תורת העולה/חלק א/פרק כב
פרק עשרים ושנים
[עריכה]בעניין הנראה לי לפי עניין הכוונה אשר אנחנו בה אמרו רבותינו זכרונם לברכה פרק שתי הלחם (מנחות צו א, בית הבחירה ג יב) השלחן היה ארכו שנים עשר טפח ורחבו ששה טפחים וגבהו עשרה היה מונח ארכו לאורך הבית ורחבו לרוחב הבית. דע כי הנראה כי השלחן היה נגד המנורה ומאחר שהמנורה נגד התורה שבכתב כמו שנתבאר והשלחן והלחם שעליו הם נגד התורה שבעל פי וידוע שמורגל בפי חכמים לקרא החכמה שלחן כמו שאמר שלמה עליו השלום טבחה טבחה מסכה יינה ערכה שלחנה וגו'. ונקרא החכם הלומד התורה שלחני כמו שאמר (סנהדרין סח א) רבי עקיבה הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרציתו ואולי שלזה כוונו באמרם (ברכות נד ב) המאריך על שלחנו מאריכין לו ימיו רצה לומר שמאריך בתלמודו הנקרא שלחן אז מאריכים ימיו ושנותיו כמו שנאמר (דברים ל כ) כי היא חייך ואורך ימיך. ודע והבן כי אמרו בפרק שתי הלחם במסכת מנחות כי שלמה עשה עשרה שלחנות חמשה בימין שלחן של משה וה' בשמאלו וזה של משה היה עומד במקום יותר גבוה והאחרים היו עומדים במקום נמוך כתלמיד היושב לפני רבו ומבואר נגלה שהכוונה מה שביארנו כי עניני שלחו היו מורים על תורה שבעל פה ולכן היו אלו של שלמה עומדים בפני של משה כתלמיד בפני רבו כי שלמה עם רוב חכמתו תלמידו של משה היה והיו שלחנות של שלמה עשרה להיות כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (קידושין מט ב) עשרה קבין חכמה ירדו לעולם וכולן נטלה שלמה לכן היו שלחנות עשרה ובהיות כי חכמתו היתה בתורה שבעל פה ושבכתב לכן עשר עשרה שלחנות ועשה גם כן עשרה מנורות (מנחות שם) והוא מבואר. ואמרינן בערבי פסחים (פסחים קט ב) אמר ליה רבי אבין בר חנינא שלחן של מקדש של פרקים היה וזהו כדמות התלמוד שמחובר במסכתות ופרקים.
וידוע עמ' כד:' למברג כי התורה שבעל פי היא עיקר התורה וכמו שאמרו ז"ל (גיטין ס ב) לא כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל רק על פי התורה שבעל פי שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ולכן בא הרמז בשלחן על מה שנאמר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים כי ארכה של תורה היא תורה שבעל פי כי ארכה של תורה שבכתב יש לו קץ לעיני כל ישראל ולכן בא אורך השלחן שהן שנים עשר טפחים נגד העולם כולו שארכו ממזרח למערב שנים עשר שעות שמהלך בהן החמה ממזרח למערב. ורחבו ששה לרמוז על רוחב הים כמו שנאמר ורחב' מיני ים שהוא חצי רוחב העולם שהוא שנים עשר שעות כי הים הוא מערבי ולכן נקרא ים והוא חצי אורך העולם ולכן בא רחבו ששה ואף היה מורה על עניין הים ממספר הששה שהוא אות ו' מלשון ווי העמודים וכמו שאמרו בסנהדרין (כב א) כתב התורה לא תשתנה מעולם שנאמר ווי העמודים ובפרקי רבי אליעזר (פרק ג) שקרסי העולם תלויין בים אוקיינוס ועל זה מורה אות ו' ובהיות כי אמרו (אבות ו ה) בשמונה וארבעים מעלות התורה נקנת ועם ארבע ועשרים ספרים שעליהם התורה שבעל פה נוסדה עולה ע"ב והם במספר טפחי השלחן לרוחב ולאורך והיה גבהו עשר' נגד עולם העליון שגבהו עשרה מעלות המלאכים שהעוסק בתורה שבעל פה יש לו מהלכים ביניהם וכמו שנאמר כי מלאך ה' צבאות הוא כי יבקשו תורה מפיהו והיינו תורה שבעל פה ומפיהו דווקא והיה נתון ארכו לאורך בהית ורחבו לרוחב הבית בדרך המשל שביאר הכתוב אורכה מארץ מדה וגו' וכמו שהתבאר שדוגמת רוחב ואורך הוא הארץ והים וכל אשר בו כמו שנתבאר.
והיותר נאות לומר על פי כוונותינו כי השלחן היה דוגמת משה רע"ה שעליו נסדר הלחם שהוא התורה שבעל פה כי כולה הלכה למשה מסיני ובהיות כי משה ע"ה היה מלך כמו שנאמר (דברים לג ה) ויהי בישורון מלך וגו' לכן היה השלחן מורה עליו כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא עב ב, רש"י) שהשלחן היה מורה על מלכות. והיה ארכו שנים עשר טפחים נגד אורך ימי משה שהיו מאה ועשרים שהם שנים עשר מדרגות של עשרה כמו שכתב בעל העקידה פרשת זאת הברכה שעל זה כוונו באמרם (סוטה יג ב) שהר נבו היה שנים עשר מעלות ופסעו משה בפסיעה א' והיה רחבו ששה טפחים נגד ששה ימים שנתרחבו דעתו של משה בתורה והם היו ששה ימים מביאת ישראל להר סיני עד קבלן התורה או אחר מתן תורה שנתפרש קודם כניסתו למחנה שכינה כדאיתא פרק קמא דיומא (ד א) וכמו שכתוב וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי ואולי כי האורך גם כן רומז על ק"ך ימים שהיה בה שלשה פעמים ארבעים יום ואם כן בא הרמז כולו על עניין התוכה והוא יותר נאות.
וכתב הרמב"ם (בית הבחירה ג יג-טז) ארבעה סניפין של זהב היו לשלחן מפוצלים בראשיהם שהיו סומכין בהן הלחם הפנים שנים מסדר זה ושנים מסדר זה והם הנקראים קשיותיו ושמונה ועשרים קנים של זהב כל אחד מהן כחצי קנה חלול היה לו ארבע' עשר לסדר זה וארבע' עשר לסדר זה והם הנקראים מנקיותיו ושני הבזיכים שבהן מניחין הלבונה על השלחן בצד המערכה הם נקראים קערותיו אלו הארבעה עשר קנים נותן החלה הראשונה על עצמו של שלחן ונותן בין ראשונים ושניים שלשת קנים ובין כל חלה וחלה שלשה קנים ובין ששית וחמשית שני קנים בלבד לפי שאין על הששית אחרת נמצא ארבע' עשר בכל מערכה ושני שלחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית אחת של שיש נותנין עליו לחם הפנים בכניסתו ואחת של זהב נותנין עליו לחם הפנים ביציאתו שמעלין בקדש ולא מורידין עד כאן לשון הרמב"ם. וכן הוא פרק שתי הלחם (מנחות צו א). והנה נתבאר כי לחם הפנים הוא חכמת התורה שבעל פה וכמו שכתבתי והיתה נרמזות בעניין לחם על דרך שנאמר לכו לחמו בלחמי וגו' וקראם לחם הפנים כמו שנתבאר ע' פנים לתורה ותורה שבעל פה היא הפנים והצורה של תורה שבכתב ועל כן היו מסדרין את הלחם בשבת כי בשבת נתנה התורה כמוזכר פרק רבי עקיבה במסכת שבת (פו ב) והיה הלחם חם בעת סלוקו כמו בעת סדורו כמו שאמרו רבותינו ז"ל במנחות (צו ב) ומביא לה פרק קמא דיומא (כא ב) והטעם לכל זה כמו שדרשו ז"ל (דברים ד י) יום אשר עמדת לפני השם אלקיך בחורב וגו' שיהיו הדברים חביבין על ישראל כל יום ויום כאלו אותו היום קבלו מהר סיני וזהו שבעת סלוקו היה חם כמו בעת סדורו והחמימות שבו היה מורה על האש ותמרות עשן שהיה עול' בנתינת התורה ובהדיא אמרו (תענית ד א) אורייתא קא מרתחא ביה וזהו החמימות שנשאר בו.
ואמרו שם (יומא כא ב) שהיו מגביהין השלחן שלעולי רגלים ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום שסלוקו כסדרו שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו. וידוע כי אין חבת ישראל ניכרת בהיות הלחם חם אם לא על פי מה שכתבנו ואז הוי חבה גדולה להם כיום מתן תורה והיה מראה להן שעדיין חבת מתן תורה קיים.
והיו שני מערכות בכל מערכת ששה לחמין נגד ששה סדרי משנה וידוע כי התורה שבעל פה נחלקת בתחלה לשני חלקים משנה ותלמוד לכן באו שני מערכת בכל אחד ששה וארבע סניפין שבהן סומכין הלחם הם ד' דברים שעליהן התורה שבעל פה בנויה ונסמכת והן תורה נביאים כתובים הלכה למשה מסיני או הם ד' חלקי התורה שבעל פה משנה תלמוד הלכות ואגדות או נגד ארבע מדות חכמים ז"ל (אבות ה יב) מנו בתלמידים וארבע מדות שהם ביושבי בית המדרש (שם טו) והיו כולן של זהב כמו שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב והיו במערכת זו שנים ובמערכת השני גם כן שנים כי עיקר המשנה שהיא נגד המערכה אחת היא נסמכת על המקרא והלכה למשה מסיני וכללה מדבר בדינים שהם משנה והלכות והתלמוד שהוא נגד המערכה שנייה בלול מן הכל וכולל תלמוד ואגדה ונסמך על נביאים וכתובים יותר מן המשנה.
והיה לו שמונה ועשרים קנים דע כי הקנים עמ' כה' למברג מורים על קניין החכמה מלשון רנה חכמה ובכל קניינך קנה בינה וכמו שכתבתי לעיל בעניין קני המנורה והיו הקנים שמונה ועשרים ארבעה עשר לכל מערכה כי ידוע שהתורה שבעל פה נחלקת לארבעה עשר חלקים כמו שחלקן הרמב"ם ז"ל לארבע עשר ספרים בחבורו הגדול משנה תורה והיה בין כל לחם לחם שלשה קנים נגד שלשה דברים שצריך החכם לקנותן בתורה שבעל פי והם הלמידה לעצמו והלמידה לאחרים והעשייה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ד ה) הלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות והשמירה והעשייה היא דבר אחד ושלשה דברים שאדם זוכה על ידם לתורה וכמ"ש רבי חנינא הרבה תורה למדתי מרבותי ומחברי ומתלמידי יותר מכולן והיו הקנים חלוקים ולא שלמים כדי שיכנס בהן הרוח שלא יתעפש הפת והכוונה שאף שלמד וקנה חכמה צריך שיהא לבו נשבר בקרבו ויכנס בו רוח החכמה ולזה היו הקנים שבורין וחלוקין לחצאין. ואף כי להורות כי שמונה ועשרים חצאים ארבעה עשר קנים שלימים להורות כי מבין כל קנים אלו יצא לנו החלקים בארבעה עשר שנתבארו למעלה. שני בזיכי הלבונה שהיו בצד המערכה היו מורים על הדברים העתידים להתחדש בתורה שבעל פה והם התקנות שתקנו החכמים ז"ל שבכל דור ודור ולכן היה הלבונה עולה בכל שבת לקטורת על המזבח כי חביבין דברי סופרים מעיקרה של תורה כמו שדרשו ז"ל במסכת עבודה זרה (לה א) כי טובים דודיך מיין חביבין דברי דודיך יותר מיינה של תורה ולא היה נכשר הלחם לאכול בשבת לולי אחר הקטרת הבזיכין והוא האמת שאין עיקר הכשרת דברי תורה שבעל פה רק על ידי דברי סופרים והיה הרמז בלבונה כמו שנאמר מי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן מקטרת מור ולבונה כו' וכתב רש"י ז"ל בפירוש החומש בפרשת נשא (במדבר ה טו) שהלבונה היה מורה על האמהות שנאמר אל גבעת הלבונה וכן הוא שם במדרש רבתי (המדבר ט יא). וידוע ששלמה עליו השלום המשיל התורה והמנהגים שתקנו חכמים ז"ל לאם כמו שנאמר אל תטוש תורת אמך ונאמר כי זקנה אמך וגו' והרמז הוא נפלא. והבזיכים היו שנים אחד בכל מערכה כי תקנות אלו נתפשטו בכל דור ודור כי מצינו הרבה תקנות שתקנו חכמי המשנה ז"ל והרבה תקנות שנתקנו בימי חכמי התלמוד ואמרו רבותינו ז"ל פרק תמיד נשחט במסכת פסחים (סד ב) תנו רבנן כל הבזיכים שבמדקש לא היו להם שולים חוץ מבזיכי לחם הפנים שמא יניחום ויפסד הלחם רצה לומר כי חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה שאם יניחום יפסד התורה בעצמה והוא מבואר.
והדפוסים שעושין בהן לחם הפנים הם דוגמת הסייגים שעשו לתורה למשמרת כמו שדרשו רז"ל (יסמות כא א) ועשו משמרת למשמרתי והם דוגמת הדפוס שבהן עושין הלחם ובמדרש רבתי (במדבר יג טו) קערת כסף נגד תורה שהיא קרויה לחם שנאמר לכו לחמו בלחמי ונאמר בלחם הפנים ועשית קערותיו וכפותיו עד כאן לשון המדרש הרי שהביאו ראייה לעניין התורה מעניין לחם הפנים וקערותיו.
והיו עוד שם שני שלחנות אחת של שיש שבו נותנין לחם הפנים בכניסתו ואחד של זהב שבו נותנין עליו הלחם ביציאתו נגד שני כתות שסדרו התורה שבעל פה והם כת רבינו הקדוש שסדר המשנה והוא היה קדוש טהור כדמות אבני שיש טהור, והשני כת רבינא ורב אשי שחברו התלמוד האחד התחיל לסדר הלחם בכניסתו והוא רבינו שסדר המשניות בתחלה והוא דמות הכניסה ורב אשי ורבינא היו סוף הוראה והם סדרו התלמוד ביציאתו. רצה לומר בסופו ואמרו (מנחות צו ב) שמעלין בקודש ולא מורידין כי באמת לא בא רב אשי ורבינא לפחות מדברי רבי רק להוסיף עליהם ואל תתמה שאני אומר שעניין סדור התלמוד היה נרמז בעניין המקדש כי כבר אמרו בבא מציעה פרק השוכר את הפועלים (פו א) רבינא ורב אשי סוף הוראה כמו שנאמר עד אבא על מקדש אל אבינה לאחריתן הרי הביאו ראייה להם מן המקרא וה"ה שנרמז עניין זה בבניין המקדש וכן דרשו במדרש רבתי פרשת נשא (שם) שהנשיאים רמזו בקרבנן עניין סדור' של משנה כמו שהאריכו שם בזה.
וכתב הרמב"ם סוף פרק רביעי מהלכות תמידין (הלכה י) שהבזיכין היו נמלחין כשאר קרבנות. בהיות כי המלח מקיים הדבר שנמלח בו ועניין הלבנה שבבזיכין קיים לעד על כן היו נמלחין וכתב הרמב"ם שם פרק חמשי (הלכה ו) מעשה לחם הפנים מביא ארבע ועשרים סאין חטין הראוין למנחות ושפין בהו ובועטין בהן וטוחנין אותן ומנפין אותן באחד עשר נפה ארבעה ועשרים עשרון סולת וכל זה אינו אלא למצוה ואם שינה לא עיכב וזה דבר מבואר כי דרשו ז"ל (שמות רבה תשא מא ו) תלמיד חכם צריך להיות בקי בארבעה ועשרים ספרים ככלה המקושטת בארבעה ועשרים תכשיטים ולכן בא מניין הארבעה ועשרים וצריך לשוף ולבעוט כי כן צריך התלמיד חכם לדקדק ולתור בתורה שבכתב ולהוציא מתוכה התורה שבעל פה והיה מוציא אז מתוכה הקמח הנקי מנופה באחד עשר נפות הם שלשה עשר מדות שהתורה נדרשת בהן. ובהיות כי הגזירה שוה והבניין אב והקל וחומר כולן הם כמעט מדה אחד שלומדין דבר אחד מחבירו נכללין כולן בנפה אחד והיו אחד עשר נפים.
והיתה באורך כל חלה עשרה טפחים ורחבה חמש ורומה ז' אצבעות והיתה נילושת כל אחת בפני עצמה ונאפית בשתים. כבר נתבאר כי כל חלה היתה מורה על חלק אחד מששה סדרי משנה ולכן נילושת כל אחד בפני עצמה. אמנם כשנוסף בה התלמוד היתה לשנים. וידוע כי פילפול התלמוד הוא בא מחמימות החריפות שמפרקים ומתרצים וכמו שאמרו (תענית ד א) אורייתא דקא מרתחי ביה ולזה כתב הרקנ"ט פרשת יתרו כי החמימות בפלפול התורה הוא מצוה בפני עצמו וזה עמ' כה:' למברג הלא כה דברי כאש האפויה שאז היו החלות נאפות שנים שנים שהם המשנה והתלמוד שעליו וכמו שנתבאר למעלה וידוע כי כל החכמות נכללות במשנה ובגמרא וידוע כי המספר הוא עשר ובו נגדר המספר כמו שכתב האבן עזרא פרשת שמות (ג טו) ובחכמות המספר נתלה תשבורת והנדסה וחכמ' התכונה וחכמת המוזיקה אשר אי אפשר לעמוד על אחת מאלו החכמות לולי המספר הנכלל בעשרה לכן היה אורך כל חלה עשר טפחים. ואף כי כבר כתבתי כמה פעמים כי כל המציאות בעשר כלולין ולכן היה אורך כל חלה עשר טפחים אמנם הרוחב היה חמשה טפחים להיות כי הלמוד והמחשבה מתפשטה בחכמת הנמצאות ועומדת על ידי זה על חמשה פעמים עשר שהוא חמשים שערי בינה הנמסר למשה שהכל כלול בחכמת התלמוד או אפשר שהרוחב היה מורה על חמשה חלקיו שהתלמוד כלול מהן והם מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות אבל למה שכבר נתבאר זה בעניין הלחם באור הראשון יותר נאות.
ואמרו (מנחות צו א) שרומז היה ז' אצבעות להורות על מה שדרשו ז"ל בשמות רבה (תשא מז יא) אמר רבי ברכיה הלוחות ארכן ששה טפחים ביד הקדוש ברוך הוא וטפחיים ביד משה וטפחיים ביניהם והכוונה הנזכר לעיל בזה היא מה שכתב המורה חלק שלישי פרק שבעה ועשרים שכוונת התורה היא לתקן הנפש והגוף התקון הנפש היא נותנת דעות אמיתיות כפי היכולת ותקון הגוף להסיר החמס מבין הבריות כו. וידוע שכל חלק אחד הוא כולל מצות עשה ולא תעשה על כן נראה שכוונו בשני טפחיים אלו נתינות דיעות האמיתיות שהם טפחיים העליונים הם ביד הקדוש ברוך הוא כי אי אפשר לקבלן מבלתי העזר האלקי המסייע לתורה כי לולי נתינ' התורה אי אפשר ביד האדם להשיגה. אמנם השניים שהם לתקן גופו של אדם אחזו ידים של משה לתקן אותן וזה כי הרבה מצות בתורה שאינן אלא לתקן גוף האדם כמו מקצת מאכלות אסורות ושמירת הגוף מבעילות האסורות וכל שהוא לשמירת גוף האדם יוכל האדם בעצמו ליזהר מזה ולכן היו ביד משה עצמו ונראה כי אף הנהגת המדינה אפשר לתקן מצד האדם כמו הנהגת הנימוסים שתקנו חכמי הגוים רק שהנהגתן חסירים כמו שביאר בעל העיקרים ריש ספרו. אמנם השלמת המדות הישרות והאמיתיות הם ממוצעים בין הקדוש ברוך הוא ובין האדם כי אי אפשר לאדם להשיגן על אמיתתן ומכל מקום תלויין באדם ולא בשכל נבדל מאחר שתלויים במעשה. וידוע כי עניין התלמוד והמשנה עיקרו מדבר מחלק האמצעי שהוא השלמת המעשיים התורניים והמצוה אשר צוה השם את משה לעשות. ובהיות כי חלק האמצעי שני טפחיים בא גבהו שבעה אצבעות שהם טפחיים חסר אצבע שהוא דבר מועט ונחסר זה המשהו להיות בו חסר מעט ממה שנצטוה משה בהר כי ההלכות אינן פסוקין כמו שקבלן משה ואף כי כל דברי המשנה והתלמוד דברי אלקים חיים מכל מקום הוא חסרון מעט כאשר אין הלכה פסוקה בעון הדורות.
ולהיות כי המנורה והשלחן רומזים על התורה שבכתב ובעל פה אמרו רבותינו ז"ל (ב"ב כה ב) הרוצה להחכים ידרים להיעשר יצפין וסימניך שלחן בצפון ומנורה בדרום הכוונה להם בזה שהתורה שבכתב היא בנגלה כמו רוח דרום. אמנם התורה שבעל פה היא צפונה ונסתרת והנה והנה בתורה שבעל פה הוא עשירות וכמו שדרשו ז"ל במסכת בבא בתרא (קמה ב) עתיר נכסין זו בעלי תלמוד ובתורה שבכתב תולה עיקר החכמות ובמדרשים. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ספרי עקב מט) הרוצה להכיר מי שאמר והיה העולם ילך אצל אגדם והוא התכלית מכל החכמות כמו שנאמר בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי: [1]
- ^ מכאן אני עובר להשתמש בעיקר במהדורת פראג ומתחיל בזה בעמוד לא' בה - ויקיעורך