ביאור:בראשית ה - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

בראשית פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ (מהדורות נוספות של בראשית ה) | בביאור הרגיל ללא עימוד |


ספר תולדות אדם

על פרשה זו במשנה (אבות, "עשרה דורות", פרק חמישי): ...עשרה דורות מאדם עד נח
ספר תולדות אדם למעשה מתחיל בפרשת נח ומסתיים אחרי המבול.
פעמים אחדות הכתוב כאן מתכתב עם האמור בתחילת הספר "וַיִּבְרָא Lהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם Lהִים בָּרָא אֹתוֹ". לפי הכתוב כאן לגבי אדם, "בִּדְמוּת Lהִים עָשָׂה אֹתוֹ", וכך גם אדם "יולד" את שת בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ.
הביטוי "התהלך את הLהים" - נמצא גם בתחילת פרשת נח: אֶת הָLהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. "אֶת" משמעותו כאן "עִם", כלומר הלך בדרכי הL, בדרכי היושר והמשפט (כפי שעולה מדברי איוב והכתוב בספר משלי). כת הבית-אוסיים היא כת מדבר יהודה (על פי דבריה המסתברים של פרופ' רחל אליאור) החשיבו את חנוך כאחד מהאבות המייסדים של דתם, ויתכן שדעה זו ודרכם השפיעו על ראשית הנצרות.
נח - קשור ב"אדמה" וב"אדם": ובכך נרמז שהוא למעשה אבי האנושות.
ויולד - כביכול "זרע" את זרע האדם. רשימה זו זכרית כולה, למעט אזכור "הבנים והבנות", וכך גם מעשה ההולדה. אך בפתיח מוזכר ש"אדם" הוא למעשה ביטוי הן לזכר והן לנקבה, אותם "ברא". ולפי המדרש: "ברא את האדם דו פרצופין..." (בבלי, פרק הרואה). על בסיס זה רבות נכתב בספר הזוהר ובקבלת האר"י.

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם:
בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם - בִּדְמוּת אֱלֹהִים מתכתב עם האמור בתחילת הספר על צלם Lהים, וראו הערה משמאל עָשָׂה אֹתוֹ.
זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, וַיְבָרֶךְ אֹתָם אפשר לקרוא את זה כנתון נוסף של הבריאה, ובחסידות קראו זאת עם המשך הפסוק, שנתינת השם היתה הברכה האמורה כאן
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם 'אָדָם' בְּיוֹם הִבָּרְאָם.
וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ גם זה מתכתב עם צלם הLהים, וראו הערה משמאל, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ: שֵׁת.
וַיִּהְיוּ יְמֵי אָדָם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֵׁת: שְׁמֹנֶה מֵאֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.
וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי: תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה 930, ולפי המדרש, היה עליו לחיות אלף שנה אך תרם 70 שנה לדוד המלך, וַיָּמֹת. {ס}
וַיְחִי שֵׁת: חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת אֱנוֹשׁ.
וַיְחִי שֵׁת אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת אֱנוֹשׁ שֶׁבַע שָׁנִים וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.
וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי שֵׁת: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה 912, וַיָּמֹת. {ס}
וַיְחִי אֱנוֹשׁ: תִּשְׁעִים שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת קֵינָן.
וַיְחִי אֱנוֹשׁ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת קֵינָן: חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.
וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אֱנוֹשׁ: חָמֵשׁ שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה 905, וַיָּמֹת. {ס}
וַיְחִי קֵינָן: שִׁבְעִים שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת מַהֲלַלְאֵל.
וַיְחִי קֵינָן אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מַהֲלַלְאֵל: אַרְבָּעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.
וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי קֵינָן: עֶשֶׂר שָׁנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה 910, וַיָּמֹת. {ס}
וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל: חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁשִּׁים שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת יָרֶד.
וַיְחִי מַהֲלַלְאֵל אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת יֶרֶד: שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.
וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי מַהֲלַלְאֵל: חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה 895, וַיָּמֹת. {ס}
וַיְחִי יֶרֶד: שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת חֲנוֹךְ.
וַיְחִי יֶרֶד אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת חֲנוֹךְ: שְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.
וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי יֶרֶד: שְׁתַּיִם וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה 962, וַיָּמֹת. {ס}
וַיְחִי חֲנוֹךְ חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת מְתוּשָׁלַח יתכן ששם זה קשור באי-מותו או במותו השונה של אביו חנוך, ויתכן שהאל מתו היה קשור דווקא בחיי האנשים (והמוות בהפסקת הקשר עם אל החיים). לפי האמונה האמורית (שאומצה בידי התרבות הפלשתית והשתמרה בכתבי חרסים בלבנון סוריה וארץ ישראל) מתו היה אחיהם של בעל, ים, וענת, בְּנֵי וּבַת אֵל..
וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים עם הLהים, כלומר בדרכו, וראו הערה משמאל אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת מְתוּשֶׁלַח: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.
וַיְהִי כָּל יְמֵי חֲנוֹךְ: חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה.
וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים, וְאֵינֶנּוּ נעלם, מקום קבורתו לא נודע, או: ביטוי פיוטי למות מסוג שונה, שאינו מוביל לשאול תחתיות ולתהום הנשיה (השיכחה) מכיוון שזוכרים אותו עדיין כִּי לָקַח אֹתוֹ לעולם המתים, או: "לעולם הבא" אֱלֹהִים. {ס}
וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח: שֶׁבַע וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת לָמֶךְ.
וַיְחִי מְתוּשֶׁלַח אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת לֶמֶךְ: שְׁתַּיִם וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.
וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי מְתוּשֶׁלַח: תֵּשַׁע וְשִׁשִּׁים שָׁנָה וּתְשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה 969, וַיָּמֹת. {ס}
וַיְחִי לֶמֶךְ: שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בֵּן.
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ 'נֹחַ' לֵאמֹר: "זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ לפי ההמשך - מן העבודה הקשה וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ ומהכאב בידיים מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ יְהוָה הקללה בתחילת הספר בעקבות חטא עץ הדעת. וראו הערה משמאל".
וַיְחִי לֶמֶךְ אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת נֹחַ חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים שָׁנָה וַחֲמֵשׁ מֵאֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת.
וַיְהִי כָּל יְמֵי לֶמֶךְ: שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה 777, וַיָּמֹת. {ס}

החלוקה העברית לא עצרה כאן... החלוקה הנוצרית מדגישה את החטא הקדמון שמתחיל ב"פרק" הבא, על אף שסיפור החטא למעשה סיומה של רשימה זו

וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם, אֶת חָם וְאֶת יָפֶת.

המשך הרשימה - מן הפרק הבא בחלוקה הנוצרית

בני האלהים, שנות חיים קצובים, והנפילים


וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם.
וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה, וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ.
וַיֹּאמֶר יְהוָה:
לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם לנצח, כלומר: "רוח" הנשימה - החיים, לא יימשכו כל עוד העולם קיים, אלא יקצבו לתקופה קצרה יותר, בְּשַׁגַּם בשל גם, כלומר: שהרי גם הוּא בָשָׂר כמו שאר בעלי החיים, ואין הוא אל,
וְהָיוּ יָמָיו: מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.
הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם,
...וְגַם אַחֲרֵי כֵן - אֲשֶׁר בימים אשר יָבֹאוּ היו באים בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם -
הֵמָּה הנפילים הם הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. {פ}

המבול

וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם.
וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.
וַיֹּאמֶר יְהוָה:
אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה,
מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם,
כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם.
וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה. {פ}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.