שולחן ערוך אבן העזר קעח ג

קטנה שהשיאה אביה וזנתה לרצונה, יש מי שאומר, שאסורה לבעלה. לפיכך מקנאין לה, כדי להפסידה כתובתה. ויש מי שאומר, שאינו נאסרת על בעלה, אלא אם כן הוא כהן.

הגה: גדולה שזנתה בשוגג, שסברה שבעלה הוא, והוא אחר, מותרת לבעלה ישראל (הרמב"ם פכ"ד דאשות). אבל זנתה שסברה שמותר לזנות, הוי כמזידה ואסורה לבעלה ישראל (מהרי"ק שרש קס"ז). אשה שנתיחדה עם אנשים בדרך, ובאה ואמרה: נתיחדתי ונאנסתי, יש אומרים דנאמנת, במגו דאמרה: לא נבעלתי, ויש אומרים דאבדה מגו שלה, הואיל ונתיחדה שלא כדין (שני הדעות במרדכי פרק שני דכתבות):

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(ג) יש מי שאומר שאסורה לבעלה: היינו דעת הרמב"ם וס"ל כשהשיאה אמה ואחיה אז לא הוי קידושין מדאורייתא וכאלו זנתה כשהיא פנויה ומותרת אפילו לכהן משא"כ כשאביה השיאה אז הוי נשואי' דאורייתא ואסורה לבעלה ישראל, ויש מי שאומר השני כן ס"ל לרוב הפוסקים וכן הוא דעת תוס' וס"ל פיתוי דקטנה הוי כאונס ומותרת לבעלה ישראל ואסורה לבעלה כהן ואם בא עליה באונס והבועל הוא ישראל ובעלה כהן עיין בסי' י"א מ"ש ועיין סימן קצ"ט:

(ד) שסברה שמותר לזנות: דלא כתיב ומעלה מעל בה' אלא ומעלה בו מעל כל שהיא מתכוונת למעול בו אסורה ובזה מיושב דלא תקשה הא אומר מותר הוי כשוגג ועיין בט"ז ביורה דעה סי' צ"ט, ואם זינתה ברצון כדי להציל נפשות כעובדת אסתר לאחשורוש אסורה לבעלה כיון שביאה היה ברצון שם במהרי"ק וכן אם סבורה דלא היה קדושין מה שא' נתן לה טבעת לקידושין ועיין תשו' הרשב"א ועיין ב"י סוף סימן ק':

באר היטב

עריכה

(ג) כהן: דס"ל דפיתוי קטנה הוי כאונס. ואם בא עליה באונס והבועל הוא ישראל והבעל כהן ע"ל סי' י"א.

(ד) לזנות: עיין בט"ז י"ד סי' נ"ט ס"ק ט'. ואם זינתה ברצון כדי להציל נפשות כאסתר לאחשורוש אסורה לבעלה עיין ב"ש וע"ל סי' ו' מש"ש בשם שבות יעקב ח"ב סי' קי"ז.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}