ביאור:יהושע ז יג
יהושע ז יג: "קֻם, קַדֵּשׁ אֶת הָעָם, וְאָמַרְתָּ: הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר, כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל. לֹא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ עַד הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ז יג.
הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר[עריכה]
קֻם, קַדֵּשׁ אֶת הָעָם, וְאָמַרְתָּ: הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר[עריכה]
פעם שניה בשיחה שאלוהים פוקד על יהושע "קֻם", לאחר שפתיחה הוא אמר: "קֻם לָךְ" (ביאור:יהושע ז י). ניתן להבין שיהושע עדיין לא קם, והיה צריך עידוד חוזר.
אלוהים פוקד על יהושע לקדש את העם:
- כך עשה יעקב, ככתוב: "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם, וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם" (ביאור:בראשית לה ב), וכך יעקב נתן הזדמנות לרחל להפטר מהתרפים של אביה.
- כך פקד אלוהים על משה בהר סיני, ככתוב: " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: לֵךְ אֶל הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר, וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם" (שמות יט י).
- כך פקד יהושע לפני הכניסה לארץ המובטחת, ככתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם: הִתְקַדָּשׁוּ, כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת" (ביאור:יהושע ג ה).
יהושע לא עשה זאת. הוא לא אמר לעם להתקדש למחר, אלא בלי להודיע דבר, למחרת, הוא מיד התחיל בהגרלה, מצא את עכן והעניש אותו ואת משפחתו קשות.
יהושע היה יכול לתת הזדמנות לחוטאים, להפטר מהחרם ולהטהר, כפי שעשה יעקב, אולם יהושע כל כך כעס על תבוסתו, שהוא לא רצה לרחם על אף אחד - מי שיתפס יומת בסקילה וכך כולם ילמדו.
כיוון שיהושע לא עשה כדברי אלוהים, רק עכן נלכד, כאשר למעשה היו רבים ביותר ככתוב ברבים: "וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל, בַּחֵרֶם" (ביאור:יהושע ז א), וכדברי אלוהים ברבים: "חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם, וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם, וְגַם גָּנְבוּ, וְגַם כִּחֲשׁוּ, וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם" (ביאור:יהושע ז יא), וכל הפעלים הם ברבים.
לא ברור למה יהושע לא עשה את דברי אלוהים במלואם, ולמה אלוהים לא נזף בו.
- ייתכן שיהושע חשב שכל העם ישיב את החרם לאוצר אלוהים, ואז לא יהיה את מי להעניש קשות.
- ייתכן שיהושע חשב שישארו רק בודדים שלא יגישו לאוצר אלוהים את שללם, וכך ההגרלה תכשל, והאיש שימצא לא יהיה מועל בחרם, וזה יעשה צחוק מאלוהים וממנו.
אולם כיוון שרבים מעלו, ורק עכן נלכד, כל האחרים הבינו שאלוהים מסתפק באדם אחד לדוגמא, והם יכולים להמשיך לחטוא בלי פחד. כך יהושע לימד את העם דבר רע ביותר, ומאז בני ישראל חוטאים ללא הפסקה.
חֵרֶם בְּקִרְבְּךָ יִשְׂרָאֵל[עריכה]
אלוהים לא שואל - הוא קובע. אין לערער או להתווכח.
כמות קטנה, כמות גדולה, הכל הוא חטא.
'לא ידעתי, לא הבנתי, לא אמרו לי,' לא מעניין אף אחד.
לֹא תוּכַל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֶיךָ עַד הֲסִירְכֶם הַחֵרֶם מִקִּרְבְּכֶם[עריכה]
אלוהים נתן ליהושע להסביר לעם למה הם הפסידו במלחמה נגד העי. כך השגיאה של יהושע נמחקה, ולא גרמה נזק למורל הצבא של בני ישראל, ולא העלתה את המורל של מלכי כנען.
אלוהים אומר ליהושע להודיע לבני ישראל שכל עוד הם מעלו בחרם הם יפסידו, אולם ברגע שהם יסירו את החרם הכל יסלח והם ימשיכו לנצח.
אלוהים הבין שהדרישה של יהושע להחרים את יריחו, וכל הכסף, זהב, נחושת, וברזל שימצאו בעיר שייכים לאוצר אלוהים (ביאור:יהושע ו יט), גרמה שאוצר אלוהים קיבל סכום אפסי, כי אף אחד לא התאמץ לחפש או להביא מתכות לאוצר אלוהים. ויותר גרוע, הרבה אנשים מעלו בחרם. בגלל שהכל נועד לאוצר אלוהים, אף אחד מהחיילים לא הקפיד מה עושים חיילים אחרים, כי מה איכפת לו, הן הוא לא יקבל יותר, או תמורה עבור המאמץ שלו.
בגלל שאלוהים הבין שפקודת יהושע היתה שגויה, לפני כיבוש העי, אלוהים מודיע ליהושע שהפעם: "וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ, רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם" (ביאור:יהושע ח ב). והמילה "שְׁלָלָהּ" כוללת את המתכות וכל החפצים בעיר. החלוקה תעשה כפי שמשה קבע לאחר הנצחון על המדינים (במדבר לא כא-ל).