תורת העולה/חלק א

חלק א

א   |  ב   |  ג   |  ד   |  ה   |  ו   |  ז   |  ח   |  ט   |  י   |  יא   |  יב   |  יג   |  יד   |  טו   |  טז   |  יז   |  יח   |  יט   |  כ   |  כא   |  כב   |  כג   |  כד   |  כה

• לחץ כאן לכל הטקסט של חלק א' בדף אחד.

פרק	מפתח וסיכום
א	מבאר שם שכלל צורת המקדש היה נגד צורת העולם. ומבאר שם טעם המדרש שאמרו "מגילת בית המקדש מסר הקב"ה למשה בעמידה ומשה ליהושע כו'". ומבאר טעם המדרש "אין ביהמ"ק של מעלה גבוה מבית המקדש של מטה רק י"ח מיל".
ב	מבאר שם, שהמקדש היה נחלק לרחבו לז' חלקים נגד ז' איקלימי הישוב, ומבאר לנו עקר וסודי התורה בענין זה, וטעם מדרשם שרוח צפונית מן העולם היא פתוחה, והרבה מדרשים בזה. והרבה מדרשים אשר נראים סותרים זה את זה בדבר זה, ויתבארו בדרך זה. וכן מה שאמר שלמה המלך "הולך אל דרום וגו'". ומחלוקתם אם גלגל קבוע ומזל חוזר.
ג	מבאר שם טעם רוחב הששה חלקים הנשארים מרוחב המקדש, שהם נגד ששה האיקלמים, וכוונת אומרם "שספר תהלים הוא שמונה פסוקים יותר מפסוקי התורה, ודברי הימים שמונה פסוקים פחות מפסוקי התורה", גם כוונת אמרם "שכנור של דוד היה לה ז' נימין ולימות המשיח יהיה לה ח' ולעולם הבא עשר".
ד	מבאר אורך המקדש, שהיה מכוון נגד ארכו של עולם, וכוונת אמרם "משכן אקרי מקדש ומקדש אקרי משכן", ומאמר יעקב "אין זה כי אם בית אלקים", וטעם אמרם "שכינה במערב", וכוונת אמרם "שהמרחק שממזרח למערב, היא כמרחק מארץ לשמים", וקראו חדרי המקדש קודש וקדשי קדשים ואולם, גבהו וארכו ורחבו עם עובי החומות והתאים שביניהם, למה היו מרמזים.
ה	מבאר טעם צורת ומדות עזרת הכהנים, ומדת המזבח ועזרת ישראל, ומבאר שהכהנים במקדש כדמות מלאכי שרת ברקיע, וטעם שהיו הלוים משוררים בעזרת ישראל. ומבאר שם מדרשים המורים על זה שהעזרות הללו הם נגד עולם הגלגלים, וטעם שלמדו כל מלאכות בשבת מן המשכן, וטעם שמנו תשע ושלשים מלאכות בשבת, והמכוון בהן, ולמה משכן אקרי מקדש והמקדש משכן, והטעם שנקרא המקדש בית עולמים.
ו	טעם עזרת נשים, ומדרשיהן שאמרו "אמרה שבת לפני הקב״ה, לכל נתת בן זוג ולי לא וכו'". וטעם שהיה לפני עזרת נשים החיל והסורג והר הבית, אשר הם מורים על בריאת עולם השפל, ומבאר שם איך כל דבר מכוון נגד דבר אחד, ואמרם "לעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה".
ז	כוונת אמרם שכל בית המקדש נבנה במעלת ההר, מלבד ההיכל שהיה במישור ההר. והטעם שחמשה שערים היו להר הבית ושבעה שערים היו לעזרה, והיה כל שער מכוון נגד דבר אחד במציאות העולם ומורה עליו, וטעם אמרם "שני פשפשים היו במקדש כו'", וטעם מדרשם ששער מזרחי היו לו שבעה שמות.
ח	טעם הלשכות שהיו במקדש, ועל מה היו רומזים בצורתן, ומה היו משמשות, וטעם לשכת הגזית. ומבואר שם אמרם "על ארבעה דברים חמה לוקה". ואמרם "על ארבעה דברים מאורות לוקין".
ט	כל מעלות היו רחבים חצי אמה ושל אולם אמה, וטעמים בזה, וטעם אמרם "שכל הפתחים היו גבוהין עשרים ושל אולם יותר גבוה". וכל פתח רחבה עשר ושל אולם רחב עשרים, וטעם חמש אמלתראות שהיו על פתחו של היכל, וטעם אמרם "כל השערים היו שקופות חוץ משל טאדי כו׳". וטעם שאין בונין המקדש אלא בנין אבנים, וטעם שבית המקדש היה דומה לארי, רחב מלפניו וצר מלאחריו, וטעם לשמונה תאים שהיו מקיפין המקדש, ועל מה היה כל זה מרמז, וענין התאים זו למעלה מזו, ופתחיהן מאחד לחבירו.
י	ענין המקדש שהיה כולו במעלות, וכמה מעלות היו בכל חדר, וכוונת כל דבר מאלו המעלות וחילוקיהן, וטעם אמרם "שהעולם הזה נברא בה׳", וטעם שאמר דוד הללויה, וחמשה עשר שיר המעלות, ואמרם "שהיו הלוים מצניעים כליהם במחילות שתחת עזרת נשים".
יא	טעם למה נקרא המקדש אריאל, וכוונת אמרם במסכת מדות, "גפן של זהב היה עומד לפני פתח בית המקדש, ומי שהיה מתנדב גרגר או עלה או אשכול, היה תולה בו".
יב	טעם אמרם "שצורת שושן הבירה היה מצוייר על המקדש", ואמרם "בשעה שבנה שלמה המקדש, בנה בו כל מיני פירות כו'".
יג	המזבח, ועל מה היה מורה בכל חלקיו ומדותיו, וכל צורתו היה מורה על המרכבה העליונה.
יד	טעם הכיור וצורותיו, ומבאר שם עניין השפעת המלאכים באיזה דרך הם, ובאיזה דרך יופרדו השכלים זה מזה, ומבאר שם מהות אספקלריא המאירה ושאינה מאירה, ואיך ראו הנביאים דמות אדם על הכסא, וטעם יראה כל זכורך, ואמרם "גדול כחן של נביאים שמדמין צורה ליוצרה", ומדרש שהראה רבי מאיר לההוא כותי מראות גדולות וקטנות כו'. ואמרם "שמשה לא עלה למעלה מעשרה".
טו	מבאר צורת המנורה גביעיה וכפתוריה ופרחיה ושלשה טעמים בכוונת המנורה וכל צורותיה שפירשו הראשונים ז"ל, ואם יש למצות טעם בכל פרט או דווקא לכלל לבד. וטעם מחלוקת החכמים אם המנורה היתה עומדת ממזרח למערב או מצפון לדרום.
טז	מבאר שם צורת המנורה בכל חלקיה ומדותיה וקניה וגביעיה וכפתוריה ופרחיה, שהיא נגד התורה שבכתב וספוריה ומדרשם, ארון של אש ומנורה של אש ושלחן של אש ירדו מן השמים, ואמרם גבריאל היה חגור כמין פסקיא, ומבאר שם שהגביעים היו שנים ועשרים נגד שנים ועשרים אותיות התורה, כפתורים אחד עשר נגד אחד עשר עקרים, פרחים תשעה נגד האמונה שמחוייב כל בר ישראל להאמין. ומבאר שם הכל איך היו מסודרים על הסדר וטעם אמרם "משה קבל תורה מסיני".
יז	מבאר ארבע' גביעים שבקנה האמצעי של המנורה על מה היו מורים ושבעה קני המנורה נגד שבעה ספרי תורה, כל אחד מבואר נגד אחד והגביעים והכפתורים שבהן, כיצד היו מורים על האותיות והעיקרים ומאמונה האמתית.
יח	מבאר שם הגדת פרק חלק, והיה ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה את מלך אשור כו'. בחמשה פנים שונים. ועוד מבואר שם מדרשם בשנה שמת שמעון הצדיק, אדמי ליה גברא סבא בקדשי קדשים. ופירוש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם, ופירוש כבוד יי'.
יט	מבאר הטעם שבכל קנה היה שלשה גביעים וכפתור, ומדרשם באותן אלף שנה שהקדוש ברוך הוא מחדש בהן עולמו, "צדיקים מה הם עושים כו'", ומבאר שם מה היתה חטאו של משה רבינו עליו השלום במי מריבה, ושם סוד מאמרם "אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה", ומה שנאמר "בכל מקום אשר אזכיר את שמי". ומבאר שם פסוק "עשה לך שרף ושים אותו על הנס" וטעם אמרם "שכך היה מונה כהן גדול בעבודת יום הכפורים, אחת ואחת כו'". וטעם אמרם "מבלאי בגדי כהונה היו עושין פתילות למנורה".
כ	מבאר הטעם שכתב רבינו בחיי בענין המנורה, ומדרשם "בזכות 'יערוך הנרות', תנצלו מן 'ערוך מאתמול תפתה', ובזכות 'להעלות נר תמיד', תזכו 'לאורו של משיח'", וטעם שצורת המנורה היה מצוייר על מגן דוד כשהיה יוצא למלחמה.
כא	מבאר טעם השלחן והלחם שעליו, בשלשה פנים על דעת הראשונים.
כב	מבאר טעם השלחן עם הלחם אשר עליו היה מורה על תורה שבעל פה, ומבאר שם באיזה דרך מורה השלחן והלחם שעליו על זה, וטעם אמרם "כל המאריך על שולחנו מאריכין לו ימיו", וטעם אמרם ששלמה עשה עשר שלחנות ושהשלחן היה של פרקים, ואמרם "שהר נבו היה שנים עשר פסיעות ופסען משה בפסיעה אחת", וטעם שמסדרין הלחם בשבת, ושהיה חם בעת סלוקו כבעת סדורו, ושם טעם שני שלחנות שהיה על פתח המקדש, וטעם צורת לחם הפנים, וכל ענין צורתו ועשייתו על מה היה מורה, וטעם אמרם "הלוחות היו ארכן ששה טפחים ביד הקדוש ברוך הוא כו'". ואמרם "הרוצה להחכים ידרים ולהעשיר יצפין" , וסימנך "מנורה בדרום ושלחן בצפון".
כג	מבאר כוונת מה שכתב החכם אבן עזרא בכל כלי המשכן איך הם מכוונים נגד האדם והעולם העליון.
כד	טעם מזבח הקטורת וצורחו בכל חלקיו, וטעם שפרשת מזבח הקטורת כתובה בסוף מעשה המשכן בסוף פרשת 'ואתה חצוה' ולא נאמר במקומו, ומבאר שם שמזבח הקטורת נגד לבו של אדם, והקטורת נגד מעשים הטובים שאדם עושה, וטעם אמרם "שקטורת עוצר המגפה". ואמרם "שישראל היו מסתכלין בענן הקטורת אם היה מתמר ועולה", ואמרם "כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הוויין לי' בנים זכרים".
כה	מבאר טעם הארון וצורתו והלוחות שבו והכרובים שעליו וכל חלקיהן ומדותיהן בארבע פנים, ומבאר שם עוד כוונה אחרת בענין השלחן והמנורה ומזבח הזהב ומזבח העולה, ושהארון עם הכרובים נגד כסא הכבוד כדרך שפירשו הראשונים, ומבאר טעם חדש כי הארון והלחות שבו הם נגד שכל האדם וכחותיו הפנימים, ומבאר צורת וחלקי הארון והלוחות וכל התלויות בו עם הכרובים והכפורת, הכל מרמז על אמרם "מקום הארון אינו מן המדה ובנס היה עומד", ואמרם כשעברו הירדן "הארון נשא את נושאיו", ושהכרובים היו נגד 'אנכי' 'ולא יהיה לך', ושם טעם נכון למה צותה התורה לעשות הכרובים במקדש, עם אמרה "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". ופירוש הפסוק "ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צווך ה' אלהיך". וטעם שאמר אברהם "בהר ה' יראה".