תורת העולה/חלק א/פרק ג
פרק שלישי[עריכה]
- החלק השני היה י"ב אמות ומחצה נגד האיקלים השני ששערו החוקרים שרוחבו רי"ב מיל. וזה שאם תחלק מספר רי"ב על י"ב ומחצה יעלה צלע המספר י"ז פחות חצי אמה. ואם תוסיף אותה חצי אמה[1] עם הי"ב ומחצה חזר להיות במספר כ"ח. בהיות כי בחלק הראשון בא המספר המורה על כח השם הסוגר העולם (כמו שנתבאר), בא מיד החלק השני ומורה על כחו בהפסד העולם, כי באותו חלק היה מקום המטבחיים המורה על הפסד הכללי (כמו שיתבאר בטעם הקרבן חלק ב' אם ירצה השם). והנה בהפסד העולם נראה כח השם כמו בהוויתן על כן בא עניין הכח בשניהם, רק שבאו במדה זאת האמוֹת חסרים ושבורים כי זהו ענין ההפסד בהיות כי ההפסד הוא חסר ב הנמצאות מן ההויה.
- החלק השלישי היה רחבו ח' אמות נגד אקלים השלישי שרחבו ת"מ. שאם תחלק ת"מ על ח' יהיה הצלע מן המספר ה"ן על דרך מה שנאמר הן לה' אלקיך וגו'. והנה מלת "הן" מורה על אחדות השם יתברך, כי כל האותיות מזדווגות בא"ב של אט"בח חוץ מאותיות 'הן' (כמו שאמרו במדרשם ז"ל), על כן בא מספר ה"ן בחלק השלישי אחר עניינו של הפסד העולם הנגלה בחלק השני, כי אז יתראה אחדותו של השם יתעלה כמו שכתוב ונשגב ה' לבדו וכמו שיתבאר לעתיד מעניין הפסד הקרבנות. ובהיות כי החוקרים אמרו כי באקלים ההוא רומי אשר תכליתן הוא המאכל והמשתה וטבעה ומלכותה יצא בעולם -- על כן היה בחלק זה שלחנות, כי השלחן מורה על עניין מלכות במדרשם זכרונם לברכה בעניין השלחן של משכן והוא מקום המאכל והמשתה נגד שלחנות האומות אשר הן מלאים קיא צואה וצריכין נקיון גדול. ועל כן היו מדיחין שם הקרביים של קרבנות. ואולי היה לכפר על מעשה האומות כמו פרי חג.
- האקלים הרביעי שרחבו ש' מיל היה נרמז בחלק הרביעי שרחבו כ"ד אמות. כי אם תחלק מספרי ש' על מספר כ"ד יצא לך צלע המספר י"ב ומחצה, כי אמרו החוקרים כי בחלק זה מתחיל ארץ ישראל שנחלק ל-י"ב שבטים ומחצה (מאחר שיוסף נחלק לשנים). והיו שם מקום הטבעות שבהן תולין הקרבנות כי השבטים הן הטבעות שבהן נתלים עניין אמונת הקרבנות, כמו שיתבאר. וכבר המשיל שלמה את דביקות האומה בדוגמת טבעת ואמר "שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך", ולכן היו טבעות אלו מורים גם כן על מקור האומה והיתידות שנסמכין בהם.
- הרוחב החמישי רחבו שמנה נגד איקלים החמישי שרחבו ש"ן כי במספר קטון ש"ן הוא מספר ח'. ומכוון בזה מה שאמרו החוקרים כי באיקלים זה הוא ירושלים והוא יפה נוף משוש כל הארץ והוא מקום שכל העולם כלול בו ויצא משם; רק שזה גדול וזה קטן. ולכן בא כאן מספר ח' כי הוא כולל כל הארץ כאשר כל השבעה איקלימים הם בצפון וחלק הדרומי עמהם הוא שמונה, והוא כולל כל הארץ אשר יסודה בהררי קודש ובירושלים. ולכן היה מקום זה פנוי, אין בו דבר, כי הוא מורה על עצמו, כאשר היה בירושלים.
- הרוחב השישי הוא נגד אקלים השישי שרחבו ארבע מאות מיל, ולכן היה רחבו ס"ב. כי אם תחלוק מספר ת' על מספר ס"ב יהיה הצלע ו' וישארו כ"ח שלא הגיעו לשלימות מניין ס"ב. והרמז להורות כי כח השם בכל שש קצוות השמים. ובא העניין בחלק זה כאשר אמרו החוקרים כי בחלק זה מצרים, (שבא) [שבה] הראה הקדוש ברוך הוא כחו וגבורתו לכל העולם, אשר לו היכולת בכל קצווי העולם. וכן באו בחלק זה המזבח מקום הקרבנות שמורה על חידוש העולם, כמו שיתבאר, כי הוא היה נגלה על ידי יציאת מצרים.
- החלק השביעי י"ב ומחצה נגד אקלים השביעי שרחבו ת"ם. שאם תחלק מספר ת"ם על י"ב ומחצה יצא לך גדר(?) ומספר ל"ב למספר הת' וישאר מ'[2]. והעניין הוא קו השוה המכוונת נגד אופן השוה הוא נקרא 'לב השמים' ששם מהלך החמה הנותן חיים לכל אלו הנמצאות השפלים והוא באמצע העולם כלב האדם בגופו. ובהיות כי אמר החכם "האדם -- יולידו האדם והשמש", ואמרו הטבעיים כי אי אפשר להיות הוויית האדם בלי חיבור זכר ונקבה והוא מקום המזג השוה מן הקור והחום שהוא מקום הגן עדן אשר הסכימו עליו שהוא תחת קו השוה וכן העידה עליו התורה שנוצר שם האדם עפר מן האדמה -- על כן נשאר מספר המ' שהם ימי הוויית האדם ויצירת הוולד.
זהו הנרמז בחלקי רוחב המקדש. ובא מרחב מספר הח' ארבע פעמים להורות על עניין אמרם פרק קמא דקידושין (דף ל.) {צ|פסוקי התורה הם חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה ונתוסף בספר תהלים שמונה פסוקים ונחסרו מדברי הימים שמונה פסוקים}}. ובודאי לא דבר רק הוא או שנפל במקרה מספר השמינית בכל אלו עניינים. אלא כי עניין שאמרו בענין יחוד פסוק ראשון של קריאת שמע שצריך להאריך ב-ח' כדי להמליכו בשמים ובארץ, ובלבד ב-ד' רק שלא יחטוף ה-ח'. וכן במדת המקדש באו מספר ה-ח' ארבע פעמים להורות כי הוא אחד ואין שני והם ביחד מספר ל"ב על דרך שנאמר (תהלים עג, כו) צור לבבי וחלקי. ולזה באו גם כן בתורה ארבע שמיניות כמו במקדש. אך בתהלים נתוספו שמונה פסוקים כי על ידי הצדיקים שיסדו תהילים נתגדל ונתקדש שמיה רבה. ובהפך על ידי הרשעים, על כן נחסרו מדברי הימים שמונה פסוקים כי הוא המדבר בסיפורי המאורעות שאירעו לאבותינו למלכיהם ושריהם עד שעל ידן נחרב הבית ונאבד מספר השמיני שהיה ארבע פעמים במקדש כמו בתורה.
ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזיר לישראל ולנצח על השמינית, ונראה לי שזהו כוונת מאמרם ז"ל פרק יש בערכין (ערכין יג, ב) תניא כינור של דוד היתה של שבעת נימין שנאמר שובע שמחות את פניך אל תקרי שובע אלא שבע. של ימות המשיח שמונה שנאמר למנצח על השמינית - על נימא שמינית. של עולם הבא עשר שנאמר עלי עשור ועלי נבל עד כאן לשון מאמרם.
והדבר מבואר בעצמו כי זהו עניין כוונתן, כי אף שהקדוש ברוך הוא שליט ויחיד בעולמו, אין ממשלתו ואחדותו ניכר בעולם הזה וכמו שנאמר (זכריה יד, ט) ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד ונאמר כי יד על כס י"ה ומדרשם זכרונם לברכה אין הכסא שלם ואין השם שלם כו'. לכן בעולם הזה אין ההילול והשבח ניכר כל כך בכל העולם מלבד ישראל שהם מיחדים השם יתעלה ב-ח' שבאחד בקריאת שמע.
אמנם בלא זה אינו משובח רק בשבעה הילולים, כי רוב האומות נותנים הממשלה לשבעה רקיעים, רק שעיקר השבח הוא להשם יתעלה, רק שמשתתפים עמו צבא השמים ושאר כחות. על כן היה ההילול בשבעה נימין. אבל בימות המשיח שאז יתגלה אחדותו של השם ושהוא מושל על שבעה נימין אלו ויהיה השבח בשמונה נימין. וכל זה בעולם הזה שאנו מגדלים ומקדשים אותו כערכנו ומרוממים אותו למעלה מן השמים ושמי השמים ושהוא רוכב שמים. אבל לעולם הבא שיש לנפש הצדיק מהלכים בין העומדים שהם למעלה מן השמים, עיקר שבחו בעשרה מיני ניגון שהם נגד עשר מדרגות השכליים העליונים. גם, כל המציאות נתלה לעשרה מדרגות וכמו שיתבאר לעתיד. ועל כן שבחו בעשר נימין יתעלה.