אברהם גוטליב על משלי ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · אברהם גוטליב על משלי · ד · >>

פסוקים א-ט

א שִׁמְעוּ בָנִים מוּסַר אָב וְהַקְשִׁיבוּ לָדַעַת בִּינָה. ב כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ. ג כִּי בֵן הָיִיתִי לְאָבִי רַךְ וְיָחִיד לִפְנֵי אִמִּי. ד וַיֹּרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי יִתְמָךְ דְּבָרַי לִבֶּךָ שְׁמֹר מִצְו‍ֹתַי וֶחְיֵה. ה קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה אַל תִּשְׁכַּח וְאַל תֵּט מֵאִמְרֵי פִי. ו אַל תַּעַזְבֶהָ וְתִשְׁמְרֶךָּ אֱהָבֶהָ וְתִצְּרֶךָּ. ז רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה. ח סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה. ט תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ. (משלי ד, א-ט)

סוד התבונה בחכמת החיים מקורה ב"מוסר אב". המורה המלומד בעל החכמה, קורא לתלמידיו-חניכיו בלשון החיבה בנים:

"שמעו בנים מוסר אב, והקשיבו לדעת בינה" – שמעו את תוכחת האב תוך יישום מעשי, כדי לדעת ולהבין בינה.

"כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו" – התורה הקדושה היא "לקח טוב", הדרכה לטוב שנתתי לכם לואותה כלל וכלל "אל תעזבו", אלא תדבקו בה היטב.

"כי בן הייתי לאבי, רך ויחיד לפני אמי" – הייתי בן יחיד ואהוב מאוד אצל אבי שלימדני מוסר לחכמת חיים ו"רך ויחיד" – צעיר ואהוב ביותר "לפני אמי", בעודני נתון לרשותה והשגחתה.

"ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצוותי וחיה" – הורה אותי ה' – לימד אותי את תורתו ואמר לי שדבריו יתמכו את לבי, דהיינו: יתקבלו מצדי ברגש ובהבנה. היסוד הוא: "שמור מצוותי וחיה"- תשמור את מצוותי ותחיה חיים טובים.

"קנה חכמה, קנה בינה, אל תשכח ואל תט מאמרי פי" – תרכוש חכמה מפי, וכשתגדל, אל תשכח אותה ואל תטה ממנה כהוא זה.

"אל תעזבה ותשמרך, אהבה ותצרך" – אל תעזוב כלל את החכמה, שנן אותה היטב והיא תשמור עליך. תאהב אותה מתוך הלב, מתוך הראש, והיא תנצור-תשמור אותך חזק.

כיצד משיגים חכמה?

"ראשית חכמה – קנה חכמה, ובכל קניינך קנה בינה" – תחילת החכמה היא באמצעות רכישתה-למידתה מאביו. לאחר שיצא מרשות אביו, מזרזו ואומר לו: "ובכל קניינך קנה בינה"- בכל האמצעים שבידך קנה בינה, שיקרה היא מכל חפץ.

"סלסלה ותרוממך, תכבדך כי תחבקנה" – תסלסל אותה כביכול כמו שערות חביבות, דהיינו חבב אותה, את החכמה, אמץ אותה כדרך חיים עניינית-מעשית והיא תרומם אותך, שהבריות יכבדו אותך. תוקיר אותה כך שכביכול תחבק אותה. תיישם את החכמה ביעילות – באופן מעשי, בהתמדה, ותראה ברכה בעמלך.

"תתן לראשך לווית חן, עטרת תפארת תמגנך" – החכמה תכבד אותך כמו קישוט הנוי המוסיף חן לראשך ותהווה לך כתר תפארת אשר "תמגנך" – תהווה לך כמגן בפני קשיי החיים, מתוך התמודדות נבונה.

החכמה היא אתגר מעשי לקיום נאות וראוי עלי אדמות תוך התמודדות יעילה עם קשיי החיים. התוצאה: חיים הגונים, מתוך יושר וכבוד עצמי המעניקים הרגשת סיפוק חיובית בעשייה ראויה וברוכה.


פסוקים י-יט

י שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי וְיִרְבּוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים. יא בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵתִיךָ הִדְרַכְתִּיךָ בְּמַעְגְּלֵי יֹשֶׁר. יב בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל. יג הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ. יד בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא וְאַל תְּאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ רָעִים. טו פְּרָעֵהוּ אַל תַּעֲבָר בּוֹ שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר. טז כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם לֹא יכשולו [יַכְשִׁילוּ]. יז כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשַׁע וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ. יח וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם. יט דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ. (משלי ד, י-יט)

עצת החכם היא לדבוק בהתמדה בדרך החכמה שהיא הדרך הישרה והאופטימלית בחיינו:

"שמע בני וקח אמרי וירבו לך שנות חיים" – המחנך פונה לתלמידו בלשון קירוב – "בני". שמע בני וקח לתשומת לבך את עצותי הטובות על מנת שתזכה בשנים רבות וטובות של בריאות גופנית ונפשית.

"בדרך חכמה הורתיך, הדרכתיך במעגלי יושר" – לימדתי אותך ללכת בדרך החכמה, לחשוב היטב, בתבונה. הדרכתי אותך ללכת בדרכים ישרות, אמיתיות ובטוחות.

"בלכתך לא יצר צעדך ואם תרוץ לא תיכשל" – התוצאה: כשתלך בדרכי החכמה הישרות לא יצטמצם צעדך, כי במישור הבטוח תלך, וגם אם תרוץ ותחיש פעמיך (צעדיך), לא תיכשל – כי תצעד לבטח.

"החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך" – הנמשל: לכן דבוק היטב במוסר, בהסקת מסקנות ולקחים להתנהגות נאותה. אל תרפה מן המוסר – אל תניח לו, נצור ושמור אותו "כי היא חייך" – חייך ואושרך תלויים בו.

"באורח רשעים אל תבוא ואל תאשר בדרך רעים" – הכלל הבסיסי הוא: אל תתנהג בשלילה כדרך הרשעים שדרכם מנוגדת לאושר. אל תיטול חלק ואל תצעד בדרכם, במשמעות של התנהגות מתמדת.

"פרעהו אל תעבר בו שטה מעליו ועבור" – העצה היא: אם אתה רואה ומבין שהדרך היא שלילית – עקוף אותה ואל תחבור אליה. אולם בדיעבד – אם כבר הזדמנת לשם באקראי (במקרה), סור ממנה ועבור לדרך אחרת. עדיף לברוח מלכתחילה מן השלילה, אולם בדיעבד יש לעשות הכל כדי לעזוב דרך שלילית זו.

"כי לא ישנו אם לא ירעו, ונגזלה שנתם אם לא יכשילו" – אופי זה אופי: הרשעים לא ילכו לישון לפני שיעשו מעשים רעים – כך מלכתחילה. אך בדיעבד, אם כבר נרדמו, שנתם נודדת אם הם לא שמו מכשול לאנשים. כוח ההתמדה מצוי, לדאבוננו, גם בשלילה כאורח חיים.

"כי לחמו לחם רשע ויין חמסים ישתו" – שהרי את לחמם השיגו הרשעים במעשי רשעות. בדרך משל – הרשעות היא לחמם. כך גם המשקה שהם שותים – יין, הושג במעשי חמס: גניבה, גזל. דרך הרשעות השלילית – פגיעה פיזית בזולת ובייחוד ברכושו, היא מעין אוכל נפש לרשעים – אכילה ושתיה, ובכללה משקה חשוב זה – יין. דרך השלילה מהווה אפוא אורח חיים יום ולילה-מסביב לשעון.

"ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום" – לעומת זאת: דרך החיוב היא דרכם של צדיקים העושים מעשי צדק ואמת בין אדם לחברו. דרך הצדיקים החיובית היא דרך מוארת כמו "אור נוגה" – אור מזהיר אשר "הולך ואור" – הולך ומגביר את אורו, "עד נכון היום" – כל עוד היום מאיר.

"דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו" – ואילו דרך הרשעים היא דרך מעורפלת באפלה רצופה במכשולים. הרשעים הולכים בדרך שלילית שאינה ברורה ואינה בטוחה. הדבר דומה להליכה בחשיכה והתקלות במכשולים מבלי לראותם.

יישום החכמה כדרך לחיים יעילים ובטוחים היא דרך עדיפה, חיובית, אמיתית וברורה כמו אור יום, לעומת הדרך האחרת שאינה מוגדרת ואיננה בטוחה. כמוה כמו לגשש באפלה ולהיתקל במכשולים מבלי לראותם קודם. החכם מייעץ לתלמידו לאמץ את החכמה כדרך חיים,שאז "וירבו לך שנות חיים" – שנים עם איכות חיים פיזית ורוחנית.

פסוקים כ-כז

כ בְּנִי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה לַאֲמָרַי הַט אָזְנֶךָ. כא אַל יַלִּיזוּ מֵעֵינֶיךָ שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ. כב כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא. כג מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים. כד הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ. כה עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ. כו פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ. כז אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע. (משלי ד, כ-כז)

שמירת המוסר הערכי והנורמטיבי מהווה את הבסיס המינימלי לחיים סבירים. לכן מייעץ המחנך לתלמידו לשמור וליישם היטב את דרך המוסר בהתנהגות נאותה וראויה.

"בני, לדברי הקשיבה, לאמרי הט אוזן" - המחנך פונה לתלמידו בלשון הקירוב "בני", תוך שימוש במלים נרדפות כדי להעצים את המסר - שיקשיב היטב לעצתו הברורה: לדברי= לאמרי, הקשיבה= הט אוזן. להקשיב ולהאזין היטב לדברי הזולת. יש בכך מוסריות מינימלית כחינוך ערכי כדי להבין היטב את הנאמר.

"אל יליזו מעיניך, שמרם בתוך לבבך" - אל תזלזל בדברַי ואֲמָרַי החינוכיים, אלא שמרם בלבך היטב כדי שתוכל ליישמם כיאות, מתוך הלב - הרגש.

"כי חיים הם למוצאיהם, ולכל בשרו מרפא" - עצות החכם הן "חיים", בריאות ואושר, למי שמוצא ומשיג אותן. מטרת החכם המחנך היא לכוון את תלמידיו שילכו בדרכים ישרות המעניקות חיי שלווה גופנית ונפשית.

"מכל משמר נצור לב, כי ממנו תוצאות חיים" - המוסר הערכי הנורמטיבי הוא אוצר בלום לחיים, לכן עליך לשמור אותו היטב בלבך - להפנים אותו. דרגת שמירתו: "מכל משמר" - יותר מכל דבר שיש לשמרו. "הסר ממך עקשות פ, ולזות שפתיים הרחק ממך" - דרושה הסרת השלילה: אל תתחבר לבעלי "עקשות פה" - שאינם מודים על האמת, וגם לא לבעלי "לזות שפתיים" - המזלזלים בנורמות החברתיות הבסיסיות, אלא התרחק מהם. העקשנות, שלא להודות על האמת, מהווה לזות שפתיים. גם כאן עושה החכם שימוש במלים נרדפות כדי להעצים את המסר ולהביא את תלמידו להקשיב לעצתו הברוכה: הסר ממך= הרחק ממך, עקשות פה= לזות שפתיים.

"עיניך לנוכח יביטו, ועפעפיך יישירו נגדך" - שיהיו דבריך אמת ועיניך יביטו על מה שנמצא מולך, כאשר ריסי עיניך יכוונו ישר ולא יהיו מוטים כלפי מטה, כדרך אלה שאינם דוברי אמת ואין להם האומץ להישיר מבט ולהסתכל בפני מי שמשוחח איתם.

"פלס מעגל רגליך וכל דרכך יכונו" - לך ישר בשביל שאתה צועד בו ואז כל מעשיך יהיו נכונים. כיצד נעשה הדבר?

"אל תט ימין ושמאל הסר רגלך מרע" - אל תטה לצדדים, צעד ישר בדרך הטוב והחיוב כדי שתתרחק מהדרך הרעה והשלילית.

מוסר ערכי נורמטיבי הוא תוצר של חינוך יסודי מהבית על דרך החיוב והטוב. אולם יש לשמרו, לטפחו בזהירות ולהוסיף עליו בעשיה יומיומית, תוך התמודדות סביבתית, הימצאות בחברה הולמת והתרחקות מחברה שאינה ראויה.


<< · אברהם גוטליב על משלי · ד · >>