בראשית רבה עו ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · בראשית רבה · עו · ח · >>

הוסף ביאור

ח.    [ עריכה ]

וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו רבי ור' יוסי בר"י היו מהלכין בדרך ראו גוי אחד בא לקראתם אמרין תלת מילין הוא שאיל לן מה אתון ומה אומנתכון ולאן אתון אזלין מה אתון יהודאין מה אומנתכון פרגמוטטין ולאן אתון אזלין למזבן חטים מן אוצרי דיבני עמד לו רבי כנגד הגוי לראות מה ישאל והמתין לו ר"י בר"י אמר אם אמר מלה אנא אמר אוחרי א"ל ומנין אית לך הא א"ל מיעקב אבונא. וְהִנֵּה גַּם הוּא אַחֲרֵינוּ וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן וְגוֹ' גַּם אֶת הַשֵּׁנִי רבי פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון במוצאכם אותו בגדולתו. וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ הה"ד (איוב ט) ארץ נתנה ביד רשע פני שופטיה יכסה וגו' ויתן ביד עבדיו עדר עדר לבדו למה לא הכניסן לו בערבוביא כדי לתמהו על דורון שלו ולמה לא הכניסן כולן כאחת כדי להשביע עיניו של רשע אתי למחסל והוא אמר קביל אתי למחסל והוא אמר קביל וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְגוֹ' אף הוא בעקא: