שולחן ערוך אורח חיים כה יא
<< · שולחן ערוך אורח חיים · כה · יא · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
פיחאחר שקשר של יד על הזרוע יניח של ראש טלחקודם שיכרוך יבטהרצועה סביב הזרוע צויש מי שאומר לטשאסור ילהוציא תפלה של ראש יגימהתיק עד שתהא תפלה של יד ממונחת.
מפרשים
(פ) אחר שקשר — טור בשם הרא"ש.
(צ) ויש מי שאומר שאסור — תשובת הר"י גיקטיליא.
(ט) קודם שיכרוך — הטעם בטור בשם הרא"ש, כיון שברכה שניה חוזרת גם על של יד, ומטעם זה אין להפסיק ביניהם, על כן ימעט ההפסק בכל מה שיוכל; והכריכה סביב הזרוע אינה מן המצוה, הלכך טוב לאחר אותה עד שיניח של ראש, עכ"ל. וכתב ב"י בשם תשובת הרא"ש בלשון זה, מפני שברכת תפילין של יד שייכא גם כן על התפילין של ראש, עכ"ל. ומהר"א מפראג פירש דברי הטור, מה שכתב "גם על של יד", פירוש, על ברכת "להניח" שהיא של יד, ונמצא דברי הטור כדברי הרא"ש. והוא מוכרח, דאם לא כן תקשה לך, הא כתב אחר כך דאם אין לו אלא של יד מברך "להניח" לחוד, שמע מינה דאין צריך לשל יד, רק "להניח". וכן משמע באשר"י הלכות קטנות. ובספר כוונת האר"י בשם מהר"ר יצחק לוריא, שנהג לכרוך שבעה כריכות תחלה בזרוע ואחר כך הניח של ראש, וכתב בזה סוד, ע"ש.
(י) להוציא תפילין של ראש כו' — יש נוהגים לעשות לכל תפלה כיס בפני עצמו, ולעשות סימנים בכיסים של התפלה איזה של יד ואיזה של ראש. ולא נכון הוא, דמכל מקום כשיבוא הכיס שבו תפילין של ראש מזומן לפניו תחילה נגד ימינו, צריך שיהפוך הכיסים שיבוא של יד לפניו תחילה, ונמצא מעביר על המצוות. אלא יניחם שניהם בכיס אחד ארוך וצר, ויניח של ראש למטה ושל יד למעלה, באופן שבשום פנים אי אפשר לשל ראש שתבוא קודם:
(יח) אחר שקשר: ובכוונות איתא שהאר"י כרך קודם שהניח של ראש שסובר שהכריכה מצוה היא ועשאה מעומד:
(יט) לא יתקן: דכשנוטלה בידו ואינו מניחה הוי כמעביר על המצות:
(כ) לא נהגו כן: ונ"ל דההנחה תהא מיושב והברכה והקשירה תהיה מעומד כמ"ש הרב"י רסי' ח' דכל ברכות המצות בעמידה, כתב בכ"ה בכללי הפוסקים כל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקין עם הגמ' הלך אחר הגמ' והפוסקים (רדב"ז ח"א סי' מ"ט פ' וספר יוחסין ור"י הלוי סי' מ"א וכ"כ הרב"י כאן) מיהו אם בעלי הקבלה מחמירין יש להחמיר ג"כ וכל דבר שלא הוזכר בגמרא ובפוסקים אף על פי שנזכר בקבלה אין אנו יכולים לכוף לנהוג כן (רא"ם ח"א ס"א) עכ"ל:
סעיף יא: אחר כו' — דהברכה קאי על שניהם לכל הפירושים, ולכן סח כו', וטוב למעט ההפסק:
ויש כו' ואף כו' — כמו שכתוב ביומא ל"ג ב' לפירוש רבינו תם, כנ"ל סעיף ו:
יש כו' — וסימן לדבר, ברכת קריאת שמע ותפילה. והוציאו מזוהר סוף פרשת במדבר ק"כ ב': בקדמייתא בשעתא כו', ולבתר תפלה של יד דאיהו כו'. ומיהו אינו הכרח דדוקא מיושב, ועיין בפרשת תרומה קל"ט ב' מחלוקת דשמאי והלל כו', ועיין זוהר סוף פרשת חיי שרה קל"ב ב'. וסובר הרב דדווקא מיושב, וליתא, דתפילת היוצר אינו דווקא בישיבה, כמו שכתוב בסוף פרק א דברכות: בית הלל אומרים: עומדין וקורין, יושבין כו'. ועיין בפרשת תרומה כנ"ל:
ובמדינות אלו כו' — הוא על פי מה שכתב בריש סימן ח' בשם הירושלמי, שכל ברכות המצוות מעומד; אבל כבר כתבתי שם דליתא, ואין פלוגתא בזה, אלא תפילין של ראש מעומד על פי הזוהר, ותפילין של יד אין קפידא כנ"ל. וכן סמ"ק ושאר פוסקים לא כתבו מעומד אלא עומר ציצית ותפילין, משום דכתיב "לכם". וכתב דלכן נוהגין להבדיל מעומד, דכתיב "והבדלתם לכם". ותוס' כתבו להבדיל מיושב. וקידוש לכולי עלמא מיושב, כמו שכתוב סימן רע"א:
(יב) הרצועה: ובכוונות איתא שהאר"י ז"ל כרך קודם שהניח של ראש וע"ל סימן כ"ז ס"ק ט"ו מש"ש.
(יג) מהתיק: ויניחם בתיק באופן שא"א לשל ראש שיבא קודם. ט"ז. הכנה"ג כתב בשם רבו דאין קפידא אלא כשמניח עצמו מוציאה מן התיק קודם שיניח של יד אבל אדם אחר בעוד שחבירו מניח תפלה של יד מוציאה ומתיר לו תפילין של ראש אין קפידא ע"ש. ועיין בספר משנת חשידים דף נ"ז ובע"ת.
(יד) מעומד: כתב הכנה"ג בכללי הפוסקים כל דבר שבעלי קבלה וזוהר חולקין עם הגמרא הלך אחר הגמ' והפוסקים מיהו אם בעלי קבלה מחמירין יש להחמיר ג"כ. ואם לא הוזכר בגמרא ובפוסקים אע"פ שנזכר בקבלה אין אנו יכולין לכוף לנהוג כך ע"ש ובמ"א.
(ט) הרצועה – עיין בבאר היטב בשם האר"י ז"ל. וכן כתב הרדב"ז בתשובה חלק ג' סימן תרכ"ג, וכתב בברכי יוסף שכן המנהג בכל מקום. וכתב בספר מטה משה: אמנם נראה, שאם אחר שבירך שמע קדיש או קדושה, ואם לא יכרוך יהיה לו פנאי להניח של ראש ולענות, דיש לעשות כן ועדיף טפי למעבד הכי, וכן נהגתי, עכ"ל:
(י) מהתיק – עיין בבאר היטב, ועיין לקמן סימן כ"ח מה שכתב בשם המגן אברהם. וכתב בברכי יוסף בשם תשובות מהר"י מולכין, מי ששכח ולבש של ראש קודם של יד אין צריך להסירה, כיון דיצא ידי מצותה. והוכיח כן מבית יוסף סימן כ"ו ע"ש, וכן כתב בשאלת יעבץ סימן קכ"ה. וזה דלא כבעל הלכות קטנות סימן נ"ג. ומכל מקום גם הוא כתב שאם לבש של ראש מפני שלא היה לו של יד, ואחר כך נזדמן לו של יד, אינו צריך להסיר של ראש קודם הנחת של יד, ע"ש. ועיין בשלמי צבור בשם מהרח"ו שכתב: מורי ז"ל היה נזהר שלא להוציא תפילין של ראש מן הכיס עד שיניח ויקשור תפילין של יד סביב הזרוע בקיבורת במקום הקשר, ואחר כך לא היה חושש מלהוציא תפילין של ראש אף שעדיין לא הקיף בזרוע עצמו. וכפי הטעם שכתב המגן אברהם, אפשר דאף על ידי אחר אין להוציא של ראש עד שיניח של יד, ע"ש. ועיין בתשובת יעבץ חלק ג' סימן כ"ו שהבאתי לקמן סימן מ"ם, ע"ש:
(יא) מעומד — עיין באר היטב. ועיין בשו"ת חכם צבי סימן ל"ו שהביא מתשובת הרדב"ז, דדין שאינו מוזכר ההיפך בש"ס ופוסקים יש לילך אחר דברי קבלה, וגם במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים – דברי קבלה יכריע, ע"ש:
(לח) קודם שיכרוך - הטעם כיון שברכת להניח חוזרת גם על של ראש כנ"ל בס"ק ל"א וכ"ש להמחבר לעיל בס"ה דס"ל דאינו מברך אלא אחת ע"כ ימעט ההפסק בכל מה שיוכל והכריכה סביב הזרוע אינה מעיקר הדין ע"כ טוב לאחר אותה עד שיניח של ראש ובספר כוונות האר"י ז"ל כתוב שהיה נוהג לכרוך השבעה כריכות סביב זרועו תחלה [אבל לא הג' כריכות שעל האצבע] מפני שהוא סובר כיון דלכתחלה גם הכריכות הוא מצוה לפיכך אין זה הפסק וכן המנהג בכ"מ ועיין בתשובת משכנות יעקב סימן כ"ח דעתו ג"כ כמנהגנו לכרוך קודם על הזרוע לחיזוק דבלא"ה לא מתקיים ואינו נקרא קשירה עי"ש כתב בספר מ"מ אם שמע קדיש וקדושה אחר שבירך על של יד ואם יכרוך לא יהיה לו פנאי להניח ש"ר ולענות יניח ש"ר קודם הכריכות אם יכול להדק במקצת שלא ימיש התש"י ממקומו:
(לט) שאסור וכו' - היינו אפילו אם ירצה להוציא הש"ר והש"י שניהן בשוה מן התיק דבזה אין מעביר על המצות אפ"ה יש ליזהר כי יש בזה טעם ע"פ הקבלה כמש"כ בב"י וכ"ש להניח הש"י מידו ולהתעסק בהוצאת הש"ר מדינא אסור:
(מ) מונחת - ר"ל שתהיה מהודקת יפה על הזרוע ואז מותר אפי' קודם שעשה השבעה כריכות. ואם אחר יכול להוציא ולתקן ש"ר בעוד שחבירו מניח של יד הפמ"ג מחמיר וארה"ח מיקל עי"ש:
(מא) לא יתקן - ר"ל אפילו אם בעת תיקון הש"ר לא יניח הש"י ג"כ מידו אפ"ה כשמניח אח"כ הש"ר להניח הש"י הוי כמעביר על המצות:
(מב) שתיהן מעומד - עיין במ"א שרוצה להכריע דהנחה של יד תהיה מיושב והברכה תהיה בעמידה אבל בא"ר בשם רש"ל בתשובה סימן צ"ח כתב דמי לנו גדול מר"ש מקינון אחר שלמד קבלה היה מתפלל כתינוק בין יומו דמי שלא יכול להשיג סודה על נכון יבוא לקצץ בנטיעות ע"כ יהיה הברכה והנחה בעמידה ובביאור הגר"א הוכיח דגם לפי הזוהר מותר להניח התש"י בעמידה ע"כ אין לזוז מהמנהג. כתב הכנה"ג בכללי הפוסקים כל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקין עם הגמרא והפוסקים הלך אחר הגמרא והפוסקים מיהו אם בעלי קבלה מחמירין יש להחמיר ג"כ ואם לא הוזכר בגמרא ובפוסקים אע"פ שנזכר בקבלה אין אנו יכולין לכוף לנהוג כך ודין שאין מוזכר בהיפוך בש"ס ופוסקים יש לילך אחר דברי קבלה וגם במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים דברי קבלה יכריע:
(סז) סעיף י״א: אחר שקשר של יד על הזרוע וכו׳ — כתבו משם הרב המקובל מהר״ר יעקב צמח, שהרב מהר״ר שמואל ויטאל העיד שאביו מהרח״ו זצ״ל, כשהיה עובר הרצועה בזרועו, היה מהדק היטב וקושר היו״ד עם התפילה, וממשיך הרצועה אצל הזרוע לעשות הכריכות, אבל בקיבורת לא עשה שום כריכה כלל. ואמר מהרח״ו שכך נהג רבינו האר״י זצ״ל. ומהר״י צמח הוכיח כן מדברי הפוסקים ומדברי קבלה, וכן נהגנו. ברכי יוסף אות ט׳, ומחזיק ברכה אות ח׳, ובספרו קשר גודל סימן ג׳ אות ז׳, ועיין בש״ץ דף ל״ח שהביא כל דברי מהר״י צמח באורך וברוחב יעויין שם. וכן משמע משער הכוונות דרוש ה׳ דתפילין ד״ה סדר הנחת תפילין, שכתב וזה לשונו: בתחילה יקשור תפילין של יד בזרועו השמאלי על הקיבורת, ויכסה זרועו בטלית כדי שתהא הנחת תפילין בהצנע. ואחר כך יכרוך הרצועה סביב זרועו ז׳ כריכות כנגד ז׳ נערות הראויות לתת לה, עכ״ל. משמע שאין לעשות שום כריכה על הקיבורת, רק ז׳ כריכות על הזרוע, וכמו שכתב הש״ץ שם בשם מהר״י צמח, שראה להרב בחלום ואמר לו שזו מה שכתוב בכוונות – ראיה ברורה נכונה וחזקה היא. וכן משמע עוד בשער הכוונות