} אין תימר לכך הקדישו משעה ראשונה שאר המעות הקדש הן. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°, שמואל בר אבא שמואל בר אבא° בעי, הגע עצמך שהימנה אותו על חנם. האם אית לך יוצא לחולין וחוזר וקדש? הרי אין מעות שקדושתם תחול על חלקו? מיליהון דרבנן אמרי שאינו יוצא לחולין וחוזר וקדש. דתמן תנינן. ^ח_כבנתן לה _לזונה כספים _באתננה הרי אלו מותרים _{לקנות בהם קרבנות. נתן לה} יינות שמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסור נתן לה מקדשים, מותרים להביאם למקדש _{שהקדש אינו שלו ולא חל עליהם דין אתנן.} רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, אפילו ^ח_כגבממנה אותה על פסחו ועל חגיגתו, הדא אמרה שאינו יוצא לחולין וחוזר וקדש. דאין תימר שהוא יוצא לחולין וחזר וקדש, הרי זה כאילו קיבלה בהמה חולין באתננה והקדישה אותה לקרבן ויהא אסור משום אתנן? פתר לה בשלא נכנס לתוך ידה כלום. שכשממנה אותה הרי זה כמקדיש עבורה, שכיוון שלא בא לידה, לא חל על זה דין אתנן, ואין זה אלא כפורע חובו של חברו. תדע לך דתנינן תמן

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ס עמוד ב] המודר הנאה מחברו, ^ח_כדמקריב עליו קיני זבים קיני יולדות. ואיך זה מותר? לא בשלא נכנס לתוך ידו כלום _{ולא נחשב כנותן לו?} אוף הכא בשלא נכנס לתוך ידו כלום. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אימי רבי אמי°, איתפלגון רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, חד אמר ^ח_כהמקדישין ביום טוב, וחד אמר אין מקדישין. רבנן דקיסרין מפרשין להון, רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר מקדישין בתחילה ביום טוב, רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר אין מקדישין בתחילה ביום טוב. מה יעשה מי ששכח ולא הקדיש? אית תניי תני, הולך לו אצל מוכרי טלאים, אית תניי תני הולך לו אצל מוכרי פסחים. מאן דאמר הולך אצל מוכרי טלאים, כמאן דאמר מקדישין ביום טוב. מאן דאמר הולך לו אצל מוכרי פסחים, כמאן דאמר ^ח_כואין מקדישין. הדא אמרה, אינו יוצא לחולין וחוזר וקדש. דאין תימר שהוא יוצא לחולין וחוזר וקדש, יהא אסור משום מקדיש, והרי אמרנו שאותו תנא סובר שאין מקדישין ביום טוב _{וקשה על רבי יוחנן רבי יוחנן°?} רבי חנניא רבי חנניא° ורבי מנא רבי מנא°, חד אמר מה שנאסר זה דווקא במקדיש למחר אבל בדבר שקבוע לו זמן ומפריש לצורך היום מותר . וחורנה אמר מה שנאסר זה דווקא במקדיש לבדק הבית, אבל למזבח אפילו לצורך מחר מותר. אמר רבי שמי רבי שמי°. את הבריתא שאמרה שהולך לו אצל מוכרי טלאים אפשר להעמיד אפילו כמאן דאמר אן מקדישין, בשמקדישו בעזרה. שאין האיסור אלא משום שבות וזה מסוג השבותים שהתירו במקדש. תנן, נימנין ומושכין את ידיהן ממנו עד שישחט. מניין שהן נמנין _{ומי שלא נמנה אסור באכילה?} תלמוד לומר (שמות בא יב ד) במכסת _במספר נפשות. מניין שהן ממניין _{מושכים ידהם ממנו ואחרים נמנים עליו} כל עוד שהוא חי? נאמר כאן שה, ונאמר במצרים שה. מה זה שנאמר במצרים חי ולא שחוט, שהרי נלקח בעשור לחדש ולא נשחט עד ארבע עשר. אף זה שנאמר כאן, חי לא שחוט. תנן, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר עד שיזרק עליו את הדם. מה טעמא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי דאמר ומושכים ידהם עד הזריקה? אילו מתו _{חלק מבני החבורה} בין שחיטה לזריקה, שמא אין _שאר הבעלים מתכפרין? מה בין מתו מה בין משכו הבעלים את ידיהם ממנו?

ירושלמי פסחים , פרק ח, הלכה ד

מתני’: ^ח_כזהממנה אחרים עמו על חלקו, רשאין ליתן לו את שלו, והוא אוכל משלו והן אוכלין משלהם:

גמ’: תני, בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהן יפות, רשאין לומר לו טול חלקך ואכול לעצמך. לא סוף דבר פסח, אלא ^ח_כחאפילו עשו סינבול _{סעודת חברים} רשאין לומר לו טול חלקך ואכול לעצמך. אם היו מכירין אותו, אינם רשאים. שלכך התנו עמו בשעה ראשונה. רב הונא רב הונא° אמר, הפריש פסחו ואמר על מנת שלא יימנה אחר עמי, אין אחר נמנה עמו _{ואינו יכול לחזור בו,} הפרישו סתם

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

21 ח_כא מיי' פ"ד מהל' קרבן פסח הלכה י':

22 ח_כב מיי' פ"ד מהל' איסורי מזבח הלכה י"ד:

23 ח_כג מיי' פ"ד מהל' איסורי מזבח הלכה ט"ו:

[ע"ב]

24 ח_כד מיי' פ"ו מהל' נדרים הלכה ה':

25 ח_כה מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה י"ט:

26 ח_כו מיי' פכ"ג מהל' שבת הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' של"ט סעיף ד', טור ושו"ע או"ח סי' תקכ"ד סעיף א':

27 ח_כז מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה ט"ו:

28 ח_כח טור ושו"ע חו"מ סי' קע"ו סעיף י':

-----------------------------------דף סא

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף סא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סא עמוד א] כל מה שיבואו מינוייו הם _{שיש ברירה וכשנמנו עליו לבסוף התברר שמראש היה להם חלק בו.} אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי זעירא רבי זעירא°. מתניתא לא אמרה כן דתנן, ואם ימעט הבית מהיות משה וכ"ו, ותנן, לעולם נמשכין והולכין, ובלבד שנשתייר אחד מבני חבורה הראשונה דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר בין מן חבורה הראשונה בין מחבורה אחרונה, ובלבד שלא יניח את הפסח כמות שהוא. ואפילו ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אין להשאיר את הפסח ללא מנויים אפילו לרגע. אין תימר כרב הונה רב הונא° שבהפרישו סתם, כל מה שיבואו, מינוייו הן לפי שיש ברירה. צריך להיות שהן בני חבורה הראשון הן בני חבורה השנייה נחשבים כאילו נמנו משעה ראשונה. ואפילו אם ימנו עליו אחר שנשאר בלא בעלים צריך להיות כשר . מה נפק מביניהן? הפריש פסחו, ומשך ידו, ואחר כך נמנה אחר עליו. על דעתיה דרב חונה רב הונא°, כשר. על דעתיה ד°רב זעירא רב זעירא, פסול. על דעתיה דרב חונה רב הונא°, הקדש יחיד הוא שבכל שלב היה רק בעלים אחד והתברר שהאחרון הוא בעליו, והקדש יחיד עושה תמורה. על דעתיה דרבי זעירא רבי זעירא°, הקדש שותפין הוא שהרי לא יכול הראשון למשוך ידו עד שיתמנה השני, ^ח_כטואין הקדש שותפין עושה תמורה. נמנו עליו מאה בני אדם בזה אחר זה, רב חונה רב הונא° אמר, אם יש כזית לכל אחד ואחד כשר, ואם לאו פסול ואף אחד מבני החבורה לא יוצא, שהוברר שכולם היו מנוים עליו מתחילה. רבי זעירא רבי זעירא° אמר, עד ^ח_למקום שיש כזית לכל אחד ואחד מהם כשר. _{שאם יש בפסח שישים זיתים ונמו עליו מאה, שישים הראשונים יוצאים ידי חובה,} ואם לאו _{ולאחרונים} פסול. ותני כן, נמנו עליו וחזרו ונמנו עליו עד מקום שיש כזית לכל אחד ואחד מהם כשר, ואם לאו פסול

ירושלמי פסחים , פרק ח, הלכה ה

מתני’: ^ח_לאזב שראה שתי ראיות, שוחטין עליו בשביעי. ראה שלש, שוחטין עליו בשמיני. וכן שומרת יום כנגד יום, שוחטין עליה בשני. ראתה שני ימים, שוחטין עליה בשלישי. הזבה שוחטין עליה בשמיני.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סא עמוד ב]

גמ’: תני רבי חייה רבי חייא רבה° , נדה שוחטין עליה בח'. בועל נדה שוחטין עליו בז'. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. הדא אמרה שבועל נדה טהור ביום הז' שלו. שטובל ביום השביעי ואוכל לערב. ואינו כנידה שטובלת בערב ואסורה עד למחרת בערב

ירושלמי פסחים , פרק ח, הלכה ו

מתני’: ^ח_לבהאונן ^ח_לגוהמפקח בגל, ^ח_לדוכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין, החולה והזקן שהן יכולין לוכל כזית, שוחטין עליהן. ועל כולן אין שוחטין עליהן בפני עצמן, שלא יביאוהו את הפסח לידי פסול. לפיכך אם אירע בהן פסול, פטורין מלעשות פסח שני. חוץ מן המפקח בגל, שהיה טמא מתחילתו:

גמ’: תנן, וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° ואבא בר בר חנה אבא בר בר חנה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. מתניתא בשחבשוהו ישראל. ^ח_להאבל אם חבשוהו עובדי כוכבים ומזלות, אין שוחטים עליו שמא לא יעמדו בדיבורם. דכתיב (תהלים קמ"ד, י"א) אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר. בנתון חוץ לירושלם. אבל בנתון בתוך ירושלים שיכול לאכול בבית האסורים, אפילו לא הבטיחו כמי שהבטיחו. רבי יונה רבי יונה° ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, תריהון אמרי. בקדמיתה הוינן אמרין, ^ח_לוישראל ערל שוחטים עליו ומל ועושה פסח ואחר כך מל. ולא הוינן אמרין כלום דתנא רבי סימון בר זבדי רבי סימון בר זבדי° קומי רבי הילא . נאמר כאן _{גבי ערל ישראל שמל} (שמות בא יב מח) ואז יקרב לעשותו, ונאמר להלן _{גבי עבד שמל} אז יאכל בו, מה אז שנאמר להלן גבי עבד, עד שיהא כשר בשעת אכילה. אף אז שנאמר כאן גבי ערל ישראל, עד שיהא כשר בשעת שחיטה. תנן, לפיכך אם אירע בהן פסול, פטורין מלעשות פסח שני. חוץ מן המפקח בגל, שהיה טמא מתחילתו. פעמים שהוא נעשה כיוצא בהם ופטור מפסח שני, פעמים שהן נעשים כיוצא בו וחייבים. פעמים שהוא נעשה ^ח_לזכיוצא בהם, בגל ארוך. שאני אומר נזרק עליו הדם עד שלא הגיע לטומאה. פעמים שאינו נעשה כיוצא בהן

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

29 ח_כט מיי' פ"א מהל' תמורה הלכה א':

30 ח_ל מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה י"ד:

31 ח_לא מיי' פ"ו מהל' קרבן פסח הלכה ג':

[ע"ב]

32 ח_לב מיי' פ"ו מהל' קרבן פסח הלכה ט':

33 ח_לג מיי' פ"ו מהל' קרבן פסח הלכה י':

34 ח_לד מיי' פ"ה מהל' קרבן פסח הלכה ט':

35 ח_לה מיי' פ"ה מהל' קרבן פסח הלכה ט':

36 ח_לו מיי' פי"א מהל' פרה אדומה הלכה ג':

37 ח_לז מיי' פ"ו מהל' קרבן פסח הלכה י':

-----------------------------------דף סב

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף סב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סב עמוד א] בגל עגול שודאי נטמא משעה ראשונה. פעמים שהן נעשין כיוצא בו, כגון שאירע בהן פסול בין שחיטה לזריקה

ירושלמי פסחים , פרק ח, הלכה ז

מתני’: אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ^ח_לחמתיר. ^ח_לטאפילו חבורה של מאה שאינן יכולין לוכל כזית, אין שוחטין עליהן, ^ח_מואין עושין חבורה נשים ועבדים וקטנים:

גמ’: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, טעמא ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי דכתיב (דברים ראה טז ה) לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך. מה מקיים {{תנא-ירו"מ|רבי יוסי}_{טקסט מונמך}} טעמא ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי? פתר לה כ°רבי אלעזר בן מתיא רבי אלעזר בן מתיא _{שהפסוק בא ללמד שאין האחד מכריעה לעשות הפסח בטומאה.} דתני °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע אומר. יכול יהא היחיד מכריע על הטומאה? _{שאם מספר הטמאים גדול באחד ממספר הטהורים יעשו בטומאה?} תלמוד לומר, לא תוכל לזבוח את הפסח באחד. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. מודה °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי שאם עבר וזרק את הדם, שהורצה. עבר ושחט, מתירין לו לזרוק? תני אין עושין חבורה נשים ועבדים וקטנים מפני שהן מרבין בתיפלה פריצות תני בר קפרא בר קפרא°, שלא יביאו את הקדשים לידי ביזיון _{שאינם נזהרים בקדושתו.} אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי איסי רבי איסי°. ^ח_מאאין עושין חבורה של גרים, שמתוך שהן מקולקלין ואינם בקיאים בהלכות, אין מדקדקין בו, והם מביאין אותו לידי פסול

ירושלמי פסחים , פרק ח, הלכה ח

מתני’: ^ח_מבאונן, טובל ואוכל פסחו לערב, אבל לא בקדשים. השומע על מתו ומי שנתלקטו לו עצמות, טובל ואוכל בקדשים. גר שנתגייר ערב פסחים. °בית שמאי בית שמאי אומרים, טובל ואוכל את פסחו לערב, ו°בית הלל בית הלל אומרים, ^ח_מגהפורש מן הערלה כפורש מן הקבר:

גמ’: תנן, אונן _{שגזרו עליו טומאה מדרבנן,} טובל ואוכל פסחו לערב, אבל לא בקדשים. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, מתניתא בשנעשה אונן משעה ראשונה בין שחיטה לזריקה. אבל אם נעשה אונן לאחר כפרה, כבר הורצה. ולא התירו לו לאכול בערב. ותני כן, ^ח_מדאי זו היא אנינה שאסרו בקדשים? משעת מיתה ועד שעת קבורה, דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. וחכמים אומרים כל היום כולו. אשכחת קלת וחמרת על ד°רבי רבי יהודה הנשיא, קלת וחמרת על דרבנן. קלת על ד°רבי רבי יהודה הנשיא, במת ונקבר בשעתו. דעל דעתיה ד°רבי רבי יהודה הנשיא, אינו אסור אלא אותה שעה בלבד. על דעתיה דרבנן אסור כל היום כולו. קלת על דרבנן, מת ונקבר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סב עמוד ב] לאחר שלשה ימים. דעל דעתיה דרבנן, אסור כל אותו היום, שרק ביום הקבורה חלה אנינות. על דעתיה ד°רבי רבי יהודה הנשיא, אסור עד שלשה ימים שהיה אונן עד רגע הקבורה. אתא רבי אבהו רבי אבהו° ואמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° ורב חונה רב הונא°, דתריהון אמרין, מודה °רבי רבי יהודה הנשיא לחכמים שאם לא נקבר באותו יום, אינו אסור אלא אותו היום שמת בו בלבד. שלא אמר °רבי רבי יהודה הנשיא דבריו להחמיר אלא רק להקל. ותני כן. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר _{ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שסובר שאנינות נמשכת אף בלילה,} תדע לך ^ח_מהשאין אנינות הלילה תורה, שהרי אמרו, אונן טובל ואוכל פסחו לערב. וקשה על °רבי רבי יהודה הנשיא שהרי מהמשנה הזו משמע שאנינות יום אפילו אחרי הקבורה עשו אותה תורה שהרי אמרו שאוכל בערב משמע שאם היה צריך לאכול ביום היה אסור? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רב חסדא רב חסדא°, תיפתר בשנקבר עם דימדומי החמה, ולית שמע מינה כלום. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, אין אנינה אלא למת בלבד, דכתיב (ישעיהו ג', כ"ו) ואנו ואבלו פתחיה. התיב רבי חייה בר אדא רבי חייה בר אדא°, והכתיב (ישעיהו י"ט, ח') ואנו הדיגים ואבלו כל משליכי ביאור חכה _{רואים שאוננים אף על הפסד ממון?} אמר רבי חיננא רבי חיננא°, כיני מתניתא  כך כוונת המשנה, אין אנינה שגזרו עליה טמאה ואסור לאכול בקדשים עד שיטבול, אלא למת בלבד. תנן, השומע על מתו ומי שנתלקטו לו עצמות, טובל ואוכל בקדשים. תני ^ח_מויום שמועה כיום קבורה, לקרע ולאיבול ולספירת שבעה ולספירת שלשים. ולאכול בקדשים הרי הן כליקוטי עצמות. וזה וזה _{ליקוט וקבורה} טובלין ואוכלין לערב. והתנן וליקוטי עצמות, טובל ואוכל בקדשים מיד. ולמה אמרה הבריתא שאוכל לערב? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רב חסדא רב חסדא°, תיפתר שנקבר משחשיכה, תני, וזה וזה _{ליקוט וקבורה} טובלין ואוכלין לערב. וקבורה אוכלת בקדשים? הרי המשנה אמרה אונן, טובל ואוכל פסחו לערב, אבל לא בקדשים. אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, תרתיהון בשמועה. שמע שמת לו מת מאתמול, טובל ואוכל בקדשים. שמע שנתלקטו לו עצמות מאתמול, טובל ואוכל בקדשים. תני, המעביר ארון ממקום למקום, אין בו משום ליקוטי עצמות. אמר רבי אחא רב אחא°, הדא דאת אמר, שנקבר בארון של אבן שהוא כקרקע וכשמוציאים את הארון מהאדמה ומטלטים אותו אין זה נחשב כליקוט עצמות. אבל אם נקבר בארון של עץ, כשמוציאים את הארון מהאדמה ומטלטים אותו יש בו משום ליקוטי עצמות. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. ואפילו בארון של עץ אין בו משום ליקוטי עצמות. איזהו ליקוטי עצמות? המעבירן באפיקריסין _שקים ממקום למקום. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בשם רבי זעירא רבי זעירא°, ליקוט עצמות כשמוען _{כמשמעות המילה} שאוסף העצמות ולא בנוטל הארון כולו, _{בין עשוי אבן בין עשוי עץ ואפילו אם נוטלן כשהם בתוך התכריכים שלהם.} ותני כן, ליקט עצמות, מלקט עצם עצם משיתאכל הבשר. תני, ^ח_מזאין שמועה לליקוט עצמות, אמר רבי חגי רבי חגי (אמורא)°

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

38 ח_לח מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה ב':

39 ח_לט מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה ג':

40 ח_מ מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה ד':

41 ח_מא מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה ד':

42 ח_מב מיי' פ"ו מהל' קרבן פסח הלכה ט', מיי' פ"ב מהל' ביאת המקדש הלכה י':

43 ח_מג מיי' פ"ו מהל' קרבן פסח הלכה ז':

44 ח_מד מיי' פ"ב מהל' ביאת המקדש הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' שמ"א סעיף ה':

[ע"ב]

45 ח_מה מיי' פ"ב מהל' ביאת המקדש הלכה ט':

46 ח_מו מיי' פ"ז מהל' אבל הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' ת"ב סעיף א':

47 ח_מז טור ושו"ע יו"ד סי' ת"ג סעיף ה':

-----------------------------------דף סג

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת פסחים דף סג

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סג עמוד א] והוא ששמע למחר, אבל אם שמע בו ביום, יש שמיעה לליקוט עצמות, ויש שיעור לליקוט עצמות? תנא ניקומכי ניקומכי° קומי רבי זירא רבי זירא°, אין שיעור לליקוט עצמות. כהדא דרבי מנא רבי מנא° הורי לרבי הלל דכיפרא רבי הלל דכיפרא° _{שהיה כהן,} לקרוע ולהתאבל כרבי אחא רב אחא° _{שאם היה קבור בארון עץ והעבירו את הארון הרי זה כליקוט עצמות.} ושלא להיטמות כרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שאין _{ליקוט אלא כשאוספם אחד אחד בשק.} תני ליקוט עצמות, ^ח_מחאין אומר עליהן קינים ונהי _{קינות ויללות} ואין אומרין עליהן, לא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים. ^ח_מטאלו הן ברכות אבלים, מה שהן אומרים בבית הכנסת והיו חותמים בה ברוך אתה ה’ מנחם אבלים. אלו הן תנחומי אבלים, מה שהן אומרים בשורה. תני, אבל אומר עליהן דברים. מהו דברים? רבנן דקיסרין אמרין קילוסין. תנן, °בית שמאי בית שמאי אומרים גר שנתגייר ערב פסח טובל ואוכל פסחו לערב ואינו צריך הזאה ג' וז'. מה טעמון ד°בית שמאי בית שמאי ? דכתיב (במדבר מטות לא יט) כל הורג נפש וכל נוגע בחלל תתחטאו ביום השלישי וביום השבעי אתם ושביכם, מה אתם לא נטמאתם עד שנכנסתם לברית, אף שביכם לא נטמאו עד שנכנסו לברית. מה טעם ד°בית הלל בית הלל? אתם ושביכם, מה אתם טעונין הזייה בשלישי ובשביעי? אף שביכם טעונין הזייה בשלישי ובשביעי. ואינו מחוור שהוא מהתורה אלא אסמכתא בלבד, דאמר רב חייה בר יוסף רב חייה בר יוסף°, גידול בר בנימין גידול בר בנימין° אמר בשם רב רב (אמורא)° מודים °בית הלל בית הלל, שאם עבר וזרק את הדם על גר שהתגיר בערב פסח שהורצה. ואם היה מהתורה, איך הורצה בדיעבד? נזיר שנטמא בספק טומאת מת ברשות היחיד, ואינו בפסח אלא בשאר ימות השנה. רבי הושעיה רבה רבי אושעיא רבה° אמר, הנזיר מגלח. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אין הנזיר מגלח, דתנינן תמן. ^ח_נכל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה, חייבין עליה על ביאת המקדש. וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה, אין חייבין עליה על ביאת המקדש. וכיוון שעל ספק טומאה ברשות היחיד אין חייבים משום ביאת מקדש, אף הנזיר אינו מגלח.היידינו  מהו ספק שעליו הנזיר מביא חטאת העוף הבאה על הספק? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ההן דהכא שנטמא בספק טומאה ברשות היחיד. רבי הושעיה רבה רבי אושעיא רבה° אמר המקרה שמובא בראשה דפירקא גבי שני נזירים, שאמר להם אחד, ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם. ^ח_נאיחיד שנטמא בספק טמאה ברשות היחיד בפסח, רבי הושעיה רבה רבי אושעיא רבה° אמר, ידחה לפסח שני, שהוא כודאי טמא. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, משלחין אותו לדרך רחוקה שהרי אינו ודאי טמא, ואתיא כיי דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, נטמא בטומאת בית פרס, משלחין אותו לדרך רחוקה. ^ח_נבצבור שנטמא בספק טמאה ברשות היחיד בפסח, רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, יעשו בספיקן _{יעשו בטהרה שמא לא נטמאו.} רבי הושעיה רבה רבי אושעיא רבה° אמר, יעשו בטומאה. אף רבי הושעיה רבה רבי אושעיא רבה° מודה שיעשו בספיקן, לא אמר רבי הושעיה רבה רבי אושעיא רבה° אלא לחימרין, שאף הטמאים יעשו בראשון, אבל מודה רבי הושעיה רבה רבי אושעיא רבה° שהטהורים יעשו לבדם בטהרה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי רבי יהודה הנשיא. ^ח_נגישראל ערל, מזין עליו. שכן מצאנו שקיבלו אבותינו במדבר הזייה ערלים. שהרי לא מלו במדבר מחמת הדרך, והיו טמאי מתים לאבותיהם. והיו טעונים הזייה, והיזו עליהם בהיותם ערלים שנאמר (יהושע ד', י"ט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון. ובעשרה לחדש לא מלו משום חולשת הדרך, ומלו בי"א בניסן, ואם לא הזו עליהם כשהיו ערלים, לא נמצאו להם ארבעה ימים עד י"ד הדרושים בין הזאת ג' להזאת ז'. אלא ודאי הזו עליהם בהיותם ערלים. אמר רב חסדא רב חסדא°, אתיא כמאן דאמר, באחד עשר מלו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף סג עמוד ב] ברם כמאן דאמר בעשירי מלו, לא קיבלו הזייה ערלים _{שמלו בעשרי והיזו עליהם.} אמר רבי אבון רבי אבין°, מכל מקום לא מנו להזייה ערלים? שהרי שלושה ימים ראשונים שמנו ודאי היו ערלים. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, מעשה בכהן ערל שהיזה, והוכשרו הזיותיו. ותני כן, °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר איסרטיוטות _{שומרים ישראל ערלים} היו שומרי צירין _שערים בירושלם, ומלו וטבלו ואכלו פסחיהן לערב. _{שישראל שמל לא צריך הזיה}

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

48 ח_מח מיי' פי"ב מהל' אבל הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' ת"ג סעיף ג':

49 ח_מט מיי' פי"ב מהל' אבל הלכה ז':

50 ח_נ מיי' פ"ג מהל' ביאת המקדש הלכה י"ג:

51 ח_נא מיי' פ"ז מהל' קרבן פסח הלכה ז':

52 ח_נב מיי' פ"ז מהל' קרבן פסח הלכה ז':

53 ח_נג מיי' פי"א מהל' פרה אדומה הלכה ג':

[ע"ב]

הדרן עלך פרק האשה