תורת העולה/חלק א/פרק יח
פרק שמונה עשר
[עריכה]וזה לשון המאמר הקשה עלי כסלע. אמרינן פרק חלק (סנהדרין צה, ב) "אמר רבי אבהו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו דכתיב ביום ההוא יגלח אדנ-י בתער השכירה אתא הקדוש ברוך הוא ואדמי ליה כגברא סבא אמר ליה כי אזל' לגבי מלכי מזרח ומערב דאייתיתינהו לבנייהו וקטלינהו מאי אמרת להו אמר ליה האי גברא בהאי פחדא נמי יתיב אמר ליה הכי נעביד אמר ליה זיל ושני נפשך במאי אשני אמר ליה זיל אייתי לי מספרת עד דאתא אחשיך אמר ליה זיל אייתי נורא אזל ואייתי נורא בהדי דקא נפח אתלי ליה נורא בדקניה אמר ליה גזייה לרישא ודיקניה אמר היינו דכתיב וגם את הזקן תספה כו'".
מבואר נגלה שזה המאמר רחוק מן האמת לפי פשוטו כרחוק מזרח ממערב. ועוד יותר כי לפי פשוטו יש הרבה כפירות באלהות יתברך שמו מכל זה עלוי רבה ועל הכל יתגדל ויתקדש ואיך נאמין שכהתל באנוש יהתלו בו. אף שרבי אבהו אמר אלמלא מקרא כתוב כו', אני אומר שאף שהמקרא נאמר אי אפשר לאמרו או להאמינו לפי פשוטו כי אלקים בשמים והארץ נתן לבני אדם לא יתלבש גופניות לירד על הארץ חס ושלום. ולכן אעתיק הנה מה שכתבתי בזה בפירוש הגדות שלי במסכת סנהדרין בסייעתא דשמיא.
והנה יש לפרש מאמר זה ב-א' מחמשת פנים ובכל אחד יתרחק זרותו. ואף כי לא מצאתי לראשונים ז"ל שום פירוש עליו אמרתי אקומה נא ואחוס על כבוד קוני יתעלה ויתברך ויתקדש הקדוש ברוך הוא לעד ולנצח להרחיק ממנו ההגשמה שינוי הפעליות יתעלה מזה עילוי רב וזאת היא יסוד אמונת הישראלי.
הדרך האחד נראה שכל זה היה בחלום כמו שנאמר ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה וגו'. ונאמר ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה וגו'. ונאמר כן בא חלום כזה אל סנחרב ונדמה לו כאלו ראה בעיניו ויקץ והנה חלום. וכבר האריך הרב המורה חלק שני פרק אחד וארבעים בעניין חלומות אבימלך ולבן שהם לא היו נביאים רק היה גילוי שכינה בעלמא וכן היה מעשה זה של סנחרב ולהעיר על כוונתן האריכו בספור זו להורות דברים בדויים וגוזמות בעניין חלום שבא ברוב עניין. ולפי שאף לעניין כזה לא היה סנחרב ראוי ולא היה כדאי כלבן ואבימלך שנגלה עליהן הקדוש ברוך הוא לכבוד הצדיקים אברהם ויעקב לכן אמרו כאן שאלמלא מקרא כתוב אף זה אי אפשר לאמרו כדי שלא יבין השומע כפשוטו.
הדרך השני שהיו הדברים בהקיץ אבל כל זה נאמר לפי דמיונו של סנחרב שהיה עובד עבודה זרה והיה מגשים בדעתו האלוה יתעלה מזה עילוי רב. ולזה אמרו שסנחרב מצא איזה גברא סבא והיה אותו האיש חשוב בדורו על כן סנחרב היה עובדו והיה חושבו שהוא אלוה. ואל תתמה על שטותו שהרי ספרו שם (סנהדרין שם) עליו שהיה עובד ומשתחוה לבית נסרך אלהיו וגו' מצא דפא מתיבות דנח כו'. ונבוכדנצר היה עובד לדניאל כמו שנאמר (דניאל ב, מו) ולדניאל הוי סגיד וגו'. לזה אמרו גם כאן שהיה חשוב שזה האיש חס ושלום הוא אלוה ובאמת שאלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו שהקדוש ברוך הוא פתח לו להטעותו כמו שנאמר (איוב יב, כג) "משגיא לגוים ויאבדם" ואמר (שבת קד, א) הבא לטמא פותחין לו. ולזה הזמין לו השם יתברך מלאכי דהוי טחני קשיתי' כמוזכר שם בסיום אותו מאמר ואמרו שם (סנהדרין צו, א) דלא הוה שבעת חוכא מיניה להורות על מה שנאמר ובאבוד רשעים רנה לומר שסופן של רשעים כלייה והפסד ולבסוף לא נשבע חוכה מניה.
הדרך השלשה כי מדמי ליה כסבא הוא פועל יוצא רצה לומר הקדוש ברוך הוא אדמיה ליה מלאך נדמה ליה כגברא סבא ואולי היה אליהו זכרונו לברכה והוא סתם גברא סבא המוזכר בדבריהם ז"ל (תוס חולין ו א ד”ה אשכחיה) והוא אשר עשה כל המעשים הללו המסופרים במאמר ההוא. ובאמת אלמלא מקרא כתוב אף זה אי אפשר לאמרו כי אליהו ז"ל לא יתגלה רק לזכי הנפשות חסידי עליון ולא לרשע כמו סנחרב.
הדרך הרביעי כבר ידוע מדרשם ז"ל במה שדרשו (מד"ת בשלח יג) ומצרים נוסע אחריהם רצה לומר שרו של מצרים כו שרו של סנחרב נקרא סנחרב על שמו. וכבר כתבתי בזה בפירש הגדול שלי במסכת שבת (י ב) באמרם מתנה גנוזה יש לי בבית גנזי ושבת שמה כו' שאמרו חכמים ז"ל כינוי כל חלק עליוני על שם מה שממונה עליו מן התחתונים וכמו שדרשו ז"ל (ע"ז ב, ב) ה' מסיני בא וזרח משעיר למו והופיע מהר פארן. מאי בעי בשעיר ובפארן כו'. וכתוב בספר הזוהר שעניין זה נאמר על ממונים שלהם והאריך בזה פרשת בלק (ח"ג קצב, א).
לכן מלאך של סנחרב נקרא סנחרב וכל המראה זאת היתה במרום שהיו דנין כחו של סנחרב ולזה אמרו שהקדוש ברוך הוא אדמי ליה כגברא סבא יושב לדין עליו כמו שאמרו (שמות רבה כא ה, דברים רבה א יט) אין אומה נופלת אלא אם כן שרה נופל תחלה כמו שנאמר יפקוד השם על צבא המרום במרום. ומה שאמרו שם במאמר מעניין גילוח השערות הוא רומז על הסרת כחותיו מלמעלה כמו שהיה בעניין שמשון, וכמו שכתבו כל המקובלים בעניין שערות האדם שרומזים על כחות עליונות.
ועניין הטחינה שאמרו במדרש (שם בגמרא) רומז על עניין הכנעה שהיה נכנע לפני מלאכי ישראל שהיו טוחנין עד הנה רצה לומר שיהיו נכנעים תחלה לפניו. ואמר שטחנו קושייתם מלשון קושי הוא עול השעבוד וההכנעה או בא לרמוז על שר ישראל גבריאל ששוחק מן לצדיקים. ועניין גרעיני תמרי הוא רמז למה שאמרו (תוס' מנחות קי א ד"ה מיכאל) שמקריב נשמות של צדיקים הנקראים תמר שנאמר צדיק כתמר יפרח וגרעין הוא הדבר הפנימי המקיים התמרה כדמות הנשמה שבגוף.
וענין השאלות אלו שאמרו כי אתית לגבי מלאכי מזרח ומערב כו' להורות שהדין הוא על הרעה שאבד כל כך נפשות עמ' כא' למברג ואמרו אדאתא אחשך כו'. רומז להעדרת כחותיו הנמשל להעדר ולחושך וכל זה מבואר למשכיל.
הדרך החמישי שהקב”ה האמור בהגדה זאת נאמר על שכל הנקנה הנקרא הקדוש הוא בפי החכמים כמו שכתב הרב המורה פרק שלשים חלק שני וכתבו בעל העקידה הרבה פעמים או ששכל הפועל נקרא כן ואמרו שאדמיה ליה כגברא סבא רצה לומר שסנחרב היה חשקו להשכיל ואדמי ליה לשכלו הנקרא הקדוש ברוך הוא כגברא סבא רצה לומר כזקן ורצה לומר זקן זה שקנה חכמה ולכן האציל עליו שכל הפועל עוד חכמה כאלו היה סנחרב גברא סבא כמו שנאמר (דניאל ב יא) יהב חכמה לחכימי והשכל הוא אשר דבר אליו אלה הדברים רצה לומר שעל ידי נס שנעשה לחילו ראה והשיג כי השם יתברך הוא האלקים ואין עוד זולתו והרהר בלבו על הרעה שעשה לעמו בהגלתו עשרת השבטים לכן ספר כאלו על דרך משל היה ויכוח ביניהם ואמר ליה כי אזלת לגבי מלכי כו'. לכן אמר שגם הוא בההוא פחדא הוה יתיב ולכן בקש משכלו שיורה לו דרך ינצל מזה ואז השיב לו שישנה נפשו רצה לומר שיתגייר ואמר ליה במה ישנה ואמר ליה בתספו' רצה לומר כי ממנהג הגרים להתנהג בתספורת והוא סימן טהרה להם כמו שפסקו האחרונים ז”ל והוא בתשובת הגאונים גר שבא להתגייר גייז מזייה ושקיל טופריה דידיה ודכרעיה כו' ושאל לו מהיכן רצה לומר מאיזה דבר יזכה כי אף אם יתגייר מכל מקום במה יתכפר עונותיו הראשונים שאבד כמה נפשות והשיב לו כי צריך לטחון קושייתם רצה לומר שצריך לסבול עול הקושי בגלות ובתשובה כמו שישראל סובלין והמה המלאכים הטוחנין בעולם הזה לזכות לעול' הבא ואז פתחו ליה שאף אם ירצה לטחון דק גדול יתנו לו רצה לומר מעט צרות יתכפר לו ויתנו לו התספורת ויקבלו בתשובה ולזה אמר אדאתא אחשיך ליה רצה לומר קודם ששב מת ובחושך הלך ובחשך שמו מכוס' ולזה אייתי ליה נורא והוא אור של גיהנם ששלט בו עד שנפסד הוא וחכמתו כמו שנאמר וגם את הזקן תספה וזהו לא שבעו חוכ' מינ' כמו שנאמר ובאבוד רשעים רינה והנה זכה שמבני בניו למדו תורה ברבים מאחר שנתן דעתו להתגייר זהו הנזכר לעיל בפירוש המאמר הזר הזה ואולי כוונתי לאמת בדבר אחד ותנצל נפשי והשם יתעלה יראנו נפלאות מתורתו.
אך צריך ביאור עוד מאמר אחד נתייחס לרבי אבהו והוא בויקרא רבה פרשת אחרי מות (ויק"ר כא, י) ובירושלמי דשקלים (פ"א ה"ה) וכל אדם לא יהיה באהל מועד וגו'. בשנה שמת שמעון הצדיק אמר שנה זו מת אמר ליה מניין אמר יודע אמר ליה בכל שנה ושנה זקן אחד לבוש לבנים ומעוטף לבנים נכנס ויצא עמי שנה זו נכנס עמי ולא יצא עמי. אמר רבי אבהו ומי יאמר שאדם היה והלא הקדוש ברוך הוא נכנס עמו ויצא עמו בכבודו עד כאן לשון המאמר ואף כי אי אפשר לבאר כו' אחד מן הפירושים הנזכרים מכל מקום אי אפשר להאמין הדבר כפשוטו אלא שהיה מראה נבואיי וראה במראה שלו איש יוצא ונכנס והוא בדרך מה שראו הנביאים בדמות הכסא כמראה אדם ואמר שיוצא ונכנס עמו רצה לומר שעזרו שנכנס בשלום ויצא בשלום ולא אירעו מקרה רע מלבד בשנה שמת בו ואולי פגע לו שום מקרה בצאתו עד שידע בזו כי השם סר מעליו וכדי להגדיל מעלת שמעון הצדיק. אמר רבי אבהו שלא היה אדם כמו שראה הנביאים כמו שביאר הרב המורה חלק שלישי פרק שביעי שזהו נאמר על השכל הנבדל לא על השם יתברך רק אמר שהקדוש ברוך הוא נכנס עמו בכבודו וידוע כי כבוד השם יתברך אינו השם יתברך בעצמו אלא היה דבר נברא מכונה כבוד השם יתברך. וכמו שכתב המורה פרק שביעי חלק שלישי וכמו שנאמר במתן תורה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר שהיה דבר נברא וקראו כבוד השם כדרך שכתוב המורה חלק ראשון פרק חמישי. ולכן היה אפשר בנביא לדמותו בדמיונו לתמונת אדם וכמו שנתבאר בסוד הכיור (פרק טו) מעניני התמונות והוא אספקלריא שאינה מאירה והמשכיל יבין ועל כל פנים נתבאר שלא יפלו דברים אלו בחק השם יתברך בעצמו ואי אפשר בו שינוי כזה יתברך ויתרומם מזו והמשכיל יבין: