משנה מדות ב ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מדות · פרק ב · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

לפנים ממנו, סורג ד גבוה עשרה טפחים.

ושלש עשרה פרצות היו שם שפרצום מלכי יון.

חזרו וגדרום, וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחויות.

לפנים ממנו, החיל עשר אמות.

ושתים עשרה מעלות היו שם.

רום המעלה חצי אמה, ושלחה חצי אמה.

כל המעלות שהיו שם, רום מעלה חצי אמה, ושלחה חצי אמה, חוץ משל אולם.

כל הפתחים והשערים שהיו שם, גבהן עשרים אמה, ורחבן עשר אמות, חוץ משל אולם.

כל הפתחים שהיו שם, היו להן דלתות, חוץ משל אולם.

כל השערים שהיו שם, היו להן שקופות, חוץ משער טדי, שהיו שם שתי אבנים מוטות זו על גב זוו.

כל השערים שהיו שם, נשתנו ז להיות של זהב, חוץ משער ניקנור, מפני שנעשה בהן נס.

ויש אומרים, מפני שנחשתן מצהיב.

נוסח הרמב"ם

לפנים ממנו סורג גבוה עשרה טפחים ושלש עשרה פרצות היו בו שפרצום מלכי יוון וחזרו וגדרום וגזרו כנגדן שלש עשרה השתחוויות לפנים ממנו החיל גבוה עשר אמות ושתים עשרה מעלות היו שם רום מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה וכל המעלות שהיו שם רום מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה חוץ משל אולם כל הפתחים שהיו שם גובהן עשרים אמה ורוחבן עשר אמות חוץ משל אולם כל הפתחים שהיו שם היו להם דלתות חוץ משל אולם כל השערים שהיו שם היו להן שקופות חוץ משער טדה שהיו שם שתי אבנים מוטות זו על גבי זו כל השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב חוץ משערי ניקנור מפני שנעשה בהן נס ויש אומרין מפני שנחושתן מצהיב.

פירוש הרמב"ם

כשאדם מגיע לפרצה מאותן הפרצות משתחוה לשם ומודה על כריתות מלכות יון כמו שזכרנו בשקלים והיה אדם עולה מקרקע החיל י"ב מעלות ואז הולך בקרקע ישרה והיא עזרת הנשים ואמר שכל מעלה שהיתה במקדש גבוהה חצי אמה וגובה חצי אמה גב המעלה היא שלחה וזו היא צורת זה inset כדי שיתבאר הדבר שנקרא שלחה: ועוד יתבאר בפ' הג' שמעלות האולם רום מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה וכן פתחו של אולם גבהו ארבעים ורוחב עשרים. וענין מה שאמר שקופות שהיה להם משקוף והוא המשקוף העליון של הפתח והמשנה משתמשת בזה השם על הזיזים ועוד תראה במסכת אהלות שקורין אותו תמיד שקוף ולא משקוף וב' אבנים מוטות זו על גב זו כגון זה inset והיה ציר השער מונח במקום (אחד ובמקום אחד) וכבר זכרנו בשלישי מכפורים [דף לח] נס שנעשה בדלתי נקנור. ופירוש מצהיב ירוק כעין הזהב וכבר פירשו בסיפרא מה שאמר רחמנא שער צהוב ואמר כתבנית הזהב כמו שנבאר בנגעים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לפנים - מחומת הר הבית:

סורג - מחיצה העשויה נקבים נקבים כמטה מסורגת בחבלים, והיא עשויה מדפי עץ ארוכים וקצרים שמרכיבין אותן זו על זו באלכסון:

וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחויות - כשמגיע כנגד כל פרצה ופרצה, משתחוה ומודה על אבדן מלכות יון:

לפנים - מאותו סורג היה מקום פנוי עשר אמות, והוא נקרא חיל:

ושתים עשרה מעלות היו שם - כדי לעלות משם לעזרת נשים:

רום מעלה - כל מעלה מהן גבוהה מחברתה חצי אמה. וכן המעלה הראשונה גבוהה מן הקרקע חצי אמה:

ושלחה - משך רוחב ה המעלה, דהיינו מקום דריסת הרגל, חצי אמה:

חוץ משל אולם - חוץ מן המעלות שבין האולם ולמזבח שלא היו כולם כן, כדתנן בפרק ג':

חוץ מפתח של אולם - דתנן לקמן באידך פרקין גבהו ארבעים אמה ורחבו עשרים:

היו להן שקופות - אבן מונחת על שתי המזוזות שהדלת שוקף עליו. ושקופות לשון משקוף:

מפני שנעשה בהן נס - כמו שמפורש ביומא פרק ג' [דף ל"ח ע"א]: מצהיבות כמו מזהיבות! (ח), שמראיתן דומה לזהב לפיכך לא הוצרכו לעשותו של זהב:

פירוש תוספות יום טוב

לפנים ממנו סורג [כתב הראבי"ה [בספרו שכתבתי פרק דלעיל משנה ג'] ונראה שהסורג היה מקיף לכל צדדין למזרח. ולצפון. למערב. ולדרום. וכן החיל. דהא כל אחד ואחד יש בו מעלה מחברו. כדמפרש בריש מסכת כלים ורוב תשמיש היה מן הדרום שהוא לצד העיר. ולמה היה צריך לעשותו במזרח טפי מבשאר רוחות. ותו דקתני בפרק דלעיל שבצפון שער ניצוץ כו'. עד ופתח היה לו לחיל אלמא דהחיל היה נמי בצפון. ותו דהנך י"ג השתחויות שכנגד הי"ג פרצות. ובסוף (מכילתין) [פרקין] תנן אבא יוסי בן חנן אומר כנגד י"ג שערים ואמר בשקלים [פ"ו ע"ג] דכנגדן ממש של שערים במקום [שערים] י"ג היו (שכן) השתחויות י"ג וכי היכי דההוא כנגדן ממש במקומן ה"נ י"ג דסורג במקום שגדרום ממש היו משתחוים. ולפי זה הסורג היה הולך סביב סביב הקיפו. ולא היה פתוח ופרוץ אלא לצד מזרח ומשום חיזוק ושמירה ובאו בני יון ופרצו י"ג פרצים בסורג. כנגד י"ג שערי (מזרח) [עזרה] שיוכלו ליכנס בכל צד לעזרה בהרוחה. ושוב חזרו בית חשמונאי וגדרום כו'. עכ"ל. ובפירוש הר"ב דס"פ. ובשקלים פ"ו אינו כן. אלא מ"ד די"ג השתחויות כנגד י"ג פרצות לא ס"ל שהיו רק ז' שערים. וכן הוא להדיא שם בירושלמי. וצ"ל דלהראבי"ה גירסא אחרת בירושלמי:

גבוה י' טפחים. כתב הכ"מ בפ"ה מהלכות בית הבחירה בשם הרא"ש שהסורג נעשה לטלטול שבת ולזה היה גבוה י' טפחים כדין כל מחיצה. דהיקף הר הבית לא מהני דהר מוקף ולבסוף [ישב] דלא מהני ע"כ. ואני תמה דהא בספ"ה דפסחים תנן יצתה כת הראשונה [עם פסחם] וישבה לה בהר הבית שניה בחיל ואי איתא דהיקף הר הבית לא מהני היאך טלטלו פסחיהם לשם ולכן נ"ל דלטלטול לא היה צריך שום דבר לפי שמן התורה כל מה שהוא מוקף בד' מחיצות הוא רה"י גמור. כמ"ש ברפי"א דשבת. ושבות במקדש לא גזרו. ועוד כיון שהיה שם לפנים מהר הבית מקום לשמור שם שומרי המקדש למה לא יקרא הוקף לדירה מעיקרא. וכ"ש שלפנים הימנו העזרה עם כמה לשכות לכהנים ולוים עובדי עבודת הקדש. ואמנם בטעם בנין הסורג היה אפשר לומר. שהוא לחוץ בין כת לכת דבפסחים. אלא שאין נ"ל שיהיה הבנין הזה מפני כן. דבשלמא כי הוה הבנין בלאו הכי. היו מתחלקים בין אלו ההבדלות וחלוקות. אבל לעשות בנין בשביל כן לכתחלה זה אינו מן הנראה. כי לאיזו טעם היו צריכין הבדל בין כת לכת. אבל מה שנ"ל בזה הבנין של הסורג. הוא מה שכתבתי כבר בס"ד בספר צורת הבית סי' נ"ב שהוא לתת מקום והבדל בין העובדי כוכבים הנכנסין להתפלל בבית ה' ובין ישראל כאותה ששנינו בפ"ק דכלים [מ"ח] החיל מקודש ממנו שאין עובדי כוכבים וטמא מת נכנסין לשם. וממשנה זו הקשיתי לשאול על הר"י אברבנאל שבפירושו ליחזקאל כ' וז"ל העזרה החיצונה הראשונה. אמרו חכמים ז"ל שבבית שני היה עזרת נשים ושבנו אותו גזוזטראות וראיתי אני בפירושי חכמי הנוצרים שהיתה העזרה הראשונה מיוחדת לנכרים להתפלל בבית ה'. וכמ"ש שלמה בתפלתו. וגם אל הנכרי וגו'. ונראין דבריהם לדעתי כי הנה לעתיד לבא ייעדו הנביאים שילכו עמים רבים אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב לקבל תורתו ולכן היה ראוי שייוחד אליהם מקום מיוחד חיצוני ויותר מרוחק מהקודש ואולי שעל אותה עזרה תהיה עלייה מוקפת גזוזטרא לנשים כדבריהם ותהיינה רואות מלמעלה והנכרים בעזרה מלמטה וכו' עכ"ל. ואילו זכר ולא שכח מתני' דכלים. לא היה כותב שהמקום המיוחד ההוא היה בע"נ שהרי אף בחיל היו נמנעים מלכנס. ולומר שבשעה שידם תקיפה נאמרו הדברים הללו זה א"א בשום פנים שאם ידם תקיפה מי יעצור בהם ומי יציב גבולות עמים לשום להם יד ומקום גבול וחוק בל יעבורו. ועוד שמשמעות דברי חכמי הנוצרים עצמם שהיה להם מקום מיוחד שהוא מדעת ישראל. ולומר שפשר דבר נעשה ביניהם כשידם תקיפה. גם זה אינו נראה. אלא העיקר שאף חכמי הנוצרים לא אמרו אלא בהר הבית עד החיל שהמקום ההוא היה מיוחד להם. וזה שקראו עזרה הוא שם מושאל בלבד. ובין כך ובין כך לדעת משנתינו שהיא העדות הנאמנה. לא היו עובדי כוכבים רשאים ליכנס בחיל ולפיכך נעשה הסורג. ובמהדורות שבספר הנזכר הוספתי תת טוב טעם שבשביל כן היונים פרצו בו פרצות הואיל ונעשה להבדיל אותם מבוא יותר פנימי. ולכך כשחזרו ישראל וזכו לגדרם תקנו על כל גדר השתחויה להודות לה' כי טוב. ואע"פ שזה האמת והצדק וכמו שאוכיח עוד להלן. עכ"ז אין על הרא"ש להתלונן כי דבריו סמוכים באמת ויושר על דעת הרמב"ם שבפ"ה מהל' ב"ה כתב וז"ל לפנים מן הסורג החיל גובהו י' אמות ועליו הוא אומר בקינות ויאבל חיל וחומה זו חומת עזרה. וכתב כך ג"כ בפירושו בפ' דלעיל משנה ה' חיל הוא חומה שסובבת כל העזרה מבית לחומת [הר] הבית. ע"כ. ומעתה אין תלונה על הרא"ש כלל שמה שהקשיתי לשאול מההיא דפסחים היאך יצתה כת הראשונה להר הבית מתישב עכשיו שפיר. לפי שחוצה מן החיל היה הסורג ושם ישבו בין החיל והסורג. וגם אין תמיה מה צריך לתקון הסורג מצד הטלטול והלא אין שבות במקדש שמצינו בכמה שבות שלא התירו וכמ"ש בסוף עירובין. אבל על הרמב"ם עצמו תלונתינו לפי שמשנתינו לא אמרה בחיל גבוה. כמו שאמרו בסורג. והא דאמר שעליה נאמר בקינות ויאבל חיל וחומה וכתב הכ"מ שהוא מפ' כיצד צולין. אומר אני שלא זו שאינה ראיה לדבריו אלא אף זו שמשם סתירה גמורה דהכי איתא התם דף פ"ו עובי החומה היכי משכחת כלומר שראשה תהא שוה לקרקע העזרה ותהא מוקדשת כמוה. ומשני משכחת לה בבר שורא דכתיב ויאבל חיל וחומה ואמר ר' אחא ואי תימא ר' חנינא שורא ובר שורא הא קמן דחיל הוא סמוך לקרקע העזרה וכן פירש"י בר שורא חומה קטנה לפנים מן חומה גדולה והיא נמוכה ושוה לקרקע גובה העזרה שקרקע העזרה הולך וגבוה ועולה במעלות. ע"כ. והיה זה לדעתי לחזוק הקרקע שלא יפול העפר ממנה [ויזיק לחומה הגדולה] מ"מ למדנו שהחיל שבכתוב הוא מבפנים לחומת העזרה סמוכה יותר לקרקעית העזרה. ואין לומר שזו דעת הרמב"ם שבמשמע לשונו שבפירושו. שהחיל חוצה לחומת העזרה. ועוד ברפ"ו מה' ב"ה נראה ג"כ מדבריו שסובר שמקום יש חוצה לעזרה ונקרא חיל. אלא שלדבריו נקרא כן ע"ש חומה נמוכה שלפניו. וזה אינו כפי הגמ' שכתבתי. אלא שהחומה הנמוכה שבכתוב לפנים מחומת העזרה היא. ואע"פ שאפשר ג"כ לומר שהיא חוצה לחומת העזרה. ושחומת העזרה לפנים מזו החומה. מ"מ היא עשויה עכ"פ סמוך לה מאד דהיינו ממש בקרקעיתה שוה לה ולחזוק כמ"ש. ועיין במשנה ז' פ"ד. לכן נראין יותר דברי הר"ב שהחיל אינה חומה כלל. אבל הסורג הבדיל אותו מהר הבית. והיינו דלא תנן בו שום גובה כמו דתנן בסורג. לפי שאין שם החיל אלא למקום שבין הסורג לעזרה בלבד. וחיל שבכתוב דקינות נאמר על חומה שהיתה סמוכה מאד לקרקע העזרה להחזיק הקרקע שלא תפול ממנה עפרורית ותפול החומה הגדולה:

וגזרו כנגדם י"ג השתחויות. עיין בסוף פירקין:

ושלחה חצי אמה. פירש הר"ב משך רוחב המעלה. וארכה בכל רוחב ההר לצפון ולדרום רש"י פ"ק דיומא דף ט"ז [ולשון שלחה כדתניא ושלח זה הרגל. וכן הוא אומר משלחי הרגל שהביאה הר"ב ברפ"ק דב"ק]:

שקופות. כתב הר"ב לשון משקוף והמשנה משתמשת בזה השם [להקל] ועוד תראה במסכת אהלות שקורין אותו תמיד שקוף ולא משקוף. הרמב"ם וע"ש ספ"ק ומשנה ב' פ"ח ששם מפרש הר"ב והרמב"ם פי' אחר. אבל זולת אלו תנן משקוף וצ"ע:

שהיו. שם שתי אבנים מוטות זו על גב זו. בא' חקוק חצי הפתח משקוף העליון וחקק חצי מזוזה מכאן וחקק חצי מזוזה מכאן. ובאחד חקוק מפתן התחתון וחצי מזוזה מכאן [וחצי מזוזה מכאן כזה?]. מוטות. לא ידעתי לשונו כ"כ הרר"ש. והרמב"ם פי' וב' אבנים מוטות זו ע"ג זו כגון זה ? והיה ציר השער מונח במקום [אלף] ובמקום [בית] ע"כ:

נשתנו להיות של זהב. לפי שכשעלו מן הגולה לא היו עשירים לא יכלו לעשות של זהב. וזה שדקדק הרמב"ם בספ"א מהל' ב"ה וכתב אפילו שערי העזרה מצפין אותן זהב אם מצאה ידם:

מצהיב. פירש הר"ב כמו מזהיב וכבר בארו בספרא מה שאמר רחמנא שער הצהוב ואמרו כתבנית הזהב כמו שנבאר בנגעים. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על המשנה) סורג כו'. כתב ראבי"ה, נראה לי שהסורג מקיף מד' רוחות הר הבית. וכן החיל כו'. ולפ"ז הסורג היה כל סביב הקיפו ולא היה פתוח ופרוץ אלא לצד מזרח עד שפרצום כו' וחזרו וגדרום כו'. ע"כ. ונראה לי דזה הבנין של הסורג שהוא כדי לתת מקום והבדל בין הנכרים הנכנסים להתפלל בבית ה' ובין ישראל, כאותו ששנינו בפרק קמא דכלים משנה ח' החיל מקודש ממנו שאין נכרים וטמא מת נכנסים לשם. ולטעם זה פרצום כו'. ועתוי"ט:

(ה) (על הברטנורא) וארכה בכל רוחב ההר לצפון ולדרום. רש"י. ולשון שלחה מלשון ושלח זה הרגל:

(ו) (על המשנה) מוטות כו'. באחת חקוק חצי הפתח משקוף העליון וחצי מזוזה מכאן וחצי מכאן, ובאחת חקוק מפתן התחתון וחצי מזוזה מכאן וחצי מכאן כזה:

(ז) (על המשנה) נשתנו. לפי שכשעלו מן הגולה לא היה עשירים ולא יכלו לעשות של זהב:

(ח) (על ה) שער הצהוב. אמרו בספרא, כתבנית הזהב. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שהוא מקיף לשמאל מה לך מקיף לשמאל שאני אבל וכו':    כך צ"ל והשונה צריך לכנות שהוא אבל וכו' שהוא מנודה וכו' ופירש הרמב"ם ז"ל פי' זה כגון מי שנכנס על שער מהשערים אינו הולך לצד שערי חולדה אלא לצד שער טדי וכן תקיש לכל הנכנס על שער מהשערים ע"כ:

חוץ ממי שארעו דבר שהוא מקיף לשמאל:    משמע אפילו בכניסתו דאי לא הימא הבי א"כ מאי בינייהו דמי שארעו דבר לשאר כל הנכנסין וה"נ מוכח בהדיא במסכת שמחות פ' ששי ומוסיף שג"כ מי שיש לו חולה בתוך ביתו או מי שאבדה לו אבידה מהלך ומקיף על דרך שמאל. ובפרקי ר' אליעזר בפי"ז אומר הנכנס בשער אבלים והיה שפמו מכוסה היו יודעים שהוא אבל והיו אומרים לו וכו' והנכנס בשער אבלים ולא היה שפמו מכוסה אז היו יודעין שהוא מנודה והיו אומרים לו וכו'. ועיין על זה בבית יוסף דיורה דעה סוף סימן שצ"ג:

לפנים ממנו סורג וכו':    פ"ק דיומא דף ט"ז. וביד פ"א דהלכות בית הבחירה סי' י"ט בפ"ה סי' ב' ג' ה' ובר"פ ששי. וכתב מהרי"ק ז"ל שם בפ"ה בשם הרא"ש ז"ל שהסורג נעשה לטלטול שבת ולזה היה גבוה עשרה טפחים כדין כל מחיצה דהקף הר הבית לא מהני דהוי הוקף ולבסוף (פתח) [ישב] דלא מהני ע"כ:

[הגה"ה עיין בפרק עושין פסין (עירובין דף כ"ד.) ועיין בסימן צ"ז בשאלות החכם הר"ר מנחם עזריה נ"ע]:

גזרו כנגדן שלש עשרה השתחויות:    מתניתין דלא כאבא יוסי בן חנן דאית ליה בפ' ששי דמסכת שקלים וגם לקמן בסוף פירקין די"ג שערים היו במקדש וכנגדן היו הי"ג השתחויות. והתם בירושלמי איתה:

לפנים ממנו החיל:    שם ספ"ק דיומא. ופירש הר"ר שמעיה ז"ל לפנים ממנו מן הסורג לחיל:

עשר אמות:    עשר אמות רחבה מן הסורג לחיל ומדלא קתני הכא גבוה כדקתני בסורג. ש"מ ארך ורוחב קחשיב ובגבהו לא נתנו בו שיעור ואם לא היה נמוך כותל מזרחי זה של החיל לא הוה מצי לראות את פתח ההיכל ופעם אמר רבי החיל עשר אמות גובה כותלו ומוסב על גובה דבסורג ע"כ וגם הרמב"ם ז"ל שם פ"ה כתב ולפנים מן הסורג החיל גבהו עשר אמות ע"כ. גם הר"ר יהוסף ז"ל כתב ס"א גבוה עשר אמות ושתים עשרה מעלות היו שם כך צ"ל:

כל הפתחים שהיו שם גבהן עשרים אמה וכו':    כך צ"ל. ואיתה שם וגם בפ' א"ל הממונה דף ל"א ובפרק איזהו מקומן (זבחים דף נ"ה:)

כל השערים שהיו שם:    ברייתא ס"פ א"ל הממונה ובירושלמי שם עיין ברד"ק ז"ל שרש פתח הפרט שיש בין פתת לשער שכתב כי פתח נקרא מה שיש מן השער חוץ לדלתות כי הכל יקרא שער בין מבפנים בין מבחוץ עם הדלתות והאסקופא החיצונה כמו שהוא עם המזוזות והמשקוף נקרא פתח לפי שהוא נפתח תמיד שאף בהסגר הדלתות הוא נשאר פתוח ע"כ. ובית יוסף בטור יורה דעה סימן פר"ו כתב שכתב הרמב"ם ז"ל שידוע שהשער מן הדלתות ע"כ. ואין משמע כן מתוס' דברפ"ק דעירובין וגם הרמב"ם ז"ל עצמו בפ"ד מהלכות בית הבחירה סי' ח' כתב פתחו של אולם היה גבוה מ' אמה ורוחב עשרים ולא היה לו שערים ע"כ. משמע שקורא כאן לדלתות שערים אבל שם ברפ"ה כתב רוחב כל שער עשר אמות וגובהו עשרים ויש להם דלתות ע"כ ולשון הראב"ע בספר ישעיה סימן מ"ה שערים הוא חלל פתח השער דלתים הם הפותחים ונועלים בהם את השערים ע"כ. והר"ר יהוסף ז"ל כתב פירוש פתח הוא החלל הפתוח ושער ר"ל דלת של פתח גדול. ועיין עוד במ"ש לקמן בס"פ בתרא בענין שער:

היו להם שקופות:    ספים עשויין בבנין לשם הקשת דלת ואפילו בשל אולם שאין בו דלתות היתה שקופה מזוזות לעצמן אלים וספים כל צורך הדלת חוץ משל טדי שאין לו בנין סף אלא שתי אבנים מוטות זו על גבי זו פירוש שתי אבנים מונחות זו ע"ג זו באחת חקוק חצי הפתח משקוף העליון [כו' עיין בתוספת יו"ט]:

שהיו שתי אבנים זו על זו:    כך הגיה הרי"א ז"ל וס"א גרסינן גב:


פירושים נוספים