תורת העולה/חלק א/פרק ט
פרק ט[עריכה]
עוד אמרו (משנה, מדות ב, ג) כל מעלות שהיו שם היו רומן חצי אמה ושלחה חצי אמה חוץ משל אולם ששלחה אמה להורות כי בכל מעלות המציאות אשר הם מתחת האולם נחלות בו חצאין שהם גשמיים מקבלין החלוקין מלבד מעלות האולם אשר בא בו הרמז לעולם השכלים הנפרדים אשר אין שם חצאי' ואין שם מקבל החלוק והפירוד רק שלמות. עוד אמרו כל הפתחים שהיו שם גבהן עשרים אמה חוץ משל אולם כי ידוע (עירובין ב א) שלמעלה מעשרים אין ראייה שולטות וזה טעם פסול סוכה שהיה למעלה מעשרים. ולכן כל הפתחים שהיו מורים על דבר גשמי אשר העין היה יכול לראותו היו של עשרים אמה אבל פתחו של אולם שרומז אל דבר לבדל אין העין לשלוט בו אלא בהתבוננות שכלו לכן היו פתחן גבוה הרבה וכל הפתחים היו רחבן עשרה כסתם פתח המוזכרת בדיני שבת ועירובין שפרצה עשרה דינה כפתח חוץ משל אולם להורות כי כל הפתחים ראויים לבני אדם לכן היו כל הפתחים כסתם פתח של ב"א לבד פתח האולם שהשג' הנבדל קשה מאוד ואינו מושג רק לבני עלייה שלבן פתוח כפתחו של אולם. עוד כתב (משנה, מדות ב, ג) כל הפתחים היו להם דלתות חוץ מפתחו של אולם. כבר ידעת שהדלתות על הפתחים היו מורים על עניין העלם והסגר שערי חכמה. ולכן על כל הפתחים היו דלתות שאפשר לשכוח ולסגר חכמה ההיא מלבד פתחו של אולם כי השגת המלאכים אי אפשר לשכחם רוצה לומר השגת שכל הפועל כמו שכתב המורה (ח"א פרק ס"ב).
עוד כתב הרמב"ם פרק ד' (ח) חמש אמלתראות של מילא היו על פתחו של היכל מלמעלה התחתונים היו עודפות על הפתח אמה מזה אמה מזה וכל אחד מחמשתן עודפות על התחתונה ממנה אמה מזה ואמה מזה נמצא שלשים אמות ונדבך של אבנים היה בין כל אחד ואחד עכ"ל: הכוונה בזה כי לחכמת אלהות הנרמזות בהיכל ובפתחו של אולם כמו שביארנו חמש מדרגות זו למעלה מזו כי השם יתברך הוא מדרגה העליונה הראשונה לכולן. השני הוא עלול הראשון ולגודל מדרגת עילתו נחשב גם כן למדרגה בפני עצמו ושאר שכליים הנבדלים העלולים מעלול גם הם מדרגה והוא המדרגה ג' המדרגה הרביעי הוא העלול האחרון שהוא עלול ואינה עילה המדרגה החמישי הם נפשות הצדיקים הם נכללות ונגדרות גם כן בחכמה אלהות והוא גם כן מדרגה בפני עצמה ולהעיר על קושי עמידה על זו החכמה מצד קוצר המשיג ועומק המושג בא רוחב אמה מזה ואמה מזה כי הרוחב מורה על העומק כמו שנאמר רחבה מצותיך מאוד וגו' וכמו שנאמר אם נרד לדעת חכמי הקבלה שהאמינו שיש עוד מדרגה למעלה משכלים הנפרדים שנוכל לחלק חכמת אלוהות לחמשה חלקים ולא נצטרך לכלול עמה עניין הנפשות והוא מבואר למשכיל. עוד אמרו (משנה, מדות ב, ג) כל השערים היו שקופות חוץ משל טאדי כו' והוא שער אחד משערי הר הבית שהיה נקרא כך. והטעם כי אותן השערים של הר הבית שהיה נקרא כך. והטעם כי אותן השערים של הר הבית היה מורים על ה' חושים כמו שנתבאר למעלה. והאחד מהן הוא חוש המשוש אשר חרפה היא לנו ועל כן היה שער טאדי מגונה משאר שערים בלא שקוף. ושער טאדי היה מורה על חוש המשוש וגנותו. שהשער ההוא היה בצפון שהיה מורה על חוש ההוא כאשר נתבאר.
כתב עוד הרמב"ם (א ט) אין בונין המקדש בניין של עץ אלא של אבנים להורות כי תועבת ה' כל גבה לב וגבה רוח הנמשל לעץ שרוח המושל עליו מצמיחו למעלה מכל עשבי השדה לבניין הבית מה שאין כן בבניין אבנים שעיקר יסודם הוא העפר והוא דוממי וצדיקים נמשלו לעפר כמו שאמר אברהם ואנכי עפר ואפר ועליהן השכינה שורה כמו שנאמר אשכון ואת דכה ושפל רוח וגו' ואף כי הבית וכל חדריו היו מורים על ענייני חלקי החכמה כאשר נתבאר ואי אפשר לכנס בתוכו כל גבה לה וכמו שאמרו (קידושין מט, ב) סימן לגסות עניות תורה
כתב עוד הרמב"ם פרק רביעי (ט) מהלכות בית הבחירה (פ"ד מהל' בהב"ח) הבניין היה רוחב מלפניו וצר מאחורין כמו ארי להורות על אריה דבי עלאי אשר עליו נאמר אריה שאג מי לא יירא וגו' וכמו שיתבאר לקמן (פרק י"א). כתב הרמב"ם פרק רביעי (ט) ויציעים היו מקיפים הבית כולו והרמז על חלקי חדרי החכמה המקיפים דברים אלו. ודע כי כתב הרמב"ם (פ"ד מהל' בהב"ח ה"י) כי כלל התאים המקיפין המקדש היו שמונה ושלשים וכבר נתבאר לעיל שששה עשר חדרים היו בעזרת נשים ובית המוקד ועזרת ישראל כמו שנתבאר לעיל והיו הלשכות כולן נ"ד כמספר מ"ט שערי בינה שנמסרו למשה בכלל המציאות שנברא ב-ה' כמו שנאמר בהבראם ודרשו ז"ל (מנחות כט, ב) ב-ה' בראם וכולם היו נרמזים במקדש כמו שנתבאר לעיל פרק חמשה וששה ועשר מהם היו בפנים והיו מורים על דברים מיוחדים כדר' שנתבאר למעלה והאחרים היו מקיפין בכלל העזרה וכתב הרמב"ם (ד י) כי חמשה עשר תאים היו בצפון וחמשה עשר בדרום ושמונה במערב ואלו החמשה עשר תאים היו שלשה שורות זו למעלה מזו בכל שורה מהם ה' להורות כי כל חלקי הנמצאים נבראים ב-ה' שבה נברא העולם והעולמות שלשה וכללם י"ה כי ב-י"ה השם צור עולמים או אפשר לומר כי היה בכל חלק ה' תאים להורות כי כל אחד משלשה עולמות אלו נחלק לחמשה חלקים ועניין עולם העליון שנחלק לחמשה חלקים כבר נתבאר וכן עולם העליון שנחלק לחמשה חלקים כבר נתבאר וכן עולם התחתיון הוא ארבע יסודות וחומר הראשון וכן עולם האמצעי יש בו ארבע חיות ורקיע שעל ראשון וכן עולם האמצעי יש בו ארבע חיות ורקיע שעל ראשון כמו שכתב הרב המורה (ריש חלק ג') והם גם כן חמשה חלקים שנחלק עליה' והיו במערב שמנה תאים להיות השכינה במערב וכבר דרשו (מנחות כט) באות ח' חי הוא ברומו של עולם ומנהיג ברואיו וכמו שנתבאר לעיל פרק שלשה במדות המקדש.
עוד אמרו (משנה, מדות ד, ג) שלשה פתחים היו לכל אחד מן התאים כו' להורות כי כל המציאות מלבד השם יתברך שמו נופל תחת הזמן ואף מלאכי מעלה מאחר שהם נבראין יש בהן עבר קודם הבריאה והוה בשעת הבריאה ועתיד שהם השלשה הפתחים מלבד השם יתברך שמו שהוא חי וקיים ברוך הוא ואינו נופל תחת הזמן ואף כי התאים שבמערב היו מורים על השכינה והיו להם גם כן שלשה פתחים דע והבן כי אלו הדברים לא באו להורות על מהות ועצמות השם יתברך שמו רק הנהגתו נגד המקבלים המתבוננים דרבי השם יתברך שמו. והתבוננות זה נופל תחת הזמן מצד המקבלים שהם עוברים והוים ועתידים ועוד תשמע בזה דברים אם ירצה השם יתעלה. ועוד תשמע בזה דברים אם ירצה השם יתעלה.
ועוד כתב הרמב"ם (פ"ה מהל' בהב"ח הי"א) כי בקרן מזרחית צפונית בתא שבחלק האמצעי היה לו חמשה פתחים כו' להורות כי על ידי חלק האמצעי מן המציאות שהן הגלגלים ותכונתן יתחדשו עוד שני חלקי הזמן שהם העבר והעתיד שהו' עיקר הזמן בפועל ומתחדש יום יום מלבד השלשה חלקים שהם נמצאים אף במדות עולם עליון ולהיות כי בימים הארוכים כגון בתקופות תמוז החמה מתחלת לזרוח בקצה מזרחית צפונית ועל ידי החמה הוא עיקר הגבלת הזמן שהוא יום ולילה על כן בא הרמז בתא שבמזרחית צפונית: