תורת העולה/חלק א/פרק טו
פרק חמשה עשר
[עריכה]בעניין המנורה אכתוב לך תחלה מה שכתבו רוב הפרשנים ואחר כך אכתוב לך הנאות לדעתי על פי הכוונה הנמשכת עד הנה ותחלה אכתוב לך הנה דין צורת ותבניתה ההפשוט ומתוכה תוכל להבין פנימיותיה. אמרינן במסכת מנחות פרק הקומץ (כח ב) אמר שמואל גובהה של מנורה שמונה עשר טפחים הרגלים ופרח ג' טפחים וטפחיים חלק וטפח בו גביע' כפתור ופרח ושני טפחים חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנה אחד אילך ואחד אילך ונמשכין והולכין נגד גובה של מנורה וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנה אילך נמשכין ועולין נגד גבהו של מנורה וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנה אילך ואילך נמשכין ועולין נגד גבהו של מנורה וטפחיים חלק נשתיירו שם שלשה טפחים שבהן שלשה גביעים וכפתור ופרח גביעים למה הם דומין כמין כוסות אלכסנדרים כפתורים למה הם דומין כמין תפוחי הכרתיים פרחים למה הן דומין כמין פרחים העמודים נמצא גביעים שנים ועשרים כפתורים אחד עשר פרחים תשעה עד כאן לשון הגמרא. כתב הרב המורה פרק חמשה וארבעים לחלק שלישי מספר המורה הושמה המנורה הטהורה בבית לכבוד ולתפארת לבית כי הבית שדולק בו הנר תמיד הנסתר בפרוכת יש לו בנפש מעלה גדולה. וכבר ידעת חזוק התורה באמונת גדולה המקדש ויראתו כו' והנה אף כי לפי הפשט אלו דברים נאותים בטעם כלל המנורה מכל מקום לא סר לכתוב בתשובה לבנו טעם על עניין המנורה בדרך הנסדר וז"ל שם דע כי הארון הוא משל על הלב בלי ספק והלוחות שהן נתונין בארון בא המשל על שכל האנושי שהוא נתן בלב ואמרו והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה בא המשל בזה על הריאה שהיא סובבת בכנפיה על הלב והשלחן בא המשל על הכבד כמו שהשלחן נתון עליו המאכל ומשתה כך הכבד שמקבל עליו האצטומכא המונחת עליו שהיא מלאה המאכל ובמשתה שהוא מבשלם ומחלקם לכל אברי הגוף והמנורה בא משל בזה על המרה כי כמו שמנור' מאירה המשכן כך המרה הגוף ומזבח העולה אשר נאמר בו אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה בא המשל בזה על החום הטבעי הנתון באדם של עולם אל יחסר ממנו עד יום מותו.
ומזבח הקטורת בא המשל בזה על השפע הנשפע על השכל האלהי שהוא נתון במוח והמסך בא המשל בזה על המסך המבדיל בין אברי הנשימה לאברי המאכל והאדנים הם משל על הלחיות הנגרות בגוף והיריעות בא המשל בזה על העור המכסה את הגוף והקרשים הם המשל אל בשר הגוף שהוא מחזיקו. ונראה שקרשים גם כן משל על העצמות שהן דפני הגוף כו' עד כאן לשונו.
הנך רואה איך דבר הרב ז"ל בטעם המשכן וכליו בדרך כלל אבל לא בחלק אחד מהן כמו שעשה בזאת שמנורה לפנינו שלא כתב שום טעם לפרט אחד ממנו.
והרב לטעמיה אזיל שכתב פרק ששה ועשרים מחלק שלישי מספר המורה שאין טעם למצות אלא בדרך כלל ולא לפרטים וכתב שם וכל מי שיטריד עצמו לתת סבה לדבר מאלו החלקים הוא בעיני משתגע שיגעון אריך ואינו מסיר בזה ההרחקה אך מוסיף הרחקות ומי שידמה שאלו יש להם סבה הוא רחוק מן האמת כמו שידמה שהמצוה כולה היא עמ' טז': למברג ללא תועלת עד כאן לשונו. אך אמנם כאשר ראינו חכמי ישראל וגדוליהן שתו לבם גם לזאת ודברו בחלק המצות בכל יכלתן עד מקום שהיתה ידן מגעת והן נמצא במדרשי רבותינו ז"ל ובפרט בקרבני המלואים וחנוכי הנשיאים שהאריך בזה במדרש רבתי פרשת נשא ובדרך זה הלך החכם אבן עזרא כמו שכתב משמו בעל העקידה פרשת יתרו ואחריהם נמשכו חכמים אחרונים ז"ל והלכנו בדרכיהם עד הנה עזרונו השם יתברך נבאר גם המנורה הטהורה הזאת בדרך כלל ופרט.
ואביא תחלה דברי בעל העקידה שנתן טוב טעם ודעת בכל חלקיה לאורך ולגובה כאשר תראה פרשת תרומה שער תשע וארבעים ואכתוב לך בקצרה כוונתו אף על פי שהוא האריך בה מאוד.
אמרו ז"ל צורת המנורה תבניתה מלאכתה לעבודתה זאת היא צורת האדם השלם שחכמתו תאיר פניו וכמו שאמר החכם נר ה' נשמת אדם ועניין הקנים יורה קניין דבר מעניין הרואה שם הקרוב שנאמר קנה חכמה קנה בינה והגביעים ירמזו אל קיבול והשמיעה כמו שהם צורת כלים מקבלים ומחזיקין הדבר הנתון בתוכן והכפתורים יורו על הגלות והראות עיניים כמו שהם בולטין ונראין סביב הדבר שנעשו לו למראה והפרחים הוא סבת הצמיחה מהדבר אשר לא היה מתחילה ולזה אמרו שהיו גובהה שך שמונה עשר טפחים שהוא שיעור קומת האדם הבינוני וגם הוא מספר י"ח לומר שהחי המאיר המזהיר חיים למשוך אל עניינים אשר תרמזנו צורת המנורה הזאת. והנה כאשר תכה מספר הי"ח במספר היסודים הארבע אשר מהם נבנה האדם החי הנה יעלה לשבעים ושתים והוא מספר שני חיי האדם ע"ד קרוב כמו שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו'. ואם תוציא הבזק של הפתילה ישארו מדוייקים ואמרו רבותינו ז"ל שהיה לך בתחלתה שלשה רגלים הם רומזים שלשה התחלים אשר הם סבות כל הויה החומר והצורה והעדר ולמעלה מהן השדה שהיא כמו תיבה לרמוז כי מאלו התחלות בא אדם אל העולם שכן העולם נקרא בלשון חכמים אכסדרא ושדה כדאיתא במסכת בבא בתרא (כה א ה) ומן השדה יצא פרח והוא הצמיחה הראשונה אשר בפעולת החיונות ימשך לו עד שנים עשר שנה ולזה היו ברגלי' ובשדה ופרח שלשה טפחים אשר בהכאת הארבע הם שנים עשר. אמנם משנת שלש עשרה זרת ואילך בא לכלל עשרים ולכן אין בית דין של מעלה עונשין כי אם מעשרים ואילך. ולזה היו בקני המנורה סמוך לפרח התחתונה הנזכר שני טפחים חלק רמז לשמונה שנים עד תשלום העשרים שבהן האדם חלק מהעשרים הנאותים עם שכבר צמח בו סימן טהרה. ואולם כאשר עבר עשרים ומתחיל שנת אחד ועשרים אז בא לכלל שמיעה וקבלת הלמוד והמוסר שיעור שיראה ממנו ולחוץ. ולזה היה בסוף העשרים ותחלת האחת ועשרים טפח שבו גביע כפתור ופרח וכבר אמרנו שהם סבות הקבול והראות השלימות וצמיחתו בשעור יותר גדול מהראשון. אמנם אחר זה היה שני טפחים חלק שהם שמונה שנים אחרים שעומד על עניין אחד כי עד הגיעו לכלל שלשים לא יביאו מעשיו מסודרין על ידי בישול וכל שכן בהגיעו ל-ל"ב כי אז יקנה לב דעת לפעול פעול' השכל עם מהעיונו' אם מהמעשיות ולזה אחד שני טפחים החלקים היה הכפתור הראשון שבו יתחיל לצאת הקנים כי אז באמת יתחזק לעורר כחיותיו השכליות והחשיות להתייחד לעבודת השכל ולשאת משאו לכלם יעשה מה שכיון בהם הבורא שמו יתברך ויתרומם ביצירתו. והנה החכמה העליונות חלקה הפילוסוף לשלשה ושלשים מעלות. זו למעלה מזו הראשונות הכח אשר בו ידע הדבר הנקנה במופת לקח מהקדמות שאין עליהן מופת כמו המוחשות או המשכלות הראשונות השני כח למעלה מזה שבו יוכל לדעת ולברר אמתת הקדמות אלו אשר לקח להתחלות ראשונות אם הם צדקות ואמתות ושני אליו הכחות יאמרו בחלק אחד מן העיון כאלו תאמר בחכמה מיוחדת כמו הרפואה ותכונה וזולתם. אמנם יש כח למעלה מזו והוא אשר ישיג וידע על השלימות כלל הנמצאות בסבותיהן והתחלותיה בהחלט לא בעניין חלקי והמעשי גם כן יחלק ל-ג' חלקים הנהגת אדם עצמו והנהגת ביתו והנהגת מדינתו והמעלה הוא הנהגת המדינה והוא בדמות חלק א' מהעיוני שהוא לוקח הנחות הנימוסיות ודן דין אמת לפי הנימוס. אמנם יש כח אחר מעולה ממנו והוא השכל וידיעת סודות הנחות הנימוס וטעמן על נכון עד שישכיל לישב הנימוס לפי מקומו ושעתו והוא הדן דין אמת לאמתו כפי צורך השעה והוא כדמות השני מן העיון אבל עדיין שני חלקים אלו הם חלקיים ויש מעלה שלש' והוא כח התבונה הכולל שיוכל להשים דת ונימוס בכל מדנה כו המדינות והוא ידיעת הכוללים החלקיים לשום נימוס בכל הדברים. וידוע כי האדם אי אפשר לו לעלות כל המעלות בבת אחת אבל ישיגם בזו אחר זו. לכן היה במנורה שני קנים הראשונים כי בזמן ה-ל"ב הנרמז במדת הטפחים כבר התחילו להראות ולפרסם בו פעולת השכל אם העיון ואם אל המעשה מדרג' יותר מאלו מדרגות שאמרנו. ולכן היה שני הקנים אחד מימין להראות אל הקניים הדעת ואחד לשמאל והוא השלימות הראשון אשר כנגדו במעשה. אמנם בכל קנה מהם שלשה גביעים לרמוז אל שלשה מינים השמיעה החושית והשמיעה הלביות רצוני ההכה' והשמיעה הרצוניות שהיא קבלה לעשות והיה אחריה בטפח הרצוף כפתור ופרח לומר שמשם ואילך יראה בשלימות צמיחה שני אלו השלימות והיה טפח חלק עד כפתור השני כי מזה הי' מתחילת' כפתור ראשון עד כפתור השני שני טפחים ואז יהיו כולן עשרה שהם מספר השנים לפי הנחותיו ארבעים ומשם יוצאים שני קנים אחרים והם מדרגות עמ' יז' למברג עליונים יותר מן הראשונים כי בן ארבעים לבינה ואלו השני קנים מורים על קניין מדרגת השנים מן העיונים והמעשים. ומשם עוד שני טפחים חלק שהוא אז קרוב אל שנת החמשים התחילו שני קני מנורה אחרים שכבר הגיע ונראה בו החכמה הכוללת המקפת בכל הנמצאות ובכל הידיעות שהיא המדרגה העליונה שבעיון ובמעשה הרי לך טעם נכון לששת הקני' היוצאים משני צידי המנורה עד תום שלש עשרה טפחים ממנה שהם משנות האדם נ"ב וטעם היותן אלו לימין ואלו לשמאל על דרך שאמר החכם אורך ימים בימינה וגו'. הנה עוד היה בקנה האמצעי שהוא עצם האדם וקומתו אחר שני טפחים חלק עוד שלשה גביעים כפתור ופרח והבזק אשר בו האור מבהיק בו למעלה להורות כי האיש השלם ראוי שיתיישר בכל אילו השלימיות שקדמו אל פני המעלה רצה לומר לעשות רצון בוראו בבריאת מבלי נטות לימין ושמאל כמו שהיה קנה אמצעי עמוד נצב בלתי פונה לכאן ולכאן ואורה הולך ואור נוכח פני השם וזה יהיו סבה שיפנו אורות כל הקנים אליו על דרך שאמרו (אבות ב יז) וכל מעשיך יהיו לשם שמים עד כאן לשונו.
