ביאור:יהושע ח כט
יהושע ח כט: "וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל הָעֵץ עַד עֵת הָעָרֶב, וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת נִבְלָתוֹ מִן הָעֵץ, וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ח כט.
וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל הָעֵץ[עריכה]
העונש הכבד לעי[עריכה]
המלחמה בעי היתה נסיון קשה ביותר ליהושע:
- הוא הראה את חולשתו כמפקד הצבא כששלח רק "כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ" והם נסו "לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי" (ביאור:יהושע ז ד).
- הוא הראה שהוא לא הצליח לפקוד על העם לכבד את החרם לאלוהים, והעם מזלזל בו ובאלוהיו.
- יהושע הבין את הסכנה למעמדו והתפלל לאלוהים שיעזור לו, ככתוב: "וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה עַד הָעֶרֶב, הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם" (ביאור:יהושע ז ו).
- ואז בפקודת אלוהים, יהושע שלח אורב מאחורי העיר, והציג את עצמו כפתיון למלך העי לרדוף אחריו, ככתוב (בגוף ראשון) "וַאֲנִי, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי, נִקְרַב אֶל הָעִיר, וְהָיָה כִּי יֵצְאוּ לִקְרָאתֵנוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה, וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם" (ביאור:יהושע ח ה).
- יהושע חשש להשאיר את זקני העם במחנה בערבות יריחו, כי הוא חשב שהם ימרדו בו בזמן שהוא יהיה בקרב על העי, והם יקחו את העם חזרה למצרים, ולכן הוא לקח אותם למלחמה איתו (ביאור:יהושע ח י).
כל זה גרם ליהושע לקחת סיכון גדול, ובכעס להעניש את העי.
יהושע שם את נפשו בכפו[עריכה]
יהושע, הזקן מכל איש בעם (אולי מלבד כלב בן יפונה), סיכן את נפשו.
יהושע הראה את בטחונו באלוהים כאשר הוא סיכן את עצמו ואת כל עם ישראל. יהושע זכר שאלוהים אמר לו: "לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (ביאור:יהושע א ה), וגם חזר ואמר לו: "וְקוּם עֲלֵה הָעָי, רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ" (ביאור:יהושע ח א). יהושע כפה על אלוהים לשמור עליו ולהציל אותו ממוות בזמן המנוסה, ואלוהים, שידע שאין הגנה לעיר, הורה לו מתי לסמן לאורב להתקיף את העיר בעזרת הכידון (ביאור:יהושע ח יח).
יהושע הבין שמלך העי חשב שלבני ישראל יש רק צבא של "כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ". ושמלך העי רצה לתפוס אותו אישית, לענות אותו, ולהשתמש בו כדי לכבוש את כל בני ישראל, העבדים הנמלטים ממצרים, ולהפוך אותם לעבדים לו מחדש. זה שבני ישראל נולדו במדבר ולא היו עבדים בחייהם, לא משחרר אותם ממעמד של עבדים נמלטים, כי הוריהם היו עבדים נמלטים. ניתן אפילו לומר שכולנו עבדים נמלטים, עד היום.
- יהושע הבין שמלך העי רצה לחסל ולהשמיד את עם ישראל ולבטל את ברכת אלוהים לבני ישראל - ולכן עונשו חייב להיות חמור ביותר:
- כמו העונש לשכם בן חמור מלך שכם, שרצה שבני ישראל יתבוללו עם עמו, ככתוב: "אֶת בְּנֹתָם נִקַּח לָנוּ לְנָשִׁים, וְאֶת בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם ... לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ, לִהְיוֹת לְעַם אֶחָד" (ביאור:בראשית לד כא-כב).
- כמו העונש לגולית שהסית את בני ישראל לנטוש את אלוהים (ביאור:שמואל א יז ט-י) - סקילה בקלע, ועריפת הראש.
- והמן שרצה להשמיד את כל עם ישראל (ביאור:אסתר ג ו) - תליה על עץ.
יהושע כעס מאוד על מלך העי החצוף ביותר והוא רצה להעניש אותו קשות, כדי ללמד את כל מלכי כנען את הצפוי להם, ועדיף שיברחו לעמם בצפון.
וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה[עריכה]
תָּלָה - שורש 'תלה' - (מילוג)
- קשר או קיבע - "הִנֵּה רָאִיתִי אֶת אַבְשָׁלֹם תָּלוּי בָּאֵלָה" (שמואל ב יח י), "אִם יִקְחוּ מִמֶּנּוּ יָתֵד לִתְלוֹת עָלָיו כׇּל כֶּלִי" (יחזקאל טו ג), "עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ" (תהלים קלז ב).
- הרג בחנק ע"י קשירת חבל לצוואר והטלת כל משקל הגוף על הצוואר - "וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (ביאור:אסתר ב כג), "וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף" (ביאור:בראשית מ כב).
- לפעמים היו הורגים את האיש ואחר כך תולים את גוויתו - "וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת, וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ" (דברים כא כב), "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי" (דברים כא כג).
- לפעמים היו קושרים את האיש לעץ, ומשאירים אותו חי למות אחרי מספר ימים (כך עשו הפרסים, היוונים והרומאים בצליבה).
חייליו של יהושע הביאו את מלך העי ליהושע, ככתוב: "וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּפְשׂוּ חָי, וַיַּקְרִבוּ אֹתוֹ אֶל יְהוֹשֻׁעַ" (ביאור:יהושע ח כג).
יהושע החזיק את מלך העי חי בזמן שאנשיו רדפו אחרי אנשי העי בשדות ובמדבר (ביאור:יהושע ח כד). הוא המשיך להחזיק אותו כאשר הרגו את "כֹּל אַנְשֵׁי הָעָי" (ביאור:יהושע ח כה), וגם החזיק אותו חי כאשר שרפו את עירו ולקחו את השלל (ביאור:יהושע ח כח).
יהושע רצה שמלך העי יראה מה הוא עשה לעירו ואת האסון שהוא הביא על עמו, בתשוקתו לנצח את יהושע, לכבוש את עם ישראל, ולזכות בגדולה ופאר על כל מלכי כנען.
וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל הָעֵץ עַד עֵת הָעָרֶב[עריכה]
לא נאמר שיהושע הרג את מלך העי לפני שהוא קשר אותו לעץ. הנה על חמשת המלכים נאמר: "וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי כֵן, וַיְמִיתֵם, וַיִּתְלֵם עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים וַיִּהְיוּ תְּלוּיִם עַל הָעֵצִים עַד הָעָרֶב" (ביאור:יהושע י כו).
ניתן להבין את הכעס האדיר של יהושע על מלך העי במספר דברים שהוא עשה במיוחד לאחר כיבוש העי:
- קשר/הצמיד (תלה) והשאיר אותו חי וגוסס על העץ, ונתן לו למות על העץ עד הערב, ורק אז הוריד את נבלתו והשליך את גופתו בשער העיר. זאת גם היתה תוכניתו של המן לתלות את מרדכי חי, על העץ הגבוה חמישים אמה, למאכל ציפורים (ביאור:אסתר ה יד).
- ועוד יהושע קישר בין מלך העי לעכן, ככתוב על מלך העי "וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה", במקביל לכתוב על עכן: "וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (ביאור:יהושע ז כו). כך יהושע העביר את קללתו לעכן: "מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ יְהוָה בַּיּוֹם הַזֶּה" (ביאור:יהושע ז כה) למלך העי.
- ויהושע חשב שההצלה שלו היתה חשובה מאוד והוא בנה "מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהַר עֵיבָל" (ביאור: יהושע ח ל).
וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר[עריכה]
את כל ערי כנען שיהושע כבש הוא לא הרס והפך אותם לשממה.
את יריחו יהושע קילל ואמר: "בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה, וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ" (ביאור:יהושע ו כו). הקללה ליריחו היתה קשה, אבל זה היה מחיר "[ש]חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי" (מלכים א טז לד) היה מוכן לשלם.
אולם את העי יהושע הרס, זרק את נבלת המלך בשער העיר והקים עליה גל אבנים. לכולם היה ברור שאת העי לא יקימו, לאחר התבוסה האיומה לעיר, והעלבון למלך העיר. אף אחד לא רצה שיעשו לו מה שנעשה למלך העי.