דרוש ו׳ דתפילין בעניין הנחת תפילין רש״י ור״ת, שלא כתב כי אם קשר על הקיבורת וז׳ כריכות על הזרוע, יעויין שם. וכן בספר משנת חסידים פרק ב׳ מהנחת תפילין אות ד׳ ופרק ג׳ אות ב׳ לא כתב כי אם קשירה על הקיבורת וז׳ כריכות על הזרוע, יעויין שם. ודלא כמו שכתב בפרי עץ חיים שער התפילין פרק י׳ ובעו״ת דף ל״ד ע״ב ובמצת שימורים, דיעשה על הקיבורת ג׳ כריכות כעין שי״ן, דליתא, אלא מה שכתוב בשער הכוונות הוא העיקר וכמו שהוכיח מהר״י צמח, וכן כתבו האחרונים. סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות כ״ט. שערי תשובה סימן כ״ז אות ט״ו. חס״ל אות יו״ד. קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות ד׳. בן איש חי פרשת וירא אות ט״ו. ועיין לקמן סימן כ״ז אות י״ג ואות ל״ה:
(סח) אחר שהניח תפילין של ראש, כשכורך הרצועה סביב האצבע האמצעי יהיה מעומד. פרי עץ חיים שם, נגיד ומצוה שם. קיצור של״ה דף מ׳ ע״ג. ש״ץ שם. זכ״ל חלק ג׳ אות ת׳, חס״ל שם, יפה ללב סימן כ״ז אות ד׳. וכתב בספר מצת שמורים דף מ״ב, דכנגד ג׳ כריכות אלו כתוב בפסוק ג׳ פעמים "וארשתיך", על כן כשעושים אלו הג׳ כריכות סביב האצבע, ראוי לומר הפסוקים אלו: "וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את ה׳". והביאו קיצור של״ה דף מ׳ ע״ד. סולת בלולה בעינייני תפילין שקודם לסימן כ״ה. סידור בית עובד אצל ברכת תפילין. בן איש חי פרשת וירא אות ט״ז. ויזהרו הנוהגים כן לומר הברכות של שחר וברכות התורה מקודם. צפורן שמיר סימן ב׳ אות ו׳, ובקשר גודל סימן ה׳ אות ל״א, והבאנו דבריו לעיל סימן ח׳ אות ו׳. ועוד עיין לקמן סימן מ״ו אות ז״ן:
(סט) אחר שכרך ג׳ כריכות סביב האצבע האמצעי וגמר הכריכה שעל כף היד, אז יכניס סופי הרצועות של תפילין של ראש בתוך אבנטו. כן משמע בספר פרי עץ חיים שם, ובעולת תמיד שם ובספר מצת שמורים. וכן הוא בהדיא בספר משנת חסידים פרק ג׳ מהנחת תפילין אות ט׳ יעויין שם. ורצועת השמאל יכניס אותה בקצה העליון של האבנט, ויכניס אותה כולה בתוך האבנט, כדי שלא תהיה משולשלת למטה מן החזה. ורצועת הימין יכניס אותה בקצה התחתון של האבנט, כדי שתהא עד הטיבור ולא יותר. כמו שכתוב בזוהר הקדוש פרשת פנחס ברעיא מהימנא דף רכ״ח ע״ב: ושיעור רצועתהון אינון עד לבא לשמאלא ועד טיבורא לימינא. וכתב הרב בעץ חיים שער כ״ט פרק ט׳, דעל המניח קאמר, יעויין שם. ועיין בהגהות השמ״ש שם מה שכתב על זה ובספרו הטהור נהר שלום דף כ״ו ע״ב הנדפס מחדש יעויין שם. ואם כן, כיון שיש סוד בדבר, ראוי הוא שלא יהיו משולשלין יותר מזה השיעור. ואף על גב דהרב בשער הכוונות ובפרי עץ חיים שם לא כתב כי אם כדי שלא יגעו בארץ, עיין במצת שמורים ובעולת תמיד שם שכתבו טעם בסוד גם כן יעויין שם. ועיין בעולת תמיד דף כ״ט עמוד א׳ וב׳ הנדפס מחדש בירושת״ו. וכן כתב סולת בלולה סימן כ״ז אות ו׳. בן איש חי פרשת וירא אות י״ז. ויעשה זה מעומד, כנזכר במשנת חסידים שם. וכן כתב בן איש חי שם. ועיין עוד לקמן סימן כ״ז אות נ״ב:
