בראשית רבה פג ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ה.    [ עריכה ]

התבן והקש והמוץ מריבים (מדינים) זה עם זה זה אומר בשבילי נזרעה השדה וזה אומר בשבילי נזרעה השדה אמרו החטים המתינו עד שתבואו הגורן ואנו יודעין בשביל מה נזרעה השדה באו לגורן ויצא בעל הבית לזרותה הלך לו המוץ ברוח נטל את התבן והשליכו על הארץ ונטל את הקש ושרפו נטל את החטים ועשה אותן כרי וכל מי שרואה אותן מנשקן המד"א (תהלים ב) נשקו בר פן יאנף כך אומות העולם הללו אומרים אנו עיקר ובשבילנו נקרא העולם והללו אומרים בשבילנו נברא העולם אמרו להם ישראל המתינו עד שיגיע היום ואנו יודעים בשביל מי נברא העולם הה"ד (מלאכי ג) כי הנה היום בא בוער כתנור ועליהם הוא אומר (ישעיהו מא) תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם אבל ישראל ואתה תגיל בה' קדוש ישראל תתהלל: