ביאור:יהושע ח ל
יהושע ח ל: "אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהַר עֵיבָל."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ח ל.
אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה[עריכה]
אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה[עריכה]
- אחרי שאלוהים מינה את יהושע להיות מנהיג העם - יהושע לא הקים מזבח.
- אחרי חציית הירדן בחרבה - יהושע הקים גל אולם לא הקים מזבח.
- אחרי נפילת חומות יריחו - יהושע לא הקים מזבח.
אחרי כיבוש העי הקטנה, בעזרת עצה של אלוהים, יהושע הקים מזבח. המזבח נועד לקורבן עולה ולקורבן שלמים, ככתוב: "וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה, וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים" (ביאור:יהושע ח לא). יהושע נתן הזדמנות לקורבן יחיד וקורבן ציבור - קורבן נדר, תודה, נדבה, מתנה לאלוהים ולעם, וכיפור על חטאים שנעשו ביריחו ושאר המקרים.
- מתעוררת השאלה למה הנצחון על העי היה כל כך חשוב?
רש"י היה מודע לבעיה החשובה הזאת, וניסה להסביר ולתרץ, וכתב: "פרשה זו כתובה ע"ד מוקדם ומאוחר שמיום שעברו את הירדן עשה כן".
לא נראה שזה ההסבר, וששלוש פעמים, עורך הספר השמיט את עניין המזבח, ורק אחרי הישועה בעי, העורך מצא לנכון להודיע לנו שיהושע בנה מזבח בשכם ליד הר עיבל, ובכל שאר ספר יהושע, יהושע לא בנה מזבח אחר, ולא הקריב יותר קורבנות עולה ושלמים.
עם ישראל ניצל מכליה[עריכה]
יהושע היה בצרות:
- העם זלזל בפקודתו בשם אלוהים לא לקחת שלל מיריחו, וזה לא היה רק עכן שמעל, אלוהים דיבר ברבים באומרו: "וְגַם לָקְחוּ, מִן הַחֵרֶם, וְגַם גָּנְבוּ, וְגַם כִּחֲשׁוּ, וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם" (ביאור:יהושע ז יא).
- יהושע נחל תבוסה משפילה, ואלוהים אפילו הודיע לו שהוא יעזור לאויביו, ככתוב: "וְלֹא יֻכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם" (ביאור:יהושע ז יב).
- יהושע הבין שכדי למשוך את מלך העי להתנתק מהעיר הוא חייב לתת לו פתיון משמעותי, וזה היה רק הוא עצמו. יהושע היה מוכן לסכן את נפשו ולכפות על אלוהים להציל אותו או לתת לו למות.
- יהושע האמין שזקני העם עלולים למרוד בו ולקחת את הפיקוד ממנו בהעדרו, ואולי גם לשוב לעבר הירדן המזרחית ולמצרים (ביאור:יהושע ז ז). לכן להתקפה על העי הוא לקח אותם איתו, כשבויים במעצר, ככתוב: "וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי הָעָם הָעָי" (ביאור:יהושע ח י).
- יהושע הבין שמלך העי חושב שכל צבאו המקצועי של בני ישראל הוא "כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ" (ביאור:יהושע ז ד), וגם הם פחדנים שנסים מהמערכה. והוא הבין שמלך העי רוצה לתפוס אותו אישית, לכבוש את מחנה בני ישראל, ולהפוך את העבדים הנמלטים ממצרים לעבדים שלו, וכך להציל את כנען מההתקפה של בני ישראל ולהפוך למלך הראשי בכנען.
- יהושע שם את נפשו בכפו, ולאחר הנצחון המדהים, הוא החליט להעלות קורבן לאלוהים על ההצלה של עם ישראל ושלו עצמו.
- למעשה יהושע עשה את ברכת הגומל - ברכת שבח לה' שמברך אדם שהיה בסכנת חיים או בסכנה משמעותית אחרת וניצל ממנה.
בְּהַר עֵיבָל[עריכה]
הַר עֵיבָל נמצא ליד שכם.
יהושע כבש את העי שהיתה ממזרח "[ל]בֵּית אֵל" (ביאור:יהושע ח ט), וכל העם חנה "בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ" (ביאור:יהושע ה י).
שכם לא נכבשה על ידי יהושע, אולם בהמשך יהושע ניהל את ממשלתו בשכם, ככתוב: "וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה. וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו, וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו, וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" (ביאור:יהושע כד א), ושם קבר יהושע את עצמות יוסף בחלקה שיעקב קנה מחמור מלך שכם, ככתוב: "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם" ביאור:יהושע כד לב). ניתן להבין ששכם נשארה בבעלות בני ישראל במשך כל התקופה שבני יעקב פרו ורבו במצרים.
בני ישראל חנו "בַּגִּלְגָּל, בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ" (ביאור:יהושע ד יט) שהיתה "בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ" (ביאור:יהושע ה י). לאחר הנצחון על העי יהושע מקים מחנה ליד שכם.
- יהושע העביר את העם לשכם, אולם השאיר חלק גדול מהעם בגלגל ליד יריחו.
- אף מלך בכנען לא העיז להתקיף אותו, והוא, כאדון הארץ, נע כרצונו ומתישב כרצונו.
- יהושע כותב ומקריא את התורה שכתב משה לבני ישראל, וזה תהליך שלקח מספר חודשים. (את הירדן יהושע חצה בחרבה לפני הפסח, ואת יריחו הוא כבש ביום כיפורים והכריז בשופר היובל שהארץ שבה לירושיה החוקיים. העי נכבשה לאחר מספר ימים, ואז התחיל החורף. נראה שחמשת מלכי כנען העדיפו לא להלחם בחורף וחיכו לאביב כדי להתארגן ולהתקיף את יהושע.)
סיפור יעקב בשנית[עריכה]
יעקב שב לכנען והיה במאבק כוח עם עשו אחיו, לפני כניסתו לכנען.
יעקב עבר חוויה מפחידה ביותר, והכין את עצמו ומשפחתו לטבח, ככתוב: "כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ, פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים" (ביאור:בראשית לב יב).
לאחר שיעקב פיצל את צבאו לשני מחנות, ושלח מתנות שהביאו כחמישים לוחמים, מקצועיים בקלע, לעורפו של עשו, עשו ראה שמערך הקרב אינו לטובתו, נכנע, ויתר על מלחמה, ורץ לחבק ולבכות על צואר אחיו.
כך יעקב הגיע לשכם, ככתוב: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם, עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן ... וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר" (ביאור:בראשית לג יח), והקים שם מזבח תודה לאלוהים, ככתוב: "וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (ביאור:בראשית לג כ).
- יהושע ראה את הדמיון בין מלחמת יעקב בעשו והנצחון על העי, והוא ממשיך וחוזר על ההיסטוריה של יעקב:
- הוא שלח חיילים לעורפו של מלך העי, האורב.
- המלחמה נגמרה בנצחון מושלם ומוחלט.
- הוא מגיע לשכם, שנשארה בידי בני ישראל כל תקופת העבדות במצרים, ולכן לא היה צורך לכבוש אותה ולהרוג את מלכה.
- הוא בונה מזבח "לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" להודות לו על הניסים ועל הנפלאות.