תורת העולה/חלק א/פרק ד

<< · תורת העולה · חלק א · פרק ד · >>

פרק רביעי

בעניין אורך העזרה למה שכבר בא הרמז על ישוב העולם לרחבן כמו שבארנו, בא הרמז מעתה על אורך העולם ממזרח למערב. ולהיות כי אי אפשר לשער באורך רק מצד הגלגל שהולך ממזרח למערב, מדת אורך העזרה קפ"ז אמה. ק"פ, להורות על אורך העולם ממזרח למערב שהוא ק"פ מעלות, שהם חצי הגלגל שעל הארץ, כי כל הגלגל ש"ס מעלות וחציו ק"פ. ושבעה הנותרים הן מורים על שבעה ככבי לכת שהולכין גם כן על ידי התנועה היומית ממזרח למערב, שבהן נודע המרחק. או, בא להורות כי זה האורך הוא שוה בכל שבעה האיקלמים מצד חלק מהגלגל שעליו, שנחלק לק"פ מעלות, אף כי ערך אליהם בגודל וקוטן, מכל מקום הענין בכל האקלימים ק"פ מעלות בשוה.

וכתב הרמב"ם, (פ"ה מהל' בית הבחירה הי"ב) "וזהו חשבון האורך:

• מכותל מערבי עד כותל היכל - י"א אמה
• ואורך היכל כולו מאה אמה
• בין אולם למזבח - כ"ב
• והמזבח - ל"ב
• מקום דריסת רגלי כהנים והוא הנקרא עזרת כהנים - י"א אמה
• מקום דריסת רגלי ישראל והוא הנקרא עזרת ישראל - י"א אמה" עכ"ל.

כבר גילו חכמים ז"ל אזנינו שהמשכן נעשה על תמונת העולם הכללי באשר הוא נחלק לשלשה דיורין כמו שהעולם נחלק לתחתיים שניים ושלשיים (כמו שהאריך בזה בעל העקידה והבחיי ושאר מפרשים פרשת תרומה). ולזה אני אדרוך גם כן בדרכיהן בבניין המקדש אך בביאור אחר אם ירצה השם כאשר תראה. ועל זה כוונו ז"ל במה שאמרו (שבועות טז, ב) "מקדש מקרי משכן" להורות ששניהם לדבר אחד נתכוונו רק שבמקדש היו הדברים יותר מבוארים בדרך כלל ופרט וכמו שיתבאר לקמן.

ודע כי המקדש לא היה במשור אלא במעלות ההר, מדרגות זו למעלה מזו, מתחילת הר הבית עד סוף האולם, כמו שנתבאר במסכת מדות וכתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה, להורות כי הדברים רומזים לשלשה חלקי העולם שהם במעלות זו על זו ושעל ידן יוכל אדם לעלות להשיג מי שאמר והיה העולם (כמו שיתבאר כל זה לקמן בפרטים אם ירצה השם). ולזה כאשר ראה יעקב אבינו ע"ה (בראשית כ"ח, י"ב-י"ז) הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו אמר "אין זה כי אם בית אלקים וגו'" להורות על מדרגות המקדש שהיו כסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כאשר תראה בעניין מדות אלו שנתנו חז"ל במקדש.

ואף כי אורך המקדש היה מורה על ארכו של עולם היה גם כן מרמז על גבהו מצד מעלותיו זו על זו בעליית ההר שהיה המקדש עליו כמו שיתבאר, כי האורך והגובה בעולם הם מדה אחת כמו שנאמר באדם שהיה מקצה השמים ועד קצה השמים והיה מן הארץ עד לשמים ואחז"ל "אידי ואידי חד שיעורא הוא", על כן ארכו נמדד על ידי גובהו. ובהיות כי דבר מוסכם שהעולם כדורי ואם כן המרחק שמקצה לקצה הוא כפל המרחק שמן הארץ עד שמים, אם כן אי אפשר אלא שכוונו העניין שאנחנו עליו ורוצים לומר אידי ואידי חד שיעורא הוא רוצה לומר שבמדה אחת נמדדים, כי החמה זורחת בקצה המזרח והוא עלייתה, ועולה תמיד עד לרום שמים שהוא אמצע הרקיע, וחוזרת ויורדת ושוקעת במערב. הרי כי האורך והגובה באין כאחד על כן בא הרמז באורך ובגובה יחד.

ואף כי ביאור זה במאמר זה אינו אלא הלציי ויש לפרש בו דרך יותר אמיתי. וזה, כי רצה לומר אידי ואידי חד שיעורא הוא על דרך האמת, כי ידוע מחכמי התכונה בהשתנות אופקים שמנקודת תחילת מזרח העולם עד נקודת חצי העולם נקרא כולו מזרח, ומשם עד נקודת סוף מערב העולם כולו נקרא מערב, עד שעל ידי זה גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, כמ"ש בעל העקידה פרשת בראשית והאריכו בו ספרי התוכנים. ואם כן, מתחילת מזרח עד מערב אינו רק חצי הכדור כמו מארץ לשמים, והם נקראים קצה השמים. גם כן לפירוש זה הוא מוכרח בגמרא תמיד גבי תשובות חכמי הנגב לאלכסנדרוס מוקדון שאמרו שם (תמיד לב, א) "וחכמים זה וזה שווין כאחת שנאמר כגובה השמים על הארץ גבר חסדו על יראיו כרחוק מזרח למערב, ואי חד נפיש לא לכתוב תרווייהו רק האי דנפיש כולו".

או נוכל לומר כי מה שאמרו אידי ואידי חד שיעורא לא אמרו על קצוות הרחוקות, רצוני קצה השמים המזרחי עד קצה השמים המערבי, רק על קצוות הקרובים דהיינו מאמצע דרום עד מזרח בכדי חצי כדור וכן בשיור הקצוות. או שכוונו למה שכתב החכם אבן העזר כי האויר נקרא שמים מצד שתוף השם והאויר הוא חצי הכדור בהיות כי יסוד האש והאויר ממלאים המרחק שבין מזרח למערב ואין ריקות בעולם. הנה כל אלו הפירושים נאותים אל המאמר הרחוק הזה וכולן אמתיים בעצמן. מכל מקום אינו רחוק שכיון האומר הדרך הראשון שהביאנו עליו.

ונחזור למה שהיינו. אמרו שמכותל מערבי היה י"א אמות עד כותל העזרה. הנה אמרו רבותינו ז"ל לעולם שכינה במערב ושלא זזה השכינה מכותל מערבי, והטעם כבר ביארוהו הרב המורה (ח"ג פרק מ"ח) וזה לשונו: ביאורו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא יומא שאברהם אבינו יחד המערב, רוצה לומר בית קדשי קדשים, וסבת זו אצלי שמפני שהיה הדעת מפורסם בעולם עבודת השמש ושהוא אלוה ואין ספק שבני אדם כולן היו פונים למזרח. מפני זה פנה אברהם למערב בהר המוריה, רוצה לומר בית המקדש, עד שישים אחוריו לשמש. הלא תראה ישראל בעת כפרם ושובם לדעות הקודמים הרעים ההם מה היו עושים? אחוריהם אל היכל השם ופניהם קדמה והם משתחוים קדמה לשמש. והבן זאת הפליאה עד כאן לשונו.

ועוד אומר מאחר ששקיעת החמה הוא במערב ועל ידי זה ניכר שאינה אלוה ואינה אלא כגרזן ביד היוצר וצריכה לשקוע מלפניו ושאדון עליה -- לכן נבחר צד מערב שתהא מורה על השם יתעלה, עד שאמרו שכינה במערב. ולזה באו הנה י"א אורך בין הכותל להיכל להודיע תחילת בדרך כלל כי השם יתברך רכב עליהם שכלים נבדלים, הרי י"א נבדלים, כי ידוע שהמלאכים עשרה מדרגות (כמו שכתב הרמב"ם בספר המדע והסכימו בזה כל חכמי הפילוסופים), ואם תצרף עמהם עילתן -- הרי י"א.

וכדי שלא יחשוב האדם שמעלת הי"א הם שוה ח"ו -- על כן בא אחר זה ההיכל, נחלק לשלשה חלקים שכתב הרמב"ם פ"א מהלכות בית הבחירה, דהיינו קדש וקדש קדשים ואולם, להורות כי אלו השכלים הם נבדלים על ג' חלקים;

• יש מהן עילה ואינו עלול כלל,
• ויש שהוא עילה ועלול,
• ויש שהוא עלול ואינו עילה.

העילה ואינו עלול הוא השם יתעלה ויתרומם, לכן בא נגדו קדש קדשים כי הוא מקודש בקדושי' והיה ארכו ך' אמה כי הוא עשרים במניין שהוא בגמטריא כתר כי לו לבדו כתר המלכות. ודע כי אם נרד לענייניי הקבלה הרמז יותר נאות כאשר בא הרמז במלת כתר שהוא כתר העליון שבו תלוי הכל. גם ענין הי"א אמה שבין כותל מערבי להיכל אינן רומזים על השכלים הנבדלים כלל אלא הרמז בא על שאמרו בספר יצירה "עשרה ולא י"א, י' ולא תשע כו'" שביארו חכמי הקבלה שלא יחשוב י"א ספירות לרוב העלמות עלות העלות יתעלה ושאינו נכנס בגדר המניין. ולא תשע, כי גם ספירת מלכות בכלל. ולכן אפשר לומר כי על זה הדרך בא הרמז במספר י"א אף כי אינן במניין אחד נגדרים, אפשר דהיינו דוקא במדות הויה אותן הדברים, אבל במקדש שאותיות השם בן ד' בפירוש נזכרים, גם דברים אלו ברורים, כי הכהנים נכנסי המקדש זהירים מלטעות. ועל הכל יתגדל וישתבח שמו של מלך מלכי המלכים לדור דורים.

ודע כי מחיצה זו של כותל מערבי היתה מקפת כל העזרה כמו שכתב הרמב"ם דוגמת קלעי החצר לרמז נפלא להורות על סוד שחז"ל קראו שמו של הקדוש ברוך הוא 'מקום' כי הוא מקום של עולם ואין עולם מקומו. וכבר כתבו החוקרים כי גדר המקום הוא שמקיף המתקומם ולזה בא כאן רמז ההקפה להודיע כי השם יתעלה מקיף בגדולתו ורוממותו העולם והוא מקומו וכמו שביאר בעל העקרים מאמר שני פרק י"ז. וכן המקובלים כתבו מסוד ההקפה זה כאשר כתב הבחיי ז"ל הכתר כולל וסובב הכל. ודי למבינים.

החלק השני הם השכלים הנבדלים שהם עלולים מהשם יתעלה והם עילים לאשר תחתיהם. ונגד זה בא בניין הקדש שהוא לפני הקדש הקדשים והיה ארכו מ' אמה נגד מ' יום שעלה משה להר והיה לו מהלכים בין העומדים האלה. ועוד נראה כי עשר מעלות השכלים הנבדלים נגדרים במספרם מ' כעניין שכתב המורה (ח"א פ' מ"ג) וז"ל: הלא תתבונן אמרו בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו כלומר שסיבת מציאותו, רצה לומר המלאך, נסתרה נעלמה מאוד והיא פניו. וכן הדברים אשר הוא סבתם, רצה לומר המלאך כו', עד וזה לשתי סבות -- מצדם ומצדינו; רצה לומר חולשת השגתינו וקשה השגת הנפרד מצד אמיתו עכ"ל. וכתבו המפורשים שאילו השגתם הם הכנפיים שמכסה בהם פניו ורגליו. ומעתה הדבר מבואר מצד שהשכלים הם עשרה ולכל אחד ארבע כנפיים אלו, והם במספר ארבעים. ואולי של טעם זה היה משה ארבעים יום ביניהם כי עמד על עניין השגתם עד שהשיג את השם יתעלה וראהו פנים בפנים.

החלק השלישי בשכלים נבדלים שהמה עלולים ואין עלותם לאשר תחתיו בשכל הפועל שאין שכל נבדל למטה הימנו כמו שאמרו רבותינו ז"ל שאמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא לכל נתת בן זוג כו' שלזה נתכוונו (כמו שכתב בעל העיקרים מאמר ב' פרק עשרים וכמו שיתבאר לקמן אם ירצה השם) ואל תדקדק עלי באמרי שכליים נבדלים שהמה עלולים מאחר שאין עניין זה רק בשכל הפועל האחרון, כי יכול ואפשר להיות יותר מאחד כמו שיתבאר לקמן (פרק י"ז). ונגד זה בא החלק השלישי במקדש שהוא האולם ולהיות כי השכל הפועל האחרון פועל בתחתונים ונותן הצורות בחומריים בעלי הגוף, על כן נקרא החלק שבא נגדו "אולם" שהוא חצר שהוא מקום גופני, אבל שני החלקים הראשונים לא נתנו לו שם גופני רק קראו להם קדש וקדש קדשים, להורות כי אין במחיצתן רק קדושה ואין לדבר גופני גדר שמה, על כן לא קראו בשם גופני. והוא רמז נפלא.

ועוד אפשר לומר כי נקרא חצר לתוספות ביאור, כי כבר כתבתי בעזרת השם יתברך בחיבור קטן הנקרא מחיר יין כי שכל האדם נקרא חצר כאשר הוא מוכן לזרוע בו צמחים או לבנות עליו בית ככל אשר בחפצו ישנו בשכל הזה, שהוא מוכן לקבל איזה שלימות שירצה האדם להוציאו לפועל ושלזה נקרא חצר כמו שביארתי שם באריכות בעזר השם יתברך, על כן בא גם כן כאן הרמז בחצר כי עיקר פעולת השכל הפועל בשכל האדם שהוא כחצר.

והיה ארכו י"א אמה להורות כי הוא השכל האחרון, אין לו שלימות רק כאשר הוא מכלל השכלים הנבדלים שהם י"א כאשר ביארנו. ועוד כי על ידו אנו משיגים הויות השכלים הנפרדים ובאורו נראה אור כאשר הוא פועל בשכלינו להוציאו מכח אל הפועל כאשר ידוע למשכילים, ע"כ נתנו לחלק שכנגדו מניין כולן דהיינו אחד עשר להורות כי על ידו אנו משיגים את כולן.

ודע כי להיות שההיכל כולו היה רומז על עולם העליון על כן היה כולו מאה אמה עם עובי המחיצות והתאים כמו שכתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה וכתב עוד שכן ברומו היה מאה אמה וכן ברחבו, כי ידוע שעיקר עילתם הוא השם יתברך והוא יתעלה מעמיד את כולם וכולם דבקים בו ומקבלים ממנו מציאותם ועל ידם נגלה לברואיו וע"כ נקרא המלאך בשם רבו כמו שמצינו שנקרא לפעמים בתורה השם או אלקים. כן בא כאן במחיצות מניין הקו"ף. ואמרו באלף בית דרבי עקיבא "קוף זה הקדוש ברוך הוא" להורות כי שם רבם עליהם והוא המקיים אותו כרצונו יתעלה שמו לעולם ועד. והיה אורך ק' ורוחב ק' ורומו ק' -- ג' מדות אלו הם ג' קו"פין לרמוז על קדוש קדוש קדוש שמלאכי מעלה מקדשין בו השם יתברך.

והרמב"ם בפרק ד' מהלכות בית הבחירה (פ"ד מהל' בית הבחירה ה"ד) חלק שיעור אורך והרוחב והרום לחלקים שכתב וז"ל "ממזרח למערב מאה אמה וזה חשבונ' בין הכותל המערבי ובין הכותל שלפנים ממנה חמש אמות ובין כותל שני לשלישי שש אמות ובין כותל שלישי לרביעי שש ובתוך אלו המדות היו הכתלים ואורך קדשי קדשים עשרים אמה ובין פרוכות המבדילות בינו ובין הקודש אמה ואורך הקודש ארבעים אמה ועובי הכותל המזרחי שש אמות והאולם אחת עשרה אמות ועובי כותל האולם ה' אמות נמצא הכל מאה אמה" עכ"ל. וכן חלק שם הרוחב והגובה. וכתב החשבון מה היו משתמשין.

והמחשב בהן ימצא כי עולין מדות חלקי האורך ל"ו במספר קטן ועם ב' האותיות הוא ט"ל, בגימטריא יהו"ה אחד. ומדות הרוחב עולין ס"ד ועם ב' האותיות הם ס"ו בגמטריא אדנ"י אחד. ומספר רומו עולה שמנה ועשרים והוא שיעור קומתו של יוצר בראשית שכתבו המקובלים שנרמז בפסוק גדול אדוננו ורב כ"ח והמשכיל יבין. והכל לרמוז על העולם העליון הנרמז בהיכל כאשר נתבאר. ולכן בא בחלקיו הרמז על ממציאן ומקיימן יתעלה.

ודע עוד שאם תצרף י"א אמות שבין כותל מערבי להיכל יהיה מספר כולן אי"ק, והוא סוד אי"ק בכ"ר הרומז להקדוש ברוך הוא ומה שהאציל, כידוע למקובלים.

ודע כי כתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה וז"ל שם "ארבע כתלים היו זו לפנים מזו וביניהם ג' מקומות פנוים. בין כותל מערבי ובין שלפנים ממנו - חמש אמות, ובין שני לשלישי - שש אמות, ובין שלישי לרביעי - שש אמות" עד כאן לשונו. וכאשר נתבאר מעניין חשבון האורך שנתבאר והרמז על המניין שהם ה' ו' ו' שהם אותיות הויה לרמוז על הויית השם יתברך שהוא היה הוה ויהיה. וזה אם תקרא הוָו בקמץ ו' ראשונה אז הוא 'היה', ואם תקרא הוֹו בשורוק אז הוא לשון 'הווה'. וכבר ידעת שוא"ו שבאית שהיא בראש המלה ויהפך העבר לעתיד, אם כן יצא לנו מזה 'יהיה' אם תקראו וְהָ"וו^[1]. זהו הנראה בעניין מדות בקדש הקדשים הרומז לעולם העליון.

---

1. (פה יש צורת שוא ואחריו צורת קמץ בתוך שורת הכתב למברג) - ויקיעורך