ירושלמי פסחים דף סא א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה


כָּל מַה שֶּׁיָּבוֹאוּ מְנוּיָיו הֵם. רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי זְעֵירָא: מַתְנֵיתָא אָמְרָה כֵן: <ברייתא> (שְׁמוֹת יב,ד) "וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת", מְלַמֵּד שֶׁהֵן מִתְמַעֲטִין וְהוֹלְכִין, בִּלְבַד שֶׁיְּהֵא שָׁם אֶחָד מִבְּנֵי חֲבוֹרָה הָרִאשׁוֹנָה וְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבוֹרָה הַשְּׁנִיָּה, דִּבְרֵי רַבִּי יוּדָה. רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: בֵּין מִן הָרִאשׁוֹנָה, בֵּין מִן הַשְּׁנִיָּה, בִּלְבַד שֶׁלֹּא יַנִּיחוּ אֶת הַפֶּסַח כְּמוֹת שֶׁהוּא." אִן תֵּימַר "כָּל מַה שֶּׁיָּבוֹאוּ מְנוּיָיו", הֵן בְּנֵי חֲבוֹרָה הָרִאשׁוֹנָה, הֵן בְּנֵי חֲבוֹרָה הַשְּׁנִיָּה. מָה נָפֵק מִבֵּינֵיהוֹן? הִפְרִישׁ פִּסְחוֹ וּמָשַׁךְ יָדוֹ וְנִמְנָה אַחֵר עִמּוֹ, עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי חוּנָה, כָּשֵׁר; עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי זְעוֹרָא, פָּסוּל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי חוּנָה, הֶקְדֵּשׁ יָחִיד הוּא, וְהֶקְדֵּשׁ יָחִיד עוֹשֶׂה תְמוּרָה; עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי זְעוֹרָא, הֶקְדֵּשׁ שֻׁתָּפִין הוּא, וְאֵין הֶקְדֵּשׁ שֻׁתָּפִין עוֹשֶׂה תְמוּרָה.

נִמְנוּ עָלָיו מֵאָה בְנֵי אָדָם כְּאַחַת, רַבִּי חוּנָה אָמַר: אִם יֵשׁ כַּזַּיִת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, כָּשֵׁר, וְאִם לָאו, פָּסוּל. אָמַר רַבִּי זְעוֹרָא: מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ כַּזַּיִת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם, כָּשֵׁר, וְאִם לָאו, פָּסוּל. וּתְנֵי כֵן: "נִמְנוּ עָלָיו, וְחָזְרוּ וְנִמְנוּ עָלָיו, עַד מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ כַּזַּיִת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם, כָּשֵׁר, וְאִם לָאו, פָּסוּל."

מתני'

זָב שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת, שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁבִיעִי. רָאָה שָׁלֹשׁ, שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁמִינִי. וְכֵן שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַשֵּׁנִי. רָאָת שְׁנֵי יָמִים, שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַשְּׁלִישִׁי. הַזָּבָה, שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַשְּׁמִינִי.