ירושלמי פסחים דף נט ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ירושלמי פסחים · דף נט ב · >>

צורת הדף באתר היברובוקס


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה


אֵין חוֹשְׁשִׁין לְגֵרוּשָׁיו. שְׁמוּאֵל אָמַר: חוֹשְׁשִׁין לְגֵרוּשָׁיו. אָתְיָא דִשְׁמוּאֵל כְּרַבִּי יוּדָה, דִּתְנֵינַן תַּמָּן: גָּנַב מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, רַבִּי יוּדָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.

מתני'

הָאוֹמֵר לְעַבְדּוֹ: "צֵא וּשְׁחֹט עָלַי אֶת הַפֶּסַח", שָׁחַט גְּדִי, יֹאכַל, שָׁחַט טָלֶה, יֹאכַל, שָׁחַט גְּדִי וְטָלֶה, יֹאכַל מִן הָרִאשׁוֹן. שָׁכַח מָה אָמַר לוֹ רַבּוֹ, כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יִשְׁחֹט גְּדִי וְטָלֶה וְיֹאמַר: אִם גְּדִי אָמַר לִי רַבִּי, גְּדִי שֶׁלּוֹ וְטָלֶה שֶׁלִּי; וְאִם טָלֶה אָמַר לִי רַבִּי, טָלֶה שֶׁלּוֹ וּגְדִי שֶׁלִּי. שָׁכַח רַבּוֹ מָה אָמַר לוֹ, שְׁנֵיהֶם יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה; וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׁוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.

[תלמוד]

תָּנֵי רַבִּי חִיָּה: הַנִּמְנֶה עַל שְׁנֵי פְסָחִין כְּאַחַת אוֹכֵל מֵאֵי זֶה מֵהֶן שֶׁנִּשְׁחַט רִאשׁוֹן. אָמַר רַבִּי יוֹסֵה: מַתְנֵיתָא אָמְרָה כֵן: "שָׁחַט גְּדִי וְטָלֶה, יֹאכַל מִן הָרִאשׁוֹן". רַבִּי לְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן, תְּרֵיהוֹן אָמְרִין: דְּרַבִּי נָתָן הִיא, דְּרַבִּי נָתָן אָמַר: יוֹצְאִין בִּזְרִיקָה בְּלֹא אֲכִילָה. רַבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי בָּא בַּר מַמָּל: תִּפָּתֵר שֶׁשָּׁכַח רַבּוֹ בֵּין שְׁחִיטָה לִזְרִיקָה. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה: מְתִיב חַד מִן רַבָּנִין, וְאָמְרִין: הוּא הֲוָה. וְהָא תְנֵינַן: "שָׁכַח רַבּוֹ מָה אָמַר לוֹ, יִשְׁחֹט גְּדִי וְטָלֶה"! אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִפְרִישׁ פִּסְחוֹ עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיַּר, וְנִתְגַּיַּר, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁתַּחְרַר, וְנִשְׁתַּחְרַר, עַד שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, צָרִיךְ לְהִמָּנוֹת עַל פֶּסַח אַחֵר. אָמַר רַבִּי יוּדָן: כָּל הַסְּפֵקוֹת, דְּרַבִּי נָתָן אִנּוּן, חוּץ מִן הַזּוֹרֵק דַּם חַטָּאתוֹ וְדַם אֲשָׁמוֹ, סָפֵק בַּלַּיְלָה זָרַק, סָפֵק בַּיּוֹם זָרַק, נַעֲשָׂה כְּסָפֵק כַּפָּרָה,

וְסָפֵק כַּפָּרָה כִּפֵּר.

מתני'

הָאוֹמֵר לְבָנָיו: הֲרֵינִי שׁוֹחֵט אֶת הַפֶּסַח עַל מְנַת מִי שֶׁיַּעֲלֶה מִכֶּם רִאשׁוֹן לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהִכְנִיס הָרִאשׁוֹן רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ, זָכָה בְחֶלְקוֹ וּמְזַכֶּה אֶת אֶחָיו עִמּוֹ. לְעוֹלָם אֵין נִמְנִין עָלָיו, עַד שֶׁיְּהֵא בוֹ כַזַּיִת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. נִמְנִין וּמוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶן מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּזָרֵק עָלָיו אֶת הַדָּם.

[תלמוד]

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֵית כָּאן "הֲרֵינִי שׁוֹחֵט", אֶלָּא "הֲרֵינִי מַפְרִישׁ",