והנה החכם הנזכר למעלה נתן טוב טעם בכל חלקי המנורה וכל דבריו בנויין על עמודי חן החכמה אבל לא שם פניו אל הכלל שאמרו בגמרא נמצא גביעים שנים ועשרים כפתורים אחד עשר פרחים תשעה ובוודאי כוונו לדבר מה שאמרו נמצא כו'. כי בלא זה מניינן למה לי ולזה תמצא הרמב"ן ז"ל שכתב פרשת תרומה (שמות כה לט) חכמת המנורה בגביעיה וכפתוריה ופרחיה מאין תמצא ונעלמה מאוד והנה מצינו שנאמר והחכמה מאין תמצא והוא עניין הציורים אלו וכמו שיתבאר אך נשלים תחילה דברי הראשונים ז"ל בעניין זה.
והרב שם טוב כתב פרשת בהעלותך דבר נאות על פי כוונת בעל העקידה וזה לשונו באו במנורה שלשה דברים מקשה ואם לא עשה מקשה פסולת וצריכה להיות של זהב. אמנם כשרה משאר מתכות וגביעיה וכפתוריה אינן אלא ליופי בעלמא כמו שבאדם שלשה מיני אברים יש מהן שאם לא היו מת לשעתו ככבד ולב ודומיהן ויש אברים שהיה אפשר לחיות מבלעדיהן אבל עושין החיים יותר טוב כאזנים ועינים כי מצינו הרבה עורין וחרשין חיין אך חיות שאינו טוב. אמנם נבראו השערות והגבות של עינים שהם על צד היופי לבד עד כאן לשונו.
והמקובלים בפרט הרקנ"ט והבחיי (שמות כה לח) ביארו דבר המנורה על דבר נעלם על פי קבלותיהם ולא רציתי להאריך בו כי לא נתנו שום טעם לפרטיה רק על הכלל. ועוד כח כבר רמזתי כל הדבריהם בעניין המזבח והרוצה לעמוד על דעת' בטעם המנורה יעיין בספריהן.
ואומר שיש ליתן טעם נכון לקצת חלקי המנורה על פי מדרש רבותינו ז"ל אך אינו נאות על פי כוונתינו הנמשכת עד הנה בבניין המקדש וכליה מכל מקום לא אמנע לכתוב מה שנראה על פי דבריהם ואחר כך אכתוב מה שנאות לומר על פי הכוונה הנמשכה.
אמרו במדרש תנחומה (בהלעתיך ה) והביאו הבחיי (שמות כה לא) המנורה היתה בשבעת נרותיה נגד שבעה ככבי לכת שהם שצ"ם חנכ"ל וכמו שהן מאירין ודולקין יום ולילה כן היה הנרות דולקין יום ולילה והנר האמצעי נגד גלגל חמה שהוא תדיר באורה והוא אמצעי לשבעה ככבי לכת ולהיות כי מקצת חכמי התכונה כתבו שכל ששה הככבים מקבלים אור מהשמש ואין להן אור מעצמון אפילו אותן שלמעלה מן השמש כמ"ש בעל התמונות הארץ על כן מטיבין ומדליקין כל הנרות מנר האמצעי. וידוע כי חמה ולבנה הם המאורות הגדולים מבין שאר הככבים כמו שנאמר ויעש אלקים את שני המאורות וגו'. על כן היה נחלק קטבת הנרות על שני חלקים חמשה בפני עצמן קודם לדם התמיד ושני הנרות אחר דם התמיד. וכתב הבחיי כי שנים ועשרים הגביעים הם שנים ועשרים אותיות התורה וכנגד שנים ועשרים חלקים שבעולם השפל ואלו הן רוח מים אש שבעה ככבי לכת שנים עשר מזלות כו' ואני אומר כי על פי מדרשי חכמים ז"ל יותר נאות לומר כי היה גובה המנורה שמונה עשר כי כלל הגלגלים הם שמונה עשר כמו שכתבתי לעיל והיו הגביעים שנים ועשרים כי ארבע סבות יש לתנועות הגלגל ובין הכל שנים ועשרים כמו שנתבאר לעיל. ולהיות כי הגלגלים מקבלין השפעתן מלמעלה לכן בא הרמז בגביע שהוא כוס ארוך לקבל מה שנותנין בו והיו כפתוריהם אחד עשר לרמוז על שנים עשר מזלות הנכללות באחד עשר חלקים כמו שנתבאר לעיל. ובא הרמז בכפתורים להורות על עגולתן כי אף שמונין תחלת המזלות מטלה אינו אלא דרך הנחה בלבד. אמנם אין להם תחלה וסוף בדמות כל דבר עגול והוא כפתור והיו הפרחים תשעה כי הכדורים הם תשעה שבעה משרתים וגלגל הככבים וגלגל היומי ועל ידי כחן והשפעתן בארץ כל העולם יוצא פרח ציץ.
עוד שמעתי דבר נאות מעניין זו מחלוקתן במנחות (צח ב) אי המנורה היתה עומדת בין צפון לדרום ונר המערבי הוא האמצעי מפני שהיה נוטה למערב או אם היו מונחים בין מזרח למערב ונר השני היה נקרא נר המערבי ושמעתי מחכם אחד נקרא רבי יהודא טעם נאות בזו כי נפל מחלוקת גדולה בין חכמי התכונה במעמד השמש אם היא למעלה מככב ונוגה ואז הנר המערבי הוא באמצעי. אמנם לדעת מקצתם נוגה וכוכב הוא למעלה מן השמש ואז נקרא נר השני נר מערבי בהיותה בגלגל השני וכבר האריך המורה בשני דעות אלו בחלק השני. ובהיות כי נר המערבי היה נגד השמש על כן היה דולק כל היום ושאר הנרות היו דולקים רק מערב ועד בקר כמו שהוא העניין בשאר ככבים שאין אורן מבהיק רק בלילה והשמש זורחת כל היום ולכן אמרו פרק במה מדליקין (שבת כב ב) וסוף פרק כל הקרבנות (מנחות פו ב) שנר המערבי היה עדות לישראל ששכינה שרויה בתוכם שבו היו מתחילין ומסיימין כעניין השמש שבו מתחיל הזריחה והשקיעה.
והרלב"ג פרשת תרומה כתב וזה לשונו המנורה היא מורה על נפש המרגשת והושם במנורה האור שהוא המראה היותר מוחש עד שכבר ישים שאר הדברים עמ' יז:' למברג נראים ומה שישים זולתו בתואר מה הנה הוא ראוי שיהא בו התואר ההוא. ולהיות הראות הנכבד שבחלקי נפש המרגשת עד שהוא הולך במדרגות השלימות מהם באופן מה העירה עליו התורה להורות על הנפש המרגש' והנה היו מדליקות המנורה בשמן זית זך כתית כדי שתהיה מאירה תמיד באופן אחד בזולת תמורה להורות על שהנפש המרגשת היא בעצמה תמיד בעניין אחד ואף על פי שכבר תתחלף בחוזק ובחולשה מפני התחלפות כליה כאלו תאמר שהזקן לא יהיה ראותו שלם כראות הבחור מפני חולשת עין הזקן לא מפני חולשת כח הרואה והנה היה אור המנורה לצד המערב רוצה לומר אור הנר האמצעי לפי שאצל המקום ההוא היה מה שיורה על ההויה ואצל המזבחות שהיו מורים על ההפסד לא היה מאיר הנר כי המקום ההוא היה מורה על ההפסד והעדר הצורה והנה תמצא גם כן במנורה מה שיורה על שהגרמים השמימים משגיחים בשמירת הבעל חי ומהם תסודר הוייתם והפסדם ולזה היו בא בהשבעה נרות להורות על שככבי לכת משגיחים בשמירת' ובאה המצוה שיהיו מדליקין המנורה בערב ובבקר כי ביום יעלו ששת מזלות ובלילה ועלו ששה מזלות אחרים ומזלות היום עוזרים אל ההויה ומזלות הלילה עוזרים על ההפסד. כי ביום האחד יתחדש ארבעה תקופות כמו שיתחדשו בשנה והעניין בזה בא גם כן העניין בלחם הפנים אלא שבלחם הפנים היה אורך זמן עמידתו מורה על שבעה ככבי לכת ומספר החלות על שנים עשר המזלות ובמנורה העניין בהפוך כי אורך זמן העמידה מורה על הפועל המזלות השנים עשר ושבעה נרותיה מורים על פעל שבעה ככבי לכת בב"ח ואולי היה העניין כן לפי שפועל התקופות השמשיות יותר נגלה בצמחים מפועל התקופות היומיות. ומפועל ככבי לכת ואולם בבעלי חיים ימצא העניין בזה בהפך וזה מבואר מאד בעניינם:
ולהיות הגביעים והכפתורים והמסתעפים לסעפים מפועל הצמחים הנה היתה המנורה בזה התאר להורות על שהנפש המרגשת לא תהיה כי שם לבעלי חיים כי היא במדריגות השלימות וצורה לנפש הצומחת ואולם שההסתעפות הוא מפועל הצמחים הוא מבואר אלא שבקצתם מוגבל ובקצתם בלתי מוגבל ואולם בבעלי חיים היה ההסתעפות אשר באבריו מוגבל לא ישתנה אם לא מהכרח החומר כמו שהתבאר בטבעיות ואולם הפרחים הוא מבואר מעניינים שהם מפועל הצמחים וכן הכפתורים כי הוא מה שיעשה בצמח קודם שיוצא הפרח וממנו יצא הפרח והוא בדמות כפתור תקיף בו קליפה והיא בצורת ביצה ששני ראשיה חדין ובתוכו יתהוה הפרח ואחר תפתח הקלפ' ההיא וביציאת הפרח תשאר הקלפה כדמות גביע משוקד וזה כולו מבואר מעניין הצמחים ואולם מספר הגביעים והכפתורים והפרחים היה להעיר על עניין אחד נפלא והוא שהנפש המרגשת תעזור לנפש המדברת להשיג המושכלות במה שתמציא לו מהמוחשות וכבר ידעת כי מהמחושות ננקח(?אולי נקנה) המושכלות אלא שקצתם תמצא בהן המושכל מכוסה בקלפות רבות רצה לומר שכבר נתעברו בהם משיגים פרטים רבים וקצתם ימצא בהם מושכל המופשט מהרב' מאלו הקלפות לפי שכבר הופשטו מהם הרבה מהמשיגים הפרטיים כמו שנזכר בספר החוש והמוחש וקצתם לא ימצא בהן המושכל בכח אבל הם יד להשגת המושכל כמו שהגביעים הם יד ללקיחת הפרחים הדבקים בהם והוא מבואר כי באמצעות החוש המשותף והדמיון וכח הזוכר ישלם לנו מהמוחשות השגת המושכלות וכבר יגיעו להם המוחשים באמצעות החושים שהם חמש והחושים היותר נכבדים שבהם והעוזרים יותר אל השגת המושכלות הם חוש השמע וחוש הראות והנה חוש הראות הוא יותר נכבד ויותר עוזר בזה מחוש השמע. וכבר התבאר בביארנו לספר שיר השירים אופן החכמה בהמשל מה שיקח השכל מהחושים להשגת ההקדמות הראשונים לרעיה בשושנים כי השושנים הם הפרי בכח וכן המוחשות המגיעות לאדם הם בכח הפרי שהוא המושכת מהם ואולם המשיל השגות חוש המשוש והטעם והריח לגביעים שאינם הפרי בכח אבל הם יד ללקיחת מה שהוא הפרי בכח והמשיל השגת חוש השמע לכפתור שבו הפרח בכח והמשיל השגת חוש הראות לפרח שהוא הפרי בכח ולזה היה בכל קנה מאלו הקנים שלשה גביעים וכפתור ופרח והיו כלם מאירים לצד הקנה האמצעי והקנה האמצעי מאיר לצד הכרובים כי הנפש המרגשת תכין לנפש המדברת המוחשות אשר יצטרכו לה להשגת המושכלות באמצעות החוש המשותף והדמיון והכח הזוכ' ושאר הכחות העוזרות לזה לפי מה שהתבאר בטבעיות.
והנה היה הפרח אצל רגלי המנורה להורות כל שהסתעפות כחות הנפש המרגשת. אמנם כיון להבין להנפש המדברת מה שיעזור אותו להשגת המושכלות במה שתבין לו שבו המושכלות בכח והוא המכוון ראשונה ואחר זה הושם שם גביע וכפתור ופרח להורות שבאלו השלשה פנים ימצא מה שיובן לנפש המדברת מהמוחשות באמצעות הנפש המרגשת להשיג המושכלות וזה מבואר מאוד למי שעיין בחכמת הנמצאות ואולם הכפתור שיהיה במקום יציאות הקנים הנה עם שהיה לנוי ולתת חוזק למנורה הנה הוא מורה על שהסתעפות הנפש המרגשת לאלו הכחות היה מכוין לזה התכלית כי יגיעו המוחשות מקצתם לקצת ויתנקו מהמשיגים ההיולניים והקלפין באופן שיקל לשכל להפשיט מחומריהם ולזה היו הפרחים בהם עם קליפתם במקום יציאת הקנים ובסוף העניין ימצא בהם הפרח בזולת הקליפה והוא אצל המקום אשר יתנו ממנו אורם קצתם לקצת. להורות שבסוף העניין יתנקו מוחשות הרבה מקלפותיה באמצעות כחות אלוה וכבר עמ' יח' למברג התבאר שהעניין הוא כן בספר החוש והמוחש. והנה היתה המנורה מחתיכה אחת במספר עם רבוי חלקיה להורות על שהנפש המרגשת היא אחת ואף על פי שכחתיה רבים. ולזאת הסבה בעצמה היתה בכללה מככר זהב שינוח בה האחרות בכל הפנים שאפשר. והנה היתה גובה המנורה בקומת אדם הבינוני שהוא שלשה אמות לפי שהוא מורה על עניין האדם. עד כאן לשון החכם אלו הטעמים שמצאתי בטעם כלל ופרט המנורה כדברי רבותינו זכרונם לברכה אבל לפי מה שנתבאר במדות המקדש שבא העניין נגד מקדש שלמעלה ולהורות על דברים עליונים נראה לי גם כן שזהו עניין המנורה בכל חלקיה ואי אפשר שלא בא במנורה ד-ב' חדש על כן איחד פרק בפני עצמו להורות בו דעתי בזה.