ביאור:דניאל יא
קיצור דרך: a3411
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
דניאל פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב (מהדורות נוספות של דניאל יא)
א "וַאֲנִי המשך דברי גבריאל המלאך מהפרק הקודם המספר לדניאל ש- בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ הַמָּדִי שאז התחילה מלכות פרס לשלוט על העולם, שריהם בשמים בקשו מה' שיתן להם רשות להכביד את שילטונם על ישראל, עָמְדִי לְמַחֲזִיק עמדתי להחזיק, לתמוך וּלְמָעוֹז ולחזק לוֹ למיכאל שרכם, לבקש מה' שלא יכבידו עליכם. ב וְעַתָּה אֱמֶת אַגִּיד לָךְ: הִנֵּה עוֹד שְׁלֹשָׁה מְלָכִים כורש (שהיה מלך בשעת הנבואה הזאת) אחשורוש, ודריוש הפרסי עֹמְדִים לְפָרַס ימלכו על פרס, וְהָרְבִיעִי דריוש הפרסי שהוא רביעי לדריוש המדי יַעֲשִׁיר עֹשֶׁר גָּדוֹל מִכֹּל יותר מכל המלכים שלפניו. וּכְחֶזְקָתוֹ וכאשר הוא יתחזק בְעָשְׁרוֹ יָעִיר הַכֹּל יעורר את כולם להלחם אֵת עִם מַלְכוּת יָוָן. ג וְעָמַד מֶלֶךְ גִּבּוֹר ממלכת יון, אלכסנדר מוקדון, וּמָשַׁל מִמְשָׁל רַב שילטון גדול וְעָשָׂה כִּרְצוֹנוֹ. ד וּכְעָמְדוֹ כשיתחזק במלכותו תִּשָּׁבֵר מַלְכוּתוֹ שימות. אלכסנדר הגדול מת בגיל 33 וְתֵחָץ מלכותו תחצה לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם שלשה חלקים שהפסוקים יתיחסו אליהם בהמשך: א. ,הממלכה הסלאוקית (סוריה) בראשותו של סלאוקוס הראשון ב. מצרים התלמיית, בראשותו של תלמי הראשון ג. מספר ממלכות במרכז אסיה בראשותו של אנטיגינוס מונופתלמוס, וְלֹא ומלכותו לא תהיה לְאַחֲרִיתוֹ לזרעו, אלא לזרים (את כל משפחתו הרגו - עיין דיאדוכים) וְלֹא כְמָשְׁלוֹ אֲשֶׁר מָשָׁל הם לא יהיו חזקים כמוהו כִּי תִנָּתֵשׁ תעקר מַלְכוּתוֹ, וְלַאֲחֵרִים ותמסר לאחרים מִלְּבַד אֵלֶּה חוץ מארבעת המושלים בארבע חלקי המלוכה יהיו עוד מושלים קטנים תחתיהם. ה וְיֶחֱזַק ויתגבר מֶלֶךְ הַנֶּגֶב המלך הדרומי, תלמי הראשון שמלך על מצרים אחרי מות אלכסנדר על אנטיגינוס מונופתלמוס שהשתלט על רוב שטחי האימפריה של אלכסנדר הגדול, וגירש את סלאוקוס הראשון מאזור סוריה ע"י שניצח אותו בקרב עזה. ואח"כ וּמִן שָׂרָיו סלאוקוס הראשון שנהיה שר צבא אצל תלמי אחרי שברח מאנטיגינוס, וְיֶחֱזַק עָלָיו הכניע את אנטיגינוס לגמרי, ולקח את חלקו בחזרה וּמָשָׁל סלאוקוס מִמְשָׁל רַב על שטח גדול, יותר מֶמְשַׁלְתּוֹ של תלמי. ו וּלְקֵץ שָׁנִים ולסוף הרבה שנים, בזמן אנטיוכוס השני (הנכד של סלאוקוס הראשון) ובזמן תלמי השני (הבן של תלמי הראשון - עיין בית תלמי) יִתְחַבָּרוּ לעשות שלום אחרי שעשו מלחמה בתנאי ש- וּבַת מֶלֶךְ הַנֶּגֶב שהבת של תלמי מלך מצרים, ברניקֵה תָּבוֹא אֶל מֶלֶךְ הַצָּפוֹן כדי להתחתן אתו, והוא יגרש את אשתו, לאודיקֵה, שהיתה אחות מלך תלמי מאביו, והיה לה שני ילדים מאנטיוכוס. ועל ידי כך לַעֲשׂוֹת מֵישָׁרִים יעשה פשרה בניהם. כיון שהיה תנאי ביניהם שהבן שיוולד לה יירש את אנטיוכוס, וְלֹא תַעְצֹר אבל בת מלך הנגב לא תוכל לעכב את כּוֹחַ הַזְּרוֹעַ של בעלה אנטיוכוס, שאחרי שאביה תלמי השני מת, הוא גרש אותה והחזיר את אשתו הראשונה וְלֹא יַעֲמֹד ואנטיוכוס לא יחזיק מעמד בפני אשתו הראשונה וּזְרֹעוֹ וכוחו ינתן לאשתו הראשונה, שהרעילה אותו כדי שלא יקיים את הבטחתו שהבן של בת תלמי יירש את המלוכה, והמליכה את בנה, סלאוקוס השני (עיין בית סלאוקוס) וְתִנָּתֵן הִיא בת מלך תלמי ביד אשתו הראשונה של אנטיוכוס, והרגה אותה ואת וּמְבִיאֶיהָ השרים שהביאו אותה וְהַיֹּלְדָהּ והאומן שלה וּמַחֲזִקָהּ בָּעִתִּים היועץ שלה שעזר לה בעיתות צרה. ז וְעָמַד למלוך על מצרים תלמי השלישי (עיין בית תלמי) שהוא מִנֵּצֶר שָׁרָשֶׁיהָ מצאצאי אביה של ברניקֵה כַּנּוֹ על כסא מלכותו, וְיָבֹא אֶל הַחַיִל להצטרף אל החיל שכבר עזרו לה, לפני שלאודיקֵה הרגה אותה וְיָבֹא בְּמָעוֹז במדינה הבצורה של- מֶלֶךְ הַצָּפוֹן סלאוקוס השני וְעָשָׂה בָהֶם מלחמה וְהֶחֱזִיק וכבשם. ח וְגַם אֱלֹהֵיהֶם הפסלים שלהם עִם נְסִכֵיהֶם פיסלי מתכת עִם כְּלֵי חֶמְדָּתָם כֶּסֶף וְזָהָב, בַּשְּׁבִי יָבִא מִצְרָיִם, וְהוּא שָׁנִים יַעֲמֹד במנוחה מִמֶּלֶךְ הַצָּפוֹן. ט וּבָא סלאוקוס השני, והחזיר את מלכותו שהיתה לו בסוריה, ואחר כך בא בצי אניות להלחם בְּמַלְכוּת מֶלֶךְ הַנֶּגֶב בתלמי השלישי והיה לו מפלה גדולה וְשָׁב אֶל אַדְמָתוֹ. י (ובנו) וּבָנָיו של סלאוקוס השני: סלאוקוס השלישי ואנטיוכוס השלישי יִתְגָּרוּ מלחמה בכל העמים סביבותיהם אחרי מות אביהם כדי להחזיר לעצמם את ממלכתם שירשו אותה במצב קשה וְאָסְפוּ הֲמוֹן חֲיָלִים רַבִּים וסלאוקוס השלישי ימות במלחמה וּבָא בוֹא ואנטיוכוס יבא וְשָׁטַף וְעָבָר ויכבוש ויעבור בכל מיני מדינות, וְיָשֹׁב (ויתגרו) וְיִתְגָּרֶה ואחרי הרבה שנים אנטיוכוס יבא למלחמה בתלמי הרביעי, יורשו של תלמי השלישי עַד (מעזה) מָעֻזּוֹ והוא יכבוש את ארץ ישראל ויגיע עד מצרים, המעוז של תלמי. יא וְיִתְמַרְמַר מֶלֶךְ הַנֶּגֶב תלמי הרביעי וְיָצָא וְנִלְחַם עִמּוֹ, עִם מֶלֶךְ הַצָּפוֹן אנטיוכוס השלישי, וְהֶעֱמִיד ואסף הָמוֹן רָב הרבה חיילים וְנִתַּן הֶהָמוֹן של אנטיוכוס בְּיָדוֹ. יב וְנִשָּׂא הֶהָמוֹן ונתגדלו החיילים של תלמי בעיני כולם (ירום) וְרָם לְבָבוֹ וגבה לבו של תלמי על הצלחתו, וְהִפִּיל רִבֹּאוֹת רבבות מחיילי אנטיוכוס וְלֹא יָעוֹז ולא העיז להמשיך ולכבוש אותו (מיד אחרי המלחמה חזר לארצו). יג וְשָׁב מֶלֶךְ הַצָּפוֹן, וְהֶעֱמִיד הָמוֹן רַב הרבה חיילים מִן הָרִאשׁוֹן ממה שהיה לו בהתחלה, ונצח מלחמות רבות, וּלְקֵץ ולסוף הָעִתִּים שָׁנִים הרבה שנים יָבוֹא בוֹא בְּחַיִל גָּדוֹל וּבִרְכוּשׁ רָב להלחם על תלמי החמישי בן תלמי הרביעי אחרי שנפטר אביו והיה רק בן 5 שנים יד וּבָעִתִּים ובזמנים הָהֵם רַבִּים יַעַמְדוּ עוד מלכים חוץ מאנטיוכוס עַל מֶלֶךְ הַנֶּגֶב, וּבְנֵי פָּרִיצֵי עַמְּךָ רשעי ישראל הפורצים את חוקי ה' יִנַּשְּׂאוּ ירוממו את עצמם לומר שהגיע הזמן לְהַעֲמִיד חָזוֹן לקיים את הנבואה, שלפי הבנתם מלך צפון ינצח את תלמי, ויבואו לעזור לו וְנִכְשָׁלוּ הרבה מהם ימותו במלחמה הזו. טו וְיָבֹא מֶלֶךְ הַצָּפוֹן וְיִשְׁפֹּךְ סוֹלֲלָה יכין ערימת עפר מול חומת העיר כדי להלחם ממנה כנגד תושבי העיר וְלָכַד עִיר מִבְצָרוֹת ערים בצורות, וּזְרֹעוֹת וכוחות מלך הַנֶּגֶב לֹא יַעֲמֹדוּ בפני מלך צפון, וְעַם מִבְחָרָיו החיילים המובחרים של מלך הנגב יבואו להלחם וְאֵין להם כֹּחַ לַעֲמֹד בפני מלך צפון. טז וְיַעַשׂ מלך צפון הַבָּא אֵלָיו בארצות שבא אליהם כִּרְצוֹנוֹ וְאֵין עוֹמֵד לְפָנָיו, וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ הַצְּבִי ארץ ישראל וְכָלָה והשחתה (של המקומות שעבר בהם) בְיָדוֹ. יז וְיָשֵׂם פָּנָיו יעדו, אחרי שכבש את ארץ ישראל לָבוֹא בְּתֹקֶף בחוזק כָּל מַלְכוּתוֹ מצרים, מקום מושב תלמי. ואז תלמי פנה לעזרה מהרומאים, וִישָׁרִים ופשרה הציעו הרומאים שיעשה עִמּוֹ עם תלמי וְעָשָׂה וכך הוא עשה. והפשרה היתה ש-, וּבַת הַנָּשִׁים שבתו קליאופטרה (מאחת מנשותיו) יִתֶּן לוֹ לאשה, ובתור נדוניה הוא יתן לה את ארץ ישראל שהיתה קודם תחת שליטת תלמי לְהַשְׁחִיתָהּ אנטיוכוס חשב שע"י שיתן לתלמי את בתו היא תעזור לו להרוג את תלמי ולהשתלט עליו, אבל וְלֹא תַעֲמֹד עצתו, כיון שבתו לא הסכימה למרוד בבעלה וְלֹא לוֹ תִהְיֶה ארץ מצרים. יח (וישב) וְיָשֵׂם אח"כ אנטיוכוס פָּנָיו לְאִיִּים שהיו בעלי ברית של הרומאים, ופלש גם ליון וְלָכַד רַבִּים, וְהִשְׁבִּית ושיתק קָצִין של הרומאים את אנטיוכוס חֶרְפָּתוֹ לוֹ והיה לו מזה חרפה בִּלְתִּי חֶרְפָּתוֹ הרומאים אמרו לו שהם לא רוצים לעשות לו עוד חרפה, רק ש- יָשִׁיב לוֹ שישיב את המקומות שכבש ושישיב את הוצאות המלחמה. יט וְיָשֵׁב פָּנָיו לְמָעוּזֵּי למבצרי אַרְצוֹ לגבות את המס שהתחייב לתת לרומאים, ושמע שיש בבית ע"ז מסוים אוצר גדול, והלך לקחת את האוצר, וְנִכְשַׁל בנסיונו לקחת את האוצר, כיון שהעם התרגזו עליו וְנָפַל והרגו אותו וְלֹא יִמָּצֵא מקום קבורתו. כ וְעָמַד עַל כַּנּוֹ מלכותו, בנו של אנטיוכוס, סלאוקוס הרביעי (עיין בית סלאוקוס) מַעֲבִיר נוֹגֵשׂ וכל חייו היה עסוק לעבור ולנגוש את העם כדי להחזיר לרומאים את חוב אביו הֶדֶר מַלְכוּת ורק זה היה הדר (כבוד) מלכותו, וּבְיָמִים אֲחָדִים אחרי כמה שנים, 12 שנה יִשָּׁבֵר ע"י מרד עבדיו וְלֹא ולא מת ע"י בְאַפַּיִם מרד של העם בפנים המדינה וְלֹא בְמִלְחָמָה של אויבים מבחוץ. כא וְעָמַד והתחזק אחריו המלך אנטיוכוס הרביעי (אפִּיפָנֶס, הידוע כ"אנטיוכוס הרשע") אחיו של סלאוקוס הרביעי, בן אנטיוכוס השלישי עַל כַּנּוֹ בסיסו, מלכותו נִבְזֶה בזוי במדותיו ומעשיו וְלֹא נָתְנוּ עָלָיו הוֹד כתר מַלְכוּת כיון שבן אחיו היה היורש האמיתי, וּבָא בְשַׁלְוָה למלוך כיון שאחיו מת, ובנו הנשאר היה קטן וְהֶחֱזִיק מַלְכוּת בַּחֲלַקְלַקּוֹת בדברי רמיה שהוא ימלוך עם בן אחיו הקטן בינתיים עד שיגדל, כדי לעזור לו, ובסוף הרגו ולקח את המלכות לעצמו. כב וּזְרֹעוֹת הַשֶּׁטֶף החיילים של העמים ששוטפים (שכובשים) בכח הזרוע יִשָּׁטְפוּ נכבשו מִלְּפָנָיו וְיִשָּׁבֵרוּ, וְגַם והוא גם ירצה לכבוש את נְגִיד המלך שיהיה אתו ב- בְּרִית הוא תלמי השישי בן תלמי החמישי שהיה מלך במצרים. כג וּמִן הִתְחַבְּרוּת אֵלָיו יַעֲשֶׂה מִרְמָה הוא יבוא לתלמי כאילו בא לבקר את אחותו קליאופטרה שהיתה אמו של תלמי השישי ואשתו של תלמי החמישי, וְעָלָה וְעָצַם התעצם, התגבר בִּמְעַט גּוֹי עם קצת אנשים, כדרך הבאים לבקר, ולא נזהרו ממנו. כד בְּשַׁלְוָה יגיע למצרים וּבְמִשְׁמַנֵּי מְדִינָה במקום שנמצא הכסף והזהב של המדינה יָבוֹא וְעָשָׂה אֲשֶׁר לֹא עָשׂוּ אֲבֹתָיו וַאֲבוֹת אֲבֹתָיו: בִּזָּה וְשָׁלָל וּרְכוּשׁ לָהֶם יִבְזוֹר ישלול, וְעַל מִבְצָרִים יְחַשֵּׁב מַחְשְׁבֹתָיו איך לכבוש אותם וְעַד עֵת וחיכה עד שיגיע הזמן המתאים בשנה הבאה. כה וְיָעֵר כֹּחוֹ וּלְבָבוֹ ויעורר את כוחו ורצונו לבא בשנה הבאה שוב עַל מֶלֶךְ הַנֶּגֶב בְּחַיִל גָּדוֹל, וּמֶלֶךְ הַנֶּגֶב יִתְגָּרֶה לַמִּלְחָמָה בְּחַיִל גָּדוֹל וְעָצוּם עַד מְאֹד, וְלֹא יַעֲמֹד מלך מצרים לא יחזיק מעמד כִּי יַחְשְׁבוּ עָלָיו שריו של מלך מצרים מַחֲשָׁבוֹת למרוד בו, כי שאנטיוכוס שיחד אותם. כו וְאֹכְלֵי השרים של מלך מצרים שהם אוכלי פַת בָּגוֹ מאכלו יִשְׁבְּרוּהוּ ע"י שוחד שקבלו מאנטיוכוס. וע"י כך וְחֵילוֹ יִשְׁטוֹף אנטיוכוס יכבוש את חילו של מלך מצרים, וְנָפְלוּ חֲלָלִים רַבִּים. כז וּשְׁנֵיהֶם הַמְּלָכִים אחרי המלחמה אנטיוכוס נפגש עם תלמי לדבר לשלום לְבָבָם לְמֵרָע אבל הכל היה הצגה ובפנים הם חשבו להרע אחד לשני וְעַל שֻׁלְחָן אֶחָד כָּזָב יְדַבֵּרוּ דברו דברי שקר כלפי חוץ, וְלֹא תִצְלָח ובאותה הזדמנות אנטיוכוס לא הצליח במזימתו להרע לתלמי, והוא חשב כִּי ש- עוֹד קֵץ לַמּוֹעֵד עוד יגיע סוף הזמן שיוכל להרע לתלמי. כח וְיָשֹׁב אַרְצוֹ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל שלקח במלחמה וּלְבָבוֹ וכשחזר הביתה דרך ארץ ישראל רצונו היה עַל בְּרִית קֹדֶשׁ להרע לישראל שיש להם ברית קדש עם התורה, וְעָשָׂה והרג רבים מהם וְשָׁב לְאַרְצוֹ. כט לַמּוֹעֵד תקופה יותר מאוחרת יָשׁוּב פעם שלישית וּבָא בַנֶּגֶב למצרים להלחם שוב בתלמי, וְלֹא תִהְיֶה ולא היתה הפעם ההצלחה במלחמה כָרִאשֹׁנָה וְכָאַחֲרֹנָה כמו הפעם הראשונה והשנייה, כיוון שתלמי בקש עזרה מהרומאים. ל וּבָאוּ בוֹ ובאו להלחם באנטיוכוס צִיִּים אניות של כִּתִּים רומאים לעזור למלך מצרים וְנִכְאָה ונשבר במלחמה וְשָׁב ממצרים וְזָעַם עַל בְּרִית קוֹדֶשׁ ובדרך חזור בה עבר דרך ארץ ישראל, הוא התרגז על ברית הקודש שיש ליהודים עם התורה וְעָשָׂה וגזר עליהם גזירות, וְשָׁב כמה פעמים לארץ ישראל כדי להעבירם מדתם וְיָבֵן והוא התבונן לעזור עַל לאלה (היהודים) ש- עֹזְבֵי בְּרִית קֹדֶשׁ שעזבו את התורה. לא וּזְרֹעִים יותר חזקים מִמֶּנּוּ מאנטיוכוס הרשע יַעֲמֹדוּ טיטוס וחייליו. הרבה שנים אחר כך, בזמן חורבן בית שני, וְחִלְּלוּ הַמִּקְדָּשׁ הַמָּעוֹז החזק וְהֵסִירוּ ביטלו את קורבן הַתָּמִיד וְנָתְנוּ אדריאנוס שהיה קיסר 40 שנה אחרי טיטוס שם עבודה זרה במקדש הַשִּׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם פסל משוקץ ונאלם דום, שלא יכול לדבר. לב וּמַרְשִׁיעֵי בְרִית לרשעי ישראל שמפירים את הברית עם ה' יַחֲנִיף טיטוס יחניף בַּחֲלַקּוֹת בחנופה. הוא שיכנע אותם שיכרתו איתו ברית, ואחר כך הפר את הברית, וְעַם יֹדְעֵי אֱלֹהָיו אלו החכמים של אותו דור, רבי יוחנן בן זכאי וחבריו יַחֲזִקוּ בדברי ברית ה' וְעָשׂוּ דברים כדי להציל את התורה, ע"י הבקשה שביקש מאספסיאנוס אביו של טיטוס שהתחיל את המצור על ירושלים שישאיר את יבנה וחכמיה. לג וּמַשְׂכִּילֵי עָם חכמי ישראל יָבִינוּ לָרַבִּים ידאגו שרבים מהעם יחזיקו באמונתם, וְנִכְשְׁלוּ בְּחֶרֶב ומפריצי העם נהרגו הרבה בחרב אחרי החורבן וּבְלֶהָבָה בִּשְׁבִי וּבְבִזָּה יָמִים תקופה ארוכה. לד וּבְהִכָּשְׁלָם בימי בר כוכבא שמרד באדריאנוס ובסוף נכשל יֵעָזְרוּ עֵזֶר מְעָט אע"פ שהם הפסידו ונהרגו, ה' דאג שלא ימותו כולם, וְנִלְווּ עֲלֵיהֶם למורדים רַבִּים מהעם בַּחֲלַקְלַקּוֹת בדברי פתוי שהמורדים שכנעו אותם שיצטרפו למרד. לה וּמִן הַמַּשְׂכִּילִים חכמי ישראל כגון רבי עקיבא שהסכים לבר כוכבא יִכָּשְׁלוּ יטעו בהסכמה למרד (כי עם ישראל היה צריך להיות נכנע לרומאים) והטעות היתה מכוונת מה' כדי לִצְרוֹף להסיר את הפסולת (רשעי ישראל) בָּהֶם ע"י המלחמות וּלְבָרֵר וְלַלְבֵּן עוונותיהם. והברור הזה יהיה תמיד עַד עֵת קֵץ עד שיגיע הקץ (יהיו לפעמים גזירות על עם ישראל וימותו רבים כדי לצרפם ולבררם), כִּי עוֹד הרבה זמן עד שנגיע לַמּוֹעֵד הגאולה.
- לחצו כאן לביאור אלטרנטיבי לפסוקים לו-מה, על תקופת ההשכלה לאחר גילויי המדע
לו וְעָשָׂה כִרְצוֹנוֹ הַמֶּלֶךְ מלך הצפון וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְגַּדֵּל עַל כָּל אֵל יחשוב שהוא מעל האלים וְעַל אֵל אֵלִים הקב"ה יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת בשחצנות, וְהִצְלִיחַ עַד כָּלָה עד שנגמר זַעַם, כִּי נֶחֱרָצָה נגזרה באופן סופי ו- נֶעֱשָׂתָה. לז וְעַל אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו האלילים שהאמינו בו אבותיו לֹא יָבִין יתבונן, וְעַל חֶמְדַּת נָשִׁים תאוות נשים וְעַל כָּל אֱלוֹהַּ אמונה כלשהי לֹא יָבִין לא יתעניין בכלום, כִּי עַל כֹּל יִתְגַּדָּל יתנשא (רק תאוות הכבוד תעסיק אותו). לח וְלֶאֱלֹהַּ מָעֻזִּים שנקרא "מעוזים" מלשון "מבצרים", ששומר ונותן כח עַל כַּנּוֹ המונח על בסיסו יְכַבֵּד, וְלֶאֱלוֹהַּ ל"מעוזים" אֲשֶׁר לֹא יְדָעֻהוּ אֲבֹתָיו יְכַבֵּד בְּזָהָב וּבְכֶסֶף וּבְאֶבֶן יְקָרָה וּבַחֲמֻדוֹת אבני חן. לט וְעָשָׂה הוא יכין מקומות לְמִבְצְרֵי מָעֻזִּים עִם אֱלוֹהַּ נֵכָר שבו יונח האליל הזר, "מעוזים", אֲשֶׁר ואת מי שהוא (הכיר) יַכִּיר מכבד יַרְבֶּה כָבוֹד, וְהִמְשִׁילָם בָּרַבִּים על הרבה אנשים וַאֲדָמָה יְחַלֵּק וגם יחלק להם אדמות יקרות בִּמְחִיר בזול.
