בראשית רבה עו א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בראשית רבה · עו · א · >>

הוסף ביאור

א.    [ עריכה ]
"וַיִּרָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" ר' פנחס בשם ר' ראובן ב' בני אדם הבטיחן הקב"ה ונתיראו הבחור שבאבות והבחור שבנביאים הבחור שבאבות זה יעקב שנאמר (תהלים קלח, ד): "כי יעקב בחר לו יה" וא"ל הקב"ה והנה אנכי עמך ובסוף נִתְיָרֵא שנאמר וַיִרָא יעקב. הבחור שבנביאים זה משה שנא' (שם קו, כג) "לולי משה בחירו" וא"ל הקב"ה כי אהיה עמך ולבסוף נתיירא (במדבר כא, לד): "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו" אינו אומר אל תירא אותו אלא למי שנתירא.

ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן משם ר' נתן ראוים היו ישראל כליה בימי המן אלולי שנסמכה דעתן על דעת הזקן אביהם אמרו מה אבינו יעקב שהבטיחו הקב"ה ואמר לו והנה אנכי עמך נתירא אנו עאכו"כ הוא שהנביא מקנתר את ישראל ואומר להם (ישעיה נא, יב): "ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ" אמר להון אנשיתון מה אמר לכון (ירמיה לא, לו): "כה אמר ה' אם ימדו השמים מלמעלה" אם ראיתם שמים שמטו והארץ מתמוטטה מנטיית שמים וארץ לא היה לכם ללמוד אלא ותפחד תמיד כל היום: