לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת סוכה/פרק חמישי

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק חמישי – החליל

[עריכה]

ירושלמי סוכה, פרק ה, הלכה א

[עריכה]

מתני’: ה_אהחליל חמשה וששה זה חליל של בית השואבה שאינה דוחה לא שבת ולא יום טוב. אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו:

גמ’: החליל חמשה וששה זה חליל של בית השואבה שאינה דוחה לא שבת ולא יום טוב. הא ה_בשל קרבן דוחה שבת ויום טוב. מתני' ד°רבי יוסי ברבי יודה רבי יוסי ברבי יודה דתני, חליל של קרבן דוחה את השבת דברי °רבי יוסי ברבי יהודה רבי יוסי בר יהודה. וחכמים אומרים אינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב. תמן תנינן, ה_גבשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח. בשחיטת הפסח הראשון, בשחיטת הפסח השני, וביום טוב הראשון של פסח, וביום העצרת, ובשמונת ימי החג. ויש שמונה בלא שבת? רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר לה סתם בלי לצין בשם מי נאמרו הדברים. רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ד°רבי יוסה ברבי יהודה רבי יוסה ברבי יהודה היא.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כב עמוד ב] על דעתהון דאילין רבנן למה אינו דוחה? משם שאינו מחוור שאינו מהתורה שעיקר שירה בפה. והא כתיב (מלכים א א', מ') והעם מחללים בחללים? בשמחת שלמה הכתוב מדבר אמר רבי יונה רבי יונה° בשם רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° כתיב (ישעיהו ל', כ"ט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב כהולך בחליל. כל זמן שהחליל נוהג ההלל נוהג. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°, למה קורין את ההלל כל שבעת ימי החג ולא רק יום אחד כמו בפסח? כנגד הלולב שהוא מתחדש כל שבעה. ולמה מן כל אילין מילייא מכל כלי הנגינה נזכר רק חליל. תנינן שזה ניסוך המים לקיצין וזה והחליל לקיצן,שבשאר הכלים נגנו תמיד על הקרבנות ורק החליל נוסף בי"ב ימים בשנה, וזה חביב וזה חביב. ותלו חביב בחביב. תנן ובעצרת אומר לו הילך מצה מלחם הפנים הילך חמץ משתי הלחם. אית תניי תני הילך חמץ הילך מצה. מאן דאמר הילך מצה שהוא תדיר , מאן דאמר הילך חמץ שהוא חביב. אמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. למה נקרא שמה בית שואבה? שמשם שואבים רוח הקודש על שם (ישעיהו י"ב, ג') ושאבתם ולא ונסכתם מים בששון ממעיני הישועה. דלמא  מעשה שהיה רבי לוי רבי לוי° ויהודה בר נחמן יהודה בר נחמן° הוון נסבין תרתין סילעין מיעול מצמתא קהלא קומי 

להרחבה רבי יוחנן רבי יוחנן° שבת אחת רבי לוי רבי לוי° ושבת אחת יהודה בר נחמן יהודה בר נחמן°. עאל רבי לוי רבי לוי° ודרש, יונה בן אמיתי מאשר היה, דכתיב (שופטים א', ל"א) אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון. וכתיב (מלכים א י"ז, ט') קום לך צרפתה אשר לצידון. ומסורת בידינו שיונה בן אמיתי הוא בן הצרפתית שהחיה אליהו, אלמא מצידון היה. עאל רבי יוחנן רבי יוחנן° וחלק עליו ודרש יונה בן אמיתי מזבולן היה, דכתיב (יהושע י"ט, י') ויעל הגורל השלישי לבני זבולן למשפחתם, וכתיב (יהושע י"ט, י"ג) ומשם עבר קדמה מזרחה גתה חפר עתה קצין. וכתיב (מלכים ב י"ד, כ"ה) כדבר יי' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר. בשובתא חורייתא  בשבת הבאה, אמר רבי לוי רבי לוי° ליהודה בר נחמן יהודה בר נחמן°, אף שהשבת שלך סב לך אילין תרתין סילעיא ותן לי נעול מצמתא קהלא קומי טול אתה את שני הסלעין ואני אדרוש בזמן שיתאספו הקהל לפני הדרשה של רבי יוחנן רבי יוחנן° שרצה להשיב על דברי רבי יוחנן רבי יוחנן° עאל ואמר קומיהון. יפה לימדנו רבי יוחנן רבי יוחנן°. אמו מאשר ואביו מזבולן. דכתיב (בראשית ויחי מט יג) וירכתו על צידון. ירך שיצא ממנה מצידון היה, כתיב (יונה א', ג') וירד יפו. לא צורכא דא אלא  לא היה צריך לכתוב כך וירד עכו שהיא בנחלת אשר. ולמה ירד ליפו? אלא, יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה, ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת עליו רוח הקודש, ומירושלים ירד ליפו ללמדך שאין רוח הקדש שורה ה_דאלא על לב שמח. מאי טעמא? כדכתיב (מלכים ב ג', ט"ו) והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים. אמר רבי בנימין בר לוי רבי בנימין בר לוי°. והיה

-----------------------------------דף כג

[עריכה]
ירושלמי מאיר סוכה כג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כג עמוד א] כנגן במנגן אין כתיב כאן, אלא והיה כנגן המנגן שהיה הכינור מנגן מעצמו ותהי עליו רוח אלהים. תני, אמר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי כל שלא ראה דיפלי איסטבא איצטבא כפולה של אלכסנדריאה, לא ראה כבוד ישראל מימיו. כמין בסילקי גדולה היה, ואסטיו לפנים מסטיו היתה. פעמים היו בה כפלים כיוצאי מצרים, ושבעים קתידראות של זהב היו שם מקובעות אבנים טובות ומרגליות כנגד שבעים זקנים שעשו להם סנהדרין. וכל אחת ואחת היתה עומדת בעשרים וחמש ריבוא דינרי זהב. ובימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד עליה. עמד אחד מהן לקראות בתורה, היה הממונה מניף בסודרן והן עונין אחריו אמן. על כל ברכה וברכה שהיה מברך היה הממונה מניף בסודרין והן עונין אחריו אמן. אף על פי כן לא היו יושבין מעורבבין אלא יושבין כל אומנות ואומנות בפני עצמה. שאם יבוא אכסנאי יהא מודבק בבני אומנותו ומשם היתה פרנסתו יוצאה, ומי החריבה? טרוגיינוס הרשע. תני °רבי שמעון בר יוחאי רבי שמעון בר יוחאי ה_הבג' מקומות הוזהרו ישראל שלא לשוב ארץ מצרים שנאמר (שמות בשלח יד יג) כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. וכתיב (דברים שפטים יז טז) ויי' אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד. וכתיב (דברים כי תבא כח סח) והשיבך יי' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה. ובשלשה פעמים חזרו, ובשלשתן נפלו. אחת בימי סנחריב מלך אשור שנאמר (ישעיהו ל"א, א') הוי הירדים מצרים לעזרה. מה כתיב בתריה (ישעיהו ל"א, ג') ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר ולא רוח וה’ יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור אלו ישראל ויחד כלם יכליון. ואחת בימי יוחנן בן קרח שהלך למצרים עם שרי החילים אחר החרבן. שנאמר (ירמיהו מ"ב, ט"ז) והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם וגו'. ושלישית בימי טרוגיינוס הרשע. נולד לו בן בתשעה באב והיו מתענין. מתה בתו בחנוכה והדליקו נרות, ושלחה אשתו ואמרה לו עד שאת מכבש את הברבריים בוא וכבוש את היהודים שמרדו בך. חשב מיתי  לבא לעשרה יומין ואתא לחמשה. אתא ואשכחון עסיקין באורייתא בפסוקא (דברים כי תבא כח מט) ישא ה' עליך גוי מרחק מקצה הארץ וגו'. אמר לון מה הויתון עסיקין? אמרין ליה הכין וכן. אמר לון דהוא גברא הוא, דחשב מיתי  לבא לעשרה יומין ואתא לחמשה. והקיפן ליגיונות והרגן. אמר לנשיהן נשמעות אתם לליגיונותי ואין אני הורג אתכם. אמרין ליה מה דעבדת בארעייא בהרוגים השוכבים על הארץ עביד בעילייא בעומדים חיים, ועירב דמן בדמן והלך הדם בים עד קיפריס. באותה השעה נגדעה קרן ישראל, ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד

ירושלמי סוכה, פרק ה, הלכה ב

[עריכה]

מתני’: ה_ומוצאי יום טוב הראשון של חג היו יורדין לעזרת הנשים ומתקנין שם תיקון גדול. ומנורות של זהב היו שם, וספלים של זהב בראשיהן. וארבעה סולמות על כל מנורה ומנורה, וד' ילדים מפרחי כהונה ובידיהן כדי שמן של מאה וכ' לוג, והן מטילין על כל ספל וספל:

גמ’: אמר °רבי יהושע בן חנניה רבי יהושע בן חנניה. כל ימים של שמחת בית השואבה לא היו טועמין טעם שינה כל עיקר. בתחילה היו הולכין להקריב תמיד של שחר, משם היו הולכין להקריב את המוספין, ומשם היו הולכין להקריב נדרים ונדבות, ומשם היו הולכין לוכל ולשתות, ומשם היו הולכין לתלמוד תורה, ומשם היו הולכין להקריב תמיד של בין הערבים, ומשם היו הולכין לשמחת בית השואבה. והא תני ה_זשבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן מיד?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כג עמוד ב] מתנמנמין היו: תנן, ומתקנין שם תיקון גדול. מה תיקון היו עושין שם? שהיו מעמידין האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן. כהיא דתנינן תמן, וחלקה היתה בראשה ה_חוהקיפוה כצוצטרא, שהנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן, כדי שלא יהו מעורבין. ממי למדו להתיר להוסיף על הבנין? מדבר תורה. דכתיב (זכריה י"ב, י"ב) וספדה הארץ משפחות משפחות לבד. תרין אמורין, חד אמר זה הספידו של משיח. וחורנה אמר זה הספידו של יצר הרע. מאן דאמר זה הספידו של משיח, מה אם בשעה שהן אבילין את אמר האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן, בשעה שהן שמחים לא כל שכן? מאן דאמר זה הספידו של יצר הרע. מה אם בשעה שאין יצר הרע קיים, את אמר האנשים בפני עצמן והנשים בפני עצמן. בשעה שיצר הרע קיים לא כל שכן?: תנן, ומנורות של זהב היו שם. בר קפרא בר קפרא° אמר וגובהן מאה אמה. והא תני כל דתלי מאה אמין בעי בסיס תלתין ותלת מכאן שבסיס הסולם צריך לעמוד רחוק שליש מהגובה חוצה, שסולמא מיכא תלתין ותלת וסולמא מיכא תלתין ותלת. והתני ה_טכל העזרה לא היתה אלא אורך מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ושלשים וחמש. ועזרת נשים מאה שלושים וחמש על מאה שלושים וחמש. ואם על כל מנורה שני סולמות של שלושים ושלוש אמות נמצא שעל שני נרות היה צורך במאה שלושים ושנים אמות וצריך להוסיף עובי הנרות והסלמות. ואיך נותר מקום לאנשים. אשכח תני מקומן מעשה ניסים היו. תנן, וד' ילדים מפרחי כהונה ובידיהן כדי שמן של מאה וכ' לוג, והן מטילין על כל ספל וספל. מה? ביד כולהם יחד מאה ועשרים לוג, או ביד כל אחד ואחד מאה ועשרים לוג?:

ירושלמי סוכה, פרק ה, הלכה ג

[עריכה]

מתני’: ה_ימבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין. לא היתה חצר בירושלים שלא היתה מאירה מאור בית השואבה:

גמ’: תני מבלאי מכנסי כהן גדול היו מדליקין את הנרות שבפנים במנורה, ומבלאי מכנסי כהן הדיוט היו מדליקין את הנרות שבחוץ לשימחת בית השואבה. למה דווקא מהמכנסים? אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° כתיב (שמות תצוה כז כ) להעלות נר תמיד שיערו לומר אין לך עושה שלהבת אלא פשתן בלבד. והמכנסים היו עשויות פשתן. תנן, מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין. מהו מפקיעין? תירגם רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° מפשילים. תני לא היה חצר בירושלם שלא היתה מאירה מאור בית השואבה. תני, יכולה אשה לבור חיטיה לאור המערכה. ולא היו מועלות? לאו. דאמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° ה_יאהריח והמראה והקול אין בהן מעילה. ששה קולות היו נשמעים מיריחו. מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח. מיריחו היו שומעין קול המגריפה. מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור. מיריחו היו שומעין קול גבי כרוז. מיריחו היו שומעין קול החליל. מיריחו היו שומעין קול הצילצל, ויש אומרים אף קולו של כהן גדול בשעה שהוא

-----------------------------------דף כד

[עריכה]
ירושלמי מאיר סוכה כד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כד עמוד א] מזכיר את השם ביום הכיפורים. מיריחו היו מריחין ריח פיטום הקטורת. אמר °רבי אלעזר בן דלגוי רבי אלעזר בן דלגוי, עזים היו לבית אבא בהרי אכוור, והיו מתעטשות מריח פיטום הקטורת:

ירושלמי סוכה, פרק ה, הלכה ד

[עריכה]

מתני’: ה_יבהחסידים ואנשי מעשה היו מרקדין לפניהן באבוקות ואומר לפניהן דברי תושבחות, והלוים ה_יגבכינורות בנבלים ובמצלתים ובכל כלי שיר בלא מספר, על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד ט"ו שיר המעלות שבתהילים שעליהם עומדים הלוים בשיר:

גמ’: החסידים ואנשי המעשה יש מהן שהיו אומרים אשרייך ילדותו שלא ביישת את זקנותו אלו אנשי מעשה. ויש מהן אומרים אשרייך זקנותו שכיפרה על ילדותו אלו בעלי תשובה. אלו ואלו היו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא יימחל לו. הלל הזקן כד הוה חמי לון עבדין בפחז  כשהיה רואה שנוהגים בקלות ראש, הוה אמר לון, אף דאנן הכא מאן הכא מה זה שוה וכי ולקילוסן הוא צריך? והכתיב (דניאל ז', י') אלף אלפין ישמשוניה וריבות ריבויין קדמוהי יקומון. כד הוה חמין לון עבדין בכושר כשהיה רואה שנוהגים כהלכה הוה אמר דאי לא אנן הכא מאן הכא? שאף על פי שיש לפניו כמה קילוסין, חביב הוא קילוסן של ישראל יותר מכל. מה טעמא? דכתיב (שמואל ב כג א) משיח אלקי יעקב ונעים לקדוש ברוך הוא זמירות ישראל (תהלים כ"ב, ד') יושב הקדוש ברוך הוא לשמוע תהלות ישראל. בן יהוצדק היה משתבח בקפיצותיו. אמרו עליו על °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל שהיה מרקד בשמונה אבוקות של זהב ולא היה אחד מהן נוגע בחברו. וכשהיה כורע היה נועץ גודלו בארץ וכורע ומיד היה נזקף. איזו היא כריעה ואיזו היא בריכה? רבי חייה רבה רבי חייא רבה° הראה כריעה לפני °רבי רבי יהודה הנשיא ונפסח ונתרפא. לוי בר סיסי לוי בר סיסי° הראה בריכה לפני °רבי רבי יהודה הנשיא ונפסח ולא נתרפא. כתיב (שמואל ב ו כ) וישב דוד לברך את ביתו ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים. מהו אחד הריקים? אמר אבא בר כהנא אבא בר כהנא°. אחד הריקים זה ארכיסטיס הריק שברקים. אמרה היום נגלה כבוד בית אבא. אמרו עליו על בית שאול שלא נראה מהם לא עקב ולא גודל מימיהם, הדא הוא דכתיב (שמואל א כד ג) ויבא אל גדרות הצאן אשר על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו. רבי אבון רבי אבין° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° גדר לפנים מגדר היה שנאמר גדרות. (שמואל א כד ג) ויבא שאול להסך את רגליו והוה דוד חמי ליה שהיה משולשל ציבחר ומסליק ציבחר רואה אותו שהיה משלשל צעיף מעט לכסות מה שמגלה ומגלה מעט. משולשל ציבחר ומסליק ציבחר . אמר דוד היאך מינגע בהדין גופה צדיקא? הדא הוא די אמר לו (שמואל א כד י) הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך היום בידי במערה ואמר להרגך ותחס עליך. ואחוס עליך אין כתיב כאן אלא ותחס עליך. צניעותך חס עליך. כתיב(שמואל ב ו כא) ויאמר דוד אל מיכל לפני יי' אשר בחר בי מאביך וגו'. ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה. שאינן אמהות שפחות אלא אימהות. ומה נענשה? (שמואל ב ו כג) ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה. והא כתיב (דברי הימים א ג', ג') הששי יתרעם לעגלה אשתו. שגעת כעגלה ומתה שבעת מותה נולד אבל בחייה לא היה לה ולד:

ירושלמי סוכה, פרק ה, הלכה ה

[עריכה]

מתני’: עמדו שני כהנים בשער העליון היורד מעזרת ישראל לעזרת נשים, ושתי חצוצרות בידם. קרא הגבר, ה_ידתקעו והריעו ותקעו. הגיעו למעלה עשירית, תקעו והריעו ותקעו. הגיעו לעזרה, תקעו והריעו ותקעו. היו תוקעין והולכין עד שמגיעין לשער היוצא למזרח. הגיעו לשער היוצא למזרח

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כד עמוד ב] והפכו פניהן למערב ואמרו, אבותינו היו במקום הזה (יחזקאל ח', ט"ז) אחוריהם אל היכל יי' ופניהם קדמה, דכתיב והמה משתחויתם קדמה לשמש. ואנו ליה, וליה עינינו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, שונין אותו לומר אנו ליה וליה עינינו:

גמ’: תנן, קרא הגבר, תקעו והריעו ותקעו. תירגם רב רב (אמורא)° קומי דבית רבי שילה רבי שילה° קרא גברא ה_טואכריז כרוזא. אמרין ליה קרא תרנגולא. אמר לון והא תנינן בן גבר היה ממונה על נעילת שערים. אית לך מימר בר תרנגולא? רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. הא דתנן הגיעו למעלה עשירית. עשירית מלמעלן או עשירית מלמטן? תנן, והפכו פניהן למערב ואמרו, אבותינו היו במקום הזה (יחזקאל ח טז) אחוריהם אל היכל יי' ופניהם קדמה, דכתיב והמה משתחויתם קדמה לשמש. ואנו ליה, וליה עינינו. אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°, והמה משתחוים אין כתיב כאן. אלא והמה משתחויתם. שהיו משתחוים לחמה ומשתחוים עם אחוריהם להיכל. אמר רבי אבא בר כהנא רבי אבא בר כהנא°(ירמיהו ב', י"ג) כי שתים רעות עשה עמי, וכי שתים רעות עשה עמי? הא יתרה לאלף? אלא במעשה אחד היו עושים שתים רעות שהיו משתחוים לחמה ומשתחוים עם אחוריהם להיכל

ירושלמי סוכה, פרק ה, הלכה ו

[עריכה]

מתני’: ה_טזאין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש, ולא מוסיפין על מ"ח. בכל יום היו שם כ"א תקיעה. ג' לפתיחת שערים, ט' לתמיד של שחר, וט' לתמיד של בין הערבים. ולמוספין מוסיפין עוד ט'. ה_יזובערב שבת מוסיפין עוד שש. ג' להפטיר את העם מן המלאכה, ושלש להבדיל בין קודש לחול. ערב שבת שבתוך החג היו שם מ"ח. ג' לפתיחת שערים, ג' לשער העליון, ג' לשער התחתון, ג' למילוי המים, ג' על גבי המזבח, ט' לתמיד של שחר, וט' לתמיד של בין הערבים, ט' למוספין, ג' להפטיר את העם מן המלאכה, וג' להבדיל בין קדש לחול:

גמ’: והא תני, אין פחות מז' ולא יותר על ט"ז? ההן תנייא עבד תקיעה ותרועה ותקיעה חדא שכל שלושה נחשבין אחד. וההן תנייא עביד כל חדא חדא מינהון חדא. שתמצא אומר לתנא קמא במסעות תקעו שבמסעות לתנא קמא לכל שבט תקעו והריעו ותקעו נחשב שלוש. נמצא לכל מטה שבו היו שלושה שבטים תקעו תשע תקיעות. ול°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בבריתא שמחשיב תר"ת  תקיעה תרועה תקיעה לאחת, לכל שבט תקעו אחת, ולכל מטה שלוש. שלוש על כל דגל שבט ודגל. יהודא אומר ג' על כל מטה מטה. והא תני ושלוש למעלה עשירית? אם כך היו חורי עוד תקיעות אחרות ולמה אמרה המשנה שלא היו יותר מארבעים ושמונה? מאן דאית ליה על גבי המזבח לית ליה למעלה עשירית. מאן דאית ליה למעלה עשירית לית ליה על גבי המזבח. אמר רבי זעירה רבי זעירא° זאת אומרת שלא היו תוקעין אלא לניסוך המים בלבד. אין תימר למילויין? הרי היו מקדימים ושואבים את של שבת בערב שבת, ויתנו שלש למילוי המים של יום שישי, ושלש למילוי המים של מחר. אילין אינון אפשר שאותם שלוש תוקעים לכל השאיבה. תנן ערב שבת שבתוך החג היו שם מ"ח. וכי אין יום אחר שהיו בו מ"ח תקיעות? והא אית לך חורנין. דתני, כתיב ובני אהרון יתקעו בחצוצרות. שאין תלמוד לומר יתקעו שכבר נאמר ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם. ומה תלמוד לאמר יתקעו בחצוצרות? לפי המוספים יתקעו. וקא סלקא דעתין שעל כל מוסף מוסיפים תשע תקיעות. נמצא שבראש השנה שחל בשבת תוקעים מ"ח תקיעות. עשרים ואחד שבכל יום, תשע למוספי שבת תשע למוספי ראש חדש, ותשע למוספי יום טוב של ראש השנה.

-----------------------------------דף כה

[עריכה]
ירושלמי מאיר סוכה כה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כה עמוד א] אלא מתניתין דלא ה_יחכמאן דאמר יתקעו לפי מנין המוספין, אלא כמאן דאמר שעל כל המוספים לא היו עומדים בשיר אלא פעם אחת. רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°. ואפי' כמאן דאמר יתקעו לפי מנין המוספין יתקעו. הכוונה שבתקיעות היו מוסיפין כהנים וכלי שיר אבל לא היו מוסיפין תקיעות, ועל כל המוספים לא היו עומדים בשיר אלא פעם אחת. אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° היא נבל היא כינור. נימין יתירות בין זה לזה. אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. למה נקרא שמו נבל? שהוא מלבין כמה מיני זמר. רבי חונה רב הונא° אמר בשם רב יוסף רב יוסף° על ידי עור שאינו עבוד, ועל ידי נימין יתירות היה מלבין כמה מיני זמר, רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר עוגב זה ארדבליס . תני °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל לא היה ארדבליס בירושלים מפני שהוא סורח מושך את הנעימה. חליל של מקדש של משה היה ושל קנה היה. נשבר ותיקנוה ולא היה קולו ערב כמות שהיה. חזרו ונטלוהו לתיקון וחזר לכמות שהיה. צלצל של מקדש של משה היה ושל נחושת היה. נשבר ותיקנוהו ולא היה מצלצל כמות שהיה. חזרו ונטלוהו וחזר לכמות שהיה. מכתשת של מקדש של משה היה ושל נחושת היה. נשברה ותקנוה ולא היתה מפטמת כמו שהיתה. חזרו ונטלוה וחזרה לכמות שהיתה. אלו שני כלים צלצל ומכתשת שנשתברו בבנין הראשון ולא עלתה עליהן ארוכה. עליהן הוא אומר (דברי הימים ב ד', ט"ז) נחשת מרוק נקי ללא סיגים (מלכים א ז', מ"ה) נחשת ממורט דק ומתפתל. כתיב (עזרא ח', כ"ז) וכלי נחשת מצהב טובה שנים חמודות כזהב. תרין אמורין, חד אמר כלי נחושת שהביא עזרא חד מינייהון כתריי דדהב. וחורנה אמר, תריי מנהון כתריי דדהב שהיו שווים לזהב. תני °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר הנקב של מעיין השילוח היה מוציא מים כאיסר. אמרו נרחבנו וירבו מימיו. הרחיבוהו ונתמעטו מימיו. חזרוהו וגדרוהו וחזר לכמות שהיה. מגריפה, רב רב (אמורא)° ושמואל שמואל (אמורא)° חד אמר עשרה נקבים היו בה. כל אחד ואחד היה מוציא מאה מיני זמר. וחורנה אמר מאה נקבים היו בה, כל אחד ואחד היה מוציא עשרה מיני זמר. מדברי שניהם היתה מוציאה אלף מיני זמר. מוספי שבת ומוספי ראש חדש מי קודם? רבי ירמיה רבי ירמיה° סבר מימר מוספי שבת ומוספי ראש חדש מוספי ראש חדש קודמין. חייליה דרבי ירמיה רבי ירמיה° מן הדא דתני. שירו של שבת ושירו של ראש חדש, ה_יטשירו של ראש חדש קודם. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, שנייא היא דאמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, כדי לפרסמו ולהודיע שהוא ראש חדש. ורק בשיר הקדימו של ראש חדש כיצד הוא עושה? שוחט מוספי שבת ואומר עליהן שירו של ראש חדש.. ואין זה מעכב לפי שמה שאומרים מעין המאורע בשיר אינו צורך הקרבן ברם ה_כמוספי שבת ומוספי ראש חדש מוספי שבת קודמין, על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו

ירושלמי סוכה, פרק ה, הלכה ז

[עריכה]

מתני’: ה_כאיום טוב הראשון של חג היו שם שלשה עשר פרים, ואילים שנים ושעיר אחד. ט"ז משמרות זכו בהן נשתיירו שם ארבע עשר כבשים לשמנה משמרות. ביום הראשון ששה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד. בשני חמשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כה עמוד ב] בשלישי ארבעה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד. ברביעי שלשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד. בחמישי שנים מקריבין שנים שנים והשאר אחד אחד. בששי אחד מקריב שנים והשאר אחד אחד. בשביעי כולן שווין. ה_כבבשמיני חזרו לפייס כרגלים. אמרו מי שהיה מקריב היום, לא היה מקריב פרים למחר אלא חוזרין חלילה:

גמ’: תני כל המשמרות שהיו במקדש היו שונות ומשלשות בפרים חוץ משתים האחרונות שהיו שונות ולא היו משלשות בפרים. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאל. מהו להתחיל מהן לרגל הבא שיזכו להקריב בשמיני עצרת בלא פיס? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° מתני' לא אמרה כן דתנן, בשמיני חזרו לפייס כרגלים. לא צורכה אלא כהדא דתני בשם °רבי נתן רבי נתן, דתני °רבי נתן רבי נתן, שמיני לא היה בו פייס ואחד משני המשמרות זכה בו. על דעתיה ד°רבי נתן רבי נתן השני שלא זכה מהו להתחיל מהן לרגל הבא שיזכו בפר ללא פיס בפסח? תנן, בשמיני חזרו לפייס כרגלים. שמיני רגל בפני עצמו, אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° ותני כן. שמיני רגל בפני עצמו, פייס בפני עצמו, ברכה בפני עצמה, קרבן בפני עצמו. רגל דאמר רבי אבין רבי אבין° בשם רבי אחא רב אחא°, בכולהם כתוב וביום וכאן כתיב ביום. ללמדך שהוא רגל בפני עצמו. פייס אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° מתני' אמרה כן דתנן, בשמיני חזרו לפייס כרגלים. ברכה אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, זמן שהחינו. ה_כגקרבן פר אחד איל אחד

ירושלמי סוכה, פרק ה, הלכה ח

[עריכה]

מתני’: ה_כדבשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוין באימורי הרגלים ה_כהובחילוק לחם הפנים. בעצרת אומר לו הי לך מצה הי לך חמץ. ה_כומשמר שזמנו קבוע הוא מקריב תמידין נדרים ונדבות וכל קרבנות הציבור ומקריב את הכל. ה_כזיום טוב סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה, היו כל המשמרות שוין בחילוק לחם הפנים.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

18 ה_יח מיי' פ"ז מהל' כלי המקדש הלכה ה':

19 ה_יט מיי' פ"ו מהל' תמידין ומוספין הלכה י':

20 ה_כ מיי' פ"ט מהל' תמידין ומוספין הלכה ב':

21 ה_כא מיי' פ"י מהל' תמידין ומוספין הלכה ג', מיי' פ"י מהל' תמידין ומוספין הלכה ד', מיי' פ"י מהל' תמידין ומוספין הלכה י"ב:


[ע"ב]

22 ה_כב מיי' פ"י מהל' תמידין ומוספין הלכה י"ג:

23 ה_כג מיי' פ"י מהל' תמידין ומוספין הלכה ה':

24 ה_כד מיי' פ"ד מהל' כלי המקדש הלכה ד':

25 ה_כה מיי' פ"ד מהל' תמידין ומוספין הלכה י"ב:

26 ה_כו מיי' פ"ד מהל' כלי המקדש הלכה ה':

27 ה_כז מיי' פ"ד מהל' תמידין ומוספין הלכה י"ב:


-----------------------------------דף כו

[עריכה]
ירושלמי מאיר סוכה כו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כו עמוד א] ה_כחחל יום אחד להפסיק בינתים, משמר שזמנו קבוע הוא נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים, ה_כטובשאר כל ימות השנה הנכנס נוטל שש. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש. הנכנסין חולקין בצפון והיוצאין בדרום. בלגה לעולם חולקת בדרום וטבעתה קבועה וחלונה סתומה:

גמ’: תנן, בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוין באימורי הרגלים ובחילוק לחם הפנים. מניין שכל המשמרות חולקות ברגלים בשווה? דכתיב (דברים שפטים יח ו) כי יבא הלוי באחד שעריך. ברגלים בשעה שכל ישראל נכנסים בשער אחד. ה_ל וכתיב (דברים שפטים יח ח) חלק כחלק יאכלו. יכול אף בשאר כל ימות השנה כן? תלמוד לומר (דברים שפטים יח ח) לבד ממכריו על האבות, חוץ ממה שמכרו אבות לבנים. את שבתך ואני שבתי. ובעצרת אומר הילך מצה לחם הפנים הילך חמץ שתי הלחם. אית תניי תני הילך חמץ הילך מצה. מאן דאמר הילך מצה, שהוא תדיר . מאן דאמר הילך חמץ שהוא חביב. אמר רבי לוי רבי לוי° כל המשמרות היוצאות היו יוצאות מהדרום. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מתני' אמרה כן. דתנן, הנכנסין חולקין בצפון והיוצאין בדרום במקום שממנו הם עתידים לצאת. תנן, חל יום אחד להפסיק בינתים, משמר שזמנו קבוע הוא נוטל עשר חלות והמתעכב נוטל שתים, ובשאר כל ימות השנה הנכנס נוטל שש. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר הנכנס נוטל שבע והיוצא נוטל חמש. אמר רבי יודה בן טיטס רבי יודה בן טיטס° בשם רבי אחא רב אחא°, קרייא מסייע להן דתנייא שמשמרה היוצאת נוטלת חמישה, דכתיב (שמואל א כא ד) ועתה מה יש תחת ידך חמשה לחם תנה בידי או הנמצא, ואחימלך מן המשמר היוצא היה: הנכנסין חולקין בצפון ויוצאין בדרום. אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל רבי חנניה בריה דרבי הילל°, כדי לחלוק כבוד לנכנסין. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, לא מטעם זה אלא בגין דתנינן ה_לאכל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל. והכניסה לעזרה ממזרח נמצא שהנכנסים פונים לצפון שהוא מימינם והיוצאים פונים לדרום שהוא מימינם. בלגה לעולם חולקת בדרום מפני מרים בת בלגה שהמירה דתה והלכה ונישאת לסרדיוט אחד משל מלכות בית יון, ובאה וטפחה על גגו של מזבח אמרה לו, לוקיס  זאב לוקיס אתה החרבתה נכסיהן של ישראל ולא עמדת להן בשעת דוחקן. ויש אומרים על ידי שהגיע זמנה של משמרתם לעלות ולא עלת, ונכנס התעכב ישבב ושימש תחתיה בכהונה, לפיכך בלגה לעולם ביוצא. וישבב בנכנס. ויעקרו אותה ממקומה?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כו עמוד ב] לית יכיל, דאמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° קשה לפני המקום לעקר שלשלת יוחסין ממקומן. ויעשו אותן עשרים ושלש שיכללו אותם במשמרת אחרת? לית יכיל דכתיב (דברי הימים א ט', כ"ב) המה יסד דוד ושמואל הראה באמונתם. כתיב באומנותם, אומנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו שבכל פעם יובל פוגע במשמר אחר. אמר רבי אבהו רבי אבהו° חישבתים שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו: תנן, וטבעתה קבועה. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב יהודה רב יהודה°, טבעות עשו להן רחבות מלמעלן וצרות מלמטן. תנן, וחלונה סתומה. שלא יעמידו בה סכיניהן כהיא דתנינן תמן הוא היה נקרא בית החולפות ששם היו גונזין את הסכינין

הדרן עלך פרק החליל וסליקא לה מסכת סוכה

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת סוכה וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת סוכה וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת סוכה וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת סוכה כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד

[עריכה]

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח

[עריכה]

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)


ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_סוכה/פרק_חמישי"