ירושלמי סוכה דף כג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה | עין משפט


כנגן במנגן אין כתיב כאן אלא והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים.  תני א"ר יודה כל שלא ראה דיפלי איסטבא של אלכסנדריאה לא ראה כבוד ישראל מימיו.  כמין בסילקי גדולה היה ואסטיו לפנים מסטיו היתה פעמים היו בה כפלים כיוצאי מצרים ושבעים קתידראות של זהב היו שם מקובעות אבנים טובות ומרגליות כנגד שבעים זקנים.  וכל אחת ואחת היתה עומדת בעשרים וחמש ריבוא דינרי זהב.  ובימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד עליה.  עמד אחד מהן לקראות בתורה היה הממונה מניף בסודרן והן עונין אחריו אמן.  על כל ברכה וברכה שהיה מברך היה הממונה מניף בסודרין והן עונין אחריו אמן אע"פ כן לא היו יושבין מעורבבין אלא יושבין כל אומנות ואומנות בפני עצמה שאם יבוא אכסנאי יהא מודבק בבני אומנותו ומשם היתה פרנסתו יוצאה ומי החריבה טרוגיינוס הרשע.  תני רשב"י מקומו הוזהרו ישראל שלא לשוב ארץ מצרים שנאמר (שמות, יד) כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם.  (דברים, יז) וה' אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד.  (דברים, כח) והשיבך ה' מצרים באניות.  ובשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו אחת בימי סנחריב מלך אשור שנא' (ישעיהו, לא) הוי הירדים מצרים לעזרה מה כתיב בתריה (שם) ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר וגו' ואחת בימי יוחנן בן קרח.  (ירמיהו, מב) והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם וגו'.  בימי טרוגיינוס הרשע נולד לו בן בתשעה באב והיו מתענין.  מתה בתו בחנוכה והדליקו נרות ושלחה אשתו ואמרה לו עד שאת מכבש את הברבריים בוא וכבוש את היהודים שמרדו בך.  חשב מיתי לעשרה יומין ואתא לחמשה.  אתא ואשכחון עסיקין באורייתא בפסוקא (דברים, כח) ישא ה' עליך גו מרחק מקצה הארץ וגו'.  אמר לון מה הויתון עסיקין אמרין ליה הכין וכן.  אמר לון דוא גברא הוא דחשב מיתי לעשרה יומין ואתא לחמשה והקיפן ליגיונות והרגן.  אמר לנשיהן נשמעות אתם לליגיונתי ואין אני הורג אתכם אמרין ליה מה דעבדת בארעייא עביד בעילייא ועירב דמן בדמן והלך הדם בים עד קיפריס.  באותה השעה נגדעה קרן ישראל ועוד אינה עתידה לחזור למקומה עד שיבוא בן דוד:

מתניתין   מוצאי י"ט הראשון של חג היו יורדין לעזרת הנשים ומתקנין שם תיקון גדול ומנורות של זהב היו שם וספלים של זהב בראשיהן וארבעה סולמות על כל מנורה ומנורה וד' ילדים מפרחי כהונה ובידיהן כדי שמן של מאה וכ' לוג והן מטילין על כל ספל וספל:

גמרא  א"ר יהושע בן חנניה כל ימים של שמחת בית השואבה לא היו טועמין טעם שינה כל עיקר בתחילה היו הולכין להקריב תמיד של שחר משם היו הולכין להקריב את המוספין ומשם היו הולכין להקריב נדרים ונדבות ומשם היו הולכין לוכל ולשתות ומשם היו הולכין לתלמוד תורה ומשם היו הולכין להקריב תמיד של בין הערבים ומשם היו הולכין לשמחת בית השואבה והא תני שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן מיד

 

עין משפט

5 ה_ה מיי' פ"ה מהל' מלכים הלכה ז':

6 ה_ו מיי' פ"ח מהל' שופר הלכה י"ב:

7 ה_ז מיי' פ"ה מהל' שבועות הלכה כ', טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ו סעיף ד':