ביאור:יהושע ח טז
יהושע ח טז: "וַיִּזָּעֲקוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בעיר (בָּעַי) לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם. וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ, וַיִּנָּתְקוּ מִן הָעִיר."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ח טז.
וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ
[עריכה]וַיִּזָּעֲקוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בעיר (בָּעַי) לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם
[עריכה]"וַיִּזָּעֲקוּ" - שורש 'זעק' (נגזרת למילה 'צעק') - למילה יש מספר פרושים שונים:
- צעק מתוך מצוקה, צער או כאב (מילוג). זה הפרוש הרגיל, ככתוב: "וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה" (שמות ב כג).
- קריאה לעזרה, לבוא ולהשתתף, קריאה לגיוס כללי, בכתוב, "וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה" (שופטים ד י).
כאן "עַם הַמִּלְחָמָה ... גִּבּוֹרֵי הַחַיִל" (ביאור:יהושע ח ג) נמצאים במצוקה ונסים, ואם משהו זועק מכאב וצער אז זה הלוחמים של יהושע.
התאור כאן הוא שכל תושבי העיר, שמעו על הנצחון והם 'נזעקו' והתגיסו למאמץ המלחמתי לרדוף אחרי יהושע הנסוג. הם זעקו קריאות שמחה וגבורה כדי להמם את הנסוגים לפניהם.
מלך העי לא השאיר פקודות לעיר, ולא הורה לחלק מהצבא להשאר בעיר ולשמור עליה. הוא הרשה לאספסוף לרוץ בעקבות הלוחמים שלו ולהשתתף בידוי אבנים על ידי הנערים. אנשי העי יצאו לראות את הנצחון הצפוי ולהנות בשלל, בהרג ושאר דברי אלימות שלבם חפץ.
וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ
[עריכה]העורך מגלה לנו את מטרת המרדף - לתפוס ולהתעלל ביהושע אישית.
למלך העי זה היה חשוב. בהתקפה הראשונה הוא רק רדף מרחק קטן ונתן ללוחמים שבאו נגדו לברוח עם אבדות קלות של "כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ" (ביאור:יהושע ז ה), וגם אנשי העיר לא נזעקו לרדוף יחד איתו. כאן יש למלך מטרה חשובה - לכידת יהושע. הוא חשב שלכידת יהושע תביא לסיום המלחמה, כבוד וגדולה לו, וייתכן שהוא ירד ויכבוש את כל המחנה של בני ישראל, וכך הוא ילכוד את כל העבדים הנמלטים ויעשה מהם עבדים לו. מלך העי כבר חלם שבעזרת בני ישראל הוא יעשה מלך של כל כנען.
יהושע ידע שכך יעשה מלך העי בתאוותו ומחשבות הגדלות שלו, ולכן הוא הציב את עצמו לפתיון ומשך את תשומת ליבו אליו. יהושע ידע שהוא יסוג, ונתן הוראה לאורב: "רְאוּ אַתֶּם אֹרְבִים לָעִיר מֵאַחֲרֵי הָעִיר ... וַאֲנִי, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי נִקְרַב אֶל הָעִיר. וְהָיָה כִּי יֵצְאוּ לִקְרָאתֵנוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה, וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם. וְיָצְאוּ אַחֲרֵינוּ עַד הַתִּיקֵנוּ אוֹתָם מִן הָעִיר ... וְאַתֶּם תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב, וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָעִיר" (ביאור:יהושע ח ד-ז).
וַיִּנָּתְקוּ מִן הָעִיר
[עריכה]יהושע הורה לאורב לעקוב אחריו, וכאשר חיילי העי יתנתקו מהעיר, הם יצאו ממקום המחבוא שלהם ויתקיפו את העיר. יהושע אפילו הזהיר אותם "כִּדְבַר יְהוָה תַּעֲשׂוּ. רְאוּ צִוִּיתִי אֶתְכֶם" (ביאור:יהושע ח ח), וכיוון שהוא לא היה בטוח שהם יעשו כדבריו, ליתר בטוחן, הוא שלח אפילו אורב נוסף של 5,000 חיילים (ביאור:יהושע ח יב), ובכל זאת שני האורבים (או לפחות אחד) לא התחילו בהתקפה עד שאלוהים הורה ליהושע להרים את כידונו, ויהושע עשה זאת (ביאור:יהושע ח יח).
מעניין היה לשמוע את ההסבר של מפקדי האורבים, שנתנו ליהושע לברוח זמן רב, להתעייף ולהסתכן. לא נראה שהם לא רצו לבצע את הפקודה, אולם ייתכן שהם לא הבינו שהם צריכים לעשות את ההחלטה ולא לחכות לסימן מיהושע. יכול להיות שאנו רואים כאן שמלך העי צדק, והצבא של יהושע לא היה מאומן במלחמה, והקצינים היו חסרי נסיון ובטחון עצמי, ולכן בסוף נדרשו כחמישים אלף ומעלה לוחמים מבני ישראל כדי לנצח צבא של כאלפים חיילים, מעיר של "שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף, כֹּל אַנְשֵׁי הָעָי" (ביאור:יהושע ח כה).