ביאור:יהושע ז ו
יהושע ז ו: "וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה עַד הָעֶרֶב, הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ז ו.
וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו[עריכה]
בני ישראל נחלו מפלה מעליבה ביותר.
עיר קטנה של 12,000 תושבים, וכ2,000 לוחמים, הביסה את בני ישראל.
כל הרעיון של התקפת מחץ וטרור, כדי לגרום לתושבי כנען לברוח, פג.
יהושע הראה את חולשותיו כמנהיג העם. הוא האמין למרגלים כאילו שהם מפקדי צבא. הוא לא בדק את העובדות ורק הקשיב למסקנות שלהם. הוא שלח צבא, שלמזלו לא חוסל עד האחרון בהם. הוא שלח צבא בלי תוכנית. הוא התעצל במילוי תפקידו ולא הזיז את עיקר הצבא אלא שלח קבוצה קטנה מדי. הוא הראה זילזול באנשי כנען, וחטף מכה באפו.
אלוהים הבטיח לו: "לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ לְפָנֶיךָ, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (ביאור:יהושע א ה), והנה הוא רואה שאלוהים לא עוזר לאנשים שפועלים בחוסר מחשבה.
סביר שהחיילים הנסים הסבירו ליהושע מה קרה. סביר שאנשי העי השתמשו בקלע וזרקו עליהם אבנים ממעלה ההר, במהירות של כ150 קמ"ש, ולא היתה להם דרך להתגונן. יהושע היה יכול לארגן צבא ולנסות להתגבר על היתרון הצבאי של אנשי העי, כאשר יש לו פי מאה יותר חיילים. אולם במקום להתארגן להתקפה, יהושע הלך להתאבל ולבכות.
יהושע הבין שאלוהים כועס עליו, ועליו לבקש סליחה כדי שאלוהים יסביר לו מה קרה.