ביאור:יהושע ח כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

יהושע ח כד: "וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָעַי בַּשָּׂדֶה, בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר רְדָפוּם בּוֹ, וַיִּפְּלוּ כֻלָּם לְפִי חֶרֶב עַד תֻּמָּם, וַיָּשֻׁבוּ כָל יִשְׂרָאֵל הָעַי, וַיַּכּוּ אֹתָהּ לְפִי חָרֶב."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ח כד.


וַיָּשֻׁבוּ כָל יִשְׂרָאֵל הָעַי, וַיַּכּוּ אֹתָהּ לְפִי חָרֶב[עריכה]

וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָעַי בַּשָּׂדֶה, בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר רְדָפוּם בּוֹ[עריכה]

ניתן להבין שהצבא של יהושע שרדף אחרי מלך העי וצבאו השבים לעיר, והאורב שכבש את שער העיר והתקיף את מלך העי ממעלה ההר, התפזרו בחלקם, והתחילו לרדוף אחרי חיילים שהחליטו לברוח למדבר ולשדות בנסיון להמלט ממות.

הכתוב טוען "וַיַּכּוּ אוֹתָם, עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וּפָלִיט" (ביאור:יהושע ח כב), אולם סביר שמספר לוחמים הצליחו להתחבא בהר ולא מתו. הם יספרו את גדולת יהושע, בני ישראל ואלוהיהם לכל מקום שהם יגיעו, וכך יפילו פחד על כל אנשי כנען לעזוב את כנען ולשוב לארצותיהם בצפון.

וַיָּשֻׁבוּ כָל יִשְׂרָאֵל הָעַי, וַיַּכּוּ אֹתָהּ לְפִי חָרֶב[עריכה]

לאחר שהלוחמים מתו, הצבא של יהושע התאחד עם האורב, ויחד הם עלו על העיר שנשארה חסרת מגן ושערה פתוח, ככתוב: "וַיַּעַזְבוּ אֶת הָעִיר פְּתוּחָה" (ביאור:יהושע ח יז).

ניתן להבין שעד השלב הזה אנשי העיר, נשים וילדים לא מתו במלחמה, וגם שהעיר לא נשרפה עד תומה.

עכשו החיילים נכנסים לכל בית, הורגים את יושביו ולוקחים שלל, כדברי אלוהים: "וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ, רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם" (ביאור:יהושע ח ב).

סביר שהיה הרבה זמן לנשים ולילדים לראות מה עומד לקרות למלך העי וצבאו, ושעירם נכבשה. לא היתה להם סיבה להשאר או לשוב לבתיהם בעיר, וסביר שהם התחילו בבריחה המונית לכיוון בית-אל או שאר ערי כנען. לא נאמר שיהושע רדף אחריהם. הכתוב טוען שהרבה מאנשי העיר נשארו בעיר, והם הומתו לפי חרב.