(ע) שם: קודם שיכרוך הרצועה סביב הזרוע — והטעם כתב בית יוסף בשם הרא״ש, מפני שברכת תפילין של יד שייכא גם על התפילה של ראש, וכריכת הרצועות סביב הזרוע אינה ממצות הנחת תפילין, יעויין שם. וכן כתב הלבוש. ט״ז ס״ק ט׳, ועיין שם שהשוה דברי הטור לדברי הרא״ש. מאמר מרדכי אות י״א. ר׳ זלמן אות כ״ד. אמנם בשער הכוונות דרוש ה׳ דתפילין ד״ה סדר הנחת תפילין כתב דצריך לכרוך הז׳ כריכות סביב הזרוע ואחר כך יניח חפילין של ראש, ואחר שהניח תפילין של ראש, יכרוך ג׳ כריכות סביב האצבע האמצעי הנקרא אמה, וכריכה העליונה תהיה בפרק האמצעי של האצבע הזה, וב׳ כריכות תחתונות בפרק התחתון המחובר אל כף היד, עכ״ד. וכן הוא בפרי עץ חיים שער התפילין פרק י. עולת תמיד דף ל״ד עמוד ב׳ הנדפס מחדש. נגיד ומצוה. וכן כתב ט״ז שם ומגן אברהם ס״ק י״ח בשם האר״י ז״ל. וכן כתב אליהו רבה אות ט״ז. ר׳ זלמן שם. ברכי יוסף אות יו״ד, וכתב שכן נתפשט המנהג בארץ ישראל. מאמר מרדכי שם, וכתב דכן המנהג במדינות אלו. פרי מגדים אשל אברהם אות י״ח, וכתב: וכן נוהגים העולם, ואין זה הפסק. ש״ץ דף מ׳ עמוד א׳. חס״ל אות י״א. יפה ללב אות כ״ב. קיצור שולחן ערוך סימן יו״ד אות ד׳. בן איש חי פרשת וירא אות ט״ו:
אמנם אם אחר שבירך שמע קדיש או קדושה וכיוצא בזה, ואם לא יכרוך יהיה לו פנאי להניח של ראש ולענות, יש לו לעשות כן, ושפיר דמי לסמוך על הרא״ש והשולחן ערוך ז״ל. מאמר מרדכי שם, וכתב שכן נהג הוא ז״ל, והביאו ש״ץ שם. שערי תשובה אות י״ב. וכן כתב עמודי השלחן על קיצור השולחן ערוך סימן יו״ד אות ח׳ בשם הש״ש:
(עא) שם: ויש מי שאומר שאסור להוציא תפלה של ראש וכו׳ — וכן כתב מהר״ח ויטאל ז״ל בשער הכוונות דרוש ה׳ דתפילין ד״ה סדר הנחת תפילין על האר״י ז״ל, שהיה נזהר שלא להוציא תפילין של ראש מכיסן עד שיניח תפילין של יד ויקשרנו למעלה במקום הקיבורת, ואחר כך לא היה חושש מלהוציאם, אף על פי שלא כרך עדיין הז׳ כריכות סביב זרועו. אבל ודאי שצריך לכרוך הז׳ כריכות האלו קודם שיניח תפילין של ראש בראשו, עד כאן דבריו. וכן הוא בנגיד ומצוה ומשנת חסידים פרק ג׳ מהנחת תפילין אות א״ב. ואף על גב דפרי עץ חיים שם ועולת תמיד שם ומצת שמורים כתבו דאין להוציא תפילין של ראש עד שיכרוך ג׳ כריכות על הקיבורת, כבר כתבנו למעלה דאין לעשות כן, ואם כן מכיון שקשר לבד על הקיבורת יכול להוציא התפילין של ראש ואין בכך כלום, כמו שכתב בשער הכוונות:
(עב) שם: שאסור להוציא תש״ר מהתיק וכו׳ — ואפילו אם אדם אחר מוציא לו התפילין של ראש קודם שיקשור תפילין של יד על הקיבורת, אסור. עיין הטעם במשנת חסידים פרק ג׳ אות א׳, וכן הוא משמעות דברי מרן ז״ל בבית יוסף ושולחן ערוך, כמו שכתב המאמר מרדכי אות י״ג. וכן כתב נהר שלום אות א׳. פרי מגדים אשל אברהם אות י״ט. שערי תשובה אות י״ג. יפה ללב אות כ״ג. ודלא כמו שכתב כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף, דבאדם אחר ליכא קפידא. וכן כתב בן איש חי פרשת וירא אות י״ט, דבני אדם הנכבדים שהשמש מכין להם במקומם בבית הכנסת הציצית והתפילין, שיוציאם מהכיס קודם שיבואו, צריך למחות בידם; רק אם השמש מוציא לו התפילין של ראש מן הכיס אחר שקשר תפילין של יד על הקיבורת קודם שיכרוך הז׳ כריכות על הזרוע, לית לן בה:
(עג) שם הגהה: ואף אם שניהם לפניו חוץ לתיק, לא יתקן לפתוח תפילין של ראש עד אמר הנחת של יד — מלבד הטעם שכתב בית יוסף והאחרונים, דאין מעבירין על המצוות, יש טעם אחר גם כן על פי הסוד, דכמו שאין מוציאין התפילין של ראש מן הכיס קודם הנחת תפילין של יד על הקיבורת, כך אם היו שניהם לפניו חוץ לתיק, אין לתקן ולפתוח תפילין של ראש עד אחר הנחת וקשירת תפילין של יד על הקיבורת. עיין במשנת חסידים שם. וכן כתב הלבוש. ונפקא מינה, דאפילו איש אחר לא יתקן לו קודם שיקשור על הקיבורת:
(עד) שם בהגהה: יש מי שכתב להניח תפילין של יד מיושב וכו׳ — עיין מה שכתבנו לעיל אות ל״ג:
(עה) כתב הכנסת הגדולה בכללי הפוסקים אות א׳ וזה לשונו: כל דבר שלא הוזכר לא בגמרא בבלי ולא בגמ׳ ירושלמי, ולא דברו בהם הפוסקים אשר מפיהם אנחנו חיים ועליהם אנו סומכים בכל דבר, אף על פי שבעלי הקבלה דברו בו, אין אנו יכולים להכריח בו למי שאינם נוהגים כדברי הקבלה. הרא״ם ז״ל חלק א׳. והרדב״ז ז״ל בתשובה חלק א׳ סימן ח׳ ול״ו ומ״ט ופ׳ כתב: כל מקום שתמצא הקבלה חולקת עם הגמרא, הלך אחר הגמרא והפוסקים; ואם אין נזכר בגמרא ובפוסקים, הלך אחר הקבלה. וכן כתב בספר יוחסין. וכן כתב הר״י הלוי ז״ל בתשובה סימן מ״א בשם הר״ש הלוי ז״ל, דכל שהזוהר אינו חולק עם הגמרא, נקטינן כוותיה. ולא פליגי על הרא״ם ז״ל, דהנך רבוותא מדברים בהנהגה שינהג האדם בעצמו, והרא״ם ז״ל מדבר במי שאינו רוצה לנהוג כדברי הקבלה שאין מכריחין אותו, עכ״ל. והביא דבריו מגן אברהם ז״ל ס״ק ך׳ וש״ץ דף ז׳ עמוד ג׳ ועוד מן האחרונים. מיהו מרן ז״ל בית יוסף סימן קמ״א בדין העולה לספר תורה אם צריך לקרות, כתב וזה לשונו: מאחר שלא נזכר זה בתלמוד בהדיא, לא שבקינן דברי הזוהר מפני דברי הפוסקים, יעויין שם, וכן כתב בבית יוסף סוף סימן ל״א יעויין שם. וכן כתב הרב משאת בנימן ז״ל סימן ס״ב דף ז״ן עמוד א׳, וזה לשונו: הדרך השני, לילך אחר רוב בניין ומניין, הרי לפניך ספר הזוהר שהוא שקול יותר מכל המחברים שאחר חתימת התלמוד, ואם יהיו כל המחברים בכף מאזניים אחד וספר הזוהר לבדו יעלה בכף שניה, מכריע הוא את כולם, והרי עדיף מרוב בניין, וכמו שכתב בית יוסף דאזלינן בתר הזוהר נגד שאר המחברים, עכ״ל. והביא דבריו הרב החסיד מוה״ר עמנואל ריקי ז״ל בספר אדרת אליהו בקונטרס תפילין דמארי עלמא דף ט״ו ע״ב. וכן הרב בית דינו של שלמה ז״ל באורח חיים סימן י״ב עמד בכלל זה, והביא דברי מר״ן ז״ל בית יוסף הנזכר וגם דברי הרב משאת בנימין הנזכר. ותמה על מרן החביב ז״ל בכלליו שלא הזכיר דברי מרן ז״ל בית יוסף הללו, שנראין מתנגדין לדברי הרא״ם והרדב״ז ז״ל. וכתב דגם מדברי מהר״ש הלוי וספר יוחסין משמע דהכי סבירא להו כדברי הרב בית יוסף ז״ל, ואיך כתב דלא פליגי? יעויין שם. אמנם הרב בדרכי משה שם בסימן קמ״א אות ב׳ חלק על מרן ז״ל, וכתב וזה לשונו: ואין לזוז מדברי הפוסקים, ואף אם היו דברי הזוהר חולקים עליהם, דלא כבית יוסף וכו׳ עד כאן לשונו. והביא דבריו הדרישה ומשמע דהכי סבירא ליה, יעויין שם. ועיין פתח הדביר אות ה׳, שהביא כל דברי הפוסקים הנ״ל יעויין שם. ועיין דברי מנחם אות ט׳ בהגהת בית יוסף, שכתב בשם חכם צבי, דבמקום שיש פלוגתא בין הפוסקים – דברי קבלה יכריע, עיין שם. נמצא לפי זה, דהרדב״ז והרא״ם ומור״ם ז״ל סבירא להו דנקטינן כהפוסקים נגד הזוהר. אבל מרן ומהר״ש הלוי וספר יוחסין והרב משאת בנימין ז״ל סבירא להו דנקטינן כדברי הזוהר והמקובלים נגד הפוסקים בכל דבר שלא נתבאר בהדיא בתלמוד. ומשמע דאפילו בדבר שיש בו ספק ברכות, כל שלא נזכר בהדיא בתלמוד, נקטינן כדברי המקובלים נגד דברי הפוסקים ולא אמרינן ספק ברכות להקל. וכן כתב הברכי יוסף סימן מ״ו אות י״א בעניין ברכת הנותן ליעף כח שלא נזכרה בתלמוד, כמבואר שם בבית יוסף. וכתב הברכי יוסף ז״ל וזה לשונו: עתה נתפשט המנהג בגלילותינו לברך זאה הברכה על פי כתבי האר״י ז״ל, כי אף דקבלנו הוראות מרן ז״ל, קים לן דאלמלא מרן אף הוא ראה דעת קדוש האר״י ז״ל, גם הוא יודה לברכה, עכ״ל. הא לך בהדיא דברי הברכי יוסף לדעת מרן ז״ל, דאף על גב דבבית יוסף כתב דלדעת הרמב״ם והסמ״ג והרוקח אין לברכה, אילו היה רואה דברי האר״י ז״ל היה מברכה, ולא חייש לספק ברכות להקל נגד האר״י ז״ל. וכן כתב הרב בן איש חי פרשת בראשית אות יו״ד ופרשת וישב אות ה׳, דכנגד סברת רבינו האר״י ז״ל אין לומר ספק ברכות להקל. וכן נהגו העולם שלא לחוש לספק ברכות נגד דברי האר״י ז״ל, דבעניין ברכות של שחרית אם לא נתחייב בהם – יש פלוגתא בזה אם יברך, כמבואר בסימן מ״ו סעיף ח׳, ונהגו העולם לברך כדברי האר״י ז״ל בשער הכוונות דף א׳ ע״ג, שכתב שכולם חייב אדם לברכם בכל יום אף על פי שלא נתחייב בהם, יעויין שם. ויתבאר עוד לקמן סימן מ״ו בסייעתא דשמיא: