מדרש רבה על וישלח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · מדרש רבה על · וישלח · >>


סדר וישלח

פרשיות: עה עו עז עח עט פ פא פב פג


<< · בראשית רבה · עה · >>

פרשה עה

בראשית רבה פרשה עה פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג

בראשית רבה · עה · א · >>


א.

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו". ר' פנחס בשם ר' ראובן פתח (תהלים יז, יג): "קומה ה' קדמה פניו הכריעהו פלטה נפשי מרשע חרבך" ר' פנחס אמר חמשה פעמים דוד מקים להקב"ה בספר תהלים:

(שם ג, ח) "קומה ה' הושיעני אלהי".
(שם ז, ז) "קומה ה' באפך".
(שם י, יב) "קומה ה' אל נשא ידך אל תשכח".
(שם ט, כ) "קומה ה' אל יעוז אנוש".
(שם יז, יג) "קומה ה' קדמה פניו".

אמר לו הקב"ה דוד בני אפילו את מקימני כמה פעמים איני קם ואימתי אני קם לכשתראה עניים נשדדים ואביונים נאנקים הה"ד ← הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (שם יב, ו) "משד עניים מאנקת אביונים [עתה אקום יאמר ה']".
ר' שמעון בר יונה אמר עתה אקום כל זמן שהיא מוכפשת באפר כביכול אלא לכשיגיע אותו היום שכתוב בו (ישעיה נב, ב): "התנערי מעפר קומי שבי ירושלים" באותה שעה (זכריה ב, יז): "הס כל בשר מפני ה'" למה כי נעור ממעון קדשו א"ר אחא כהדא תרנגולתא דמנענה גרמה (נ"א דמנערה אגפה) מן קיטמא.
"קדמה פניו" קדמיה לרשיעא עד לא יקדמינך. "הכריעהו" הכריחהו לכף חובה שוברהו המד"א ← האיך מה דאת אמר
= כמו שאתה אומר
(תהלים כ, ט): "המה כרעו ונפלו וגו'" "פלטה נפשי מרשע חרבך" פלטה נפשי מאותו רשע שהוא בא מכחה של אותה החרב שנאמר (בראשית כז, מ): "ועל חרבך תחיה".
ד"א ← דבר אחר - פירוש נוסף "פלטה נפשי" מאותו ה"רשע" שהוא "חרבך" שבו אתה רודה את עולמך רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר פלטה נפשי מאותו הרשע שהוא עתיד ליפול בחרבך הה"ד ← הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ישעיה לד, ה): "כי רותה בשמים חרבי [הנה על אדום תרד]" אמר לו הקב"ה לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר "כה אמר עבדך יעקב":

<< · בראשית רבה · עה · ב · >>




ב.

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו" ר"י ברבי סימון פתח (משלי כה, כו): "מעין נרפש ומקור משחת וגו'" א"ר יהודה בר' סימון כשם שאי אפשר למעין להרפס ולמקור להשחית כך אי אפשר לצדיק למוט לפני רשע וכמעין נרפש וכמקור משחת כך צדיק ממיט עצמו לפני רשע אמר לו הקב"ה לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב:

<< · בראשית רבה · עה · ג · >>


ג.

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב" ר"ה פתח (משלי כו, יז): "מחזיק באזני כָלֶב עובר מתעבר על ריב לֹּא לו" שמואל בר נחמן אמר משל לארכי לסטים שהיה ישן בפרשת דרכים עבר חד ושרי מעיר ליה ← התחיל להעיר אותו א"ל קום לך דבישא שכיח הכא קם ושרי מקפח ביה א"ל ניער בישא א"ל דמיך הוה ועוררתניה כך אמר לו הקב"ה לדרכו היה מהלך ואתה משלח אצלו ואומר לו "כה אמר עבדך יעקב".

ר"י ברבי סימון פתח (ירמיה יג, כא): "מַה תֹּאמְרִי כִּי יִפְקֹד עָלַיִךְ וְאַתְּ לִמַּדְתְּ אֹתָם עָלַיִךְ אַלֻּפִים לְרֹאשׁ" א"ל הקב"ה לדרכו היה מהלך ואתה משלח אצלו ואומר לו "כה אמר עבדך יעקב":

<< · בראשית רבה · עה · ד · >>


ד.

"מַלְאָכִים" אלו שלוחי בשר ודם רבנן אמרי מלאכים ממש.
א"ר חמא בר חנינא הגר שפחת שרי היתה ונזדמנו לה חמשה מלאכים זה שהוא אוהבו של בית עאכו"כ.
ומה אליעזר שהיה עבד ושל בית נזדווגו לו כמה מלאכים זה שהוא אוהבו של בית עאכ"ו.
א"ר יוסי יוסף קטנן של שבטים היה ונזדווגו לו שלשה מלאכים הדא הוא דכתיב (בראשית לז, טו): "וימצאהו איש וישאלהו האיש ויאמר האיש" זה שהוא אביהן של כולן אעכ"ו.

"לְפָנָיו" לזה שבא שעתו ליטול המלכות לפניו ר' יהושע אמר שלח פורפירא וטלקיה קודמוהי א"ל אין שני זרזירים ישנים על דף אחד.

"אֶל עֵשָׂו אָחִיו" אע"פ שהוא עשו הוא אחיו.

"אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם" הוא אדום ותבשילו אדום וארצו אדומה גבוריו אדומים לבושו אדומים ופורע ממנו אדום בלבוש אדום.

הוא אדום (בראשית כה, כה): "ויצא הראשון אדמוני".
תבשילו אדום (שם, ל) "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה".
ארצו אדומה "ארצה שעיר שדה אדום".
גבוריו אדומים (נחום ב, ד): "אנשי חיל מתולעים וגו'".
ופורע ממנו אדום (שיר ה, י): "דודי צח ואדום".
בלבוש אדום (ישעיה סג, ב): "מדוע אדום ללבושך":

.

<< · בראשית רבה · עה · ה · >>


ה.

"וַיְצַו אוֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאֲדוֹנִי לְעֵשָׂו" רבינו אמר לר' אפס כתוב חד אגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס קם וכתב מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס נסבה וקרייה וקרעיה אמר ליה כתוב מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס אמר ליה רבי מפני מה אתה מבזה על כבודך אמר ליה מה אנא טב מן סבי לא כך אמר "כה אמר עבדך יעקב".

"עִם לָבָן גַּרְתִּי" לבן דהוא רבהון דרמאי יהיבתיה בחפתי, לההוא גברא עאכו"כ. ולמה "עם לבן גרתי ואחר עד עתה" שעדיין לא נולד שטנו של אותו האיש אבל עכשיו נולד שטנו של אותו האיש דא"ר פנחס בשם ר"ש בר נחמן מסורת הוא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל הה"ד ← הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ירמיה מט, כ): "אם לא יסחבום צעירי הצאן" ולמה קורא אותן צעירי הצאן שהם צעיריהם של שבטים:

<< · בראשית רבה · עה · ו · >>


ו.

"ויהי לי שור וחמור וגו'" רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן:.
רבי יהודה אומר משור אחד יצאו שוורים הרבה ומחמור אחד יצאו חמורים הרבה.
רבי נחמיה אמר לישנהון דברייתא היא חמורתא גמלתא.

רבנן אמרי "שור" זה משוח מלחמה שנאמר (דברים לג, יז): "בכור שורו הדר לו" "חמור" זה מלך המשיח שנאמר (זכריה ט, ט): "עני ורוכב על חמור וגו'" "צאן" אלו ישראל שנאמר (יחזקאל לד, לא): "ואתנה צאני צאן מרעיתי" "ועבד ושפחה" (תהלים קכג, ב): "הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם" (שם, ג) "חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז":

<< · בראשית רבה · עה · ז · >>


ז.

"וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו" שאת נוהג בו כאח והוא נוהג בך כעשו.

"וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" ר"ל אמר עמו כעמו מה הוא שהוא גבור ויכול לעמוד כנגד ד' מאות איש כך כל אחד ואחד מהן עשוי על ד' מאות איש רבי לוי אמר הלך ונטל אגרומי ממצרים אמר אין יכילנא ליה הא טב אם לאו אנא אימא ליה אייתא מכסא ומגו כן אנא קאים עליו וקטילנא ליה:

<< · בראשית רבה · עה · ח · >>




ח.

ד"א ← דבר אחר - פירוש נוסף "וישלח יעקב מלאכים" זהו שנאמרה ברוה"ק על ידי שלמה מלך ישראל (משלי י, ו): "ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכסה חמס" כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה לא אמרו אלא כנגד יעקב ועשו "ברכות לראש צדיק" זה יעקב "ופי רשעים יכסה חמס" זה עשו הרשע אשריהם הצדיקים שמתברכין בארץ ומתברכין בשמים וכך היא המדה שנאמר (ישעיה סה, טז): "אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אָמֵן" להודיעך שכל הברכות שבירך יצחק את יעקב כנגדו ברכו הקב"ה מלמעלה יצחק א"ל (בראשית כז, כח): "ויתן לך האלהים מטל השמים וגו'" והקב"ה ברכו בטל ומטר שנאמר (מיכה ה, ו): "והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל וגו'" יצחק א"ל "ומשמני הארץ" והקב"ה ברכו בתבואה שנאמר (ישעיה ל, כג): "ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה" יצחק אמר (כט): "יעבדוך עמים" והקב"ה א"ל (שם מט, כג) "והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך" יצחק א"ל "הוה גביר לאחיך" והקב"ה א"ל ע"י משה (דברים כז, יט): "ולתתך עליון על כל הגוים" הא למדת שכל הברכות שברכו יצחק מלמטה ברכו הקב"ה מלמעלה ואף רבקה אמו ברכתו כנגדן שנא' (תהלים צא, א): "יושב בסתר עליון" וכך אמרה לו כי (שם, יא) "מלאכיו יצוה לך וגו'" כיון שאמרה לו בלשון הזה ברכתו רוח הקודש (שם, טו) "יקראני ואענהו וגו'" וכי מאחר שברכו הקב"ה אביו למה חזר וברכו שנאמר (בראשית כח, א): "ויקרא יצחק את יעקב ויברך אותו" אלא שראה יצחק ברוח הקודש שעתידין בניו להגלות לבין האומות א"ל בא ואברכך ברכות של גליות שיחזור עליך הקב"ה ויקבצך מבין הגליות ומה הן הברכות (איוב ה, יט): "בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע" (שם, כג) "בשוט לשון תחבא ולא תירא משוד כי יבא לשוד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא" לכך נאמר "ברכות לראש צדיק":

<< · בראשית רבה · עה · ט · >>


ט.

ד"א "וישלח יעקב" (תהלים קמ, ט): "אל תתן ה' מאוויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה" אמר לפניו רבון העולמים אל תתן לעשו הרשע מחשבות לבו.
מהו זממו אל תפק אמר לפניו רבונו של עולם עשה לו זמם לעשו הרשע כדי שלא תהא לו נחת רוח שלימה ומה זמם עשה לו הקב"ה לעשו הרשע א"ר חמא בר חנינא אלו בני ברבריא ובני גירמאניאה שאדומיים מתייראין מהם.
ד"א ← דבר אחר - פירוש נוסף "אל תתן ה' מאויי רשע" אמר לפניו רבון העולמים כשם שהיתה בדעתו של לבן לעשות עמי רעה ולא עזבתו אף מחשבות של עשו אחי שמחשב עלי להרגני הפר רעתו.
זה אחד משלשה בני אדם שחשבו רעות ולא עמדו בידן עשו וירבעם והמן.

עשו שנאמר (בראשית כז, מא): "ויאמר עשו בלבו".
בירבעם כתיב (מ"א יב, כו): "ויאמר ירבעם בלבו".
בהמן כתיב (אסתר ו, ו): "ויאמר המן בלבו".

מהו ויאמר עשו בלבו אמר קין הרג את אחיו ולא עשה לו המקום כלום וסוף שהוליד בנים אחרים וירשו עמו את העולם אבל אני אהרוג את יצחק אבי תחלה ואחר כך אהרוג את יעקב אחי ואירש את העולם לבדי שנאמר (בראשית כז, מא): "יקרבו ימי אבל אבי" אמר אקרב אבלו של אבא קודם ואח"כ ואהרגה את יעקב אחי ולא הספיק הקב"ה בידו לכך נאמר "אל תתן ה' מאויי רשע":

<< · בראשית רבה · עה · י · >>


י.

ד"א "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים" בוא וראה מה כתיב למעלה מן הענין (בראשית לב, ג): "ויאמר יעקב כאשר ראם" כמה היה מחנה אלהים שני אלפים רבוא ממלאכי השרת שנאמר (תהלים סח, יח): "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקודש" "ויקרא שם המקום ההוא מחנים" שתי מחנות למה מלמד שנתנו לו ליעקב ארבעת אלפים רבוא מלאכי השרת ונדמו לחיילות של מלך מהן לובשי ברזל ומהן רוכבי סוסים ומהן יושבי קרנות פגע בלובשי ברזל אמר להם משל מי אתם אמרו לו של יעקב פגע ברוכבי סוסים אמר להם משל מי אתם אמרו לו של יעקב פגע ביושבי קרנות אמר להם משל מי אתם אמרו לו של יעקב שנא' מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי ואף יעקב היה מזכיר לעשו שמו של הקב"ה ליראו ולבהלו שנא' כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים משל למה הדבר דומה לאחד שזימן את חבירו לסעודה והכיר בו שהיה מבקש להרגו אמר דומה טעם תבשיל זה כטעם אותו תבשיל שטעמתי בבית המלך אמר ידע ביה מלכא מסתפי ולא קטליה אף כך יעקב כיון שאמר לעשו כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים אמר עשו הרשע הגיעו הקב"ה לכבוד הזה שוב איני יכול לו:

<< · בראשית רבה · עה · יא · >>


יא.

ד"א "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים" למה שלח יעקב אצלו שלוחים אלא כך אמר אשלח לו שלוחים אם יחזור בתשובה א"ל אִמרו לו אל תאמר יעקב כדרך שיצא מבית אביו הוא עומד שנאמר כי במקלי עברתי וגו' ויצו אותם לאמר אמרו לו אל תאמר כשיצא מעמך נטל בידו כלום מתפיסת הבית אלא בשכרי קניתי כל הללו בכחי שנא' ועתה הייתי לשני מחנות באותה שעה שקרא יעקב לעשו אדוני א"ל הקב"ה אתה השפלת עצמך וקראת לעשו אדוני ח' פעמים חייך אני מעמיד מבניו ח' מלכים קודם לבניך שנא' (בראשית לו, לא): "ואלה המלכים אשר מלכו וגו'" א"ל אמרו לו אם לשלום אתה מְתֻקָּן אני כנגדך ואם למלחמה אני כנגדך יש לי גבורים בעלי גבורה וזרוע שאומרים לפני הקב"ה דבר והוא עושה להם רצונם שנא' (תהלים קמה, יט): "רצון יראיו יעשה" לפיכך בא דוד ליתן שבח וקלוס לפני הקב"ה שעזרו בברחו מפני שאול שנא' (שם יא, ב) "כי הנה הרשעים ידרכון קשת" מה כתיב אחריו (שם, ג) "כי השתות יהרסון צדיק מה פעל" אמר לפניו רבון העולמים אם רחקת ונטשת את יעקב שהוא משתיתו ויסודו של עולם שנא' (משלי י, כה): "וצדיק יסוד עולם" צדיק מה פעל על אותה שעה נאמרה (תהלים כ, ח): "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר":

<< · בראשית רבה · עה · יב · >>


יב.

ד"א ← דבר אחר - פירוש נוסף "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר".

"שור" זה יוסף שנאמר (דברים לג, יז): "בכור שורו הדר לו".
"חמור" זה יששכר דכתיב (בראשית מט, יד): "יששכר חמור גרם" ובן בנו של יוסף עומד לכלות את עמלק שנאמר (שמות יז, יג): "ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב" ובניו של יששכר יודעין מה הקב"ה עושה בעולמו שנאמר (דה"א יב, לג): "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים".
"וצאן" אלו ישראל שנאמר (יחזקאל לד, לא): "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם".
"ועבד" זה דוד שנאמר (תהלים קטז, טז): "אני עבדך בן אמתך".
"ושפחה" זו אביגיל שנאמר (ש"א כה, מא): "הנה אמתך לשפחה".

באותה שעה הלכו אותן השלוחים אצל עשו וראו עמו גבורים מזויינין ובאו ואמרו ליעקב שנאמר "וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו" מהו "וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ" א"ר שמואל בר נחמני ארבע מאות מלכים קושרי כתרים ויש אומרים ארבע מאות מיני אפרכין היו עמו ור' ינאי אמר ארבע מאות ראשי גייסות היו עמו וכיון שאמרו לו ליעקב כל אותה גדולה היה מתיירא והיה מחלק את נשיו ואת בניו לשתי מחנות שנאמר "ויחץ את העם אשר אתו":

<< · בראשית רבה · עה · יג


יג.

"וַיֹּאמֶר אִם יָבֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ" באותה שעה אמר אבינו יעקב לפני הקב"ה רבש"ע כתבת בתורתך (ויקרא כב, כח): "ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" אם יבא רשע זה ויאבד את בני ואת אמם כאחת ס"ת שאתה עתיד ליתן על הר סיני מי יקרא בו בבקשה ממך הצילני נא מידו שלא יבא ויכני אם על בנים שנאמר "הצילני נא" מה עשה עמד ושלח לו דורון לסמות את עיניו שנאמר (דברים טז, יט): "כי השוחד יעור עיני חכמים" ואין חכמים אלא אדומים שנאמר (עובדיה א, ח): "והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו".

"ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו" מהו "ורוח תשימו" אמר יעקב לפני הקב"ה רבונו של עולם אם יהיו צרות באות על בני לא תביא אותם זו אחר זו אלא הרווח להם מצרותיהם באותה שעה נשא יעקב את עיניו וראה את עשו שהוא בא מרחוק ותלה עיניו למרום בכה ובקש רחמים מלפני הקב"ה ושמע תפלתו והבטיחו שהוא מושיעו מכל צרותיו בזכותו של יעקב שנאמר (תהלים כ, ב): "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב":

<< · בראשית רבה · עה · >>


<< · בראשית רבה · עה · >>


<< · בראשית רבה · עו · >>

פרשה עו

בראשית רבה פרשה עו פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט

בראשית רבה · עו · א · >>


א.

"וַיִּרָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" ר' פנחס בשם ר' ראובן ב' בני אדם הבטיחן הקב"ה ונתיראו הבחור שבאבות והבחור שבנביאים הבחור שבאבות זה יעקב שנאמר (תהלים קלח, ד): "כי יעקב בחר לו יה" וא"ל הקב"ה והנה אנכי עמך ובסוף נִתְיָרֵא שנאמר וַיִרָא יעקב. הבחור שבנביאים זה משה שנא' (שם קו, כג) "לולי משה בחירו" וא"ל הקב"ה כי אהיה עמך ולבסוף נתיירא (במדבר כא, לד): "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו" אינו אומר אל תירא אותו אלא למי שנתירא.
ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן משם ר' נתן ראוים היו ישראל כליה בימי המן אלולי שנסמכה דעתן על דעת הזקן אביהם אמרו מה אבינו יעקב שהבטיחו הקב"ה ואמר לו והנה אנכי עמך נתירא אנו עאכו"כ הוא שהנביא מקנתר את ישראל ואומר להם (ישעיה נא, יב): "ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ" אמר להון אנשיתון מה אמר לכון (ירמיה לא, לו): "כה אמר ה' אם ימדו השמים מלמעלה" אם ראיתם שמים שמטו והארץ מתמוטטה מנטיית שמים וארץ לא היה לכם ללמוד אלא ותפחד תמיד כל היום:

<< · בראשית רבה · עו · ב · >>


ב.

ד"א ← דבר אחר - פירוש נוסף "וַיִּרָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" אר"י בר' עילאי לא היא יראה לא היא צרה אלא וירא שלא יהרוג ויצר לו שלא יהרג אמר אם הוא מתגבר עלי הורגני ואם אני מתגבר עליו אני הורגו הדא הוא וירא שלא יהרוג ויצר לו שלא יהרג אמר כל השנים הללו יושב בארץ ישראל תאמר שהוא בא עלי מכח ישיבת א"י כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו תאמר שהוא בא עלי מכח כיבוד או"א שהרי כך אמר יקרבו ימי אבל אבי תאמר שמת אותו זקן ובא עלי להרגני אר"י בר' סימון כך אמר לו הקב"ה (בראשית לא, ג): "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך" תאמר עד כאן היו התנאים ושמרני בדרך הזה ולא יותר א"ר יודן אמר לו המקום שוב אל ארץ אבותיך אף על פי כן וירא יעקב מאד אלא מכאן שאין הבטחה לצדיק בעולם הזה ר"ה בשם ר' אחא אמר הנה אנכי עמך אם יהיה אלהים עמדי אלא מכאן שאין הבטחה לצדיק בעוה"ז ר"ה בשם ר' אחא אמר (שמות ג, יב): "ויאמר כי אהיה עמך" ואין דבר רע מזיקך וכתיב (שם ד, כד) "ויהי בדרך במלון" אלא שאין הבטחה לצדיק בעהו"ז ר' פנחס בשם ר' חנין דציפורין אמר (מ"א א, לו): "ויען בניהו בן יהוידע את המלך ויאמר אמן כן יאמר" והלא כבר נאמר (דה"א כב, ט): "הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה" אלא אמר הרבה קטיגורין יעמדו מכאן ועד גיחון:

<< · בראשית רבה · עו · ג · >>


ג.

וַיַּחַץ אֶת הָעָם למדך תורה ד"א שלא יהא אדם נותן כל ממונו בזוית אחד ממי אתה למד מיעקב שנאמר ויחץ את העם וגו' וכן הוא אומר (מלכים א יח) ואחביאם חמשים איש במערה וַיֹּאמֶר אִם יָבֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ אלו אחינו שבדרום וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה אלו אחינו שבגלות א"ר הושעיה אף על פי שנשארו לפליטה מתענים היו עלינו בשני ובחמישי:

<< · בראשית רבה · עו · ד · >>


ד.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק הא לעשו לא אלא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם אני מתקיים עליו מי שאינו בוחר בדרכיהם ואינו עושה כמעשיהם איני מתקיים עליו ר"ה בשם ר' אחא אמר מי היה קרוב לדוד לא אחז הוא מניח לאחז ואומר לחזקיהו (מלכים ב כ) כה אמר ה' אלהי דוד אביך אלא הבוחר בדרכיהם והעושה כמעשיהם אני מתקיים עליו שאינו בוחר בדרכיהם ואינו עושה כמעשיהם איני מתקיים עליו:

<< · בראשית רבה · עו · ה · >>


ה.

קָטֹנְתִּי מִכָּל הַחֲסָדִים א"ר אבא ב"כ איני כדאי ר' לוי אמר כדאי אני אבל קטנתי מכל וגו' כי במקלי עברתי את הירדן הזה ר' יהודה בר' סימון בשם ר' יוחנן אמר בתורה בנביאים בכתובים מצינו שלא עברו ישראל את הירדן אלא בזכותו של יעקב בתורה כי במקלי עברתי את הירדן הזה בנביאים (יהושע ד) והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה ישראל סבא בכתובים (תהלים קיד) מה לך הים כי תנוס הירדן תסוב לאחור וגו' מלפני אלה יעקב א"ר לוי אתר הוא תמן מצווח ירדן בחמי טבריה בבהלה נכנס אבינו יעקב לשם ונעל בפניו עשו וחתר לו הקב"ה חתירה במקום אחר ויצא הה"ד (ישעיהו מג) כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך:

<< · בראשית רבה · עו · ו · >>


ו.

הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו הצל את בני לעת"ל מיד בני בניו שבאו עליהן מכחו של עשו הה"ד (דניאל ז) מסתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהון זה בן נצר ותלת מן קרניא קדמייתא איתעקרה מן קדמה זו שנתנו להם מלכותם מקדין וקרוס וקרדידוסי ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא ופום ממלל רברבן זו מלכות הרשעה שהיא מכתבת טירוניא מכל אומה"ע א"ר יוחנן כתיב על קרניא עשר מינה מלכותא י' מלכין יקומון מן ארעא כולהון ביוצאי יריכו של עשו הכתוב מדבר אלא (שם) מסתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהון זו מלכות הרשעה ותלת מן קרניא קדמייתא איתעקרה מן קדמה אלו שלשה מלכיות הראשונות ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא זו מלכות הרשעה שהיא מכנסת עין רעה בממונו של אדם פלן עתיר נעבדיניה ארכונונוס פלן עתיר נעבדיה בליוטוס פֶּן יָבֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים ואתה אמרת (דברים כב) לא תקח האם על הבנים ד"א פן יבא והכני אם על בנים ואתה אמרת (ויקרא כג) ושור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד:

<< · בראשית רבה · עו · ז · >>


ז.

וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ היטב בזכותך אטיב בזכות אבותיך וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים א"ר אלעזר מכאן לעונה האמורה בתורה הטיילים בכל יום הפועלים שתים בשבת הספנין אחת לו' חדשים עזים מאתים שהן צריכות תיישים עשרים רחלים מאתים שהן צריכות אילים עשרים גמלים מיניקות ובניהם שלשים ובנאיהם שלשים ר' ברכיה בשם רשב"ג אמר לפי שהוא צנוע בתשמישו לפיכך לא פירסמו הכתוב אלא גמלים מיניקות ובניהם שלשים פרות ארבעים ופרים עשרה שהן צריכים פרים עשרה אתונות עשרים שהן צריכים עיירים עשרה ולמה הוא נותן את הגמלים באמצע אלא אמר לו הוי רואה את עצמך כאלו אתה יושב על בימה ודן ואני נידון לפניך ואתה מתמלא עלי רחמים:

<< · בראשית רבה · עו · ח · >>


ח.

וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו רבי ור' יוסי בר"י היו מהלכין בדרך ראו גוי אחד בא לקראתם אמרין תלת מילין הוא שאיל לן מה אתון ומה אומנתכון ולאן אתון אזלין מה אתון יהודאין מה אומנתכון פרגמוטטין ולאן אתון אזלין למזבן חטים מן אוצרי דיבני עמד לו רבי כנגד הגוי לראות מה ישאל והמתין לו ר"י בר"י אמר אם אמר מלה אנא אמר אוחרי א"ל ומנין אית לך הא א"ל מיעקב אבונא. וְהִנֵּה גַּם הוּא אַחֲרֵינוּ וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן וְגוֹ' גַּם אֶת הַשֵּׁנִי רבי פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון במוצאכם אותו בגדולתו. וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ הה"ד (איוב ט) ארץ נתנה ביד רשע פני שופטיה יכסה וגו' ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו למה לא הכניסן לו בערבוביא כדי לתמהו על דורון שלו ולמה לא הכניסן כולן כאחת כדי להשביע עיניו של רשע אתי למחסל והוא אמר קביל אתי למחסל והוא אמר קביל וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְגוֹ' אף הוא בעקא:

<< · בראשית רבה · עו · ט


ט.

וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְגוֹ' ודינה היכן היא נתנה בתיבה ונעל בפניה אמר הרשע הזה עינו רמה היא שלא יתלה עיניו ויראה אותה ויקח אותה ממני ר"ה בשם ר' אבא הכהן ברדלא אמר אמר לו הקב"ה (איוב ו) למס מרעהו חסד מנעת מרעך חסד מנעת חסדך מן אחוך דאלו איתנסיבת לגברא לא זינתה (נ"א דנסבת לאיוב לאו גיירתיה) בתמיה לא בקשת להשיאה למהול הרי היא נשאת לערל לא בקשת להשיאה דרך היתר הרי נשאת דרך איסור הה"ד (בראשית לד) ותצא דינה בת לאה וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל ר"ה בשם ר' אידי עשה עצמו כגשר נסיב מן הכא ויהיב הכא.

<< · בראשית רבה · עו · >>


<< · בראשית רבה · עז · >>

פרשה עז

בראשית רבה פרשה עז פיסקא: א ב ג

בראשית רבה · עז · א · >>


א.

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ (דברים לג) אין כאל ישורון רוכב שמים בעזרך ר' ברכיה בשם ר"י בר' סימון אמר אין כאל ומי כאל ישורון הנאים והמשובחין שבכם אתה מוצא כל מה שהקב"ה עתיד לעשות לעת"ל הקדים ועשה על ידי הצדיקים בעוה"ז הקב"ה מחיה המתים ואליהו מחיה את המתים הקב"ה עוצר גשמים ואליהו עוצר גשמים הקב"ה מברך את המועט ואליהו מברך את המועט הקב"ה מחיה את המתים ואלישע מחיה את המתים הקב"ה פוקד עקרות ואלישע פוקד עקרות הקב"ה מברך את המועט ואלישע מברך את המועט הקב"ה ממתיק את המר ואלישע ממתיק את המר הקב"ה ממתיק את המר במר ואלישע המתיק את המר במר ר' ברכיה בשם ר' סימון אמר אין כאל ומי כאל ישורון ישראל סבא מה הקב"ה כתוב בו (ישעיהו ב) ונשגב ה' לבדו אף יעקב ויותר יעקב לבדו:

<< · בראשית רבה · עז · ב · >>


ב.

ר' חוניא אמר נדמה לו בדמות רועה לזה צאן ולזה צאן לזה גמלים ולזה גמלים א"ל העבר את שלך ואחר כך אני מעביר את שלי העביר יעק"א שלו, אמר נחזור ונחמי דילמא אנשינן כלום מן דחזר ויאבק איש עמו. רבי חייא רבה ור"ש בר רבי נסבין ויהבון בפרגמטיא בהדין מטכסא עלון להדא צור ועבדון עבידיתהון מן דנפקי מן פילי אמרי נלך ונתפוס אומנות אבותינו נחזור ונחמי אי אנשינן כלום חזרון ואשכחן מחיילא דמטקסין אמרין לון מן הן אית לכון אמרין מן דיעקב סבא דכתיב ויותר יעקב לבדו ורבנן אמרי לארכילסטים נדמה לו לזה צאן ולזה צאן לזה גמלים ולזה גמלים אמר לו העבר את שלי ואני אעביר את שלך העביר המלאך את של אבינו יעקב כהרף עין והיה אבינו יעקב מעביר וחוזר ומשכח מעביר וחוזר ומשכח כל הלילה א"ל פרקמוס (נ"א פרמקוס) א"ר פנחס באותה שעה נטל אבינו יעקב פוקרין ונתן לו בתוך צוארו א"ל פרקמוס פרקמוס א"ר הונא בסוף אמר המלאך אני מודיעו עם מי הוא עוסק מה עשה נתן אצבעו (נ"א צור) בארץ התחילה הארץ תוססת אש א"ל יעקב מן דא את מדחיל לי אנא כוליה מינה הה"ד (עובדיה א) והיה בית יעקב אש וגו':

<< · בראשית רבה · עז · ג


ג.

ר' חמא בר"ח אמר שרו של עשו היה הוא דהוה אמר ליה כי ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרצני משל לאתליטוס שהוא עומד ומתגושש עם בנו של מלך תלה עיניו וראה את המלך עומד על גביו והרפיש עצמו לפניו הה"ד וירא כי לא יכול לו א"ר לוי וירא בשכינה כי לא יכול לו אמר ר' ברכיה אין אנו יודעים מי נצח אם מלאך אם יעקב ומן מה דכתיב ויאבק איש עמו הוי מי נתמלא אבק האיש שעמו אמר ר' חנינא בר יצחק אמר לו הקב"ה הוא בא אליך וחמשה קמיעין בידו זכותו וזכות אביו זכות אמו וזכות זקינו וזכות זקינתו מדוד עצמך אם אתה יכול לעמוד אפילו בזכותו מיד וירא כי לא יכול לו משל למלך שהיה לו כלב אגריון וארי נמירון והיה המלך נוטל את בנו ומלבבו בארי שאם יבא הכלב להזדווג לו יאמר לו המלך ארי לא היה יכול לעמוד בו ואתה מבקש להזדווג לו כך שאם יבואו אומות העולם להזדווג לישראל יאמר להם הקב"ה שרכם לא היה יכול לעמוד בו ואתם מבקשים להזדווג לבניו ויגע בכף ירכו נגע בצדיקים ובצדיקות בנביאים ובנביאות שהן עתידין לעמוד ממנו ואיזה זה זה דורו של שמד ותקע כף ירך יעקב ר' ברכיה ור"א, ר"א אמר שעייא ר' ברכיה בשם רבי אסי אמר סידקה כדג רב נחמן בר יעקב אמר פירשה ממקומה כדכתיב (יחזקאל כג) ותקע נפשי וגו' כאשר נקעה נפשי א"ר חנינא בר יצחק כל אותו הלילה היו שניהן פוגעין זה בזה מגיניה דדין לקבל מגיניה דדין כיון שעלה עמוד השחר ויאמר שלחני כי עלה השחר.

<< · בראשית רבה · עז · >>


<< · בראשית רבה · עח · >>

פרשה עח

בראשית רבה פרשה עח פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז

בראשית רבה · עח · א · >>


א.

"וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר" כתיב (איכה ג,): "חדשים לבקרים רבה אמונתך" אר"ש בר אבא על שאתה מחדשנו בכל בקר ובקר אנו יודעים שאמונתך רבה להחיות לנו את המתים א"ר אלכסנדרי ממה שאתה מחדשנו בבוקרן של מלכיות אנו יודעים שאמונתך רבה לגאלנו ר' חלבו בשם ר"ש בר נחמן אמר לעולם אין כת של מעלה מקלסת ושונה, אלא בכל יום בורא הקב"ה כת של מלאכים חדשה והן אומרים שירה חדשה לפניו והולכין להם. א"ר ברכיה השבתי את ר' חלבו והא כתיב ויאמר שלחני כי עלה השחר והגיע זמני לומר שירה א"ל חנוקא סברת למחנקני אמרית מה הוא דין דכתיב ויאמר שלחני כי עלה השחר א"ל זה מיכאל וגבריאל שהן שרים של מעלה דכולא מתחלפין ואינון לא מתחלפין. אנדריינוס שחיק טמיא שאל את ר"י בן חנניה א"ל אתם אומרים אין כת של מעלה מקלסת ושונה אלא בכל יום ויום הקב"ה בורא כת של מלאכים חדשים והן אומרים שירה לפניו והולכין להן א"ל הין א"ל ולאן אינון אזלין אמר מן הן דאיתבריין א"ל ומן אן הן איתבריין א"ל מן נהר דינור א"ל ומה עסק דנהר דינור א"ל כהדין ירדנא דלא פסיק לא ביממא ולא בליליא א"ל ומן אן הוא אתי א"ל מן זיעתהון דחייתא דאינון מזיעין מן טעינון כורסיא דהקב"ה א"ל סונקתדרון שלו והא הדין ירדנא מהלך ביממא ולית הוא מהלך בליליא אמר נטר הוינא בבית פעור כמה דהוה מהלך ביממא מהלך בליליא. ר"מ ור"י ור"ש, ר"מ אומר מי גדול השומר או הנשמר מן מה דכתיב (תהלים צא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך הוי הנשמר גדול מן השומר ר"י אומר מי גדול הנושא או הנישא מן מה דכתיב (שם) על כפים ישאונך הוי הנישא גדול מן הנושא ר"ש אמר מן מה דכתיב ויאמר שלחני הוי המשלח גדול מן המשתלח:

<< · בראשית רבה · עח · ב · >>


ב.

ויאמר שלחני שהגיע זמן קילוסי לקלס להקב"ה אמר לו יקלסו חביריך אמר לו איני יכול למחר אני בא לקלס והן אומרין לי כשם שלא קילסת אתמול כך אין אתה מקלס היום אמר שייצא סייבת לא אשלחך כי אם ברכתני אמר לו אותן המלאכים שבאו אצל אברהם לא פירשו ממנו אלא בברכה אמר לו אותן נשתלחו על מנת כך אבל אני לא נשתלחתי לכך אמר לו שייצת סייבת לא אשלחך ר' לוי בשם ר"ש בר נחמן אמר א"ל מלאה"ש על ידי שגלו מסטורין של הקב"ה נדחו ממחיצתן מאה ול"ח שנה אשמע לך ואדחה ממחיצתי אמר שייצת סייבת לא אשלחך כי אם ברכתני א"ר הונא בסוף אמר אני מגלה לו אם א"ל הקב"ה למה גלית לו אני אומר לפניו רבש"ע נביאיך גוזרין גזירות ואין אתה מבטל גזירתן ואני הייתי יכול לבטל גזירתם אמר לו עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך ואני עומד שם הה"ד (הושע יב) בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו עמך אין כתיב כאן אלא ושם ידבר עמנו:

<< · בראשית רבה · עח · ג · >>


ג.

ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך (ישעיהו מד) מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר משהוא מקיים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים אין אנו יודעים שהוא אומר (שם) לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה אלא מלאך אחד שנגלה על אבינו יעקב הה"ד ויאמרו אליו מה שמך לא יעקב ועצת מלאכיו ישלים שנגלה הקב"ה על אבינו יעקב בשביל לקיים גזירתו של אותו מלאך שאמר לו לא יעקב ואף הקב"ה אמר לו כן הה"ד ויאמר לו אלהים שמך יעקב וגו' לא יעקב יאמר בר קפרא אמר כל מי שהוא קורא לאברהם אברם עובר בעשה א"ר לוי בעשה ולא תעשה ולא יקרא עוד וגו' בלא תעשה והיה שמך אברהם בעשה והרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם דכתיב (נחמיה ט) אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם וגו' ספור הוא מספר ואומר שעד שהוא אברם בחרת בו דכוותה הקורא לשרה שרי עובר בעשה אלא הוא שנצטווה עליה דכוותה הקורא לישראל יעקב עובר בעשה תני לא שיעקר שם יעקב אלא כי אם ישראל יהיה שמך ישראל יהיה עיקר ויעקב טפילה ר' זכריה בשם ר' אחא מכל מקום יעקב שמך אלא כי אם ישראל יהיה שמך יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל נתגוששת עם העליונים ויכולת להם ועם התחתונים ויכולת להם עם העליונים זה המלאך ר' חמא בר חנינא אמר שרו של עשו היה הוא דהוא א"ל כי ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלהים מה פני אלהים דין אף פניך דין מה פני אלהים (שמות כג) ולא יראו פני ריקם אף את לא יראו פני ריקם עם התחתונים ויכולת להם זה עשו ואלופיו ד"א כי שרית עם אלהים את הוא שאיקונין שלך חקוקה למעלה:

<< · בראשית רבה · עח · ד · >>


ד.

וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך רב אמר בשם רבי יוסי בר דוסתאי כתוב אחד אומר (תהלים קמז) מונה מספר לכוכבים וגו' שמות יקרא וכתוב אחד אומר (ישעיהו מ) המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא אלא מלמד שיש שם שינוי לא כשם שנקרא עכשיו כך הוא נקרא לאחר זמן שנאמר (שופטים יג) ויאמר לו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי אינו יודע איזה שם אני מתחלף:

<< · בראשית רבה · עח · ה · >>


ה.

ויזרח לו השמש וגו' א"ר ברכיה ולמי לא זרחה השמש אלא לו לרפואתו אבל לאחרים אורה ר"ה בשם ר' אחא אמר כך היתה השמש מרפא באבינו יעקב ומלהטת בעשו ובאלופיו אמר לו הקב"ה את סימן לבניך מה את השמש מרפא בך ומלהטת בעשו ובאלופיו כך בניך תהא השמש מרפא בהן ומלהטת בעובדי כוכבים מרפא בהן (מלאכי ג) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ומלהטת בעובדי כוכבים (שם) הנה היום בא בוער כתנור וגו' והוא צולע על ירכו ריב"ל הוה סליק לרומי וכיון דאתא לעכו נפק ר' חנינא לקדמותיה אשכחיה מטלע על ירכו א"ל את דמי לסבך והוא צולע על ירכו:

<< · בראשית רבה · עח · ו · >>


ו.

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה א"ר חנינא למה נקרא שמו גיד הנשה שנשה ממקומו ר"ה אמר האי פקוקלתא דגידא שרי וישראל קדושים אסרו אותו עליהם ר' יהודה ור' יוסי ר"י אמר באחת מהן נגע ואחת מהן נאסרה ר' יוסי אמר באחת מהן נגע ושתיהן נאסרו אית תנא תני הדעת מכרעת שהוא של ימין כדברי ר' יהודה ואית תנא תני הדעת מכרעת שהוא של שמאל כר' יוסי מאן דאמר הדעת נוטה שהוא של ימין ויגע בכף ירכו ומ"ד הדעת מכרעת שהוא של שמאל שנא' כי נגע בכף ירך יעקב:

<< · בראשית רבה · עח · ז · >>


ז.

וישא יעקב את עיניו וירא וגו' א"ר לוי ארי הוה כעס על הבהמה והחיה אמרין מאן אזיל ומפייס יתיה אמר להון הדין תעלא אתון להכא דאנא ידע תלת מאה מתלין ואנא מפייס יתיה אמרין ליה אגומין הלך ציבחר וקם ליה א"ל מה דין אמר להון אנשית מאה אמרין ליה אית במאתן ברכאן הלך ציבחר וקם ליה אמרין ליה מה דין א"ל אנשית אף מאה א"ל אף במאה ברכאן וכיון דמטא תמן אמר אנשית כולהון אלא כל חד וחד יפייס על נפשו כך יעקב אבינו רבי יהודה בר סימון אמר יש בי כח לערוך תפלה ר' לוי אמר יש בי כח לערוך מלחמה וכיון דמטא ויחץ את הילדים וגו' אמר כל איניש ואיניש דכוותא תקום ליה:

<< · בראשית רבה · עח · ח · >>


ח.

וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשׁוֹנָה הדא אמרה אחרון אחרון חביב והוא עבר לפניהם הה"ד (תהלים קג) כרחם אב על בנים תני ר' חייא כרחמן שבאבות ואי זה הוא רחמן שבאבות ר"י אמר זה אברהם אמר אברהם (בראשית יח) חלילה לך מעשות כדבר הזה ר' לוי אמר יעקב והוא עבר לפניהם אמר טב דיגע בי ולא בהון וישתחו ארצה שבע פעמים למה שבע על שם (משלי כד) כי שבע יפול צדיק וקם ד"א למה שבע אמר לו הוי רואה את עצמך כאלו את נתון לפנים משבעה קינקלין ויושב ודן ואני נדון לפניך ואת מתמלא עלי רחמים א"ר חנינא בר יצחק לא זז משתטח והולך משתטח והולך עד שהכניס מדת הדין למדת רחמים:

<< · בראשית רבה · עח · ט · >>


ט.

וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ נקוד עליו אר"ש בן אלעזר בכ"מ שאתה מוצא הכתב רבה על הנקודה אתה דורש את הכתב הנקודה רבה על הכתב אתה דורש את הנקודה כאן לא כתב רבה על הנקודה ולא נקודה רבה על הכתב אלא מלמד שנכמרו רחמיו באותה השעה ונשקו בכל לבו אמר לו ר' ינאי אם כן למה נקוד עליו אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו ונעשה צוארו של אבינו יעקב של שיש וקהו שיניו של אותו רשע ומה ת"ל ויבכו אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו ר' אבהו בשם ר' יוחנן מייתי לה מן הכא (שיר השירים ז) צוארך כמגדל השן וגו':

<< · בראשית רבה · עח · י · >>


י.

וַיִּשָּׂא עֵינָיו א"ר בנימין בר לוי לפי ששמענו חנינה באחד עשר שבטים ולא שמענו בשבט בנימין והיכן שמענו להלן (בראשית מג) ויאמר אלהים יחנך בני ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין ותגש גם לאה וילדיה וגו' ביוסף כתיב ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו אלא אמר יוסף הרשע הזה עינו רמה שלא יתלה עיניו ויביט את אמי וגבהה קומתו וכסה אותה הוא דכתיב ביה (שם מט) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין בן פורת רביית עלי עין בן פרות רביית יוסף בן פורת עלי עין בן פורת רביית יוסף רבי ברכיה בשם ר' סימון אמר עלי לפרוע לך מן אותה העין:

<< · בראשית רבה · עח · יא · >>


יא.

וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי כל אותו הלילה נעשו מלאה"ש כתות כתות וחבורות חבורות והיו פוגעין באלין דעשו והוון אמרין להון מן דמאן אתון והן אומרין מן דעשו והן אומרין הכו הכו יהבון להון מן דבר בריה דאברהם והן אומרין יהבון להון מן דבריה דיצחק והן אומרין יהבון להון כיון דהוו אמרי מן דאחוי דיעקב אנן הוו אמרין שבקון להון מן דידן אינון בצפרא א"ל מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי וגו' א"ל אמרין לך כלום א"ל מיכתת אנא גביהון ויאמר למצא חן וגו' ויאמר עשו יש לי רב מכות אחי יהי לך וגו' ד"א וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֵשׁ לִי רָב וְגוֹ' א"ר אייבו לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו והיכן נתאוששו לו כאן מן דא"ל אחי יהי לך אשר לך א"ר אלעזר אין קיום הגט אלא בחותמיו שלא תאמר שאלולי שרימה יעקב אבינו את אביו לא נטל הברכות תלמוד לומר אחי יהי לך אשר לך:

<< · בראשית רבה · עח · יב · >>


יב.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן וְגוֹ' כִּרְאוֹת פְּנֵי אֱלֹהִים מה פני אלהים דין אף פניך דין מה פני אלהים ולא יראו פני ריקם אף את ולא יראו פניך ריקם קח נא את ברכתי אשר הובאת לך אמר לו כמה יגיעה יגעתי עד שתבא לידי אבל אתה מאליה היא באה אצלך אשר הבאתה אין כתיב כאן אלא אשר הובאת מאליה באה לידך ויפצר בו ויקח מתחמי חזר וידיה פשטה יהודה ב"ר סימון אמר (תהלים סח) מתרפס ברצי כסף מתיר את הפס ומתרצה בכסף ריש לקיש סליק למשאל בשלמיה דרבינו א"ל צלי עלי דהדא מלכותא בישא סגין א"ל לא תסב מן בר אנש כלום ולית את יהיב כלום מן דיתיב גביה אתא חדא איתתא טעינא ליה חדא דסיקרין וחדא סכין בגווה קם נסב סכינא והדר לה דיסקרא אתא חד בלדר מן מלכותא וחמא יתה וחמדה ונסבה בפתי רמשא סליק ר"ל למשאל בשלמיה דרבינו וחמא יתיה שחיק א"ל למה את שחיק א"ל ההיא סכינא דחמיתיה יתיה אתא חד בלדר מן מלכותא וחמא יתיה וחמדה ונסבה א"ל לא כן אמרית לך לא תיסב מן בר נש כלום ולית את יהיב כלום חד עמא דארעא א"ל לר' הושעיה אין אמרת לך חדא מילתא טבא את אמרת בצבורא מן שמי א"ל מה היא א"ל כל אותן הדורונות שנתן אבינו יעקב לעשו עתידין אומות העולם להחזירן למלך המשיח לעת"ל מאי טעמיה (שם עב) מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו יביאו אין כתיב כאן אלא ישיבו א"ל חייך מלה טבא אמרת ומן שמך אנא אומר לה:

<< · בראשית רבה · עח · יג · >>


יג.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְגוֹ' זה משה ואהרן והצאן והבקר עלות עלי אלו ישראל שנא' (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ר"ה בשם ר' אחא אמר אילולי רחמיו של הקב"ה ודפקום יום אחד כבר מתו כל הצאן בימי אדריינוס ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר אדוני יודע כי הילדים רכים זה דוד ושלמה והצאן והבקר עלות עלי אלו ישראל שנאמר ואתנה צאני וגו' ר"ה בשם ר' אחא אמר אלולי רחמיו של הקב"ה כבר מתו כל הצאן בימי המן:

<< · בראשית רבה · עח · יד · >>


יד.

יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ א"ל מבקש את שנהא שותף עמך בעולמך א"ל יעבר נא אדוני לפני עבדו א"ל ואין אתה מתירא מדוכסי ומן אפרכי ומן אסטרטילי (אסטרלטי) א"ל ואני אתנהלה לאטי להוני להוני אנא מהלך כמה דתימא (ישעיהו ח) את מי השילוח ההולכים לאט ד"א בפנים כרוכות אני מהלך כמה דתימא (שמואל א כא) הנה היא לוטה בשמלה עד אשר אבא אל אדוני שעירה א"ר אבהו חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שהלך יעק"א אצל עשו להר שעיר מימיו אפשר יעקב אמתי היה ומרמה בו אלא אימתי הי' הוא בא אצלו לעתיד לבא הה"ד (עובדיה א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו:

<< · בראשית רבה · עח · טו · >>


טו.

וַיֹּאמֶר לוֹ עֵשָׂו אַצִּיגָה נָא עִמְּךָ וְגוֹ' בקש ללותו ולא קבל עליו רבינו כד הוה סליק למלכותא הוה מסתכל בהדא פרשתא ולא הוה נסיב ארמאה עמיה חד זמן לא אסתכל בה ונסב עמיה רומאין (ארמאין) ולא הגיע לעכו עד שמכר הסוס שלו. וַיָּשָׁב בְּיוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה וד' מאות איש שהיו עמו היכן הם נשמטו כל או"א הלך לדרכו אמרו שלא נכוה בגחלתו של יעקב אימתי פרע להן הקב"ה להלן (שמואל א ל) ולא נותר מהם איש כי אם ד' מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים וינוסו:

<< · בראשית רבה · עח · טז


טז.

וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה כמה שנים עשה אבינו יעקב בסוכות ר' אבא אמר י"ח חודש סוכות ובית וסוכות ובבית אל ששה חדשים ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר כל אותן חדשים שעשה בבית אל היה מכבד את עשו באותו דורון ר' אבין בשם ר' חוניא אומר ט' שנים היה מכבד את עשו באותו דורון ר' פנחס בשם ר' אבא אמר כל אותן השנים שעשה יעק"א בבית אל לא נמנע מלנסך א"ר חנן כל מי שהוא יודע כמה נסוכים ניסך יעקב אבינו בבית אל יודע לחשב את מי טבריה:

<< · בראשית רבה · עח · >>

<< · בראשית רבה · עט · >>

פרשה עט

בראשית רבה פרשה עט פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח

בראשית רבה · עט · א · >>


א.

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם (איוב ה) בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע אין שית אינון אנא קאים בהון ואין שבע אינון אנא קאים בהון (שם) ברעב פדך ממות כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ובמלחמה מידי חרב יש לאל ידי לעשות עמכם רע (שם) בשוט לשון תחבא א"ר אחא קשה לשה"ר שמי שבראו עשה לו מקום שיטמן בתוכו (שם) ולא תירא משוד כי יבא זה עשו ואלופיו (שם) לשוד ולכפן תשחק זה לבן שבא כפון על ממונו לשודדו (שם) כי עם אבני השדה בריתך וגו' ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו (שם) וידעת כי שלום אהלך מעשה ראובן ובלהה מעשה יהודה ותמר (שם) ופקדת נוך ולא תחטא אבינו יעקב בן פ"ד שנה היה ולא ראה טפת קרי מימיו (שם) וידעת כי רב זרעך וצאצאיך כעשב השדה אמר ר' יודן לא נפטר אבינו יעקב מן העולם עד שראה ס' רבוא מבני בניו (שם) תבא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו ר' יצחק ורבנן ר' יצחק אמר תבא לח אלי קבר ורבנן אמרי תבא בכולא אלי קבר מלא שאינו חסר כלום שנאמר ויבא יעקב שלם:

<< · בראשית רבה · עט · ב · >>


ב.

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם (תהלים קכט) שיר המעלות רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל אמר לו הקב"ה ויכלו לך אמר לו גם לא יכלו לי ויבא יעקב שלם (שם לד) רבות רעות צדיק וגו' רבות רעות זה עשו ואלופיו צדיק זה יעקב ומכולם יצילנו ה' ויבא יעקב שלם (שם קכא) ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם ישמר צאתך ויצא יעקב ובואך ויבא יעקב שלם:

<< · בראשית רבה · עט · ג · >>


ג.

ר' חייא בר אבא פתח (איוב ח) אם זך וישר אתה וגו' ושלם נות צדקך אם זך וישר אתה היית אין כתיב כאן אלא אתה הא לשעבר לא היה צדיק כי עתה יעיר עליך עתיד הקב"ה להתעורר עליך ולשלם לך כל צדקות שעשית ולפי שכתוב (בראשית כה) ויעקב איש תם יושב אהלים לפיכך ויבא יעקב שלם רבי ברכיה פתח (איוב כב) ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור ותגזר אומר ויקם לך זה יעקב ועל דרכיך נגה אור על שני דרכיך נגה אור לפי שכתוב (בראשית כח) אם יהיה אלהים עמדי וגו' (שם) והנה אנכי עמך ושמרתיך ושבתי בשלום אל בית אבי וכתיב ויבא יעקב שלם:

<< · בראשית רבה · עט · ד · >>


ד.

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם כתיב (תהלים קכו) הזורעים בדמעה ברנה יקצורו הזורעים בדמעה זה אבינו יעקב שזרע את הברכות בדמעה (בראשית כז) אולי ימושני אבי ברנה יקצורו (שם כו) ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ (תהלים קכו) הלוך ילך ובכה (בראשית כז) וישא את קולו ויבך (תהלים קכו) נושא משך הזרע שנמשך למקום שעתיד להזרע משם דכתיב (בראשית כח) וקח לך משם אשה (שם) וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל בא יבא ברנה נושא אלומותיו אתא טעון עולימין ועולימתא:

<< · בראשית רבה · עט · ה · >>


ה.

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם שלם בגופו לפי שכתוב (שם לב) והוא צולע על ירכו ברם הכא שלם בגופו שלם בבניו לפי שכתוב בו (שם) אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה ברם הכא שלם בבניו שלם בממונו אף על גב דא"ר אבון בשם ר' אחא תשע שנים היה מכבד אבינו יעקב את עשו באותו הדורון ברם הכא שלם בממונו ר' יוחנן אמר שלם בתלמודו אבל יוסף שכח שנאמר (שם מא) כי נשני אלהים את כל עמלי ולהלן הוא אומר (משלי יז) נפש עמל עמלה לו:

br />

<< · בראשית רבה · עט · ו · >>


ו.

"וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר" חנן את הפנים שבעיר התחיל משלח להם דורונות.

ד"א ← דבר אחר - פירוש נוסף "ויחן את פני העיר" התחיל מעמיד הטליסין ומוכר בזול הד"א שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו.

רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בריה הוו טמירין במערתא י"ג שנה ביומי דשמדא והיו אוכלין חרובין של גרודא עד שהעלה גופן חלודה לסוף י"ג שנין נפק יתיב על תרע מערתא חמא חד צייד קאים וצייד ציפורין וכד הוה שמע ר"ש ברת קלא אמרה מן שמיא דימוס דימוס פסגא וכד הוה שמע ברת קלא אמרת ספקולא הות מתצדה ונלכדה אמר ציפור מבלעדי שמיא לא מתצדא על אחת כמה וכמה נפש דב"נ נפק ואשכח מיליא משדכן ונתבטלה הגזירה אתון ואסחון בהדא בי בני דבית מוקד דטבריא א"ל בריה כל הדא טבתא עבדת לן טבריא ולית אנן מדכן יתה מן קטוליא אמר צריכים אנו לעשות טובה כדרך שהיו אבותינו עושים שהיו עושים איטלוסין ומוכרין בזול אמר צריכין אנו לדכיא טבריא מה עבד נסב תרמוסא והוה מקצץ תרמוסא ושדי קצוצתיה ומקלק בשוק וכל אתרא דהוה קטילא סליק ואינון מפקון ונפקין וכל מקום שלא היתה שמה טומאה תורמסא עומדת והוא מציין איזה מקום טומאה ומקום טהרה עד זמן דדכי יתה מן קטיליא חמתיה חד כותי עם דארע אמר לית אנא אזיל ומדחך בהדין סבא דיהודאי אית דאמרי מן הדין שוקא דגרגינא ואית דאמרי מן הדין שוקא דסקאי נסב קטיל וטמריה בשוקא דהוו מדכי בצפרא אזל א"ל אמריתין דדכי בן יוחאי טבריא אתון חמון הדין קטילא (נ"א אזל לגביה) א"ל לא דכיתא שוק פלן א"ל הין א"ל ואין אפיקת לך מיתין מן בתרך א"ל גוד חמי ליה צפה רשב"י ברוה"ק שהוא נתנו שם אמר גוזר אני על העליון שירד ועל התחתון שיעלה והוה כן וסליק ושבת בביתיה ועבר בהדין מגדלא דצבעיא שמע קלא דנקאי ספרא אמר לא אמריתון דדכי בר יוחאי לטבריה אמרין אשכחון חד קטילא אמר יבא עלי אם אין בידי הלכות כשער ראשי על טבריה שהיא טהורה חוץ מזה ומזה ואתה לא היית במנין עמנו שנטהרה פרצת גדרן של חכמים ועליך נאמר (קהלת י, ח): "ופורץ גדר ישכנו נחש" מיד נעשה גל של עצמות. עבר בהדא בקעת דבית נטופא חמא חד בר נש קאים ומלקט ספיחי שביעית אמר לו ולא ספיחי שביעית הן א"ל ולא אתה הוא שהתרת לא כך תנינן ר"ש אומר כל הספיחין מותרין חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהם בירקות שדה אמר לו והלא חבירי חולקים עלי פרצת גדירן של חכמים "ופורץ גדר ישכנו נחש"  וכן הות ליה. ד"א ← דבר אחר - פירוש נוסף "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר" נכנס בער"ש עם דמדומי חמה מבעוד יום וקבע תחומין מבעוד יום הדא אמרת ששמר יעקב את השבת קודם שניתן:

<< · בראשית רבה · עט · ז · >>


ז.

וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ וְגוֹ' בְּמֵאָה קְשִׂיטָה א"ר יודן בר סימון זה אחד משלשה מקומות שאין או"ה יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם ואלו הן מערת המכפלה וביהמ"ק וקבורתו של יוסף מערת המכפלה דכתיב (בראשית כג) וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון בית המקדש דכתיב (דברי הימים א כא) ויתן דוד לארנן במקום וגו' וקבורתו של יוסף (בראשית לג) ויקן את חלקת השדה יעקב קנה שכם ר' חייא רבה ור"ש ב"ר ור"ש בר חלפתא שכחון מילין מן התרגום ואתון להדא תגרא דערביא למלפיניה מן תמן שמע קליה דאמר לחבריה תלי הדין יהבא עלי שמעון מיניה יהבא משוי שנא' (תהלים נה) השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך ועוד שמע קליה דערבי דאמר לחבריה מה את מכסה בי והיה רוצה לומר מה את מעשה בי דכתיב (מלאכי ג) ועסותם רשעים כי יהיו אפר ועוד שמעון שאמרה איתתא לחברתא אתון סחיא והיא השיבה ואני שכולה גלמודא גלמודא אנא נדה שוב שמע איתתא אחרת אומרת אשאיל לי מבנייך ואמרה שאילי לי מטאטיך שנאמר (ישעיהו יד) וטאטאתיה במטאטא השמד נאם ה' צבאות אתון מעוררה ללויתך (איוב ג) העתידים עורר לויתן השאילי לי כסיתתך אפיק הדה כסיתא למרעיא במאה קשיטה א"ר אבא בר כהנא במאה אונקיות במאה טלאים במאה סלעים א"ר סימון קו"ף קמיליא סמ"ך סלעים טי"ת טריון יו"ד ה"א מה עבדית הכא ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אלו חליות ודייקניתא שדרכן להנתן בנזמים ומי כותב את האונה א"ר ברכיה יו"ד ה"א כותב את האונה ומי מעיד על האונה י"ה מעיד על האונה הוא יו"ד ה"א של קשיטה הה"ד (תהלים קכב) ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה' י"ה מעיד עליהם שהן בני אבותיהן אף כאן העיד:

<< · בראשית רבה · עט · ח


ח.

וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אר"ל ויקרא לו אל אלהי ישראל אמר אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים ר' הונא בשם ר"ל אמר אפילו חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו ואתה היית נוטל שררה לעצמך מחר בתך יוצאה ומתענה הה"ד ותצא דינה בת לאה.

<< · בראשית רבה · עט · >>

<< · בראשית רבה · פ · >>

פרשה פ

בראשית רבה פרשה פ פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

בראשית רבה · פ · א · >>


א.

וַתֵּצֵא דִּינָה בַּת לֵאָה (יחזקאל טז) הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה יוסי מעונאה תרגם בכנישתהון דמעונא (הושע ה) שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל ובית המלך האזינו אמר עתיד הקב"ה ליטול את הכהנים ולהעמידן בדין ולאמר להם למה לא יגעתם בתורה לא הייתם נהנים מארבע ועשרים מתנות כהונה ואינון אמרין ליה לא יהבין לן כלום והקשיבו בית ישראל למה לא הייתם נותנים לכהנים ארבע ועשרים מתנות כהונה שכתבתי לכם בתורה ואינון אמרין ליה על אילין דבי נשיאה דהוו נסבין כולא בית המלך האזינו כי לכם המשפט שלכם היה וזה יהיה משפט הכהנים לפיכך לכם ועליכם מדת הדין נהפכת שמע ר' וכעס בפתי רמשא סליק ר"ל שאיל שלמיה דרבי ופייסי עלוהי דיוסי מעונאה אמר לו רבי צריכין אנו להחזיק טובה לאומות העולם שהן מכניסין מומסין לבתי טרטייאות ולבתי קרקסאות שלהן ומשחקין בהם כדי שלא יהיו משיחין אלו עם אלו ויבואו לידי קטטה בטלה יוסי מעונאה אמר מלה דאורייתא ואקפדת עלוהי א"ל ויודע הוא בדברי תורה כלום א"ל הין א"ל ואולפן קביל א"ל אין ואי שאילנא ליה מגייב א"ל אין אם כן יסק להכא וסליק לגביה א"ל מהו דכתיב (יחזקאל טז) הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה א"ל כבת כן אמה כדור כן נשיא כמזבח כן כהניו הכא אמרי לפום גנתא גננא אמר לו ר"ל עד כדון לא חסילית מן מפייסיה על הדא ואתה מייתי לן אוחרי עיקרו של דבר הנה כל המושל מהו א"ל לית תורתא ענישא עד דברתה בעיטא לית אתתא זניא עד דברתה זניא אמרו ליה א"כ לאה אמנו זונה היתה אמר להם ותצא לאה לקראתו וגו' יצאת מקושטת כזונה לפיכך ותצא דינה בת לאה:

<< · בראשית רבה · פ · ב · >>


ב.

(הושע ו) וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה כי זמה עשו כשם שהלסטים הללו יושבין על הדרך והורגים בני אדם ונוטלים ממונם כך עשו שמעון ולוי לשכם אלא כחבר כהנים אתמהא כשם שהכהנים הללו נחברים על הגורן ליטול את חלקם כך עשו שמעון ולוי לשכם שנאמר דרך ירצחו שכמה מדרך ירצחו שמעון ולוי לשכם הכזונה וגו' אמרו מה הם נוהגים בנו כבני אדם של הפקר ומי גרם ותצא דינה בת לאה:

<< · בראשית רבה · פ · ג · >>


ג.

(מלכים ב יד) החוח אשר בלבנון שלח אל הארז החוח אשר בלבנון זה חמור אבי שכם שלח אל הארז זה יעקב תנה את בתך לבני לאשה שכם בני חשקה נפשו בבתכם (שם) ותעבור חית השדה ותרמוס ואת חמור ואת שכם הרגו מי גרם ותצא דינה בת לאה:

<< · בראשית רבה · פ · ד · >>


ד.

ר"י בר סימון פתח (משלי כז) אל תתהלל ביום מחר ואת אמרת (בראשית ל) וענתה בי צדקתי ביום מחר מחר בתך יוצאת ומתענה הה"ד ותצא דינה וגו' ר' חנינא בשם ר' אבא הכהן בר' אליעזר פתח (איוב ו) למס מרעהו חסד מנעת חסד מן אחוך היא נסבת לאיוב שאינו לא גר ולא מהול לא בקשת להשיאה למהול הרי היא נישאת לערל לא בקשת להשיאה דרך היתר הרי נישאת דרך איסור ותצא דינה וגו':

<< · בראשית רבה · פ · ה · >>


ה.

ר' תנחומא פתח (קהלת ז) אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי ר' יהושע בשם ר' לוי פתח (משלי א) ותפרעו כל עצתי הה"ד (בראשית ב) ויבן ה' אלהים את הצלע ויבן התבונן מהיכן לבראה וכו' ר"ל מייתי לה מהכא ויבן שם מזבח ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר לאחד שהיה בידו ליטרא א' של בשר וכיון שגלה אותה ירד העוף וחטפה ממנו כך ותצא דינה בת לאה מיד וירא אותה שכם בן חמור ר' שמואל בר נחמן אמר שגלה בה דרועה וישכב אותה ויענה וישכב אותה כדרכה ויענה שלא כדרכה:

<< · בראשית רבה · פ · ו · >>


ו.

וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב הה"ד (משלי יא) ואיש תבונות יחריש ובני יעקב באו מן השדה כשמעם איסי בן יהודה אמר ארבע מקראות אין להם הכרע ואלו הן שאת ארור וקם משוקדים ר' תנחומא מוסיף הדא ובני יעקב באו מן השדה כשמעם או כשמעם ויתעצבו האנשים וכן לא יעשה אפילו באומות העולם שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו וגדרו עצמן מן העריות:

<< · בראשית רבה · פ · ז · >>


ז.

וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר ר"ל אמר בג' לשונות של חבה חבב הקב"ה את ישראל בדביקה בחשיקה ובחפיצה בדביקה (דברים ד) ואתם הדבקים בחשיקה (שם ז) לא מרובכם מכל העמים חשק ה' ובחפיצה (מלאכי ג) ואשרו אתכם כל הגוים וגו' ואנו למדים אותה מפרשה של רשע הזה בדביקה ותדבק נפשו בחשיקה שכם בני חשקה נפשו בבתכם בחפיצה כי חפץ בבת יעקב ר' אבא בר אלישע מוסיף אף תרתין באהבה ודיבור באהבה (שם א) אהבתי אתכם בדיבור (ישעיהו מ) דברו על לב ירושלים ואנו למדים מפרשתו של רשע הזה באהבה ויאהב את הנערה בדיבור וידבר על לב הנערה וכי יש לך אדם שמדבר על הלב אלא דברים שמישבים את הלב אמר לה אביך בשביל שדה אחד ראה כמה בזבז וכמה ממון הכריע אני שיש לי ליתן לך כמה נטעים וכמה שדה בית זרע על אחת כמה וכמה והתחתנו אותנו א"ר אלעזר לעולם אין ישראל נותן אצבעו בתוך פיו של עובד כוכבי' תחלה אא"כ נתן עובד כוכבים אצבעו תחלה בתוך פיו של ישראל והתחתנו אותנו לא תתחתן בם הם אמרו והתחתנו אותנו אמרו הם תבעו תחלה הרבו עלי מאד מוהר ומתן מוהר פרנון מתן פראפורון:

<< · בראשית רבה · פ · ח · >>


ח.

וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְגוֹ' מה את סבור רמיות דברים יש כאן ורוה"ק אומרת אשר טמא את דינה אחותם וגו' וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה ר' נחמיה אמר היכן מצינו שנקראת ערלה חרפה מן הכא שנא' כי חרפה היא מקניהם וקניינם סברון למחפת ואתחפתון וישמעו אל חמור ואל שכם בנו וגו' הוה חד מנהון נכנס לעיר טעין מובליתיה וא"ל תא גזור והוא אמר שכם נסיב ומגבאי קטע:

<< · בראשית רבה · פ · ט · >>


ט.

וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים תמן תנינן מרחיצין את הקטן דבי ר"מ מרחיצין את המילה א"ר יוסי את תני מרחיצין את הקטן א"ר זעירא בכל שעה הוה ר' יוסי אמר לו תני מתניתך דתנן אין מונעים לא שמן ולא חמין מעל גבי המכה בשבת ולא עוד אלא שמזלפין חמין על גבי המכה בשבת ואם תאמר מרחיצין את המילה מאי שנא היא מכת קטן ממכת גדול אלא ללמדך מרחיצין את הקטן כל גופו מה שאין כן בגדול אלא ע"ג המכה בלבד ראב"ע אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי של מילה שחל להיות בשבת א"ר יעקב בר אחא בכל שעה הוה ר' יוחנן ור' יונתן מפקידין חיתא ואמרי להון כל שקועין שאתון עבדון בחולא הוון עבדין בשבתא ביום השלישי שחל להיות בשבת שמואל אמר מפני הסכנה א"ל ר' יוסי אם מפני הסכנה נעשה לו חמין בשבת דתנן מחמם אדם אלונתית ונותנה ע"ג מכתו בשבת ולא יטול עריבה מלאה חמין ויתנה על כריסו בשבת אבל חמין לרפואתו מותר אריב"ל לית כאן אסור אלא מותר:

<< · בראשית רבה · פ · י · >>


י.

וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי ממשמע שנאמר (בראשית מט) שמעון ולוי ידענו שבני יעקב הם אלא בני יעקב שלא נטלו עצה מיעקב שמעון ולוי שלא נטלו עצה זה מזה אחי דינה וכי אחות שניהם היתה והלא אחות כל השבטים היתה אלא לפי שנתנו אלו נפשם עליה נקראת על שמם ודכוותה (שמות טו) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן וכי אחות אהרן היתה והלא אחות שניהם היתה אלא לפי שנתן אהרן נפשו עליה לפיכך נקראת על שמו ודכוותה (במדבר כה) ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם וכי אחותם היתה והלא בת אומתן היתה אלא לפי שנתנה נפשה על אומתה נקראת אומתה לשמה איש חרבו ר"א אומר בן שלש עשרה שנה היו שמואל שאל ללוי בר סיסי א"ל מהו דין דכתיב ויבואו על העיר בטח א"ל בטוחים היו על כחו של זקן ולא היה אבינו יעקב רוצה שיעשו בניו אותו המעשה וכיון שעשו בניו אותו מעשה אמר מה אני מניח את בני ליפול ביד אוה"ע מה עשה נטל חרבו וקשתו ועמד לו על פתחה של שכם ואמר אם יבואו האוה"ע להזדווג להם לבני אני נלחם כנגדן הוא דהוא א"ל ליוסף (בראשית מח) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך וגו' והיכן מצינו שנטל אבינו יעקב חרבו וקשתו בשכם שנאמר (שם) אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ואת חמור ואת שכם בנו:

<< · בראשית רבה · פ · יא · >>


יא.

וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה ר' יודן אמר גוררין בה ויוצאין א"ר הונא הנבעלת לערל קשה לפרוש א"ר הונא אמרה ואני אנה הוליך את חרפתי עד שנשבע לה שמעון שהוא נוטלה הה"ד (שם מו) ושאול בן הכנענית בן דינה שנבעלה לכנעני ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אמר שעשה כמעשה כנענים ר' נחמיה אמר שנבעלה מחוי שהוא בכלל כנענים ורבנן אמרין נטלה שמעון וקברה בארץ כנען:

<< · בראשית רבה · פ · יב


יב.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אוֹתִי רבנן אמרי צלולה היתה החבית ועכרתם אותה מסורת היא בידי הכנענים שהן עתידין ליפול בידי אלא שאמר הקב"ה עד אשר תפרה בששים רבוא אמר ר"י בר סימון עכורה היתה החבית וצללנו אותה ויאמרו הכזונה אמרו מה הם נוהגים בנו כבני אדם של הפקר מי גרם ותצא דינה.

<< · בראשית רבה · פ · >>

<< · בראשית רבה · פא · >>

פרשה פא

בראשית רבה פרשה פא פיסקא: א ב ג ד ה

בראשית רבה · פא · א · >>


א.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה וְגוֹ' (משלי כ) מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר תבא מארה לאדם שהוא אוכל קדשים בלועו תני ר' חייא תבוא מארה לאדם שהוא נהנה מן ההקדש ואין הקדש אלא ישראל שנאמר (ירמיהו ב) קודש ישראל לה' וגו' ואחר נדרים לבקר א"ר ינאי איחר אדם את נדרו נתבקרה פנקסו:

<< · בראשית רבה · פא · ב · >>


ב.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵּית אֵל (שם ל) אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה בן עזאי ור' עקיבא בן עזאי אומר אם נבלת עצמך בדברי תורה סופך להתנשא בהם ואם זמות יד לפה אם נזדממו אחריך דברים יד לפה חד ידע תרין לא ידעין רע"א מי גרם לך להתנבל בדברי תורה ע"י שנשאת את עצמך בהון רבינו הוה עבר על סימוניא ויצאו אנשי סימוניא לקראתו א"ל רבי תן לנו אדם אחד שיהא מקרא אותנו ושונה אותנו ודן את דיננו נתן להם רבי לוי בר סיסי ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה נתעלמה דברי תורה מפיו שאלו אותו שלשה שאלות אמרו לו גדמת יבמה היאך חולצת ולא השיבן רקקה דם מהו ולא השיבן כלום אמרו דלמא דלית בר אולפן בר אגדה הוא נשאליה קראי אמרון ליה מהו דין דכתיב (דניאל י) את הרשום בכתב אמת אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת ולא השיבן וכיון שראה שצרתו צרה השכים בבקר והלך לו אצל רבינו א"ל מה עבדון לך אנשי סימוניא אמר לו אל תזכירני צרתי ג' שאלות שאלו אותי ולא יכולתי להשיבן א"ל ומה אינון א"ל גידמת במה היא חולצת א"ל והא לא היית יודע להשיב א"ל אין אפילו בשיניה אפילו בגופה רקקה דם מהו א"ל ולא היית יודע מה להשיב א"ל אם היה בו צחצוחית של רוק הרי הוא כשר ואם לאו הרי זה פסול אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת אמר לו ולא היית יודע להשיב א"ל רשום עד שלא נגזרה גזירה אמת משנגזרה גזירה ומה הוא חותמו של הקב"ה רבינו בשם ר' ראובן אמר אמת מהו אמת אמר ר"ל אל"ף בראשן של אותיות מ"ם באמצע תי"ו בסוף ועל שם (ישעיהו מד) אני ראשון ואני אחרון וגו' אמר לו ולמה לא השיבות אותן כשם שהשיבות אותי א"ל עשו לי בימה גדולה והושיבו אותי עליה למעלה הימנה וטפת רוחי עלי ונתעלמו ממני ד"ת וקרא עליו המקרא הזה (משלי ל) אם נבלת בהתנשא א"ר אבא בר כהנא אם חשבת בלבך דבר מצוה לעשות ולא עשית נוח לך ליתן זמם על פיך ולא לפסוק א"ר יודן מה ידך סמוכה לפיך כן יהיה נדריך סמוך לפיך רבנן אמרי מה ידך קודם לפיך כן יהיה נדריך קודם לפיך תדע לך שכן שהרי אבינו יעקב ע"י שאיחר נדרו נתבקרה פנקסו שנאמר (בראשית לה) ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח א"ר אבא בר כהנא בשעת עקתא נדרא בשעת רווחא שיטפא א"ר לוי מהולתך חרשה אקיש עלה א"ל הקב"ה יעקב שכחת נדרך קום עלה בית אל לביתו של אל ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך ואם אין את עושה כן הרי את כעשו מה עשו נודר ואינו מקיים אף את נודר ואינך מקיים:

<< · בראשית רבה · פא · ג · >>


ג.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ א"ר כרוספדי א"ר יוחנן אין אנו בקיאים בדקדוקי עבודת כוכבים כיעקב אבינו דתנן המוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת הדרקון יוליכם לים המלח א"ר יוחנן כל כסות בכלל עבודת כוכבים ויתנו אל יעקב ר' ישמעאל ב"ר יוסי סליק לצלאה בירושלם עבר בהדין פלטנוס וחמא יתיה חד שמראי א"ר להיכן את אזיל א"ל מסיק מצלי בהדא ירושלים א"ל ולא טב לך מצלי בהדא טורא בריכא ולא בההיא קלקלתא א"ל אומר לכם למה אתם דומים לכלב שהיה להוט אחר הנבלה כך לפי שאתם יודעים שעבודת כוכבים טמונה תחתיו דכתיב ויטמן אותם יעקב לפיכך אתם להוטים אחריו אמרין דין בעי מנסבה (פירוש מאחר שזה יודע שעבודת כוכבים טמונה שם ודאי יקחנה) ונתייעצו עליו להרגו וקם וערק בליליא:

<< · בראשית רבה · פא · ד · >>


ד.

וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים א"ר שמואל בשלשה מקומות נתכנסו עובדי כוכבים לעשות מלחמה עם בני יעקב ולא הניח להם הקב"ה דכתיב ויסעו ויהי חתת אלהים שנית בימי יהונתן שנא' (שמואל א יד) ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים שלישית בימי יהושע בקשו לרדוף ולא הניח הקב"ה להם והיכן נתכנסו לחצור דכתיב (יהושע יא) רק כל הערים העומדות על תלם לא שרפם ישראל זולתי את חצור לבדה שרף יהושע ר' אלעזר אמר במסורת שרפה הקב"ה אמר למשה ומשה אמר ליהושע ויבא יעקב לוזה שכל מי שנכנס לתוכה הרטיב מצות ומעשים טובים כלוז:

<< · בראשית רבה · פא · ה


ה.

וַתָּמָת דְּבוֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וְגוֹ' ויקרא שמו אלון בכות ר"ש בר נחמן אמר לשון יונית הוא אלון אחר עד שהוא משמר אבלה של דבורה באה ליה בשורתא שמתה אמו הה"ד וירא אלהים אל יעקב וגו' ויברך אותו מהו ברכה ברכו ר' אחא בש"ר יונתן אמר ברכת אבלים ברכו.

<< · בראשית רבה · פא · >>

<< · בראשית רבה · פב · >>

פרשה פב

בראשית רבה פרשה פב פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו

בראשית רבה · פב · א · >>


א.

וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב כתיב (תהלים פו) עשה עמי אות לטובה מדבר בדוד ומתקיים ביעקב אות ע"ש שנאמר (בראשית לא) אם כה יאמר עקודים יהיה שכרך וגו' יראו שונאי זה עשו ואלופיו עזרתני בצרה של שכם דכתיב ויהי חתת אלהים על הערים ונחמתני בברכת אבלים:

<< · בראשית רבה · פב · ב · >>


ב.

כתיב (תהלים כד) מי יעלה בהר ה' ומי יקום וגו' נקי כפים וגו' ישא ברכה מאת ה' וגו' כתיב (ירמיהו לא) כה אמר ה' צבאות עוד יאמרו יברכך ה' נוה צדק הר הקדש וגו' כתיב (משלי כח) איש אמונות רב ברכות זה יעקב (שם) ואץ להעשיר לא ינקה זה עשו כתיב (שם י) ברכת ה' היא תעשיר ואץ להעשיר לא יעשיר אין כתיב כאן אלא לא ינקה זה עשו הרשע שנתחתן ביהודית ובשמת ומחלת להרבות עושר שאין לו נקוי עולמים כתיב (יואל ד) ונקיתי דמם לא נקיתי וגו' הה"ד (עמוס א) על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו וירא אלהים אל יעקב עוד בבואו ר' יצחק פתח (שמות כ) מזבח אבנים תעשה לי והרי דברים ק"ו ומה אם זה שבנה מזבח לשמי הרי אני נגלה עליו ומברכו יעקב שאיקונין שלו קבועה בכסאי עאכו"כ. וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב רבי לוי פתח (ויקרא ט) ושור ואיל לשלמים וגו' והרי דברים ק"ו ומה זה שהקריב איל לשמי הרי אני נגלה עליו ומברכו יעקב שאיקונין שלו קבוע בכסאי על אחת כמה וכמה וירא אלהים (דברים כח) ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך בבואו לבית חמיו נטען ברכות ואל שדי יברך אותך ובצאתו מבית חמיו נטען ברכות וירא אלהים אל יעקב (ישעיהו מד) מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר משמקים דבר עבדו אין אנו יודעין שעצת מלאכיו ישלים אלא מלאך אחד נגלה על יעקב אבינו ואמר לו עתיד הקב"ה להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך ואני עתיד לעמוד שם הה"ד (הושע יב) בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו ידבר עמך אין כתיב כאן אלא ושם ידבר עמנו ונגלה עליו הקב"ה לקיים דבריו של מלאך ירושלים שכל הנביאים מתנבאים עליה עאכו"כ שיקיים דברי נביאיו:

<< · בראשית רבה · פב · ג · >>


ג.

וַיֵּרָא אֱלֹהִים עוֹד ר"י בר חנינא אמר עוד כבראשונה מה ראשונה ע"י מלאך אף השניה ע"י מלאך א"ר ברכיה עוד איני מיחד שמי על בריה אלא עליך ולא על אחר שנא' (שמות ו) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב ולא אחר עמם א"ר יודן עוד פעם אחרת אני נגלה עליך ויברך אותו מה ברכה ברכו ר' אסי בשם ר' יונתן אמר ברכת אבלים ברכו:

<< · בראשית רבה · פב · ד · >>


ד.

וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה רבי יודן בשם ר' יצחק אמר הייתי אומר ראובן כבר הוא מבחוץ שמעון כבר הוא מבחוץ ובנימין כבר יצא מחלציו ועדיין הוא במעי אמו חזרתי ואמרתי גוי זה בנימין וקהל גוים זה מנשה ואפרים דכתיב (בראשית מח) וזרעו יהיה מלא הגוים ר' ברכיה ור' חלבו ור' שמואל בר נחמן ומלכים מחלציך יצאו זה ירבעם ויהוא רבנן אמרי אפשר אבנר אדם צדיק והוא חולק על מלכות בית דוד אלא מדרש דריש והמליך את איש בושת הה"ד (שם לד) ומלכים מחלציך יצאו זה שאול ואיש בושת ומה ראו לקרב ולרחק בפלגש בגבעה אלא מקרא קראו ורחקו אותו מקרא קראו וקרבו אותם מיד מקרא קראו ורחקו אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי מקרא קראו וקרבו גוי וקהל גוים יהיה ממך:

<< · בראשית רבה · פב · ה · >>


ה.

ר' יודן ור' איבו ור' משין בן נגרי (נגדי) בשם ר' יוחנן אמרו עתידין בניך לעשות גוי כקהל עמים מה קהל עמים מקריבין בשעת איסור במות אף בניך מקריבים בשעת איסור במות ר"ח מייתי לה מהכא (מלכים א יח) ויקח אליהו שתים עשרה אבנים וגו' אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך שמשעה שנתן לו השם הזה נאמר לו גוי וקהל גוים יהיה ממך ר' שמלאי מייתי לה מהכא (שופטים יח) ויקרא שם העיר דן כשם דן אביהם אשר יולד לישראל שמשעה שנאמר לו השם הזה נאמר לו גוי וקהל גוים יהיה ממך ר' יוחנן מייתי לה מהכא (דברים לג) עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק משיעשו בניך כעמים להרו של זבולן שם יזבחו זבחי איסור במות אין כתיב כאן אלא זבחי צדק צדקה אני עושה עמהם ומקבל את קרבנם אלא גוי וקהל גוים יהיה ממך לחייב על כל שבט ושבט דברי ר"ש ורבי יהודה אומר לחייב על כל קהל וקהל:

<< · בראשית רבה · פב · ו · >>


ו.

וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים אמר ר"ל האבות הן הן המרכבה שנא' (בראשית יג) ויעל אלהים מעל אברהם ויעל מעליו אלהים (שם כח) והנה ה' נצב עליו ויצב יעקב מצבה וגו' ויסך עליה נסך יצק עליה שמן כמלא פי הפך:

<< · בראשית רבה · פב · ז · >>


ז.

וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֶל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ אר"א בן יעקב בשעה שהארץ חלולה ככברה והבר מצוי רבנן אמרי כבר הבר מצוי ועונת הגשמים עברה ועדיין השרב לא בא ותלד רחל. ותקש בלדתה ג' הן שנתקשו בשעת לידתן ומתו כשהן חיות ואלו הן רחל ואשת פינחס ומיכל בת שאול רחל ותלד רחל ותקש בלדתה אשת פינחס (שמואל א ד) וכלתו אשת פינחס מיכל שנא' (שמואל ב ו) ולמיכל בת שאול לא היה לה ולד עד יום מותה א"ר יהודה בר סימון עד יום מותה לא היה לה ביום מותה היה לה הה"ד (דברי הימים א ג) הששי יתרעם לעגלה אשתו ולמה הוא קורא אותה עגלה א"ר יהודה בר סימון שפעת כעגלה ומתה:

<< · בראשית רבה · פב · ח · >>


ח.

וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וְגוֹ' שני תלמידים משל ר' יהושע שינו עטיפתן בשעת השמד פגע בהם סרדיוט אחד אמר להם אם אתם בניה של תורה תנו נפשכם עליה ואם אין אתם בניה למה אתם נהרגים עליה א"ל בניה אנו ועליה אנו נהרגים אלא שאין דרכו של אדם לאבד את עצמו לדעת אמר להם ג' שאלות אני שואל אתכם אם השיבותם לי הרי מוטב ואם לאו הרי אני משמד אתכם אמר להם כתוב א' אומר (ישעיהו ג) נצב לריב ה' וכתיב (יואל ד) כי שם אשב לשפוט את כל הגוים וגו' אמרין לון בשעה שהקב"ה דן את ישראל דן אותן מעומד מקצר בדין ומפשר בדין אבל כשהוא דן את אוה"ע דן מיושב ומדקדק בדין ומאריך בדין א"ל לא כך דרש ר"י רבכם אלא אחד זה ואחד זה באוה"ע הכתוב מדבר משהקב"ה דן את אוה"ע מיושב דן אותם ומדקדק בדין ומאריך בדין ואח"כ הוא נעשה אנטדיקוס כנגדן א"ל מה הוא דין דכתיב (משלי כח) עובד אדמתו ישבע לחם וגו' א"ל טוב מי שהוא חוכר שדה אחת ומזבלה ומעדרה ממי שהוא חוכר שדות הרבה ומובירן א"ל לא כך דרש ר' יהושע רבכם אלא עובד אלהים עד יום מותו ישבע לחם מלחמו של עוה"ב ומרדף רקים ישבע ריש אלו עו"כ שמרדפים אחרי הריק אחר עבו"כ שלהם א"ל מהו דין דכתיב ויהי בהקשותה בלדתה א"ל כך ממסמסין נפשה של חיה ואומרים לה בשעת הלידה אל תיראי כי בן זכר ילדת א"ל לא כך דרש ר"י רבכם אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו כההיא דאמר אבא חלפוי בן קורייה תאומה יתירה נולדה עם בנימין:

<< · בראשית רבה · פב · ט · >>


ט.

וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי בר צערי בלשון ארמי. וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין בלשה"ק ותמת רחל ותקבר סמוך למיתה קבורה בדרך אפרת היא בית לחם רבי ינאי ור' יונתן הוו יתבין אתא ההוא מינא שאילנהו מאי דכתיב (שמואל א י) בלכתך היום מעמדי וגו' והלא צלצח בגבול בנימין וקבורת רחל בגבול יהודה דכתיב ותקבר בדרך אפרתה וכתיב בית לחם אפרתה א"ר ינאי אסוף חרפתי א"ל הכי אמר בלכתך היום מעמדי עם קבורת רחל ומצאת ב' אנשים בגבול בנימין בצלצח ואית דאמרי בלכתך היום מעמדי בגבול בנימין בצלצח ומצאת ב' אנשים עם קבורת רחל והאי דווקא וכך אתה למד שבגבול בנימין הוו וכתיב (שם ט) ויעבור בארץ ימיני ולא מצאו המה באו בארץ צוף וכתיב (שם) והנה נא איש אלהים בעיר הזאת:

<< · בראשית רבה · פב · י · >>


י.

וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה תנן התם מותר המתים כו' ר' נתן אמר מותר המת יבנה לו בית על גבי קברו וכו' תני רשב"ג אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן זכרוניהם למדנו שנקראו ישראל על שם רחל שנא' (ירמיהו לא) הבן יקיר לי אפרים ד"א ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור שם לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים הה"ד (שם) קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה:

<< · בראשית רבה · פב · יא · >>


יא.

וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל אר"י בר סימון קשה היא שלשלת יוחסין לפני הקב"ה שתעקר ממקומה הה"ד ויהי בשכון ישראל וכתיב ויהיו בני יעקב שנים עשר וגו' בני ראובן בכור ישראל אמור מעתה בכורת ממון ניטלה ממנו ולא ניטלה ממנו בכורת יוחסין דכתיב (דברי הימים א ה) ובני ראובן בכור ישראל ר' לוי ור' סימון חד מנהון אמר לא לראובן להתייחס ואוחרנא אמר אין מיחסין ליוסף אלא לראובן ר' חגי בשם ר' יצחק אמר אפי' בשעת הקלקלה אין מיחסין אלא לראובן הה"ד ויהי בשכון וגו' בני לאה בכור יעקב ראובן רבי יודן בשם רבי אחא ראובן בכור לעיבור בכור ללידה בכור לבכורה בכור לנחלה בכור לעבודה בכור לתשובה ר' עזריה אמר אף בכור לנבואה שנאמר (הושע א) תחלת דבר ה' בהושע:

<< · בראשית רבה · פב · יב · >>


יב.

וְאָהֳלִיבָמָה יָלְדָה וְגוֹ' הה"ד (עובדיה א) איך נחפשו עשו רבי סימון אמר קליפת בצלים כל כך למה (ירמיהו מט) גליתי את מסתריו בשביל לגלות את הממזרים שביניהם וכמה ממזרים העמיד רב אמר שלשה ר' לוי אמר ארבעה א"ר בנימין בשם ר' לוי קרח דהכא ממזר הוא:

<< · בראשית רבה · פב · יג · >>


יג.

וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו א"ר יוחנן (קהלת י) לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו לב חכם לימינו זה יעקב דכתיב ויקם יעקב וישא את בניו ואח"כ את נשיו ולב כסיל לשמאלו זה עשו שנאמר ויקח עשו את נשיו ואחר כך את בניו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו ר"א אמר מפני שטר חוב (בראשית טו) כי גר יהיה זרעך ריב"ל אמר מפני הבושה:

<< · בראשית רבה · פב · יד · >>


יד.

וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו תני רשב"י למה לי לדרוש ולומר ותמנע היתה פילגש לאליפז להודיע שבחו של ביתו של א"א עד היכן היו המלכיות ושלטונים רוצים להדבק בו ומה היה לוטן הוא היה אחד מן השלטונים שנאמר אלוף לוטן וכתיב ואחות לוטן תמנע ותמנע היתה פילגש וגו' אמרה הואיל ואיני כדאי להנשא לו לאשה אהא לו לשפחה והרי הדברים ק"ו מה אם עשו הרשע שלא היה בידו אלא מצוה אחת על ידי שהיה מכבד את אביו היו מלכיות ושלטוניות רוצות להדבק לו עאכו"כ שיהיו רוצין להדבק ביעקב אבינו הצדיק שקיים את כל התורה כולה:

<< · בראשית רבה · פב · טו


טו.

וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וְגוֹ' ואלה בני צבעון ואיה וענה מה ראה הכתוב לכתוב ענה ענה תרי זמני תרי נינהו לעולם חד הוא אלא שבא צבעון על אמו והולידה ענה ונעשה בן ענה ובן צבעון ובן שעיר מ"מ חד הוא תני האש והכלאים לא נבראו בששת ימי בראשית אבל עלו במחשבה להבראות כלאים אימתי נבראו בימי ענה הה"ד (בראשית לו) הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר ר"י בר סימון אמר המיונס רבנן אמרי המיסו חציו חמור וחציו סוס ואלו הן הסימנין א"ר יונה כל שאזניו קטנות אמו סוסה ואביו חמור גדולות אמו חמורה ואביו סוס ר' מנא הוה מפקד לאלין דבי נשיאה דיהון זבנין מן אלין דאודניהון דקיקין מפני שאמו סוסה ואביו חמור מה עשה ענה הביא חמורה וזיווג לה סוס זכר יצאת ממנו פרדה א"ל הקב"ה אני לא בראתי דבר של היזק ואתה בראת דבר של היזק חייך שאני בורא לך דבר של היזק מה עשה הביא חכינא וזיווג לה חרדון ויצאת מהם חברבר מעולם לא אמר אדם שנשכו כלב שוטה וחיה חברבר וחיה פרדה לבנה וחיה האש ר' לוי בשם ר' נזירא שלשים וששה שעות שמשה אותה האורה י"ב של ער"ש וי"ב של לילי שבת וי"ב של שבת וכיון ששקעה חמה בלילי שבת בקש הקב"ה לגנוז את האורה וחלק כבוד לשבת הה"ד (שם ב) ויברך אלהים את יום השביעי במה ברכו באורה וכיון ששקעה חמה בלילי שבת והתחילה אורה משמשת התחילו הכל מקלסים להקב"ה הה"ד (איוב לז) תחת כל השמים ישרהו מפני מה ואורו על כנפות הארץ וכיון ששקעה חמה במוצ"ש התחיל החשך ממשמש ובא ונתיירא אדה"ר דכתיב (תהלים קלט) ואומר אך חושך ישופני מה עשה לו הקב"ה זימן שני רעפים והקישן זה לזה ויצאה האור ובירך עליה הה"ד (שם) ולילה אור בעדני אתיא כדשמואל מפני מה מברכים על הנר במוצ"ש הואיל ותחלת ברייתו ר"ה בשם ר' יוחנן אף מוצאי יוה"כ מברכין עליו מפני ששבת האור כל אותו היום.

<< · בראשית רבה · פב · >>

<< · בראשית רבה · פג · >>

פרשה פג

בראשית רבה פרשה פג פיסקא: א ב ג ד ה

בראשית רבה · פג · א · >>


א.

וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ וְגוֹ' ר' יצחק פתח (יחזקאל כז) אלונים מבשן עשו משוטיך א"ר יצחק נמשלו עו"כ כספינה מה ספינה זו עושים לה תורן ממקום אחד והוגנין ממקום אח"כ עובדי כוכבים שמלה ממשרקה ושאול מרחובות הנהר ואלה המלכים (משלי כ) נחלה מבוהלת בראשונה ואלה המלכים ואחריתה לא תברך (עובדיה א) ועלו מושיעים בהר ציון:

<< · בראשית רבה · פג · ב · >>


ב.

א"ר אייבו קודם שלא עמד מלך בישראל נצב מלך באדום ואלה המלכים ר"י בר חנינא בשעה שזה מעמיד מלכים זה מעמיד שופטים ובשעה שזה מעמיד אלופים זה מעמיד נשיאים ריב"ל אמר זה העמיד שמונה וזה העמיד שמונה זה העמיד ח' בלע יובב חשם הדד שמלה שאול בעל חנן הדר וזה העמיד ח' שאול ואיש בושת דוד שלמה רחבעם אביה אסא יהושפט בא נבוכדנצר וערבב אלו באלו ובטל של אלו ושל אלו (ישעיהו יד) שם תבל כמדבר ועריו הרס בא אויל ונתן גדולה ליהויכין בא אחשורוש ונתן גדולה להמן:

<< · בראשית רבה · פג · ג · >>


ג.

וַיָּמָת בֶּלַע א"ר אבהו לבן מלכים שהיה לו דין עם אחד וכלו מזונותיו בא אחד וסיפק לו מזונות אמר המלך אין לי עסק אלא עם זה שסיפק לו מזונות כך אמר הקב"ה כבר היתה מלכות עקורה מאדום ובאת בצרה וסיפק להם מלכים לפיכך אין לי עסק אלא עם בצרה שנאמר (שם לד) כי זבח לה' בבצרה וגו' א"ר ברכיה אעפ"כ טבח גדול בארץ אדום:

<< · בראשית רבה · פג · ד · >>


ד.

וַיָּמָת בַּעַל חָנָן ר' לוי ור' סימון ר' לוי אמר מטיבי אלוהות היו מהטבאל שהיו מטיבין עצמן לעבודת כוכבים בת מטרד שהיו מעמידין טוריות לעבודת כוכבים ר' סימון אמר מטיבי נשים היו מהטבאל שהיו מטיבין אותה לבעלה ואחר כך טורדין אותה מבעלה בת מי זהב טרודים היו במזונותם מן דעתירין מהו דהבא מהו כספא אלוף מגדיאל אלוף עירם יום שמלך לוטיינוס נראה לר' אמי בחלום היום מלך מגדיאל אמר עוד מלך אחד נתבקש לאדום אלוף עירם א"ר חנינא ציפוראה למה נקרא עירם שהוא עתיד לערום תסווריות למלך המשיח א"ר לוי מעשה בשלטון אחד ברומי שהיה מבזבז תסווריות של אביו נראה לו אליהו בחלום א"ל אבותיך מצמתין ואת מבזבז ולא זז עד שמלאן:

<< · בראשית רבה · פג · ה


ה.

התבן והקש והמוץ מריבים (מדינים) זה עם זה זה אומר בשבילי נזרעה השדה וזה אומר בשבילי נזרעה השדה אמרו החטים המתינו עד שתבואו הגורן ואנו יודעין בשביל מה נזרעה השדה באו לגורן ויצא בעל הבית לזרותה הלך לו המוץ ברוח נטל את התבן והשליכו על הארץ ונטל את הקש ושרפו נטל את החטים ועשה אותן כרי וכל מי שרואה אותן מנשקן המד"א (תהלים ב) נשקו בר פן יאנף כך אומות העולם הללו אומרים אנו עיקר ובשבילנו נקרא העולם והללו אומרים בשבילנו נברא העולם אמרו להם ישראל המתינו עד שיגיע היום ואנו יודעים בשביל מי נברא העולם הה"ד (מלאכי ג) כי הנה היום בא בוער כתנור ועליהם הוא אומר (ישעיהו מא) תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם אבל ישראל ואתה תגיל בה' קדוש ישראל תתהלל:

<< · בראשית רבה · פג · >>