מ וּבְעֵת קֵץ כשתגיע הגאולה יִתְנַגַּח עִמּוֹ עם מלך הצפון מֶלֶךְ הַנֶּגֶב המלכים שבדרום העולם, וְיִשְׂתָּעֵר עָלָיו מֶלֶךְ הַצָּפוֹן בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים וּבָאֳנִיּוֹת רַבּוֹת, וּבָא בַאֲרָצוֹת וְשָׁטַף הצבא שלו, כמו זרם מים וְעָבָר. מא וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי וְרַבּוֹת יִכָּשֵׁלוּ הרבה ארצות יפלו מפניו, וְאֵלֶּה יִמָּלְטוּ מִיָּדוֹ: אֱדוֹם וּמוֹאָב וְרֵאשִׁית ומבחר ערי בְּנֵי עַמּוֹן. מב וְיִשְׁלַח יָדוֹ בַּאֲרָצוֹת, וְאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא תִהְיֶה לִפְלֵיטָה. מג וּמָשַׁל בְּמִכְמַנֵּי באוצרות הנסתרים של הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף, וּבְכֹל חֲמֻדוֹת מִצְרָיִם, וְלֻבִים וְכֻשִׁים בְּמִצְעָדָיו יהיו רמוסים תחת כפות רגליו. מד וּשְׁמֻעוֹת יְבַהֲלֻהוּ שבאים עליו למלחמה מִמִּזְרָח וּמִצָּפוֹן, וְיָצָא בְּחֵמָא בחמה, בכעס גְדֹלָה לְהַשְׁמִיד וּלְהַחֲרִים רַבִּים. מה וְיִטַּע אָהֳלֶי אַפַּדְנוֹ אהליו שיפים כארמונות בֵּין יַמִּים הים לְהַר צְבִי קֹדֶשׁ לארץ ישראל הקדושה, וּבָא עַד קִצּוֹ סופו (ימות) וְאֵין עוֹזֵר לוֹ.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- פסוקים ה-לא הם השלמה למראה השני שנאמרו לדניאל בפרק ח (לאחר פסוק ח).
- פסוקים לא-לו הם השלמה למראות הקודמים, על מלכות רומי: למראה השני פרק ח פסוק יב, ולמראה השלישי פרק ט פסוקים כד, כו-כז.
- לפסוקים לו-מ ישנם כמה פירושים למה הם מתייחסים. לפי רש"י והמצודות הם המשך לפסוקים הקודמים שמדברים על הרומאים. למלבי"ם פסוקים אלו באים לבאר את המראה הראשון של דניאל בפרק ז פסוק ח ולבאר את המראה השני של דניאל בפרק ח פסוקים כג-כה. בפירוש בפנים לפסוקים אלו פירשנו את המילים בלבד ללא פירוט. את הפירוש האלטרנטיבי שהוכנס על ידי ויקיעורך קודם, המפרש זאת על תקופת ההשכלה, העברנו למקומו הראוי לו, כמצויין בפנים.
- פסוקים מ עד הסוף מדברים על מלכות מלך הנגב ומלך הצפון בעת הקץ. ואין הכוונה למלכות יון (שמלך הנגב הוא תלמי שהיה מלך בדרום, במצרים, ומלך צפון הוא אנטיוכוס שמלך בצפון, בסוריה) כיוון שמלכותם לא קיימת בשלב זה. אלא הכוונה למלכות שנמצאת בצפון העולם ולמלכות שנמצאת בדרום העולם. ויתכן שהכוונה למלחמת הנוצרים והמוסלמים.