בראשית רבה פ ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · פ · ט · >>

הוסף ביאור

ט.    [ עריכה ]

וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים תמן תנינן מרחיצין את הקטן דבי ר"מ מרחיצין את המילה א"ר יוסי את תני מרחיצין את הקטן א"ר זעירא בכל שעה הוה ר' יוסי אמר לו תני מתניתך דתנן אין מונעים לא שמן ולא חמין מעל גבי המכה בשבת ולא עוד אלא שמזלפין חמין על גבי המכה בשבת ואם תאמר מרחיצין את המילה מאי שנא היא מכת קטן ממכת גדול אלא ללמדך מרחיצין את הקטן כל גופו מה שאין כן בגדול אלא ע"ג המכה בלבד ראב"ע אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי של מילה שחל להיות בשבת א"ר יעקב בר אחא בכל שעה הוה ר' יוחנן ור' יונתן מפקידין חיתא ואמרי להון כל שקועין שאתון עבדון בחולא הוון עבדין בשבתא ביום השלישי שחל להיות בשבת שמואל אמר מפני הסכנה א"ל ר' יוסי אם מפני הסכנה נעשה לו חמין בשבת דתנן מחמם אדם אלונתית ונותנה ע"ג מכתו בשבת ולא יטול עריבה מלאה חמין ויתנה על כריסו בשבת אבל חמין לרפואתו מותר אריב"ל לית כאן אסור אלא מותר: